בש"פ 4550/09 מדינת ישראל נ. רוני מימון

לפניי ערר שהגישה המדינה על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ג' נויטל ) מיום 26.5.2009 בב.ש. 9785/09 (ת.פ. 40099/08), בה קבע כי יש לשחרר את המשיב למעצר בית מלא בכפוף, בין היתר, להפקדה במזומן של 700,000 ש"ח או ערבות בנקאית באותו סכום, וכן ערבות עצמית בסך של שלושה מיליון ש"ח ובנוסף ערבות צד ג' גם היא בסך של שלושה מיליון ש"ח של שני ערבים ואיזוק אלקטרוני.

עובדות כתב האישום

1.

ביום 30.3.2008 הוגש כנגד המשיב וארבעה נאשמים נוספים כתב אישום בת.פ. 40099/08 לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (להלן יחדיו - הנאשמים ). נוכח היקפו הנרחב של כתב האישום תובא תמציתו להלן. לפי כתב האישום הנאשם 1 יחד עם המשיב ויתר הנאשמים הקימו רשת חברות רחבת היקף במסגרתה הוציאו במרמה, לחברות בשליטתם ולעסקים אחרים, מאות חשבוניות מס פיקטיביות, תוך הצגת מצג שווא לפיו החשבוניות הפיקטיביות משקפות עסקאות אמת, והכל בתמורה או לצורך ניכוי מס התשומות הגלום בחשבוניות הפיקטיביות, בדיווחיהן התקופתיים של חלק מהחברות הנמצאות בשליטתם. כתב האישום מייחס לנאשמים אחזקות במספר חברות אשר הנפיקו חשבוניות מס פיקטיביות עבור נאשמות 13-16, שגם הן חברות בשליטתם, ועבור בתי עסק אחרים, והכל מתוך מטרה לקבל "הכשר" לקיזוז שלא כדין של מס תשומות בדו"חות התקופתיים של נאשמות 13-16. כדי להסוות את פעילותן העבריינית של נאשמות 6-12, הגישו הנאשמים בשמן דו"חות תקופתיים כוזבים שבהם נדרש קיזוז מס תשומות עבור חברות אלה, מבלי שיהיה בידי הנאשמים והחברות חשבוניות אמת אשר מקימות זכות קיזוז מס תשומות כדין. בדרך המתוארת קיזזו הנאשמות 6-12 שלא כדין מס תשומות בהיקף של עשרות מיליוני ש"ח והשמיטו במרמה הכנסות שהגישו לפקיד השומה. כדי להסתיר ולהסוות את מקורו של הרכוש האסור וההון שנצבר כתוצאה מביצוע עבירות המס, ביצעו הנאשמים משיכות והעברות בנקאיות רבות בחשבונות בנק שונים, תוך ביצוע עבירות על חוק איסור הלבנת הון. עם חשיפת מעשי המרמה שביצעו הנאשמים, הם סירבו לשתף פעולה עם החוקרים ופעלו בכוונה לשבש את הליכי החקירה תוך איום על אחרים בפגיעה בגופם או בפרנסתם, וזאת בכוונה להפחידם ולמנוע מהם מסירת עדות.

הליכים קודמים

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של המשיב וארבעת הנאשמים הנוספים עד תום ההליכים כנגדם. לאחר מספר דיונים בפני בית המשפט המחוזי הורה האחרון על מעצרו של המשיב והאחרים עד תום ההליכים כנגדם (ב.ש. 60762 בת.פ. 40099/08). המשיב נתן הסכמתו למעצר תוך שמירה על זכותו לבקש עיון חוזר. בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים כנגדו בשל מסוכנותו והחשש לשיבוש מהלכי משפט אשר עלו מהראיות לכאורה שהוצגו בפניו. עוד הוסיף בית המשפט המחוזי כי נוכח הרשעותיו הקודמות של המשיב בעבירות של סחיטה באיומים, סחיטה בכוח, הדחה באיומים ובכוח, הרי שהחשש לקיומן של עילות המעצר גובר.

3.

מעצרו של המשיב עמד להסתיים ביום 29.12.2008 ומכיוון שהעוררת סברה כי עילות המעצר לגביו טרם פגו היא הגישה ביום 16.12.2008 לבית משפט זה בקשה ראשונה להארכת מעצרם של המשיב והאחרים בתשעים ימים נוספים (בש"פ 10681/08), לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן – חוק המעצרים ). במקביל לבקשה האמורה הגישו המשיב והאחרים, למעט נאשם אחד, עררים לפי סעיף 53 לחוק המעצרים (בש"פ 10798/08, בש"פ 10775/08 ובש"פ 126/09) על החלטות בית המשפט המחוזי לעצרם עד תום ההליכים כנגדם. ביום 19.1.2009 דן בית משפט זה (השופט א' רובינשטיין ) במאוחד בבקשתה של העוררת להארכת מעצרם הראשונה ובעררים הנ"ל, והורה על הארכת מעצרם של המשיב ושלושת הנאשמים האחרים בתשעים ימים נוספים – עד יום 27.3.2009.

4.

הואיל ומעצרם של המשיב והאחרים עמד להסתיים ביום 27.3.2009 והיות שהעוררת סברה כי עילות מעצרם לא פגו, הוגשה ביום 12.3.2009 בקשה להארכת מעצר שנייה בתשעים ימים נוספים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים. ביום 31.3.2009 נתן בית משפט זה (השופט ח' מלצר ) החלטתו בבש"פ 2296/09, לפיה הוארך מעצרם של שניים מהנאשמים אך לגבי המשיב ולגבי נאשם נוסף הוחלט שיש לתת משקל לחלוף הזמן ולפיכך הורה בית משפט זה להאריך את מעצרו של המשיב בארבעים וחמישה ימים נוספים בלבד, והורה על הגשת תסקיר שירות מבחן שיבדוק את האפשרות לשחרורו לחלופת מעצר, כאשר תסקיר זה ישמש עילה לעיון חוזר בבית המשפט המחוזי. ביום 19.5.2009 נערך תסקיר שירות המבחן בעניינו של המשיב. בין היתר, המליץ שירות המבחן לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בפיקוח אשתו וחברו. לאור החלטתו של בית משפט זה בבש"פ 2296/09 הנ"ל ולאור המלצות שירות המבחן, החליט בית המשפט המחוזי ביום 25.5.2008 (ב.ש. 9785/09) כי המשיב ישוחרר לחלופת מעצר, אך זאת בכפוף לתנאים מגבילים שיהיה בהם לאיין את החשש הנובע מעילות המעצר. על החלטה זו הגישה המדינה ערר.

מכאן הבקשה שלפניי.

טענות העוררת

5.

לטענת העוררת – באמצעות בא כוחה, עו"ד יורם הירשברג – לאחר שהחליט בית המשפט המחוזי על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, נחקרו המפקחים (יפתח ואיריס ממן) ושניהם הצהירו כי אין באפשרותם לשלם את הסכום שנקבע להפקדה במסגרת ערבות צד ג', שנקבעה כאחד מהתנאים המגבילים המרכזיים לקיומה של חלופת המעצר. חרף העובדה כי אחד מתנאיה המהותיים של החלופה לא מתקיימים, החליט בית המשפט המחוזי לשחרר את המשיב לחלופת מעצר ובכך שגה. העוררת מוסיפה לטעון, כי סכומי הכספים שהמשיב גרף כתוצאה מהתרמית שבנדון היא עצומה ולכן קיים חשש אינהרנטי להימלטות מפני אימת הדין אשר על מנת לאיין אותה שומה היה לעמוד על קיומה של ערבות צד ג' בסכום גבוה, ומשנוכח בית המשפט כי תנאי זה לא יתקיים לא היה צריך להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. העוררת ציינה בערר שהגישה כי קיימת חשיבות לקיים את הדיון בבקשתה לפני יום ה- 3.6.2009, שכן במועד זה נקבע דיון בבית המשפט המחוזי לבדיקת עמידת המשיב בערבויות כאמור, וכן מבקשת היא להורות על עיכוב ביצוע החלטתו הנ"ל של בית המשפט המחוזי כך שהמשיב יוותר במעצר עד לקבלת החלטה אחרת על ידי בית המשפט המחוזי.

6.

לטענת המשיב – באמצעות בא כוחו, עו"ד גור-אריה קרמניצר – הערר שהגישה העוררת הינו טקטי לחלוטין שכן העוררת חששה שהמשיב יקדים אותה ויגיש ערר על גובה ההפקדה העצמית במזומן בה הוא חוייב – 700,000 ש"ח. עוד הוסיף לטעון המשיב כי הפקדת ערבות צד ג' בסכום כה גבוה נועדה להדגיש בפני המפקחים את חשיבות תפקידם, והרי תכלית זו הוגשמה ממילא שכן המפקחים רואיינו על ידי שירות המבחן והעידו בבית המשפט כי הם מבינים את חשיבות תפקידם. כך המליץ שירות המבחן על שיחרורו של המשיב לחלופת מעצר בתנאים המגבילים הנ"ל לאחר ששוכנע כי מדובר בחלופה הולמת המאיינת את החשש הנובע מעילות מעצרו של המשיב. עוד ציין המשיב כי חשוב לזכור שערבות צד ג' הינה רק אחד מהתנאים המגבילים שנועדו לאיין את החשש מהימלטותו של המשיב מפני אימת הדין בהפנותו לדרישת האיזוק האלקטרוני. לפיכך, לאור החלטת בית המשפט המחוזי כמו גם נוכח האמור בתסקיר שירות המבחן מבקש המשיב לשחררו לחלופת המעצר עליה הורה בית המשפט המחוזי כאמור.

בתגובה לדבריו של המשיב, ציינה העוררת כי למרות ששירות המבחן המליץ על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר הרי שתסקיר המעצר עצמו היה מסויג ולא חיובי לגבי המשיב ובפרט נוכח עברו הפלילי. משכך, לאור עברו הפלילי של המשיב כמו גם בשל החשש הכבד להימלטותו מפני אימת הדין, טוענת העוררת כי יש להקפיד על כך כי תנאי מהותי בחלופת המעצר שעליה הורה בית המשפט המחוזי יקוים, שאם לא כך התנאים המגבילים של חלופת המעצר ירוקנו מתוכן. לבסוף הטעימה העוררת כי ככל שהמשיב מעוניין לתקוף את גובה ערבות צד ג' שנקבעה על ידי בית המשפט המחוזי כי אז הדרך פתוחה לפניו לעשות כן בדרך של הגשת בקשה לעיון חוזר או הגשת ערר, אולם כל עוד לא נקבע אחרת, שומה על המשיב לעמוד בתנאים המגבילים המצטברים שהושתו עליו על ידי בית המשפט המחוזי במלואם ואם לא יעמוד בהם עליו להיוותר במעצר.

דיון והכרעה

7.

דין הערר להתקבל. בסעיף 8 לפרוטוקול חקירת המפקחים בבית המשפט המחוזי מיום 26.5.2009, הצהירו המפקחים: "אין לנו מושג איך נשלם 3 מיליון ש"ח אם הוא יפר את התנאים". יוצא אפוא כי מלכתחילה המפקחים אינם יכולים לעמוד בתנאי מרכזי ומהותי של חלופת המעצר שנועד לאיין את החשש מהימלטותו של המשיב מפני אימת הדין, עילת מעצר מרכזית בעניינו של המשיב, לאור היקף הסכומים שנטל יחד עם הנאשמים האחרים מקופת המדינה כמיוחס לו בכתב האישום, אשר עליה עמד בית המשפט המחוזי בהרחבה בהחלטתו לעצור את המשיב עד תום ההליכים כנגדו.

מקובלת עליי עמדת העוררת לפיה מקום שידוע מלכתחילה כי תנאי מהותי מבין התנאים המגבילים אותם קבע בית המשפט המחוזי אינו מתקיים ואף אינו יכול להתקיים, כי אז לא ניתן לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. אם היה סבור בית המשפט המחוזי כי החשש מפני הימלטותו של המשיב מאימת הדין אינו מהותי לא היה קובע מלכתחילה ערבות צד ג' בסכום כה ניכר, וזאת בנוסף לתנאים מגבילים אחרים.

לאור זאת, לא ניתן לשחרר את המשיב לחלופת המעצר עליה הורה בית המשפט המחוזי עד אשר המשיב יציג ערבים שיכולים לעמוד בדרישה שאותה קבע בית המשפט המחוזי לעניין ערבות צד ג', שכן אחרת יש ממש בטענתה של העוררת כי תנאיה המגבילים של חלופת המעצר יתרוקנו מתוכן ולא יהיה בחלופה כאמור לאיין את החשש הנובע מעילות המעצר העומדות לחובתו של המשיב.

8.

לפיכך, הנני מורה על עיכוב ביצוע החלטתו הנ"ל של בית המשפט המחוזי. המשיב יוותר במעצר עד לקבלת החלטה אחרת של בית המשפט המחוזי אם וכאשר יציג המשיב ערבים בעלי יכולת כלכלית המאפשרת להם לעמוד בדרישה שאותה קבע בית המשפט המחוזי לעניין סכומה של ערבות צד ג' – שלושה מיליון ש"ח או בדרישות אחרות של בית המשפט המחוזי בעניין זה ככל שתיקבענה.

9.

הנני מורה לשירות בתי הסוהר כי המשיב יועבר עוד היום לבית הכלא ולא יוותר במתקן מעבר על מנת שיוכל לשהות במהלך חג השבועות בבית הסוהר.