בש"פ 4133/12 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

בקשה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, בתשעים ימים או עד למתן פסק דין בתפ"ח 586-09-11 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם.

עיקרי כתב האישום

2.

ביום 1.9.2011 הוגש כתב אישום נגד המשיב בעבירות אונס, מעשי סדום ותקיפה. על-פי כתב האישום, בתחילת שנת 2011 עברה המתלוננת לגור עם המשיב בדירתו. כחודשיים לאחר מכן, במהלך יחסי מין שקיימו השניים, תחילתם בהסכמה,

בעקבות כאבהּ, ביקשה המתלוננת מן המשיב לחדול. המשיב הוציא את איבר מינו מאיבר מינה וביקש לבצע בה מין אנאלי. המתלוננת סירבה וקמה מן המיטה. בתגובה, דחף המשיב את המתלוננת אל הרצפה ובעט בכתפה הימנית. בהמשך, הרים אותה אל המיטה, הניח אותה על בטנה, והחדיר את איבר מינו לפי הטבעת שלה בניגוד לרצונה, חרף בכיה וצעקותיה. כשבוע לאחר מכן, שבו השניים לקיים יחסי מין. המתלוננת חשה בכאב, המשיב הוציא את איבר מינו מאיבר מינה, וביקש לבצע בה מין אנאלי. המתלוננת סירבה, ובתגובה הכה אותה המשיב בראשה והחדיר את איבר מינו לפיה עד אשר הגיע לסיפוקו, חרף התנגדותה של המתלוננת. עוד נטען בכתב האישום כי המשיב נהג להכות את המתלוננת, ובחודש אוגוסט 2011 לאחר שהיכה אותה, עזבה המתלוננת את הדירה וחזרה אל בית הוריה. ביום 23.8.2011 הגיעה המתלוננת אל מחוץ לדירתו של המשיב וביקשה כי יביא לה את בגדיה שנשארו בדירה. המשיב יצא מן הדירה והחל למשוך את המתלוננת לתוך הדירה על אף התנגדותה. המשיב הכניס את המתלוננת לתוך חדרו, היכה אותה בפניה, והחל להפשיטה ממכנסיה ומתחתוניה, חרף התנגדותה. המתלוננת דיממה בפיה עקב המכה, ביקשה מהמשיב לשטוף את פיה, וזה התיר לה לעשות כן. כשחזרה מן המקלחת ביקשה המתלוננת להתלבש וללכת, אך המשיב לא איפשר לה, והורה לה להוריד את חולצתה וחזייתה. המתלוננת סירבה, המשיב צעק עליה, ומרוב פחד אפשרה לו להפשיטה. המתלוננת הבהירה למשיב כי אינה מעוניינת לקיים עימו יחסי מין, אך הוא בעל אותה בניגוד לרצונה עד שהגיע לסיפוקו.

הליכי המעצר

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים. ביום 19.9.2011 קבע בית המשפט המחוזי כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת ביצוע עבירת האינוס, וכי הראיות להוכחת ביצוע מעשי סדום עומדות גם הן ברף המינימאלי הנדרש. עוד קבע בית המשפט כי העבירות המיוחסות למשיב מקימות עילת מעצר בגין מסוכנות, והורה על הגשת תסקיר מעצר מטעם שירות המבחן לצורך שקילת חלופה למעצר. ביום 9.10.2011 הוגש תסקיר מטעם שירות המבחן, ובו התייחסות חיובית לחלופת המעצר שהוצעה, ביחד עם קושי להעריך את המסוכנות הנשקפת מן המשיב. בית המשפט הורה על עריכת תסקיר משלים, זה הוגש ביום 3.11.2011, ובו ציין שירות המבחן כי התרשם שקיים סיכון גבוה להישנות התנהגות פוגעת מצד המשיב כלפי המתלוננת, ועל כן המליץ שלא לשחררו לחלופת מעצר. בית המשפט המחוזי אימץ את המלצת שירות המבחן והורה על מעצר המשיב עד תום ההליכים.

4.

על החלטת בית המשפט המחוזי הגיש המשיב ערר לבית משפט זה. ביום 1.1.2012 קבע השופט א' רובינשטיין כי ישנן ראיות לכאורה לביצוע המעשים המיוחסים למשיב, ושלל את חלופת המעצר שהוצעה על-ידי המשיב. עם זאת, ציין השופט רובינשטיין בהחלטתו כי אם תוצע חלופת מעצר במרחק של 80 ק"מ לפחות ממקום מגוריה של המתלוננת, בפיקוח אנשים מהימנים, באיזוק אלקטרוני, ובצירוף ערבויות כספיות, ניתן יהיה לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר.

5.

ביום 14.3.2012 הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר. בית המשפט המחוזי הורה על קבלת תסקיר נוסף לשם בחינת החלופה המוצעת. בדיון שהתקיים ביום 2.4.2012, לאור התסקיר המשלים אשר שלל את חלופת המעצר שהוצעה, חזר בו המשיב מבקשתו לעיון חוזר, ובית המשפט מחק את הבקשה.

טענות הצדדים

6.

לטענת המבקשת, העבירות המיוחסות למשיב, נסיבות ביצוען ותסקירי שירות המבחן מלמדים על מסוכנותו הגבוהה של המשיב. עוד טוענת המבקשת כי פרשת התביעה קרובה לסיומה, וכי יתכן ששמיעת ההוכחות תסתיים בתקופת הארכת המעצר המבוקשת. לאור נסיבות אלו, סבורה המבקשת כי על אף חלוף הזמן אין מנוס מהארכת מעצרו של המשיב.

7.

המשיב, באמצעות בא-כוחו, טוען כי משפטו מתנהל באיטיות רבה בשל העומס הרב שבו נתון ההרכב הדן בתיק. עוד טוען המשיב כי פרשת ההגנה צפויה להימשך זמן רב, לאור מחדלים בחקירת המשטרה ובעקבות נדבכים רבים שנוספו לפרשת ההגנה בעקבות שמיעת עדות המתלוננת. כמו כן טוען המשיב, כי בהחלטת השופט רובינשטיין הובעה הדעה כי יש מקום לשחררו לחלופת מעצר. לטענתו, אין באפשרות המשיב לאתר חלופת מעצר מרוחקת העומדת בקריטריונים שקבע השופט בהחלטתו. המשיב מדגיש כי שירות המבחן התרשם לחיוב מחלופת המעצר בבית האם, אך לאור עמדת המתלוננת סבר כי אין לשחררו לחלופה זו. בהתחשב עם חלוף הזמן מאז האירועים שצויינו בכתב האישום, טוען המשיב כי אין בשחרורו לחלופת מעצר כל סכנה לשלומה של המתלוננת.

דיון והכרעה

8.

כידוע, בית המשפט הדן בבקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים בוחן את נקודת האיזון הראויה בין אינטרס הנאשם לחירות לבין האינטרס להבטיח את שלום הציבור ואת ניהולו התקין של ההליך. בין היתר, על בית המשפט לבחון את חלוף הזמן ואת קצב ניהול המשפט המהווים גורמים משמעותיים, אשר עשויים להביא להסטתה של נקודת האיזון בין האינטרסים הנזכרים (בש"פ 711/10 מדינת ישראל נ' חייבטוב ( לא פורסם, 7.3.2010); בש"פ 8125/09 מדינת ישראל נ' פלוני

(לא פורסם, 18.10.2009)). לאחר שבחנתי את השיקולים השונים, נתתי דעתי על טיעוני ב"כ הצדדים ועל כלל נסיבות העניין, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להאריך עוד לפרק זמן מסויים את משך המעצר ולהורות על שחרור מן המעצר לאחר מכן כפי שיבואר.

9.

מאז מעצרו של המשיב ועד היום חלפו תשעה חודשים ויותר, ומשפטו טרם הגיע לסיומו. דיוני בית המשפט נדחו פעמים רבות בשל העומס בו נתון בית המשפט, ולפי שעה נראה כי פרשת ההגנה צפויה להימשך פרק זמן לא קצר, אלא אם תהיינה התפתחויות אחרות. המסוכנות הנשקפת מן המשיב נלמדת מן העבירות המיוחסות לו ונסיבות ביצועיהן הלכאוריות. עם זאת, המשיב נעדר כל עבר פלילי, ודומה כי מסוכנותו אינה כלפי כולי עלמא אלא ממוקדת במתלוננת בלבד, וגם זו פוחתת בחלוף הזמן, כשהפרידה ביניהם מוחשית ודרכיהם נפרדו. כמו כן, בתסקירי המעצר ציין שירות המבחן כי התרשם לחיוב מחלופת המעצר שהוצעה בבית האם, וכי האם ובן זוגה מסוגלים למלאכת הפיקוח, ורק בשל המסוכנות כלפי המתלוננת, סבר שירות המבחן בעת מתן התסקיר כי אין מקום לשחרור לחלופת מעצר זו. באיזון השיקולים מזה ומזה החלטתי להאריך את מעצרו של המשיב בארבעים וחמישה ימים נוספים, במהלכם תסתיים פרשת התביעה ותחל פרשת ההגנה, ימים שיוסיפו לאפקט המצטבר של הפחתת המסוכנות לאורך ציר הזמן. השחרור ייעשה לחלופת מעצר הדוקה, שיהא בה כדי להניח את הדעת בהתחשב עם רמת המסוכנות. אני מאריך אפוא את מעצרו של המשיב למשך 45 ימים מיום 1.6.2012. אם לא יסתיים משפטו עד אז, ישוחרר המשיב מן המעצר בתנאים הבאים:

א.

'מעצר בית' מלא בבית אמו. בכל שעה משעות היממה ישהו במחיצתו של המשיב בבית, אמו או בן זוגה.

ב.

איזוק אלקטרוני.

ג.

הפקדה כספית בסך של 20,000 ₪.

ד.

התחייבות עצמית וערבויות צד ג' מאת האם ובן זוגה בסך של 20,000 ₪ כ"א. הערבים מוזהרים בזאת להודיע באופן מיידי למשטרה אם יפר המשיב את תנאי 'מעצר הבית'.