בש"פ 1138/09 מדינת ישראל נ. עמיר ולמר

בפניי בקשה להארכת מעצר רביעית של המשיבים בתשעים יום מיום 16.2.2009 או עד למתן פסק דין בתיק פלילי 40280/07 ב בית המשפט

המחוזי בתל-אביב-יפו.

עניינם של המשיבים שבפניי נידון מספר פעמים בבית משפט זה ומ דובר כבר בפעם רביעית בה מבוקשת הארכת מעצרם. לפיכך, אין בכוונתי לשוב ולפרט את כל השתלשלות העניינים בתיק זה עד כה אשר פורטה בהחלטות הקודמות שניתנו בעניינם של המשיבים (ראו למשל, בש"פ 7759/08 מדינת ישראל נ' ולמר (לא פורסם, 23.9.2008); בש"פ 10589/08 מדינת ישראל נ' ולמר (לא פורסם, 22.12.2008)), ואסתפק בתיאור הדברים בתמציתם.

ביום 25.9.2007 הוגש נגד המשיבים כתב אישום ב בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (תיק פלילי 40280/07) המייחס להם מספר רב של עבירות אלימות, סחיטה ואיומים ב-11 אישומים שונים ובעניין המשיבים 1 ו-2 עוד 17 אישומים נוספים בגין עבירות מרמה חמורות. בכתב האישום מתוארות עבירות שנטען כי ביצעו המשיבים 1 ו-2 במסגרת חברה שבבעלותם שעסקה בסחר במוניות והפעלתן. על פי הנטען הונו המשיבים 1 ו-2 את הקונים בכך שמכרו להם כלי רכב משועבדים ושאינם בבעלותם ואף הונו את חברת המימון שסיפקה להם אשראי. בשלב מסוים, כשהחלו הקונים לדרוש את השבת כספם, צרפו המשיבים 1 ו-2 את המשיב 3 כשותף בחברה, וזאת, על פי הנטען כדי שירתיע את הנושים מלבקש את כספם בכוח ובאיומים. עוד נטען כי במספר מקרים תקפו המשיבים חלק מהמתלוננים.

ביום 23.10.2007 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרם של המשיבים 1 ו-2 עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם וערר על החלטה זו נדחה על ידי ביום 19.11.2007 (בש"פ 9529/07). ביום 20.3.2008 הורה בית המשפט המחוזי גם על מעצרו של המשיב 3 עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

למרבה הצער התארך משפטם של המשיבים ולא הסתיים במסגרת תקופת תשעת החודשים הסטטוטורית. זאת, הן בשל טבעו של המשפט הנדון, הכרוך בהעדת עדים רבים,

הן בשל העומס בו שרוי בית המשפט המחוזי שאינו מאפשר למרבה הצער את קיום דיוני ההוכחות בתכיפות הרצויה והן בשל נסיבות אחרות ובהן מותו המצער של בא כוח המשיבים במהלך המשפט. משכך, נתבקשה כאמור כבר שלוש פעמים הארכת מעצרם של המשיבים מעבר לתקופת תשעת החודשים.

בבקשה הראשונה להארכת מעצר המשיבים שהגישה המבקשת (בש"פ 5149/08) נעתר בית משפט זה (חברתי, השופטת ע' ארבל) לבקשה לאחר שציין את חומרת העבירות בהן הואשמו המשיבים וכן את המסוכנות הטבועה בנסיבות המקרה והחשש הממשי מפני ניסיון לשיבוש הליכי משפט על ידם . יחד עם זאת צוין כי על המבקשת לעשות מאמצים על מנת שישמעו תחילה העדים לגביהם ישנו חשש כי הם מאויימים, על מנת שככל שיתמשך המשפט ניתן יהיה לשקול את שחרור המשיבים לחלופת מעצר מבלי לחשוש כי ינסו להשפיע על עדים.

גם בבקשה השנייה להארכת מעצרם של המשיבים (בש"פ 7759/08), אשר הובאה בפני, אף ששוכנעתי כי טרם הגיע המועד בו גובר משקלן של חזקת החפות של המשיבים וזכותם לחירות על השיקולים האחרים,

ומשכך הוריתי על המשך מעצרם כמבוקש, עוד קבעתי כי על המבקשת לעשות כל מאמץ הדרוש על מנת שיישמעו בהקדם האפשרי אותם עדים לגביהם קיים חשש של ממש כי הם מאויימים על ידי המשיבים.

המבקשת לא השלימה את העדת העדים האמורים ופנתה בשלישית לבית משפט זה בבקשה להארכת מעצרם של המשיבים (בש"פ 10589/08). ביום 22.12.2008 ניתנה החלטת בית משפט זה בבקשה (חברי, כבוד השופט א' רובינשטיין ), בגדרה התקבלה הבקשה באופן חלקי, במובן זה שמעצרם של המשיבים הוארך ב-55 ימים בלבד. הודגש כי תקופה זו ראוי לנצל בשניים: על מנת לנסות ולעבות את הדיונים הקבועים בתיק ולזרז את התקדמותו, ועל מנת להביא לעדות אותם עדים שנטען כי הם מאויימים.

מכאן באים אנו לבקשה שבפני, בגדרה חוזרת המבקשת וטוענת כי על אף ישיבות ההוכחות שנתקיימו לא הספיקה היא להעיד את כל העדים שקיים חשש לטענתה כי הינם מאויימים על ידי המשיבים וכי משכך, עלול שחרורם ממעצר לפגוע בהמשך התנהלות המשפט. כמו כן חוזרת היא על טענותיה באשר למסוכנות הנשקפת מהמשיבים לאור נסיבות כתב האישום והעבירות המיוחסות להם ולאור האינדיקציות המראות כי אין מדובר בחשש בעלמא.

יש לציין כי נכון למועד זה קבועים על פי הבקשה עוד כ-20 מועדי הוכחות בתיק עד ליום 16.7.2009, אף כי חלקם ככל הנראה אינם לימי דיונים מלאים, ובדיון שנערך בפניי טענה המבקשת כי סבורה היא כי יעלה בידה לסיים את העדת העדים "המאויימים" בתקופת ההארכה המבוקשת של תשעים ימים נוספים.

מנגד, טוענים באי כוח המשיבים כי הגענו לנקודת האיזון בה גוברת חזקת החפות של המשיבים וזכותם לחירות על השיקולים האחרים וכי משכך יש לשחררם לחלופת מעצר. מה גם שישנם עוד 78 עדי תביעה שטרם העידו ובהם העד המרכזי בתיק לשיטתם, כך שאין זה ריאלי כי גם הארכת מועד זו תאפשר את סיום ההליך.

אודה שהתלבטתי בענין זה, אולם לבסוף החלטתי כי יש להיעתר לבקשת המבקשת, אף אם באופן חלקי בלבד, כפי שיפורט להלן.

אינני סבור כי יש טעם לחזור ולפרט את חומרתן של העבירות בהן מואשמים המשיבים ואת חומרת הסיכון הנשקפת מהם, היות ועניינים אלו פורטו כבר חזור ופרט בהחלטת הקודמות שניתנו בעניינם. יחד עם זאת, קיימת נקודת זמן בה לא ניתן עוד להאריך את מעצרם של חשודים עד אין קץ ונדרשים אנו, על אף החשש הגלום בעבירות המיוחסות להם, ליתן עדיפות לחזקת החפות ממנה נהנים הם ולזכותם לחירות (ראו למשל, בש"פ 6794/07 מדינת ישראל נ' ריאן

(לא פורסם, 19.8.2007) וכן בהחלטות הנ"ל שניתנו בתיק זה).

בנסיבות הענין שבפנינו ניתנו למבקשת כבר מספר הזדמנויות להקטין את החשש משחרורם של המשיבים על ידי הבאתם לעדות של אותם עדים אשר לטענתה מאויימים על ידי המשיבים. חרף זאת, חוזרת המבקש אף בבקשה זו על טענתה כי קיימים עדים מאויימים וכי נדרשת הותרת המשיבים במעצר על מנת להפיג את החשש משיבוש הליכי משפט על ידם.

לאחר שעיינתי בטענות באי כוח הצדדים בדיון שנערך בפניי, הגעתי למסקנה כי אף שקרובים אנו לנקודת הזמן בה לא יהיה עוד ראוי להותיר את המשיבים במעצר, ללא שיחול שינוי ממשי כלשהו בנסיבות, יש מקום לאפשר למבקשת עוד שהות קצרה על מנת לנסות ולהשלים את הבאתם לעדות של אותם עדים אשר חיוני להעידם טרם שחרורם של המשיבים. על המבקשת לעשות כל מאמץ אפשרי לסיים במסגרת זמן זה את הבאתם לעדות של כל מי שחוששת היא כי מאויים הוא על ידי מי מהמשיבים.

כמו כן אחזור על הדברים שאמר חברי בהחלטה הקודמת שניתנה בעניינם המשיבים (בבש"פ 10589/08) ואציע כי בית המשפט המחוזי ישקול לבקשת הצדדים וככל שיתאפשר הדבר את עיבוי הדיונים הקיימים בתיק, לאור התמשכות ההליכים, אף מעבר למועדים הקבועים בו נכון למועד זה.

משכך, מורה אני על הארכת מעצרם של המשיבים מיום 16.2.2009 לתקופה של שלושים ימים

או עד למתן פסק דין בתיק פלילי 40280/07 ב בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.