בש"פ 11148/08 מדינת ישראל נ. פלוני

א.

בקשה להארכת מעצרם של המשיבים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996.

רקע

ב.

כנגד המשיבים הוגשו כתבי אישום – המשיבה 1 (להלן תיקרא גם המשיבה ) בת"פ 158/08 בבית המשפט המחוזי בירושלים, המשיבים 4-2 בת"פ 157/08 שם. יוחסו לכולם עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, התעללות בקטין, תקיפת קטין, הזנחת קטין ושיבוש מהלכי משפט. בתמצית, המדובר בכל כתב אישום במסכת ארוכה – בת עשרים אישומים – של התעללויות נטענות בילדיה הקטינים של המשיבה 1, על ידי המשיבים 2­4 בצוותא חדא עם המשיבה 1. כפי הנטען, המסכת הקשה מנשוא החלה בעקבות עצתו של אחד "הרב" אליאור חן, לפיה שוכנים בילדים "מזיקים ורוע", שיש לגרשם באמצעות "תיקונים"; וכללה, בין היתר, הכאות, גרימת כויות, שריפת אברים, כפיתה לפרקי זמן ממושכים, האכלה בצואה ועוד מעשי זוועה אכזריים מאין כמותם.

ג.

מעצרה של המשיבה 1 עד תום ההליכים התבקש עם הגשת כתב האישום נגדה, ביום 6.4.08. הבקשה התקבלה ביום 17.4.08, בהחלטת השופט רביד. נקבע, כי קיימות ראיות לכאורה (ולמצער לגבי חלק מהאישומים, המשיבה 1 גם הסכימה לכך); ונאמר כי מסוכנותה נלמדת ממכלול המעשים החמורים בהם מדובר. נקבע, כי אין מקום לתת אמון במשיבה 1, נוכח ההתעללות האכזרית העולה לכאורה (וכן נוכח גירסאות סותרות שמסרה). עוד נקבע, כי קיים חשש לשיבוש הליכי משפט, לרבות הדחת הקטינים למסירת עדויות שקר.

ד.

מעצרו של המשיב 2 התבקש עם הגשת כתב האישום נגדו (ת"פ 157/08), ביום 6.4.08, והתקבל בהסכמת בא כוח המשיב (לאחר מספר חילופי ייצוג) ביום 7.9.08, בפני סגנית הנשיא צור.

ה.

מעצרו של המשיב 3 התבקש ביום 13.4.08, משצורף לכתב האישום בת"פ 157/08. הבקשה התקבלה בהחלטת השופט רביד מיום 18.4.08. נקבע קיומן של ראיות לכאורה (בהסכמה חלקית). כן נקבע קיומה של מסוכנות, נוכח עובדות כתב האישום, והוטעם שנסיבות המקרה כה חמורות, עד כי אין מקום להורות על הכנת תסקיר, שכן "אין חלופה שתסכון במקרה דנן". כן צוין, שהתנהגותו של המשיב 3 לפני מעצרו ובעת מעצרו מעידה שלא שאין לסמוך עליו.

ו.

מעצרו של המשיב 4 התבקש ביום 17.4.08, בו צורף לכתב האישום בת"פ 157/08. הבקשה התקבלה ביום 11.5.08 בהסכמה בפני השופט זילברטל, בכפוף לזכות לפנות בבקשה לעיון חוזר.

ז.

לאחר חלוף תשעה חודשים, הוגשה הבקשה הנוכחית. נמסר, כי במשפטם של המשיבים 2­4 התקיימו עד כה כעשר ישיבות הוכחות, לאחר מספר עיכובים במתן מענה לכתב האישום, וכי קבועות עוד 15 ישיבות עד סוף מארס 2009. באשר למשפטה של המשיבה 1 נמסר, כי טרם החלה שמיעת פרשת התביעה, וזאת כנטען עקב עיכובים מצד המשיבה 1, וכן בעקבות משא ומתן להסדר שהתנהל בין הצדדים ושבסופו של יום לא צלח; קבועים שמונה מועדי הוכחות במארס-אפריל 2009, חלקם לאחר ההארכה המתבקשת.

ח.

בבקשה נטען, כי נוכח המעשים החמורים בהם מדובר, אין בחלופת מעצר כדי לאיין את מסוכנותם של המשיבים. כן נטען לחשש להימלטות, נוכח העונשים הצפויים למשיבים אם יורשעו (צוין, שהמשיב 3 ברח כשהגיעו שוטרים לעצרו). עוד נאמר, כאמור, כי העיכובים בשני התיקים יסודם בהתנהלות ההגנה.

ט.

הדיון נערך בשני המשכים, משפוצל לבקשת הצדדים מטעמי לוח זמנים.

המשיבה 1

י.

ביום 4.1.09 נערך הדיון בעניין המשיבה 1.

י"א.

מטעם המדינה נטען, כי אין מקום לחלופת מעצר, בהיעדר אמון במשיבה נוכח מעשיה הקשים, היעדר אכפתיות לשלום ילדיה, וחשש שתהא נתונה להשפעה בחלופה, כפי שהיתה נתונה בשעת המעשים. עניין נוסף שנטען הוא חשש השיבוש, כל עוד לא העידו הילדים, ובמשפטה שלה אמור הדבר להיות במהלך מארס-אפריל 2009. אשר לעדות הילדים, נאמר כי הבת ת', שהיא מעל גיל 14, תעיד בשני המשפטים במהלך מארס-אפריל. הילד ש', שחוקר הילדים אישר כי יעיד, יעיד בתיקים של המשיבים האחרים, וטרם נקבע מועד לעדותו.

י"ב.

מטעם המשיבה 1 נטען, כי נקודת האיזון השתנתה ונעה לכיוון הזכות לחרות יחד עם חזקת החפות. צוין כי המשפט טרם החל, וגם לאחר ויתור על עדים, נותרו 65 – רק אחת נשמעה; וכי שלושה מן המועדים שנקבעו באים לאחר ההארכה הנוכחית. אף בכל המועדים הללו לא ייחקרו יותר מ-10 עדים, כך נטען, ויוותרו איפוא עדים רבים; זאת, גם אם ההתארכות במשפט באה במאמץ להגיע להסדר טיעון, והסדר זה לא הושג. אשר לעילות, הן המסוכנות והן החשש להשפעה על עדים הופגו. באשר למסוכנות, המשיבה היתה תחת השפעת "הרב" אליאור חן, אך בתקופת מעצרה הפנימה את הדברים והיתה נכונה לספר את כל האמת, ונקבע מועד לחקירתה לעניין זה ב-20.11.08 – אך החוקרים לא באו. הרוח החיה במעשים עצמו מצוי בברזיל, בהליכי הסגרה, והנאשמים האחרים מצויים במעצר. אין כל סיכוי איפוא, כנטען, שהמשיבה – שתיפקדה כאם טובה בעבר ללא הרמת יד על ילדיה – תחזור לפגוע בהם, היא גם נמצאת עמם בקשר כיום; האירועים נשוא כתב האישום, שנמשכו חודש וחצי, היו בבית אותו אליאור חן, שהיה מקור הבעיות ושטיפת המוח שעברה המשיבה. אף לענין השפעה על עדים נטען, כי למעט הילדים, כל העדים הם שוטרים; נותרה במשפטה לעדות רק בת אחת שגילה מעל 14, ואם בעדותה תלוי השחרור יש נכונות לוותר על חקירתה ולהגיש את הודעתה. באשר למשפט האחר, בו עתיד בן המשיבה להעיד, אין לה עניין בעדותו באותו משפט.

י"ג.

יצוין כי ב-3.9.08, קוים דיון בפני סגן הנשיא

דוד חשין בבית המשפט המחוזי, בגדרי בקשת עיון חוזר מטעם המשיבה, ושם נקבע כי הגם שבסוגיית המסוכנות יש מקום לכאורה לתסקיר נוכח חלוף הזמן מאז החלטת המעצר, נושא השיבוש רלבנטי כל עוד לא העידו הילדים במשפטם של האחרים – או בטרם התבהר באורח חד משמעי כי עדותם לא תידרש. יצוין כי גם באותו הליך ציינו באי כוח המשיבה, שהם נכונים להסכים להגשת הודעתה של הבת ת' לצורך שחרור.

י"ד.

מהליך במשפט האחרים ב-23.10.08 בפני השופטת בן-אור עלה, כי לעת ההיא טרם באה השעה לעדות הבן ש' (ראו עוד להלן); ואולם, מאז חלפו חודשיים וחצי ויותר.

ט"ו.

עתה הצטרף למערך השיקולים חלוף המועד הסטטוטורי של תשעת החודשים, שבו תפקידו של בית משפט זה הוא בקרת התנהלותו של ההליך.

ט"ז.

אין צורך להכביר מלים על חומרת המעשים המיוחסים למשיבה, שהעיניים תדמענה למקראם. היאמין בן אנוש כי כך תנהג אם? דבר זה מצא ביטוי עז בהחלטת המעצר המקורית. קולר ההתנהלות מאפריל עד נובמבר 2008, תוך כתריסר ישיבות שלא הגיעו להוכחות, תלוי בראש ובראשונה במשיבה, ובחילופי הייצוג, גם אם בחלק מן התקופה נוהל מו"מ להסדר טיעון. לכן המשקל שיש לייחס לחלוף המועד הסטטוטורי, בגדרי תפקידו של בית משפט זה בתיקים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, הוא במקרה דנא מוגבל למדי. זאת, אף כי אחזור ואציין, וראו גם בש"פ 10557/08 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם), כי ככלל – מעבר לנידון דידן – על בית המשפט המחוזי, המאשר דחיית דיונים לצורך משא ומתן, ליתן דעתו למגבלת תשעת החודשים שקבע המחוקק בסעיף 61 לחוק המעצרים. ואולם, בענייננו דומני – אם לשפוט על פי רשימת העדים – שיש צורך בתוספת מועדי ישיבות בתיק זה, וכמובן בידי הצדדים לפנות לבית המשפט כדי שייקבעו ישיבות עוד בטרם 1.3.09; יש בכך חשיבות, משחלפו תשעת החודשים הסטטוטוריים. ועוד, איני סבור, כי ויתור על העדת הבת ת' במסגרת הליך המעצר דנא – ויתור שמו; ויתור כזה מקומו בהליך העיקרי. אשר לש' – הוא אמור להעיד במסגרת ההליך האחר, אליו נידרש להלן. המחוקק איפשר עיון חוזר בהחלטות מעצר בחלוף הזמן ובשינוי נסיבות (סעיף 52 לחוק המעצרים). המסוכנות העכשוית, שיש לבחון אם שחלוף הזמן תרם להקהייתה, והחשש לשיבוש, ראוי שייבדקו בגדרי עיון חוזר, בהמשך להחלטתו של סגן הנשיא ד' חשין מ-3.9.08, שבכל הכבוד נראית לי מתוה את הדרך הנכונה. בשילוב בין כל אלה סבורני, כי אין מקום לפתוח להליכי שחרור לחלופה בטרם עדות הבת ת' (ראו גם מזכר חוקרת המשטרה מ-12.3.08 באשר לחשש הבת ולתיאום). יש מקום איפוא כי בית המשפט ישמע את עדותה של ת' במשפטה של המשיבה במועד המוקדם ביותר האפשרי. לאחר מכן תוגש בקשה לעיון חוזר. בהמשך לדברי סגן הנשיא חשין, הדעת נותנת כי אז, מבלי שאקבע מסמרות, כי ככל שתוגש בקשה לעיון חוזר יהיה גם מקום לתסקיר מעצר. אני מאריך איפוא את המעצר כמבוקש ב-90 יום, מיום 6.1.09, אך אין בכך כמובן כדי לפגוע באפשרות להגיש בקשה לעיון חוזר בגדרי האמור משתעיד הבת ת', וברי כי לנגד עיניו של בית המשפט יהיו במובלט שיקולי המסוכנות כלפי הילדים, והשאלה היש דרך לפתרונם, הכל על פי שיקול דעתו.

המשיבים 4-2

י"ז.

ביום 12.1.09 נערך הדיון בעניינם של המשיבים 4-2.

י"ח.

באת כוח המדינה פירטה בדיון את המעשים הקשים בהם מואשמים המשיבים, באמרה כי מסוכנותם עולה וזועקת מתוכם, בשיקול דעת אכזרי, מעוות ולא רציונלי, והיעדר עבר פלילי אינו לדידה בעל משקל לעניין זה. קיים גם חשש לשיבוש, נוכח עדותם הצפויה של הילדים ת' וש'; בדיון הקרוב, בחודש זה, יועלה בדיון בבית המשפט המחוזי המועד לכך. קיים גם, לשיטת המדינה, חשש להימלטות – משיב 3 נעצר בעקבות תרגיל משטרתי וניסה לברוח, ותמונת משיב 4 פורסמה כעבריין נמלט. נאמר, כי הן בשל המסוכנות והן בשל החששות האחרים לא ניתן לסמוך על המשיבים כי יתנהגו עתה בצורה שונה, מה גם שהקטין ש' פוחד, כפי שאמר. אשר להתנהלות התיק, נקבעו עוד מועדי הוכחות רבים, כפי שפורט.

י"ט.

בא

כוח משיב 2 הזכיר את חזקת החפות, וציין כי החומרה היא היפותזה של התביעה, והיא אמנם עשויה לבטא מסוכנות; אך הכל התרחש בבית אחד, בו היו יחד עם המשיבים גם האם וה"רב" חן שברח לחו"ל, והמסוכנות היא איפוא נקודתית ומסויימת. השאלה – כך נטען – היא אם ניתן לנטרלה בדרך שאינה מעצר ושלילת החירות הכרוכה בו; זאת על-ידי הרחקה מן הילדים, מעצר במקום ללא ילדים, ופיקוח לרבות איזוק אלקטרוני; המדובר באנשים ללא דופי בעברם וללא קשר לקהילה עבריינית. בשונה מן המשיבה 1, האם, היכולה אולי להשפיע על עדות הילדים, לא כן – כנטען – המשיבים 4-2, שניתן לחסום את הקשר ביניהם לילדים. אביו של המשיב 2 מוכן לפקח על בנו; נתבקש איפוא תסקיר מעצר.

כ.

בא כוח משיב 3 ציין כי התמשכות ההליכים מטה את הכף, מה גם שהם יימשכו עוד מחצית שנה ויותר. אשר לקטין ש', האמור להעיד, הוא עד בעייתי וככל הנראה ברח – ואם עדותו תידחה יישארו מן התיק פרטים מעטים. נטען עוד, כי הזרמת חומר הראיות נמשכה שישה חודשים, והיו דחיות שקולרן תלוי במדינה, וחומר רפואי לא הגיע עד היום; המשיבים נעדרי עבר פלילי, וזו הסתבכותם הראשונה, ואת מסוכנותם – כך נטען – ניתן לנטרל.

כ"א.

בא כוח משיב 4 ציין, כי הדיון האמיתי בתיק החל רק באחרונה, בעדות חוקר הילדים. לשיטתו – ההערכה האופטימית לסיום אינה מדוייקת; מתבקשת איפוא חלופת מעצר, שתהא אמנם הרמטית. אשר לשיבוש, הילדים וחוקר הילדים התראיינו בתקשורת, ואין מקום לחשש שיבוש.

הכרעה

כ"ב.

לאחר העיון נראה לי כי יש מקום לקבלת הבקשה להארכה. תפקידו של בית משפט זה בהליכים לפי סעיף 62 הוא – כאמור – בדיקת התנהלות המשפט. לעניין זה, ברי כי בית המשפט המחוזי עשה מאמצים במספר רב של ישיבות לקדם את המשפט, תחילה במשך חודשים ארוכים (בין יוני לאוקטובר 2008) לענין עדות הקטין ש', ואחר כך בשמיעת עדויות אחרות ובמיוחד זו של חוקר הילדים. אין לבוא בטרוניה עם בית המשפט, שגם קבע מספר רב של ישיבות מחודש זה ולאורך החודשים הבאים. השאלות הן איפוא הניתן להפיג את המסוכנות והחשש לשיבוש ולהימלטות. על החומרה היתרה, הבלתי נתפסת של המעשים המיוחסים למשיבים 4-2 אין צורך להכביר מלים, והמסוכנות מדברת בעדה, גם אם יש דירוג מה ביניהם - משיבים 2, 4 לעומת משיב 3; הניתן להתגבר על מסוכנותם בחלופה, על פי גישת המחוקק, גם אם הם עלולים להיות צפויים למאסר לא מבוטל אם יורשעו (ולענין אחרון זה כמובן איני קובע כל מסמרות)? ראו לענין מערך השיקולים בש"פ 6700/04 גרה נ' מדינת ישראל

(לא פורסם); בש"פ 1464/06

מדינת ישראל נ' נאשף

(לא פורסם); בש"פ 5353/07 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם).

כ"ג.

גם אם לחלוף הזמן ורבות הימים תיתכן השפעה לענין הערכת המסוכנות, הנה בנסיבות תיק זה, נוכח העיוות האנושי הקשה שמגלות הראיות לכאורה, יש לנהוג בזהירות מרובה ביותר. למקרא כתב האישום, המגלם ביסודו את הראיות לכאורה, אוחזת חלחלה – שהרי מי יודע להיכן עלולים להגיע מי שלכאורה עיוותו ועוולו כל כך. אכן, הדברים נעשו לאורך תקופה קצרה יחסית, אך לסובלים לכאורה יכול היה זה להיות נצח. מכל מקום, אפילו הנחנו כי הזמן הקהה במידת מה את המסוכנות ונלמדו לקחים במעצר, שאלות השיבוש האפשרי וההימלטות אינן מבוטלות. הנחת האפשרות לשיבוש כלפי הקטינים אמנם אינה ברורה מיניה וביה, שכן להלכה יתכן גם שיבוש באמצעות אחרים או באמצעות ביקורים אצלם. ואולם, דומני כי בנסיבות רגישות ועדינות כל כך, עצם השחרור לחלופה בטרם עדות הקטינים עלול לשדר מסר לא טוב לקטינים בליבת המשפט, ובקטינים עסקינן על כל רגישותם המיוחדת. גם על כן, מבלי לקבוע מסמרות, יש להקדים ככל הניתן את עדותם של הקטינים – זאת בראש וראשונה כדי לאפשר להם עצמם, דבר שיש בו תועלת לכאורה ככלל, להשתחרר מן המועקה הכרוכה במשפט. כאמור, בית המשפט המחוזי נדרש בישיבת 23.10.08 לעניין עדותו של הקטין ש', ובעקבות מידע שקיבל דחה את מועד העדות, וביקש כי שעה שאכן ניתן יהא להביא את הקטין לעדות – ייעשה הדבר. עצם הקושי להביא את הקטין לעדות, כמובן, מעצים את החשש פן יירתע הימנה בשמעו כי המשיבים משוחררים. מכל מקום דומני כי משחלפו מאז אותו דיון כשלושה חודשים נוספים, ונוכח מכלול הנושאים שעל כפות המאזניים, יש מקום כי בית המשפט ישוב לבדוק בהקדם האם ניתן להעיד בקרוב את ש', וכן יש להעיד את ת'. מכל מקום, בשלב הנוכחי עילת המסוכנות עודה בראש החששות, והיא משליכה לכאורה גם על חשש ההימלטות, שאיני מקל בו ראש, נוכח האפשרות למאסר של ממש אם יורשעו המשיבים. לעת הזאת איני רואה מקום לבדיקת חלופה.

כ"ד.

נעתר אני איפוא לבקשה לגבי המשיבים 4-2 והמעצר מוארך ב-90 יום, לגבי משיב 2 מיום 6.1.09, לגבי משיב 3 מיום 13.1.09, ולגבי משיב 4 מיום 17.1.09. לגבי משיבה 1 ראו פסקה ט"ז לעיל.