בש"פ 2635/09 מדינת ישראל נ. פלוני

א.

בקשה להארכה שניה של מעצר המשיבים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 בתשעים יום החל מיום 6.4.09 למשיב 1, החל מיום 13.4.09 למשיב 2, והחל מיום 17.4.09 למשיב 3, או עד למתן פסק-דין בת"פ 157/08 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.

ב.

כתב האישום מייחס למשיבים עשרים ושניים אישומים, בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, תקיפת קטין, התעללות בקטין, שיבוש מהלכי משפט, סחיטה באיומים והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. המשיבים מואשמים במסכת התעללות משותפת בילדיה של מ' (נאשמת נוספת, אשר עניינה נדון בנפרד ובינתיים כנמסר הגיעה להסדר טיעון עם המדינה והורשעה). כפי הנטען, המעשים החלו בעקבות עצתו של "הרב" אליאור חן, וכללו, בין היתר, הכאות, גרימת כויות, שריפת אברים, כפיתה לפרקי זמן ממושכים ועוד מעשי זוועה אכזריים.

ג.

עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצר המשיב 1 עד תום ההליכים (ב"ש 4428/08), וביום 7.9.08 הסכים בא כוח המשיב 1 למעצר. ביום 13.4.08 תוקן כתב האישום וצורפו אליו משיב 2 ונאשם נוסף. ביום זה הוגשה בקשה למעצר המשיב 2 עד תום ההליכים (ב"ש 4457/08). הצדדים לא חלקו על קיומן של ראיות לכאורה, וביום 18.4.08 הורה בית המשפט (השופט זילברטל) על מעצר המשיב 2 עד תום ההליכים. ביום 17.4.08 תוקן כתב האישום, וצורף המשיב 3 כנאשם נוסף. בד בבד הוגשה בקשה למעצרו עד תום ההליכים (ב"ש 4485/08). ביום 11.5.08 הסכים בא כוחו למעצר, בכפוף לשמירת זכותו לפנות בבקשה לעיון חוזר אם הנסיבות יצדיקו זאת.

ד.

בקשה ראשונה להארכת מעצר המשיבים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים הוגשה ביום 31.12.08 (בש"פ 11148/08), והתקבלה. בהחלטתי מיום 18.1.09 ציינתי כי יש להקדים ככל הניתן את עדותם של הקטינים, ולשוב ולבדוק בהקדם האם ניתן להעיד בקרוב את ש' ואת ת', זאת כדי למזער את החשש בפני שיבוש הליכי משפט.

ה.

בבקשה הנוכחית נטען – בכל הנוגע להתקדמות

ההליך – כי המשפט מתנהל באופן רציף. במהלך תקופת ההארכה הראשונה התקיימו תשע ישיבות, שבהן נשמעו תשעה עדים, והתקיימה חקירתו הנגדית והחוזרת של חוקר הילדים. כעת, קבועים אחד עשר מועדים לשמיעת ראיות באפריל, מאי ויוני 2009. עוד נמסר – כאמור – כי ביום 1.3.09 הורשעה מ' על פי הודאתה בעובדות כתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון והסכם עד מדינה שנחתמו עמה, והיא צפויה להעיד כעדת תביעה במשפטם של המשיבים.

ו.

אשר לצורך להשאיר את המשיבים במעצר נטען, כי המעשים המיוחסים להם חריגים ונדירים בחומרתם, ומידת הסכנה הנשקפת מהם היא מן המדרג הגבוה ביותר. עוד נטען כי העונשים הצפויים למשיבים, בשים לב לחומרת העבירות המיוחסות להם, מעלים את החשש להימלטותם מאימת הדין, ובריחת המשיב 2 מן השוטרים שבאו לעצרו מחזקת חשש זה.

ז.

בדיון טענה עו"ד בלומנפלד למדינה, כי המשפט מתנהל כסדרו, ובחודשי ההארכה הנוכחית התקיימו כ-10 מועדי הוכחות. בעקבות הסדר הטיעון עם האם – הכולל מאסר לחמש שנים – מסרה גירסה שהועברה להגנה, הכוללת כ-300 עמודים; בשל התפתחות זו בוטלו מספר מועדי הוכחות, לבקשת ההגנה. הוגשה גם בקשה לתיקון כתב האישום, שטרם נדונה. הקטין ש', שצריך היה להעיד ביום 22.3.09, מועד שנקבע בתיאום עם רשויות הרווחה, סירב לקום ממיטתו ולבוא להעיד; התביעה מצויה בקשר עם רשויות הרווחה גם באשר לעדות הקטינה ת', כשזו תתאפשר נפשית; הקטינים הועברו למסגרות חינוכיות אחרות, והם מתמודדים עם קשיים נוספים. הכוונה היא להביא את שני הקטינים לעדות בסוף אפריל – ראשית מאי 2009. בדעת הפרקליטות לסיים את פרשת התביעה במועדים הקבועים עתה, ולשיטתה מסוכנות המשיבים אינה פוחתת לאורך הזמן, בהיותם כנטען בעלי אישיות חסרת מעצורים. חשש השיבוש קיים גם כיון שהקטינים טרם העידו, וחוששים גם להשפעה על מצבם.

ח.

עו"ד לביא טען למשיב 1, כי ההליך לא יסתיים גם בהארכה המבוקשת, וראיה לדבר אי העדת הקטין ש', ועל כן ראוי להזמין תסקיר מעצר, לבחינת חלופה. יתר על כן לשיטת ההגנה יש כרסום מסוים בראיות בעקבות הודעת האם. יש לזכור, כך נטען, כי מדובר במשיבים נעדרי עבר פלילי וממשפחות נורמטיביות, שנשלטו באופן קשה על-ידי דמות נערצת, אותו "רב", וניתן להטיל על המשיב 1 איזוק אלקטרוני ופיקוח וכן איסור שימוש במכשירי תקשורת.

ט.

עו"ד נהוראי, בא כוח משיב 3, חידד את שאלת המסוכנות, באמרו כי לשם מימושה של

זו יש צורך בתנאים מצטברים – מוטיבציה, רב שינתן בו אמון לאורך שנים, אם שתאפשר זירה למעשים, בית לביצועם וזמינות של ילדים, וכמו כן אב שלא יעצום עיניו. אין לשיטת המשיב 2 תנאים כאלה וגם לא יהיו, ועל כן אין עוד מסוכנות, מה גם שקיימת חזקת החפות; ועוד, הגם שיש להסתייג מן המעשים המיוחסים למשיבים, הם עשו את שעשו במטרת "תיקון", לשיטתם. ועוד, נטען כי סיבת אי הגעתו של הקטין ש' לבית המשפט היא שטרם נגזר עונשה של אמו. נטען גם, כי כתב האישום המתוקן מצביע על אי אמון של המדינה בעדות הקטין; המשפט יימשך איפוא גם כיון שיהא צורך בהזמנה מחדש של עדים, דבר שכבר אישר בית המשפט המחוזי.

י.

עו"ד שושן, בא כוח משיב 2, ציין כי חלקו של שולחו קטן יותר משל המשיבים האחרים. אכן, כך נאמר, בית המשפט המחוזי עושה כמיטב יכולתו לקביעת מועדים, אך לא קוימה החלטתו של בית משפט זה באשר להעדת הקטינים ש' ות', ולשיטת המשיב 2 מדובר במשיכת חוטים של המדינה לעניין ההעדה, שכן רצתה התביעה לקשור זאת בהסכם עם האם ובעדותה; והודעתה שלה, כך נטען, הייתה הקראה מתוך דפים שנרשמו על ידי בא כוחה. ההליך עשוי להימשך איפוא, כנטען, לפחות כשנה. עוד נאמר, כי אין גם מסוכנות כלפי כולי עלמא, ואשר לילדים, ניתן להרחיק מכל יצירת קשר עמם, וכן אין חשש אמיתי להימלטות.

י"א.

לשאלתי אם הוגשו, לענין המסוכנות, בקשות לעיון חוזר, השיב עו"ד שושן כי הוא יחיד שהגיש - אך הבקשה נמשכה משנודע דבר ההסדר עם האם.

י"ב.

גם באי כוחם של משיבים 3-2 ביקשו הזמנת תסקיר.

י"ג.

באת כוח המדינה סברה כי עדות האם לא תאריך את ההליכים, ואורך המאסר הצפוי למשיבים אם יורשעו מעלה את חשש ההימלטות.

י"ד.

לאחר העיון הגעתי לכלל מסקנה כי עלי להיעתר לבקשה, בנתון לאמור להלן. כבר נאמר לא אחת, כי תפקידו של בית משפט זה בהליכים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים הוא בקרת ההליך, על מה ולמה נמשך מעבר לתשעה חודשים ולעתים עוד ועוד. ברי כי שיקול זה לאמיתו אינו מתקיים בנידון דידן. משבית המשפט – ועל כך אין חולק – עושה בלא לאות מאמץ לקדם את התיק, ומספר הישיבות שקוימו ואלה שנקבעו מדבר בעדו; חזקה גם שלפי הצורך ייקבעו בלוח זמנים קצר ככל הניתן ישיבות נוספות.

ט"ו.

חוזרים אנו לשאלה, האם הזמן שחלף כירסם במסוכנות ובחשש לשיבוש והימלטות. בהחלטה קודמת, מיום 18.1.09, ציינתי כי –

"על החומרה היתרה, הבלתי נתפסת של המעשים המיוחסים למשיבים... אין צורך להכביר מלים, והמסוכנות מדברת בעדה"

וזאת גם נוכח האפשרות (שאיני מביע לגביה דעה) למאסר בלתי מבוטל אם יורשעו. עוד ציינתי שם, כי –

"גם לחלוף הזמן ורבות הימים תיתכן השפעה לעניין הערכת המסוכנות, הנה בנסיבות תיק זה, נוכח העיוות האנושי הקשה שמגלות הראיות לכאורה, יש לנהוג בזהירות מרובה ביותר. למקרא כתב האישום, המגלם ביסודו את הראיות לכאורה (ואני ער גם לבקשת התיקון - א"ר) אוחזת חלחלה. אכן, הדברים נעשו לאורך תקופה קצרה יחסית, אך לסובלים לכאורה יכול היה זה להיות נצח. מכל מקום, אפילו הנחנו כי הזמן הקהה במידת מה את המסוכנות ונלמדו לקחים במעצר, שאלות השיבוש האפשרי וההימלטות אינן מבוטלות, הנחת האפשרות לשיבוש כלפי הקטינים אמנם אינה ברורה מיניה וביה. ואולם, דומני כי בנסיבות רגישות ועדינות כל כך, עצם השחרור לחלופה בטרם עדות הקטינים עלול לשדר מסר לא טוב".

ט"ז.

במידה מסוימת התלבטתי הפעם יותר מבפעם הקודמת, שכן עדות ש' התעכבה מזה, וחלפו שלושה חודשים נוספים מזה. אך בסופו של יום באתי לכלל מסקנה, כי משהמשפט מתנהל כסדרו, והקטינים טרם הועדו - קשה להלום שחרור בערובה, מאותם טעמים שבהחלטה הקודמת. מבין אני כי התביעה עשתה להזמנת הקטין ש', אך הדבר לא נסתייע; חזקה על בית המשפט המחוזי כי ידו תהא על הדופק כדי שנושא זה (יחד עם עדות ת') לא יירד מסדר היום.

י"ז.

באי כוח הצדדים הפנו לפסיקה התומכת, לשיטתם, בגישותיהם. באת כוח המדינה הפנתה לבש"פ 3609/00 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט - כתארו אז - חשין), שם נאמר לעניין ניתוק קשר בין מי שהואשם בעבירות מיניות כלפי נכדתו, כי "שלומה ובריאותה של הקטינה הנפגעת עולים בחשיבותם לאין ערוך על שיקולי הנגד המדברים בזכותו של העורר". אמנם אין הנדון דומה כליל לראיה, שכן בנידון דידן קל יותר להרחיק את המשיבים מן הקטינים מאשר מתאפשר ככלל במסגרת משפחתית, אך מנגד, אין מסוכנותם של המשיבים בהכרח מצומצמת לקטינים המתלוננים, נוכח היסוד הדתי - מעוות ככל שיהיה - שבמעשיהם. יש לשקול מסוכנות זו בהתאם לחומרת העבירות לכאורה. בא כוח המשיב 1 הפנה לבש"פ 10557/08 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם), בו ניתנה אפשרות לשקול חלופה לגבי נאשם בעבירות מין כלפי קטינות. אלא שבאותו מקרה נקבעו מועדי הוכחות שראשיתם מעבר

להארכה שנתבקשה, ולא ראיתי מקום להלום דחיה מעין זו, וכל זאת בנוסף להיעדר טיפול. הוא הדין לבש"פ 9380/07 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם), שם לא החל המשפט כתום עשרה חודשים, ואף לא נקבע מועד לשמיעת הראיות. לא כך בנידון דידן, וההבדל מובהק.

י"ח.

התלבטתי, כאמור, בשל העיכוב בעדות הקטינים וחלוף הזמן. ואולם, בסופו של יום עומדים לרועץ למשיבים לעת הזאת המסוכנות העולה מחומרת העבירות לכאורה, גם אם לא בקלות יחזרו נסיבות כפי שהיו, כפי שטען אל נכון עו"ד נהוראי, וכן החשש הנוגע לעדות הקטינים, וגם חשש ההימלטות נוכח צפי לכאורי לעניין העונש. הצטברותם של אלה יחדיו מטה את הכף. עם זאת, כמובן אין באמור כדי למנוע מן המשיבים, במיוחד לאחר עדות הקטינים, להגיש בקשה לעיון חוזר, וזו תישקל לגופה, לשעתה ולנסיבותיה, בלי שאטע כל מסמרות.

י"ט.

בנתון לאמור נעתר אני לבקשה ומעצר המשיבים יוארך ב-90 יום או עד למתן פסק דין בת"פ 157/08: משיב 1 מ-6.4.09, משיב 2 מ-13.4.09, משיב 3 מ-17.4.09.