בש"פ 3651/09 מדינת ישראל נ. אלישע חייטנוב

1.

בפניי בקשה להורות ברביעית על הארכת מעצרו של המשיב, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

2.נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו, בשלושה אישומים נפרדים, עבירות של רצח; שוד;

קשירת קשר לביצוע פשע; הפרת הוראה חוקית; הדחת עד בחקירה; ושיבוש מהלכי משפט.

על-פי עובדות האישום הראשון, קשרו המשיב ואדם נוסף בשם סרוחונוב קשר לביצוע שוד במועדון סנוקר "גרין ספורט" באזור התעשיה בשדרות (להלן: הסנוקר ). בתאריך 19.6.2002 בשעה ארבע לפנות בוקר, נכנסו המשיב וסרוחונוב לסנוקר, כשהם עוטים על פניהם מסכות שחורות, בעוד המשיב מצויד באקדח וסרוחונוב מצויד בסכין. בשלב זה קם אדם בשם שי אדרי מכסאו, קרא לעבר המשיב וסרוחונוב, התקדם לעברם והזיז את ידו של המשיב אשר אחזה באקדח. המשיב ירה יריה אחת אשר פגעה בריאתו השמאלית של מר אדרי וגרמה למותו. בשלב זה ניגשו המשיב או סרוחונוב לדלפק, נטלו סכום כסף ונמלטו מן המקום.

מעשים אלו המיוחסים למשיב מהווים את הבסיס גם לאישום השני בכתב האישום, במסגרתו נטען כי שהותו של המשיב בשדרות במועד ובשעה המוזכרים לעיל עמדה בניגוד להוראת בית המשפט באשקלון.

על פי האישום השלישי, בהיותו עצור במסגרת חקירת הרצח והשוד, התקשר המשיב למספר אנשים וביקש מהם למסור פרטים שקריים אודות מקום הימצאו בעת ביצוע העבירה, וכן ניסה לתאם עמם גרסאות.

3.בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המדינה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, ובהסכמת באת כוח המשיב דאז הורה בית המשפט על מעצרו האמור. משחלפו תשעה חודשים ומשפטו של המשיב לא בא על סיומו, נעתר בית משפט זה (כב' השופט א' גרוניס) לבקשת המדינה והאריך את מעצרו של המשיב בתשעים יום נוספים. בקשה שנייה להארכת מעצרו של המשיב נתקבלה על ידי ביום 2.12.2008. בקשה שלישית להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נתקבלה על ידי בית משפט זה (כב' השופט ס' ג'ובראן) ביום 9.3.2009.

שמיעת הראיות במשפטו של המשיב החלה ביום 10.11.2008 ונכון למועד הגשת הבקשה, נשמעה עדותם של 12 עדי תביעה. במהלך ינואר 2009 העבירה המבקשת להגנה חומרי חקירה נוספים שנותרו לטענתה בטעות ביחידת האזנות הסתר, הנוגעים לעדותו של המדובב. בקשה שהגישה ההגנה לקבלת חומר חקירה נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, ונכון לעתה טרם ניתנה החלטה בערר שהוגש על-ידי המשיב על ההחלטה בפני בית משפט זה. בשלב זה, קבועים שלושה מועדי הוכחות בתיק לחודשים יולי וספטמבר 2009.

עתה, עותרת המבקשת להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.

4.

לטענת המבקשת, העבירות החמורות המיוחסות למשיב מעידות על המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו. כמו כן מצביעה היא על עברו הפלילי המכביד בעבירות של הצתה, איומים ותקיפה, ובנוסף על כך שנגד המשיב תלוי ועומד עונש מאסר על תנאי בר הפעלה של 24 חודשים. המבקשת מטעימה כי כתב האישום מייחס למשיב גם עבירות של הדחה בחקירה, שיבוש מהלכי משפט והפרת הוראה חוקית, ולפיכך קיים חשש לשיבוש הליכי משפט ולהימלטות מהדין. לדברי המבקשת, טענות הסנגורית באשר לשיבושים במהלך התיק עמדו בפני כב' השופט ג'ובראן בהחלטתו להאריך את מעצרו של המשיב, וכי בתקופה האחרונה לא נטענו כלפיה טענות.

5.

באת כוחו המשיב גורסת, מאידך, כי יש לשקול את שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. לטענתה, מסגרת חייו של המשיב הייתה נורמטיבית עד אשר החל לצרוך סמים ולבצע את העבירות בהן הורשע, ואילו כיום אינו צורך יותר סמים. להערכת הסנגורית, העדים המרכזיים בתיק ישמעו בעוד מספר חודשים וניהול התיק יימשך זמן רב, וטעם זה מצדיק בחינת חלופת מעצר. עוד נטען כי התנהלותה של המאשימה בתיק, החל מרגע מעצרו של המשיב, הינה בעייתית ובה יש לתלות את הימשכות ההליכים בתיק. בהקשר זה, הצביעה הסנגורית על כך שהמשיב הוחזק במשך כשבועיים במעצר מבלי שזכה לראות עורך-דין, ועל קשיי ההגנה בהשגת חומר החקירה בעניינו. הסנגורית טענה לעניין זה בפירוט רב, ובין היתר, הצביעה על כך שקלטת ההודאה של המשיב הומצאה לידיה בעיכוב של כעשרה חודשים. בקיצור ייאמר כי בקשת ההגנה לקבל חומר חקירה נוסף נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, וערעורה על ההחלטה תלוי ועומד בפני בית משפט זה.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה ושמעתי את טענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

ההכרעה בדבר הארכת מעצר לאחר תקופת המעצר הסטטוטורית היא פרי מלאכת איזונים בין חירותו של נאשם במשפט פלילי, שעודו נהנה מחזקת החפות, לבין שמירה על שלום הציבור (ראו למשל: בש"פ 10595/05 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסמה, 27.11.2005)). הלכה היא כי עם חלוף הזמן והתמשכות ההליך, הולכות וגוברות משקלן של חזקת חפותו של נאשם וזכותו לחירות, על פני שיקולים אחרים (ראו, למשל: בש"פ 9765/07 מדינת ישראל נ' זיאד (לא פורסמה, 19.12.2007)).

מעשיו של המשיב מקימים חזקת מסוכנות סטטוטורית, מתוקף סעיף 21(ג)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: החוק ). כדי להפריך חזקה זו לצורך החלת חלופת מעצר נדרשות נסיבות מיוחדות, שיש בהן כדי להצדיק שחרורו של נאשם בתנאים שיאיינו או יפיגו באופן ממשי את מסוכנותו ואת החשש לשלום הציבור הצפוי משחרורו (בש"פ 982/07 מדינת ישראל נ' אביסדריס (לא פורסמה, 20.7.2007)). על כן, רק במקרים יוצאי דופן, ניתן יהיה להסתפק בחלופה למעצרו של מי שמואשם בעבירה של רצח בכוונה תחילה (בש"פ 2646/97 עודה נ' מדינת ישראל , פ"ד נא(1) 523, 527-528 (1997); בש"פ 9276/08

מדינת ישראל נ' ירקוני (לא פורסמה, 12.11.2008)).

לא שוכנעתי כי המקרה דנן נכנס, בשלב זה, למצב בו נקודת האיזון נוטה לעבר חירותו של הנאשם. אכן, אין להתעלם מן העיכוב שחל בהעברת חומרי החקירה לידי המשיב וגם מיתר הטענות אותן העלתה הסנגורית באשר לאופן התנהלות התיק. אולם משקלן של טענות אלה מצטמצם נוכח המסוכנות של המשיב לשלום הציבור. העבירות המיוחסות לו הן, כאמור, עבירות אלימות חמורות. בנוסף, המשיב נושא עבר פלילי מכביד, הכולל עבירות של הצתה, איומים ותקיפה. הסכנה הנשקפת ממנו לשלום הציבור היא אפוא רבה, ואינה מותירה בעת זו כל מקום לבחינת חלופת מעצר. יחד עם זאת, יודגש כי גם בעבירות חמורות ביותר, כגון אלה המצויות כאן, תעבור בשלב מסוים נקודת האיזון ותטה את הכף לטובת שחרורו של נאשם ממעצר (ראו: בש"פ 22/07 מדינת ישראל נ' ז'אנו (לא פורסמה, 24.1.2007)). לפיכך, ראוי כי המבקשת תדאג כי לא יישנו מטעמה תקלות או עיכובים נוספים בתיק, וכי ייעשה כל מאמץ לקידום משפטו של המשיב לעבר סיומו המהיר. לאחר שתינתן החלטת בית המשפט בעניין הבקשה לגילוי חומר חקירה ועל פי תוצאותיה, יוכלו הצדדים לפנות לבית המשפט בבקשה לקביעת מועד הוכחות נוספים.

נוכח האמור לעיל, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, החל מיום 11.5.2009 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1171/07, לפי המוקדם.