בש"פ 1191/09 מדינת ישראל נ. מרדכי פדידה

לפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 16.2.2009 או עד למתן פסק דין בתיק פלילי 6177/07 בעניינו, ב בית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.

ביום 10.12.2007 הוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום נגד שני נאשמים (להלן: נאשם 1 ו נאשם 2 ), כתב אישום אשר תוקן ביום 19.12.2007 כך שהמשיב התווסף לכתב האישום המתוקן בשנית. אותו כתב אישום ייחס למשיב ולשני הנאשמים הנוספים עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ) ועבירה של שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 402(ב) ו-29 לחוק העונשין.

לפי הנטען בכתב האישום, ביום 18.11.2007 בשעה 12:00 לערך, משכה המתלוננת, ילידת 1926, 1,500 ש"ח מסניף בנק לאומי שברחוב הרצל בחיפה (להלן: הבנק ). באותה עת, שהה אחד ושמו מאיר בבנק וראה את המתלוננת כשהיא מושכת כסף בדלפק הבנק. או אז, יצר מאיר קשר עם המשיב, שהיה יחד עם הנאשם 2, והודיע להם כי ראה את המתלוננת מושכת כסף וקרא להם להגיע למקום כדי לשדוד את המתלוננת. בהמשך לאמור, עקב מאיר אחר המתלוננת עד שפגש במשיב ובנאשם 2 אשר נהג באותה עת ברכב, אז הצביע מאיר על המתלוננת והלך מן המקום. כעבור מספר דקות, פגש הנאשם 1 את הנאשם 2 והמשיב וחבר אליהם במטרה לשדוד את המתלוננת. המתלוננת עשתה את דרכה לבית אחותה, והמשיב ושני הנאשמים האחרים עקבו אחריה עד לשם.

משהגיעה המתלוננת למדרגות הכניסה לבית, תקף אותה הנאשם 1 מאחור, הפיל אותה בחוזקה ארצה ומשך בכוח את תיקה חרף התנגדותה וגנב אותו. בהמשך הדברים, בעוד המתלוננת שוכבת על הרצפה כשהיא שותתת דם, נמלטו נאשם 1 והמשיב ברכב, בו המתין להם נאשם 2 שנהג ברכב ללא רישיון נהיגה וללא רישיון רכב, וברחו בנסיעה מהירה מהמקום. כתוצאה ממעשי השלושה, נחבלה המתלוננת קשות בפניה ובשיניה ונגרם לה שבר בשורש כף היד.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו. ביום 19.2.2008 הורה בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ר' שפירא ) על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו, לאור קיומן של ראיות לכאורה, עילת מעצר וכן קיומה של מסוכנות מצדו שאינה ניתנת לאיון על ידי חלופת מעצר.

על החלטה זו הגיש המשיב ערר בפני בית משפט זה (בש"פ 1685/08), ערר אשר נדחה בהחלטה מיום 27.2.2008 (חברי השופט א' גרוניס ).

משעברו תשעה חודשים ומשפטו של המשיב טרם נסתיים, פנתה המבקשת לבית משפט זה בבקשה לשוב ולהאריך את מעצרו של המשיב (בש"פ 7409/08). ביום 28.2.08 האריך בית משפט זה (חברתי השופטת א' פרוקצ'יה ) את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, זאת בהסכמת בא כוח המשיב.

משעברו תשעים הימים הנוספים ומשפטו של המשיב טרם נסתיים אף בחלוף תקופה זו, פנתה המבקשת לבית משפט זה בשנית בבקשה לשוב ולהאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים (בש"פ 10525/08). ביום 17.12.08 האריך בית משפט זה (חברי השופט א' רובינשטיין ) את מעצרו של המשיב בשישים ימים נוספים בלבד בשים לב לקצב התקדמותו האיטי של התיק בעניינו ותוך הבעת תקווה כי בית המשפט

המחוזי ימצא את הדרך לעיבוי המועדים והארכת משך הדיונים הקבועים בתיק.

משעברו אותם שישים ימים נוספים וסיום משפטו של המשיב לא נראה באופק, פנתה המבקשת בשלישית לבית משפט זה בבקשה לשוב ולהאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, הלא היא הבקשה שבפניי.

עד כה התקיימו בתיק שמונה ישיבות הוכחות, האחרונה שבהן ביום 3.2.2009, כאשר ישיבה זו היתה ישיבת ההוכחות היחידה שהתקיימה בתקופת ההארכה בת שישים הימים שהורה עליה חברי השופט רובינשטיין. המבקשת ציינה כי קבועות בתיק שתים-עשרה ישיבות נוספות, שתיים מהן בתאריכים 26.3.09 ו-29.3.09 והשאר במהלך חודש מאי השנה למעט תאריך אחד הקבוע לאמצע חודש יוני. כל הישיבות, למעט אחת, נקבעו לשמיעה במשך שעתיים מספר בלבד. באת כוח המבקשת טענה כי המעשים המיוחסים למשיב משקפים רמת מסוכנות גבוהה, במיוחד לאור נסיבות ביצוע העבירות שיוחסו לו ועברו הפלילי העשיר של המשיב, הכולל בין היתר עבירות כגון הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, איומים, העלבת עובד ציבור וכן עבירות רכוש רבות. עוד נטען כי בהתחשב בעובדה שהמשיב נעצר כעבור כחודש ימים מיום ביצוע העבירה, לאחר שהתחמק ממשטרת ישראל ביודעו שהוא דרוש לחקירה ולאחר פרסום תמונתו באמצעי התקשורת, הרי שקיים חשש ממשי להימלטות. את התמשכות ההליכים עד כה תלתה באת כוח המבקשת ביומנו העמוס של בית המשפט

המחוזי, אך גם בדחיות שהתבקשו מטעם באי כוח המשיב ונאשם 2. על כן, ובהתחשב בעובדה שמשפטו של המשיב החל להתנהל כעת בקצב ראוי וכי קבועות שתים-עשרה ישיבות בחודשים הקרובים, יש מקום, לדידה של המבקשת, להארכת המעצר המבוקשת.

מנגד ביקש בא כוח המשיב להדגיש כי מ דובר

בתיק שנשמעו בו לא יותר מרבע משישים ושמונה עדי התביעה שאמורים להעיד בתיק, וכי לאור עובדה זו צפוי משפטו של המשיב להתארך אף מעבר להארכת המעצר המבוקשת. עוד ביקש בא כוח המשיב להדגיש את העובדה כי בתקופת הארכת המעצר בת שישים הימים עליה הורה בית משפט זה התקיימה בסך הכול ישיבת הוכחות אחת במספר, ותו לא. על כן, לדידו של בא כוח המשיב, יש מקום להחזיר את דיון בעניינו של המשיב ל בית המשפט המחוזי בכדי שישקול חלופת מעצר בעניינו.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי, כפי שיפורט להלן.

אמנם הלכה ידועה היא, כי עם חלוף הזמן והתמשכות ההליך, הולך וגובר משקלן של חזקת חפותו של נאשם וזכותו לחירות, על פני שיקולים אחרים (ראו, בין היתר, בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (לא פורסם, 2.4.2003); בש"פ 1875/06 מדינת ישראל נ' גבועה (לא פורסם, 14.3.2006); בש"פ 5827/06 מדינת ישראל נ' ליברטי (לא פורסם, 25.7.2006)). כפי שציין בית משפט זה בבש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם, 1.12.2002), חזקה עלינו מצוות המחוקק שבסעיף 61 לחוק המעצרים, כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר.

עם זאת, ישנם מקרים, שבהם שומה על בית משפט זה לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 62 לחוק המעצרים ולהאריך את המעצר בתשעים ימים נוספים, מפעם לפעם. השיקולים העיקריים אותם יש לשקול על מנת להכריע בשאלה זו הם, מחד גיסא, קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק ומאידך גיסא, אופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב ( ראו גם בש"פ 926/06 מדינת ישראל נ' מחמיר (לא פורסם, 6.3.2006); בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (לא פורסם, 21.2.2007) ).

במקרה שלפניי, שוכנעתי כי יש מקום להיעתר לבקשה באופן חלקי ולהאריך את מעצרו של המשיב, וזאת לנוכח נסיבות ביצוע העבירות המיוחסות למשיב, המעידות על תכנון מוקדם, ועברו הפלילי העשיר, אשר אינו מותיר מקום לספקות באשר לסיכון לציבור אשר ייגרם משחרורו לחלופת מעצר בשלב זה. ברם, כפי שצוין לעיל, אחד השיקולים שעל בית המשפט לשקול בעת שעומדת לפניו בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים, הוא קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק.

בעניינו של המשיב, מרבית עדי התביעה טרם העידו בפני בית המשפט המחוזי, תוסיף לכך כי מועדי דיוני ההוכחות הקבועים מלבד אחד, קבועים לשמיעה למשך שעתיים בלבד, כל אחד. לאור קצב התקדמות זה של התיק, נחה דעתי כי יש מקום להארכת מעצר בת ארבעים וחמישה ימים בלבד . בית המשפט המחוזי מתבקש לקבוע מועדי דיונים קרובים יותר לדיון בעניינו של העורר, זאת כמובן ככל שיתאפשר הדבר בכפוף ליומנו.

לאור האמור לעיל, אני מאריך בזה את מעצרו של המשיב בארבעים וחמישה ימים, החל מיום 16.2.2009 או עד למתן פסק דין בת.פ. 6177/07 ב בית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם מבין המועדים.