בש"פ 7759/08 מדינת ישראל נ. עמיר ולמר

בפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), להארכה שנייה של מעצרם של המשיבים בתשעים ימים החל מיום 23.9.2008 או עד למתן פסק דין בתיק פ 40280/07 בעניינם, בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.

ביום 25.9.2007 הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום מתוקן בשנית כנגד המשיבים, המייחס להם מספר עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); חמש עבירות של סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין; שתי עבירות של סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין; עבירה של סחיטה בכח, לפי סעיף 429 לחוק העונשין; עבירה של תקיפה, לפי סעיף 380 לחוק העונשין; שתי עבירות של תקיפה הגורמת חבלה ממשית, לפי סעיף 380 בצירוף סעיף 382(א)(2) לחוק העונשין; ארבע עבירות של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין; עבירה של איומים, לפי סעיף 192 רישא לחוק העונשין. בנוסף, למשיבים 1 ו-2 מייחס כתב האישום מספר עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 41 לחוק העונשין; שבע עבירות של גניבה בידי מורשה, לפי סעיף 393(1) לחוק העונשין; שתי עבירות של גניבה בידי מורשה, לפי סעיף 393(2) לחוק העונשין; ושתי עבירות של ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין.

לפי הנטען בכתב האישום, המשיבים 1 ו-2 הקימו חברה שעסקה בסחר במוניות, השכרת מוניות והפעלת מוניות (להלן: החברה). במסגרת פעילות החברה תיווכו המשיבים 1 ו-2 בין בעלי רשיון להפעלת מונית לבין אנשים שהיו מעוניינים לקנות, לשכור או להפעיל מונית. לשם מימון פעילות החברה לוו המשיבים 1 ו-2 כספים מחברת מימון ושיעבדו כנגדם כלי רכב. המשיבים 1 ו-2 הונו קונים בכך שמכרו להם רכבים שאינם בבעלותם או שמכרו להם רכבים ביודעם שהללו משועבדים. כמו כן, כנגד ההלוואה מחברת המימון שיעבדו המשיבים 1 ו-2 רכבים אשר כבר נמכרו או שכלל לא היו בבעלותם. עת החלה החברה להפר התחייבויותיה, הקונים וחברת המימון דרשו את כספם חזרה. בשלב זה, צירפו המשיבים 1 ו-2 את המשיב 3 כשותף בחברה. יחדיו קשרו קשר להחזיר את הכספים בזמן ובמקום המתאים להם, תוך שימוש באיומים והטלת אימה על המתלוננים, אשר הגיעו למשרדי החברה בדרישה להחזר כספם. כמו כן, במספר מקרים תקפו המשיבים את המתלוננים והכו אותם.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדם. ביום 23.10.2007 קבע בית המשפט (כבוד השופט ג' נויטל ) שלאור הסכמת הצדדים על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר כנגד המשיבים 1 ו-2; וכן לאור החשש הקיים לשיבוש הליכי משפט והמסוכנות הנשקפת מצדם; יש להורות על מעצרם של המשיבים 1 ו-2 עד תום ההליכים.

ביום 20.3.2008 קבע בית המשפט שכנגד המשיב 3 קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר. עוד קבע בית המשפט שישנו חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט מצד המשיב 3 ושנשקפת ממנו מסוכנות מופלגת, אשר לא ניתן לאיינה בחלופת מעצר. אי לכך, הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב 3 עד תום ההליכים נגדו.

המשיבים 1 ו-2 הגישו ערר (בש"פ 9529/07) על החלטת בית המשפט המחוזי לבית משפט זה, בטענה כי שגה בית המשפט קמא בכך שהורה על מעצרם עד תום ההליכים, זאת בהיעדר עבר פלילי למשיבים 1 ו-2 והיותם אנשים בלתי מסוכנים. ביום 19.11.07 דחיתי את הערר בקובעי שהחלטת בית המשפט המחוזי מנומקת ומבוססת היטב, לאור המעשים המיוחסים למשיבים 1 ו-2, המצביעים על מסוכנות גבוהה מצדם, וכן מקיומו של חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט מצדם.

משעברו תשעה חודשים ומשפטם של המשיבים טרם נסתיים, פנתה המבקשת (בש"פ 5194/08) ביום 11.6.2008 לבית משפט זה בבקשה להארכת מעצרם בתשעים ימים.

ביום 29.6.2008 נענה בית משפט זה (כבוד השופטת ע' ארבל ) לבקשה והאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים, החל מיום 25.6.2008. עם זאת, בית המשפט סבר שלאור התמשכות המשפט בעניינם של המשיבים וחלוף הזמן, על המבקשת לעשות מאמץ שיישמעו תחילה העדים שלגביהם קיים חשש כי הם מאוימים על ידי המשיבים, כדי שניתן יהיה לשקול חלופת מעצר מבלי חשש לשיבוש הליכי משפט מצדם.

משחלפו תשעים ימים אלו, שבה ופנתה המבקשת לבית משפט זה בבקשה לשוב ולהאריך את מעצרם של המשיבים, היא הבקשה שבפניי.

הבקשה סוקרת את מהלך הדיונים עד כה וממנה עולה כי עד ליום 6.5.2008 התקיימו עשרה מועדי הוכחות בהם נשמעו 17 עדי תביעה. בשל פטירתו הפתאומית של בא כוח המשיבים 1 ו-2, בוטלו שישה מועדי הוכחות ונקבע דיון תזכורת ליום 12.6.2008 לבירור שאלת ייצוגם של המשיבים. ביום 12.6.2008 הודיעו המשיבים 1 ו-2 שאין ביכולתם למצוא עורך דין נוסף שייצגם בעבירות המרמה. בית המשפט הורה לסנגוריה הציבורית למנות להם סנגור אשר ייצגם בצוותא עם עורך דין וייס. הדיון נדחה לתזכורת ליום 23.6.2008. ביום 23.6.2008 הודיעה הסנגוריה הציבורית כי איננה יכולה לייצג את המשיבים 1 ו-2 כל עוד הם מיוצגים על ידי עורך דין פרטי. ביום 14.7.2008 הודיעו המשיבים 1 ו-2 כי לא עלה בידיהם לשכור את שירותיו של עורך דין פרטי. משכך שחרר בית המשפט את עורך דין וייס מחובת הייצוג והורה שימונה למשיבים 1 ו-2 סנגור מטעם הסנגוריה הציבורית. בינתיים בוטלו מועדי ההוכחות אשר נקבעו לחודש יולי. ביום 11.8.2008 דחה בית המשפט את בקשתם של באי כוח המשיבים 1 ו-2, שמונו בינתיים מטעם הסנגוריה הציבורית, לביטול מועדי דיוני ההוכחות אשר נקבעו לחודש ספטמבר. ביום 27.8.2008 ביטל בית המשפט שני מועדי הוכחות אשר נקבעו לחודש ספטמבר לבקשת באי כוח המשיבים 1 ו-2.

ביום 9.9.2008 התקיימה ישיבת תזכורת בה קיבל בית המשפט את בקשת באי כוחם של המשיבים 1 ו-2 ודחה את מועדי הדיונים הנותרים שהיו קבועים לחודש ספטמבר, תוך שהוא קובע עשרה מועדי הוכחות חדשים לחודשים נובמבר, דצמבר וינואר. בית המשפט קבע ישיבת תזכורת ליום 7.10.2008 לאחר קיום הדיון בבקשת הארכת המעצר בבית המשפט העליון.

לטענת המבקשת, חומרת העבירות המיוחסת למשיבים והשיטתיות והתחכום המאפיינות אותן, מלמדות על המסוכנות הנשקפת מצדם לציבור בכלל ולמתלוננים בפרט. באשר למשיב 3, מדגישה המבקשת את עברו הפלילי העשיר בעבירות אלימות, וכן העובדה שעומדים ותלויים נגדו שני מאסרים על תנאי ברי הפעלה אם יורשע באישומים המיוחסים לו. לבסוף, טוענת המשיבה לקיומו של חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט מטעם המשיבים. לדידה, מכל זאת עולה כי אין בנמצא חלופת מעצר אשר תוכל לאיין את המסוכנות הנשקפת מצד המבקשים.

מנגד, מתנגדים באי כוח המשיבים לבקשה, בטענה כי התמשכות משפטם של המשיבים מצדיקה את שחרורם לחלופת מעצר. לטענתם גם סיום המשפט לא נראה לעין והדבר מעלה סיבה נוספת לשחרורם של המשיבים, אשר נמצאים במעצר מיום 4.9.2007. לדידם, אין כל הוכחה בדבר סכנה לשיבוש הליכי משפט מצד המשיבים.

בא כוח המשיב 3 טען, בנוסף לטיעונים לעיל, שדיוני ההוכחות שהתקיימו עד עתה כלל לא נגעו לאישומים המיוחסים למשיב 3, זאת כיוון שחלקו של משיב זה בפרשת האירועים נשוא כתב האישום הוא שולי. כך יוצא, שההליכים בעניינו מתמשכים רק משום שעניינו נידון יחד עם עניינם של המשיבים 1 ו-2. לפיכך, חלוף הזמן מצדיק את שחרורו של המשיב 3 לחלופת מעצר.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

אמנם הלכה ידועה היא, כי עם חלוף הזמן והתמשכות ההליך, הולכות וגוברות משקלן של חזקת חפותו של נאשם וזכותו לחירות, על פני שיקולים אחרים (ראו, בין היתר, בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (לא פורסם, 2.4.2003); בש"פ 1875/06 מדינת ישראל נ' גבועה (לא פורסם, 14.3.2006); בש"פ 5827/06 מדינת ישראל נ' ליברטי (לא פורסם, 25.7.2006)). כפי שציין בית משפט זה בבש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם, 1.12.2002), חזקה עלינו מצוות המחוקק שבסעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי, כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר.

עם זאת, ישנם מקרים, שבהם שומה על בית משפט זה לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 62 לחוק המעצרים ולהאריך את המעצר בתשעים ימים נוספים, מפעם לפעם. השיקולים העיקריים אותם יש לשקול על מנת להכריע בשאלה זו הם, מחד גיסא, קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק ומאידך גיסא, אופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב ( ראו גם בש"פ 926/06 מדינת ישראל נ' מחמיר (לא פורסם, 6.3.2006); בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (לא פורסם, 21.2.2007) ).

במקרה שבפני, שוכנעתי כי יש מקום להיעתר לבקשה ולהאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים, וזאת לנוכח חומרתן היתרה של העבירות המיוחסות להם, מהם נשקפת מסוכנות רבה מצד המשיבים.

בנוסף, בית משפט זה כבר עמד על כך כי:

"...בעבירה של סחיטה באיומים גלומה מעצם טבעה ואופייה מסוכנותו של הנאשם, וכי בדרך כלל עבירות של סחיטה באיומים, ועבירות בהם הנאשם מפיל חיתתו על קרבנו, אינן מתאימות לחלופת מעצר (ראה למשל: בש"פ 7415/03 מדינת ישראל נ' אבו מוך ואח' (לא פורסם, 18.8.2003) ופסקי דין נוספים המאוזכרים בו). כן נקבע כבר לא אחת כי בעבירות מסוג זה אף טבוע חשש לשיבוש הליכי משפט, בדרך של הטלת מורא על קרבן האיומים (בש"פ 1416/02 זינב נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 26.2.2002)), וכי העבירה של סחיטה באיומים אינה מתאימה בדרך כלל לשחרור לחלופת מעצר". (ראו בש"פ 3355/04 חמודה נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 18.4.2004)).

מהחלטתו המפורטת של בית המשפט המחוזי מיום 23.10.2007 עולה כי מספר עדים פוטנציאליים פוחדים להעיד נגד המשיבים, תוך כדי שדיווחו כי איימו על חייהם. יוצא אפוא שהחשש הקיים באופן טבעי לשיבוש הליכי משפט מעבירות של סחיטה באיומים מתקיים במקרה שלפני ביתר שאת.

דברים אלו חלים באותה המידה על המשיב 3, אשר אף אם הואשם רק בחלק מסעיפי האישום, הרי שדווקא באישומים להם הוא צד, העוסקים בעבירות אלימות באופיין, טמונה המסוכנות הנשקפת משלושת המשיבים. נוסף לכך, למשיב 3 עבר פלילי המכיל עבירות אלימות שונות ומעיד על המסוכנות הנשקפת ממנו באופן פרטני,

והן עומדים נגדו שני מאסרים על תנאי ברי הפעלה. אי לכך, לא מצאתי מקום להפריד בין עניינו לבין עניינם של המשיבים 1 ו-2.

אציין שעל המבקשת לעשות את כל המאמצים הדרושים על מנת שיישמעו בהקדם האפשרי העדים אשר לגבם קיים חשש של ממש כי הם מאוימים על ידי המשיבים. כך, אף אם יתארך משפטם של המשיבים, ניתן יהיה לשקול את שחרורם לחלופת מעצר מבלי לחשוש לשיבוש הליכי משפט והפרעה כלשהי להליכים המתנהלים כנגדם. על נקודה חשובה זו עמדה זה מכבר חברתי השופטת ע' ארבל בעת מתן ההחלטה על ההארכה הראשונה של מעצרם של המשיבים בתשעים ימים. כמו כן, אמליץ לבית המשפט המחוזי לקבוע מועדי דיון נוספים בתיק זה בישיבת התזכורת הקרובה ביום 7.10.2008, על מנת שההליכים בעניינם של המשיבים יסתיימו במהרה, משהוסדר נושא ייצוגם של המשיבים 1 ו-2.

לאור האמור לעיל, אני מאריך בזה את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים, החל מיום 23.9.2008 או עד למתן פסק דין בתיק פ 40280/07 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם מבין המועדים.