בש"פ 7277/09 מדינת ישראל נ. יניב בן דוד

1.

לפני בקשה רביעית וחמישית (בהתאמה) להארכת מעצרם של המשיבים מכוח סעיף 62 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים ), התשנ"ו – 1996 (להלן: חוק המעצרים ). המדינה מבקשת לעצור את המשיבים ל-90 ימים נוספים, ולחילופין להורות כי המשיבים 2 ו-3 יוכלו להשתחרר לחלופת מעצר בכפוף לקיומם של מספר תנאים, שיפורטו בהמשך.

2.

עניינם של המשיבים כבר נדון בבית משפט זה במספר החלטות – בבקשות של המדינה ובעררים שהגישו המשיבים. ראו: בש"פ 10681/08 מדינת ישראל נ' בן דוד (לא פורסם, 19.1.2009); בש"פ 2296/09 מדינת ישראל נ' בן דוד (לא פורסם, 31.3.2009); בש"פ 3378/09 מדינת ישראל נ' בן דוד (לא פורסם, 23.4.2009); בש"פ 3598/09 מדינת ישאל נ' בן דוד (לא פורסם, 18.5.2009); בש"פ 4550/09 מדינת ישראל נ' מימון (לא פורסם, 28.5.2009); בש"פ 5026/09 מדינת ישראל נ' בן דוד (לא פורסם, 22.6.2009); בש"פ 6316/09 מימון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.8.2009).

נוכח הפירוט שנסקר בהחלטות הנ"ל – לא אחזור על הדברים בהרחבה כאן, אלא אביא רק את הדברים הנדרשים לשם הכרעה בבקשה שבפני.

3.

נגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות מס, הלבנת הון, איומים, שיבוש מהלכי משפט, הדחה בחקירה וניסיון לתקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו. על פי הנטען בכתב האישום, המשיבים ונאשמים נוספים, קשרו קשר במטרה לרמות ולהונות את רשויות המס והביטוח הלאומי, ולצורך כך עשו שימוש במשך שנים במערך חברות ובחשבוניות פיקטיביות וכך שלשלו לכיסם מאות מיליוני שקלים. בית המשפט המחוזי הנכבד נעתר לבקשת המדינה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים בעניינם, לאחר שקיים דיונים פרטניים בעניינם של המשיבים ושל נאשמים נוספים שמעצרם התבקש.

משפטם של המשיבים ושל הנאשמים הנוספים מתנהל בבית המשפט המחוזי הנכבד בתל אביב-יפו, ומטבע הדברים, מדובר במשפט ארוך ומסובך, שנשמעים בו עדים רבים ומורכבותו נלמדת מכתב האישום ומן העבירות המיוחסות לנאשמים. עם התארכות המשפט ונוכח חלוף הזמן הוריתי (בהחלטתי ב-בש"פ 2296/09 מתאריך 31.3.2009) כי יש לשקול את שחרורו של הראל בן דוד, נאשם מס' 2 בכתב האישום (להלן: הראל ) לחלופת מעצר מהודקת ובערבויות משמעותיות ביותר. עוד קבעתי בהחלטתי האמורה כי יש לערוך תסקיר חלופת מעצר נוסף ביחס למשיב מס' 3 (להלן: מימון ), בגדרו תיבדק אפשרות שחרורו של מימון לחלופת מעצר מהודקת וראויה. בעקבות החלטתי זו, ולאחר שניתנו מספר החלטות נוספות בעניינו של הראל בבית המשפט המחוזי הנכבד ובבית משפט זה, שמיותר להרחיב עליהן פה את הדיבור – הוא שוחרר לבסוף לחלופת מעצר.

4.

לגבי מימון, בתסקיר חלופת המעצר שהוגש בעניינו נאמר כי הוא מתקשה להציב לעצמו גבולות פנימיים וכי הוא ממוקד במצוקתו האישית ובהשלכותיה על משפחתו ואיננו פנוי לבחון את התנהלותו ודפוסיו הבעייתיים. עם זאת, שירות המבחן ציין כי משפחתו של מימון מהווה מקור כוח עבורו והמליץ לשחרר אותו לחלופת מעצר, בפיקוח אשתו וחברו. לאחר שעיין בהחלטה זו קבע בית המשפט הנכבד קמא כי מימון ישוחרר לחלופת מעצר, בכפוף לתנאים שיש בהם להפיג את החשש הקיים לגבי הימלטותו של מימון ולגבי שיבוש הליכים: מעצר בית מוחלט; הפקדה במזומן או ערבות בנקאית על סך 700,000 ש"ח; ערבות עצמאית ושתי ערבויות צד ג' בסך 3,000,000 ש"ח כל אחת; איזוק אלקטרוני; איסור על יציאה מהארץ; הפקדת דרכון; איסור על יצירת קשר עם מי מהמעורבים בפרשה וכן צו פיקוח מעצר לתקופה של שישה חודשים, על ידי שירות המבחן. לאחר ההחלטה הנ"ל נחקרו המפקחים המוצעים ושניהם הצהירו שאין באפשרותם לשלם את הערבות, היה ומימון יפר את תנאי שחרורו. חרף הצהרתם זו, החליט בית המשפט הנכבד קמא לאשרם כמפקחים ולהורות על שחרורו של מימון.

על החלטה זו הגישה המבקשת ערר לבית משפט זה. חברי, השופט י' דנציגר , קיבל את הערר וקבע כי מימון יישאר במעצר עד שתתקבל החלטה אחרת של בית המשפט המחוזי הנכבד, אם וכאשר יציג ערבים בעלי יכולת כלכלית המאפשרת להם לעמוד בתנאי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי לעניין סכומה של ערבות צד ג'. ערבים כאלה לא הוצגו, ומעצרו של

מימון ושל המשיבים אחרים התבקש שוב על ידי המדינה. בהחלטת חברי, המשנה לנשיאה, השופט א' ריבלין , שדן בבקשה הקודמת להארכת מעצרם של המשיבים – הוארך מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים, אך נקבע כי המשיבים 2 ו-3 יוכלו להשתחרר לחלופת מעצר בתנאים שנקבעו על ידי בית המשפט הנכבד קמא ביחס למימון, וזאת נוכח הקביעה כי אין מקום להבחין בין המשיב 2 (להלן: פנספורקר ) לבין מימון, בשים לב לחלקם בפרשה.

5.

לאחר שניתנה החלטת המשנה לנשיאה, השופט א' ריבלין בעניין המשיבים שלפני, ובעקבות בקשה לעיון חוזר שהגיש מימון, הפחית בית המשפט הנכבד קמא את סכום ההפקדה במזומן, או בערבות בנקאית שנקבע למימון לסך של 500,000 ש"ח וכן הפחית את ערבות צד ג' לסך של 2,000,000 ש"ח. בקשה נוספת שהגיש מימון להפחית את סכום ההפקדה במזומן ל-80,000 ש"ח – נדחתה. ערר שהגיש על החלטה זו נדחה על ידי חברתי, השופטת א' חיות (בש"פ 6316/09 הנ"ל).

6.

בחלוף תשעים ימי המעצר הנוספים שאושרו על ידי המשנה לנשיאה, השופט א' ריבלין , משפטם של המשיבים טרם הסתיים ועתה מבקשת המדינה להאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים, ולחילופין להורות כי המשיבים 2 ו-3 יוותרו במעצר עד שיעמדו בתנאי השחרור שנקבעו בהחלטת בית המשפט המחוזי הנכבד ביחס למימון.

המדינה טוענת כי עילות המעצר שעמדו ביסוד מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים בעניינם מתקיימות גם עתה ומצדיקות את המשך מעצרם: מסוכנות מופלגת מצד המשיבים ובפרט מצד המשיב 1 (להלן: יניב ), הנלמדת מהתנהגותו האלימה הנטענת בפרשה, שכללה גם איומים על עדים וכוחות אכיפה, וכן נוכח עברם הפלילי של מימון ופנספורקר, שגם הוא נסקר בהחלטות קודמות בעניינם. כן מציינת המדינה כי קיים חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט והימלטות מהליכי שפיטה הנשקף מן המשיבים ובנוסף יש להביא בחשבון את החשש לפגיעה כלכלית נוספת בקופת המדינה, נוכח היקפן האדיר של עבירות המס, המרמה והלבנת ההון שהמשיבים ביצעו לכאורה בתחכום רב.

7.

בכל הנוגע לקצב התקדמות המשפט מאז ניתנה ההחלטה האחרונה בעניינם של המשיבים (בתאריך 22.6.2009), דווח לי כי התקיימו מספר ישיבות, כאשר בחמש ישיבות שונות נחקר רק עד מרכזי אחד (מר יוסף לביא) – בחקירה נגדית על ידי באי-כוח הנאשמים. המבקשת ציינה עוד בבקשתה כי מתחילת המשפט ועד עתה נשמעו 110 עדים (מתוך 305 עדים הכלולים בכתב האישום) וכי היא ויתרה על שמיעתם של 74 עדים נוספים, במטרה לקדם את ההליך. לטענת המבקשת, הוגשה על ידה רשימה של 80 עדים טכניים שאת עדותם ביקשה להגיש בדרך של הודעה או מסמך, אך הסנגורים טרם הגיבו לבקשה זו, שאם תתקבל, יהיה בה כדי לייעל את ההליך. בית המשפט הנכבד קמא ציין בהחלטתו לעניין זה כי אם יוגשו עדויות אלה בדרך של הודעות ומסמכים, יתווסף יום דיונים מקוצר בשבוע לשמיעת תיק זה, ואם לא תינתן הסכמה כאמור ישמש יום הדיונים המקוצר לשמיעת העדים הטכניים. זאת ועוד – לעת הזו קבועות עוד ישיבות במועדים קרובים באופן יחסי, ולטענת המדינה בית המשפט המחוזי הנכבד ביקש לקבוע מועדים נוספים, אך באי-כוח הנאשמים בפרשה לא נענו עד כה, בטענה שאינם פנויים במועדים שהוצעו. להשלמת התמונה אוסיף ואציין כי ב"כ של פנספורקר, עו"ד ילון הכט, ביקש בשלב מסוים להתפטר מייצוגו, אך בקשתו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי הנכבד בתאריך 8.9.2009 והוא ממשיך בייצוג.

ב"כ המבקשת ציין, בהגינותו, כי ההערכה היא ששנת המשפט הקרובה תידרש כולה לצורך שמיעת התיק בבית המשפט המחוזי הנכבד.

8.

ב"כ המשיבים טענו בפניי בהרחבה והביעו התנגדותם להארכת המעצר המבוקשת. ב"כ המלומד של יניב, פרופ' ליבאי, טען כי המסוכנות הנשקפת ממרשו איננה גבוהה, כפי שטוענת המדינה. הוא הוסיף וטען כי נוכח היקף החומר האדיר, ניהול התיק אורך זמן רב. לגבי רשימת 80 העדים הטכניים, הסביר בא-כוחו של יניב כי לשיטת ההגנה, אין מדובר בעדים טכניים בלבד ולכן לא הסכימו עד כה להגשת עדויותיהם בכתב, ועוד טען כי גם אם תיחסך עדותם של עדים אלה, עדיין יידרשו להעיד 71 עדים מהותיים, כהגדרתו. פרופ' ליבאי שב והציג את חלופת המעצר שהוצעה על ידי יניב, שכבר נבחנה על ידי שירות המבחן, אשר העיר לגביה כי הערבים המוצעים מגלים מוטיבציה וההערכה היא כי יצליחו לפקח על יניב. בא-כוחו של יניב שלל את החשש להימלטותו מן הארץ וציין כי כשהיה במעצר בית, בשנת 2007, הוא יצא מן הארץ ברשות בית המשפט וחזר, הגם שידע כבר אז על החקירה המתנהלת.

בא-כוחו של פנספורקר, עו"ד הכט, טען כי נקודת האיזון ביחס למרשו מחייבת את שחרורו, וכי התנאים שנקבעו ביחס למימון בהחלטת בית המשפט המחוזי הנכבד (שאם יעמוד בהם – יוכל להשתחרר מן המעצר) – מכבידים מדי, ומרשו איננו יכול למלאם. הוא ביקש איפוא כי סכום ההפקדה הכספי יופחת ל-200,000 ש"ח וכי תיערך למרשו חקירת יכולת, בשיתוף התביעה.

בא-כוחו של מימון, עו"ד קינן, טען כי באופן מהותי כבר נקבע על ידי מספר ערכאות כי אין הכרח שמרשו ישהה במעצר וכעת שחרורו נמנע רק בגלל אי יכולתו לעמוד בתנאי השחרור הכספיים שנקבעו. ביחס לערבים שהוצעו על ידי מימון נטען על ידי המדינה כי הם לא יוכלו לשמש כערבים נוכח העובדה שאין להם נכסים. במהלך הדיון בפני שמעתי גם את עו"ד מטלון, המוכן לשמש כערב צד ג' למימון ואולם ב"כ המדינה העלה השגות לגבי יכולתו הכלכלית ואפשרותו להיות ערב במקרה זה.

9.

לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים הודעתי כי אני מאריך את מעצר המשיבים עד למתן החלטה מפורטת במכלול, וזו תוצג עתה. בעקבות לימוד נוסף של הבקשה על נספחיה הרבים, שקילת טענות הצדדים ועיון בחומר הרב שנמסר לי – הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל , בכפוף למספר שינויים , הכל כפי שאפרט להלן.

10.

הליך הארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים נועד לבקרת התנהלותו של המשפט, החורג ממגבלת הזמן הקצובה בסעיף 61 לחוק המעצרים ולבחינת השלכותיה של התארכות הליכים זו על זכויות הנאשם העצור (ראו: בש"פ 7291/09 מדינת ישראל נ' רון (לא פורסם, 22.9.2009); בש"פ 2635/09 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 5.4.2009)). נוכח תכלית ההליך, על בית משפט זה לבחון את אופן התנהלות המשפט, סיבת הימשכותו והזמן הנותר לסיומו ולבסוף לקבוע האם נקודת האיזון בשלב זה היא כזו שיש להעדיף לפיה את זכותו של הנאשם לחירות על פני הצורך בהגנה על שלום הציבור וצרכי ניהול המשפט. לאור כללים אלה, נבחן איפוא את בקשת המדינה.

11.

אפתח דווקא בעניינם של המשיבים 2 ו-3. לגביהם נקבע בהחלטת חברי, המשנה לנשיאה, השופט א' ריבלין , כי יוכלו להשתחרר בתנאים שנקבעו בהחלטת בית המשפט המחוזי הנכבד. דומה כי אין חולק שבמקרה זה יש לוודא כי תנאי השחרור בערובה, בפרט אלה הכספיים שיוטלו על המשיבים הללו, יהיו משמעותיים, וזאת נוכח חומרת העבירות המיוחסות להם והמסוכנות הנשקפת מהם. אולם, לשיטתי, המציאות ועבור הזמן מלמדים שהתנאים שנקבעו במקרה זה הינם, כנראה, תנאים מחמירים מדי במובן זה שאין המשיבים יכולים לעמוד בהם (והראיה לכך היא שאף כי התנאים נקבעו כבר לפני מספר חודשים – המשיבים 2 ו-3 המשיכו לשהות במעצר, שכן לא יכולים היו להפקיד את הסכומים הנדרשים, או שהערבים המוצעים על ידם לא יכלו להתחייב כי יש באפשרותם לעמוד בסכומי הערבויות שנדרשו). לפיכך, התנאים הללו אינם מגשימים את מטרתם, והיא – לאפשר את שחרור הנאשמים לחלופת מעצר שיש בה כדי לאיין את מסוכנותם. התוצאה הינה ששני המשיבים הללו ממשיכים לשהות במעצר, אף על פי שבית המשפט סבור היה שניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך שפוגעת פחות בחירותם, כל זאת, בזמן שמשפטם של המשיבים מוסיף להתנהל ואיננו עומד בפני סיום בשלב זה.

12.

השילוב של הגורמים האלה מוביל למסקנה כי האיזון הראוי בין חלוף הזמן מאז מעצרם והפגיעה בחירותם מחד גיסא, לבין הצורך לשמור על ביטחון הציבור, ולהפיג את החשש מהימלטותם מן הדין, או מהשפעה בלתי תקינה על הליכי המשפט, מאידך גיסא, יושג בהפחתה מסוימת נוספת של סכומי הכסף שנקבעו בהחלטת בית המשפט הנכבד קמא, כך שסכום ההפקדה במזומן, או בערבות בנקאית שנקבע יעמוד על סך של 350,000 ש"ח (במקום 500,000 ש"ח) וערבות צד ג' תעמוד על סך של 1,500,000 ש"ח (במקום 2,000,000 ש"ח).

יתר התנאים שנקבעו על ידי בית המשפט הנכבד קמא יעמדו בעינם. לגישתי, סכומים אלה מתאימים מחד גיסא להלכה הדורשת הלימה בין סכומי ההפקדות והערבויות שנקבעים לבין הסכומים שנטען שהנאשמים שלשלו לכיסיהם בעבירות המיוחסות להם (ראו: בש"פ 6316/09 הנ"ל; בש"פ 7560/95 הרוש נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.12.1995)) ומאידך גיסא לתנועת המטוטלת הנעה לעבר זכויות הנאשם, ככל שחולף זמן המעצר עד תום ההליכים מבלי שהמשפט מגיע לסיום.

אשר על כן, מעצרם של המשיבים 2 ו-3 יוארך בתשעים ימים נוספים, אך הם יוכלו להשתחרר אם יעמדו בתנאים שקבעתי כאן ובלבד שהערכאה הדיונית תבדוק מראש את התקיימותם (לרבות אישור הערבים המוצעים).

13.

עניינו של יניב שונה מעניינם של מימון ופנספורקר. חלקו של יניב בפרשה רב יותר ונטען כי הוא מי שעמד ב"ראש הפירמידה". זאת ועוד, יניב נאשם גם בעבירות שיש בהם רכיבי אלימות, כגון עבירות איומים והדחת עד וכן ניסיון לתקיפת שוטר. אף התנהלותו והתבטאויותיו עובר למעצר עד תום ההליכים היו לכאורה בעייתיות, אם לנקוט לשון המעטה. לפיכך המסוכנות הנשקפת ממנו הינה כזו שקשה לאיינה בחלופת מעצר בשלב זה. עם זאת, בבואנו לבחון את אופן ניהול המשפט וקצב התקדמותו, לא נוכל להתעלם ממשך הזמן שחלף מאז נעצר יניב ומן העובדה שהמשפט איננו צפוי להסתיים בתקופת ההארכה המבוקשת, אף כי המדינה, הסנגורים, ובית המשפט הנכבד קמא עושים כל מאמץ לייעל ולקדם את שמיעת התיק. נוכח כל האמור לעיל, והגם שיניב עצור כבר מזה זמן רב, אינני סבור שנקודת האיזון בעניינו נוטה בשלב זה אל עבר שחרורו לחלופת מעצר, הגם שייתכן ובעתיד תשתנה נקודת איזון זו, והדבר תלוי, כמובן, בקצב התקדמות המשפט ובחלופת המעצר הקונקרטית שתוצע על ידי יניב (שתצטרך להיבחן מחדש נוכח עבור הזמן).

14.

הבקשה מתקבלת, איפוא, בכפוף לשינויים מסוימים בתנאי השחרור לחלופת מעצר אפשרית של המשיבים 2 ו-3 שפורטו בסעיף

12 שלעיל. אני מורה לפיכך על הארכת מעצרם של המשיבים 1 ו-2 בתשעים ימים, שיימנו החל מתאריך 21.9.2009 ועל הארכת מעצרו של המשיב 3 בתשעים ימים שיימנו החל מתאריך 20.9.2009, או עד למתן פסק דין ב-ת"פ 400969/08 בבית המשפט המחוזי בתל אביב, לפי המוקדם. המשיבים 2 ו-3 יוכלו להשתחרר ממעצר מיד כשימלאו, להנחת דעתה של הערכאה הדיונית, אחר התנאים שנקבעו בבית המשפט הנכבד קמא, בכפוף לשינויים שפורטו בסעיף

12

שלעיל.