בש"פ 10589/08 מדינת ישראל נ. עמיר ולמר

א.

בקשה להארכה שלישית של מעצרם של המשיבים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996, בתשעים ימים החל מיום 22.12.08 או עד מתן פסק הדין בת"פ 40280/07 בבית המשפט המחוזי בתל אביב, לפי המוקדם.

ב.

כתב האישום, אשר הוגש ביום 25.9.07, מייחס למשיבים 11 אישומים ובהם עבירות אלימות, סחיטה ואיומים. למשיבים 1 ו-2 מיוחסים עוד 17 אישומים ובהם עבירות מרמה חמורות. על פי הנטען, במסגרת עיסוקם בחברה שבבעלותם, שעסקה בסחר במוניות והפעלתן, הונו המשיבים 1 ו-2 את הקונים בכך שמכרו להם כלי רכב משועבדים או שאינם בבעלותם; כן הונו את חברת המימון בכך שקיבלו הלוואות תוך מצג שווא. משהחלה החברה שלא לעמוד בהתחייבויותיה והמתלוננים החלו לדרוש את כספם, צירפו המשיבים 1 ו-2 את המשיב 3 כשותף בחברה, וזאת כנטען כדי שיגרום לנושים לוותר על כספם בכוח ובאיומים. במספר מקרים תקפו המשיבים את המתלוננים, כך נאמר, והכו אותם.

ג.

עם הגשת כתב האישום נתבקשה הארכת המעצר עד תום ההליכים, לגבי המשיבים 1 ו-2, נתקבלה הבקשה ביום 23.10.07 (השופט נויטל). בהחלטה נקבע, כי למרות המלצת שירות המבחן לשחרור לחלופת מעצר, נוכח מסוכנותם הרבה של המשיבים והחשש משיבוש הליכי משפט, יש להשאירם מאחורי סורג ובריח. ערר על החלטה זו נדחה (בש"פ 9529/07, החלטה מיום 19.11.07 – השופט ג'ובראן). ביום 20.3.08, לאחר בקשות דחייה רבות בשל מספר החלפות ייצוג, הוארך מעצרו של המשיב 3 על-ידי השופט נויטל עד תום ההליכים. מאז, הוארך מעצרם של המשיבים פעמיים, לאחר תקופת תשעת החדשים הסטטוטורית (בש"פ 5194/08, מיום 12.6.08 - השופטת ארבל; בש"פ 7759/08, החלטה מיום 22.9.08 – השופט ג'ובראן).

ד.

עד היום נשמעה במשפטם של המשיבים עדותם של 17 עדי תביעה ונקבעו מועדי הוכחות רבים נוספים. בשל פטירתו הפתאומית של בא-כוח המשיבים 1 ו-2 נדחו דיונים, ולאחר שמונו להם סנגורים מטעם הסנגוריה הציבורית נקבעו מועדים נוספים, ובסך הכל קבועים 26 דיוני הוכחות.

ה.

בבקשה נטען, כי יש להאריך את מעצרם של המשיבים, הן נוכח המסוכנות הנשקפת מהם למתלוננים ולציבור, הנלמדת מן המעשים החמורים המיוחסים להם וביצועם משך תקופה ארוכה בשיטתיות ובתחכום; הן נוכח החשש משיבוש הליכי משפט, הטבוע בעבירות של סחיטה באיומים. הודגש, כי חשש זה אינו בעלמא, וכי בחלק מהמקרים נשאו איומי המשיבים פרי עד כדי כך שחלק מהמתלוננים סרבו לשתף פעולה עם המשטרה. לגבי המשיב 3 נטען עוד, כי מסוכנותו מקבלת משנה תוקף נוכח עברו הפלילי המכביד, הכולל עבירות אלימות ורכוש, בריחה ממעצר וסחר בסמים, וכן נוכח העובדה שתלויים ועומדים נגדו שני מאסרים על תנאי חבי הפעלה.

ו.

בדיון טען בא כוח המדינה, בנוסף לאמור, כי נכונותם של משיבים 2-1, שאין להם עבר פלילי, לחבור למשיב 3 בעל העבר הפלילי הכבד, מלמדת על מסוכנותם. אכן, קבועים עתה 26 מועדים (לאחר הדחיות שהיו בשל פטירתו המצערת של עו"ד לב המנוח, בא כוח משיבים 2-1), אך מועדים אלה נקבעו לשעות אחר הצהריים בלבד ואינם מספיקים, ויש קושי בקצב שכן עדים נחקרים על פני מספר ישיבות. עם זאת, התיק מתקדם, ולשיטת המדינה לא נס ליחה של עילת המעצר, במיוחד כשיש מתלוננים החשים מצוקה; שחרור עלול לשדר למתלוננים שרשויות החקירה אינן מצליחות להרחיק מהם את המאיימים.

ז.

בא כוח משיבים 1-2 טען, כי בממוצע נשמע קצת יותר מעד אחד לישיבה, וכן כי למשיבים 2-1 חסרי העבר הפלילי לא יוחס כל שיבוש של מהלכי משפט. גם ההארכה הנוכחית לא תספיק לסיום התיק, והמשך המעצר מרוקן את סעיף 62 מתוכן.

ח.

בא כוח משיב 3 טען, כי אין כל אינדיקציה ששולחו עשה דבר לפגוע בשלומם של עדים או לאיים עליהם. עוד נאמר, כי חלק ניכר מן התיק אינו רלבנטי למשיב זה, וגם לא קוימה הנחיית בית המשפט כי העדים שנטען כי הם מאוימים יבואו להעיד תחילה. כל חשש ניתן לנטרל בחלופה הולמת.

ט.

עיינתי חזור ועיין בכתב האישום ובהחלטות השיפוטיות של בית המשפט המחוזי ובית משפט זה. בית המשפט המחוזי (השופט נויטל) זיהה מסוכנות משמעותית וחשש לשיבוש (החלטותיו מ-27.10.07 ומ- 20.3.08), ובית משפט זה מפי השופט ג'ובראן אישר זאת בערר משיבים 2-1 בבש"פ 5194/08. השופטת ארבל, בהארכה הראשונה (החלטה מ-29.6.08), דיברה במונחים של

"נסיבות... זועקות מסוכנות. אנשים שבשל הסתבכות כלכלית, כתיאור הסניגור מסוגלים לאיים, לתקוף ולסחוט, להטיל מורא ופחד, ניתן רק לשער מה יהיו מסוגלים לעשות על מנת להימנע מהרשעה או מעונש מאסר צפוי במידה ויורשעו".

השופט ג'ובראן, בהארכה השניה, עמד על כך שדווקא באותם סעיפים המשותפים לשלושת המשיבים (החלק השני של כתב האישום), טמונה המסוכנות.

י.

עם זאת, השופטת ארבל ציינה בהחלטתה את הקושי שבהימשכות ההליך כשהמשיבים במעצר, ושעל כן ראוי לשמוע תחילה את העדים שלגביהם יש חשש מאוימות, והשופט ג'ובראן עמד על הצורך "לעשות את כל המאמצים הדרושים על מנת שיישמעו בהקדם האפשרי העדים, אשר לגביהם קיים חשש של ממש כי הם מאוימים", ואזי ניתן יהא לשקול את השחרור. בא כוח המדינה טען כי כך נעשה, תוך אזכור מספר שמות עדים. דומני שהתמונה בנושא אחרון זה היא חלקית בלבד, ולא ניתן לכך גם ביטוי בבקשה הכתובה. לפנינו איפוא מצב שבו התיק מתקדם בקצב שאינו משביע רצון די הצורך, ומראש ידוע כי תידרש למצער הארכה נוספת אף אם יוארך המעצר ב-90 יום (דיונים נקבעו עד 6.4.09); ומנגד אין להתעלם מהנסיבות המפחידות שכנראה ישנן בראיות לכאורה, של כל מרעין בישין העולים מהתנהלותם של המשיבים, אשר הפכו כנטען עולם עסקי לארץ בלהות לבאים עמם במגע, אם במרמה ואם באופן אלים במיוחד באמצעות משיב 3 אך לא רק באמצעותו; ומשיב 3 הריהו בעל רקע ועבר שאינו מלבב כל עיקר. עם זאת בשקלול אינני בטוח כי כבר הגיעה "נקודת האיזון" הנודעת שבה גובר אינטרס המשיב לחרותו, משלא "סופק" ההליך המשפטי במועדו כנדרש על ידי המחוקק.

י"א.

עיינתי בפסיקה שהביאו באי כוח המשיבים. אכן, ישנם מקרים, גם חמורים – כגון רצח – בהם שוחררו נאשמים בשל התארכות המשפט, סעיפים 61 ו-62 לחוק המעצרים מקציבים תשעה חודשים לסיום המשפט; במרבית התיקים דבר זה אפשרי – אם אין דיחויים מיותרים בדרך. אך ישנם תיקים שריבוי העדים בהם, בעומס בתי המשפט, הופך יעד זה בלתי ריאלי. נקודת האיזון לשינוי צריכה להיבחן בכל מקרה על פי נסיבותיו. ואולם, המקרים שהוצגו באסופה כדוגמאות שחרור אינם דומים בעיקרם למקרה דנא, המאופיין בריבוי אישומים – 28 במספר, ובריבוי עדים -108 ברשימה שהוגשה עם הבקשה הנוכחית.

י"ב.

התוצאה בגדרי תפקידו של בית משפט זה, קרי – בקרת ההליך בתיקי סעיף 62,

היא שהחלטתי להאריך את המעצר עד יום 15.2.09. תקופה זו ראוי לנצל בשניים; ראשית, בית המשפט ישקול – לפי בקשת הצדדים (המדינה כבר פנתה ב-17.11.08) – לעבות את הדיונים, וברי כי הקצאת שעתיים-שלוש אינה שקולה כנגד יום דיונים שלם אלא לשליש הימנו, וכך יש לראות את המועדים שנקבעו. איני מקל ראש בעומס שבו נתון בית המשפט המחוזי, ובטוחני שהוא עושה כמיטבו, אך חזקה על כולנו מצוות המחוקק. שנית, התביעה תפעל לקיום מלא של החלטותיו של בית משפט זה (השופטת ארבל והשופט ג'ובראן) במובן של העדת העדים שנטען כי הם מאוימים. בבואו לשקול את ההארכה הבאה יעלו הצדדים לפני בית משפט זה

את התוצאה, ובאותו מועד יוברר אם באה עיתה של אותה "נקודת איזון". איני קובע כל מסמרות, כמובן, לעניין זה, לרבות באשר לשוני בין המשיבים.

י"ג.

כאמור, לעת הזאת מוארך המעצר עד יום 15.2.09.