בש"פ 7669/06 מדינת ישראל נ. יוסי מוסלי

1.בפניי בקשת המדינה להאריך זו הפעם השניה את מעצרם של המשיבים מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996.

מעצרם של המשיבים 1 - 2 ו- 4 – 5 הוארך בהסכמתם ולפיכך הדיון בפניי עסק אך בבקשה להאריך את מעצרו של המשיב 3.

בבית המשפט המחוזי בתל אביב מתנהל הליך פלילי בו עומדים לדין המשיב 3 (להלן: המשיב ) ועמו המשיבים האחרים ונאשמים נוספים באשמת ביצוען של עבירות שונות במסגרת ארגון פשיעה, וביניהן רצח, ניסיון לרצח, שידול לרצח, חבלה חמורה, נשיאת והחזקת נשק, סחר באמצעי לחימה, הלבנת הון ועוד. מבין אלה, העבירות המיוחסות למשיב 3 הינן פעילות בארגון פשיעה, החזקת נשק, נשיאת נשק, סחר ועשיית עסקה בנשק, נשיאת נשק בלא רשות כדין, החזקת נשק בלא רשות על פי דין, קשירת קשר לביצוע פשע והכנת עבירה בחומרים מסוכנים. על פי הנטען, שילם המשיב 1, שעמד בראש ארגון הפשיעה, סכומי כסף נכבדים למשיב באופן קבוע בגין חברותו ופעילותו בארגון.

המשיב נעצר עד תום ההליכים נגדו וביום 13.8.06, בחלוף תשעה חודשים, הורה בית משפט זה (כב' השופטת א' פרוקצ'יה) על הארכת מעצרו.

2.המדינה טוענת בבקשתה כי מסוכנותו של המשיב גבוהה ורבה, מסוכנות שלא קהתה בעבור שנה של מאסר. המעשים המיוחסים למשיב חמורים ביותר ומלמדים על מסוכנות טבועה, המתחזקת בעברו המכביד. המדינה עומדת גם על החשש מפני הימלטות מאימת הדין אם ישוחרר המשיב ממעצרו, במיוחד נוכח העונש הכבד הצפוי לו אם יורשע. המדינה אינה מתעלמת מהבעייתיות הנובעת מכך ששלב ההוכחות יחל רק בינואר 2007, אך היא מדגישה כי מדובר בתיק מורכב ורב היקף שהשיהוי בטיפול בו נגרם גם בשל העומס הכבד על בית המשפט המחוזי בתל אביב. באיזון בין השיקולים השונים סבורה המדינה כי יש להורות על הארכת מעצרו של המשיב.

3.בא כוח המשיב מציין כי מדובר בתיק ובו 9 נאשמים, שלושה מהם שהועמדו לדין בגין עבירות כלכליות במסגרת ארגון הפשיעה, שוחררו ממעצר. שמיעת הראיות אמורה להתחיל רק בינואר 2007 וניהול התיק צפוי להימשך זמן רב שכן אמורים להעיד כ- 330 עדים, על פי כתב האישום המתוקן. הוא מדגיש כי הוא ממתין לעדותו של עד אשר הינו נאשם בתיק אחר שניהולו עדיין בעיצומו ולסיומו הוא מצפה, על מנת שיוכל להעיד. הסנגור סבור כי חלוף הזמן מקהה ממסוכנותו של מרשו ומדגיש את החשיבות שבקיום מצוות המחוקק לאחר שמרשו יושב במעצר זה כשנה מבלי שמשפטו החל להתנהל. הסנגור מטעים עוד כי אין למשיב עבר מכביד והוא אב לילד.

4.כתב האישום נגד המשיב ושותפיו מפליג בחומרתו. אכן, ישנם מן הנאשמים בכתב האישום שהאישומים המיוחסים להם חמורים מאלה המיוחסים למשיב, ואולם כאשר עסקינן בעבריינות במסגרת ארגון פשיעה, הגם שעניינו של כל אחד מהנאשמים נבחן לגופו, לא ניתן להתעלם מההשתייכות למארג הרחב יותר של הארגון, שלופת בקורי המסוכנות גם פעילים שאינם בראש הפירמידה. ארגוני הפשיעה אינם פועלים אך באמצעות ראשיהם או אך באמצעות "חייליהם". פעילותם היא תוצאת המבנה הארגוני ההיררכי השלוב ועל כן קיימת חשיבות לגדיעת כל אותן חוליות בשרשרת הפיקוד של הארגון ומניעת המשך פעילותן. השופטת פרוקצ'יה, בדיון בהארכת המעצר הראשונה של המשיבים עמדה על מסוכנותם באומרה:

"האישומים העומדים לבירור בפני הערכאה הדיונית בעניינם של המשיבים הם מן הקשים, החמורים, והמורכבים שידעה מערכת השיפוט. ריבוי הפרשיות הנדונות בכתב האישום ומורכבותן, ריבוי הנאשמים המעורבים במשפט, והיקפו העצום של חומר הראיות – כל אלה, מעצם טיבם, מעוררים, מלכתחילה, קושי לעמוד בגדרי הזמן שהמחוקק קבע לצורך ניהול משפט בעוד הנאשמים במעצר. לא יהא זה ממידת ההגזמה להניח כי גם במערכת שיפוט שאינה עמוסה לעייפה, משפט מסוג זה הנדון כאן עשוי היה לחרוג מגדרי התקופה הסטטוטורית הקבועה בחוק לניהול המשפט בתנאי מעצר של הנאשמים. ואכן, מהנתונים שהוצגו בפנינו נראה, כי נוצר קושי ממשי גם להגנה להתמודד עם היקף חומר הראיות האצור בתיק התביעה ולהיערך כראוי לישיבות ההוכחות לפני תחילת שנת 2007. הקושי המובנה בניהול משפטים מורכבים רבי משתתפים ועתירי אירועים, מתעצם באופן ניכר על רקע העומס הכבד ביותר המוטל על הערכאה הדיונית, אשר לעיתים אינו מאפשר את הקצאת הזמן הדרוש לכל הליך בתוך המועד הסטטוטורי שנקבע לכך בחוק. קושי זה, בהשתלבו עם טיבו המיוחד של ההליך, הצורך מעצם אופיו זמן שיפוטי רב, מביא לתוצאה האובייקטיבית של התמשכות המשפט, המקשה להפנות טענה ישירה בענין זה למי מן הגורמים המעורבים באופן ישיר בניהול ההליך השיפוטי" (בש"פ 5272/06 מדינת ישראל נ' מוסלי (לא פורסם, 13.8.06).

הדברים יפים גם עתה ואיני סבורה כי חלוף הזמן, הגם שאיני מקלה בו ראש, מביא לשינוי נקודת האיזון במקרה דנן. מסוכנותו הנטענת של המשיב כחבר ארגון פשיעה בעינה עומדת, הסכנה שיבקש להימלט מאימת הדין בידעו כי העונש הצפוי לו אם יורשע עלול להיות כבד בעינה עומדת, הסיכון הטמון לציבור משחרורו אם ימשיך לפעול למען ארגון הפשיעה ובמסגרתו בעינו עומד. לאלה מתווספת העובדה כי ככל הנראה העבריינות אינה זרה לאורח חייו של המשיב, כעולה מעברו הפלילי בעבירות של תקיפה חבלנית, החזקת סמים, התקהלות אסורה, שבל"ר ועבירות רכוש נוספות.

5.אדגיש, כי איני מתעלמת מהקושי הגלום בכך שדבר המחוקק באשר לסיום הליכים בתוך תקופת המעצר הסטטוטורית אינו מקוים. ואולם, לא ניתן להתעלם מכך שבמשפטים מעין אלה בהם עומדים לדין המשיבים – תיקי פשיעה חמורה רבי היקף, שלעיתים מזומנות כוללים מספר רב של נאשמים, עשרות רבות של ארגזי חומר חקירה ומאות עדים – לא ניתן הלכה למעשה לעמוד בתקופה הסטטוטורית ובה בעת קיים קושי בשחרור הנאשמים לחלופות מעצר נוכח המסוכנות הטבועה בהם, הנגזרת מן המעשים המיוחסים להם, מעצם ההתארגנות השיטתית לביצוע עבירות חמורות ונוכח החשש להימלטותם (וראו דבריה של השופטת פרוקצ'יה לעיל וכן דברי השופטת ברלינר בבש"פ 7173/06 מדינת ישראל נ' שורפי (לא פורסם, 11.9.06)). מפת הפשיעה השתנתה. קיומה של פעילות עבריינית שיטתית נרחבת, באמצעות מסגרת ארגונית היררכית המניבה למבצעיה סכומי כסף נכבדים, מאיימת על אושיות החברה בישראל ועל הסדר החברתי. כל אלה הינם גורמים אשר הניעו את המחוקק לחקיקתו של חוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג – 2003 הקובע עונשים חמורים על מי שלוקח חלק בפעילות ארגוני הפשיעה. קיים אינטרס חברתי מובהק בניהולם של משפטים שעניינם עבירות המבוצעות במסגרת ארגוני פשיעה תוך סיכול אפשרותו של הארגון להמשיך ולפעול, באופן שתאוין הסכנה הנשקפת לציבור מהמשך פעילותו של הארגון ויימנע שיבוש בהתנהלות ההליכים המשפטיים נגד הנאשמים. זאת ניתן להשיג פעמים רבות רק על דרך מעצרן של כל חוליות השרשרת, גם אם משמעות הדבר היא כי לעיתים מדובר במעצר ממושך בשל מורכבות ההליך והיקפו.

עוד אוסיף, בהקשר זה, כי ככל שמערכת המשפט עמוסה, הרי שמקום בו נעשה מאמץ לקדם ההליכים בתיק – אם על ידי העברת הדיון להרכב אחר, אם על ידי קביעות מועדי ישיבות רבים וכיו"ב – יהווה הדבר שיקול משמעותי בהחלטה על הארכת המעצר, גם מתוך רצון לאפשר ניהולו התקין של המשפט.

סוף דבר, אני מורה על מעצרו של המשיב 3 בתשעים ימים נוספים החל מיום 29.9.06 או עד למתן פסק הדין בעניינו בת.פ.ח. 1159/05 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו.