בש"פ 5272/06 מדינת ישראל נ. יוסי מוסלי

1.זו בקשת המדינה להאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים יום, לצורך ניהול משפטם.

2.כתב האישום מייחס למשיבים, ביחד עם אחרים עבירות שונות במסגרת ארגון פשיעה, הכוללות עבירות רצח, נסיון לרצח, ושידול לרצח, חבלה חמורה, נשיאה והחזקת נשק, סחר באמצעי לחימה, הלבנת הון, ועוד. אף שכתב האישום כנגד המשיבים הוגש עוד ב-2.10.05, שמיעת הראיות טרם החלה. בהודעה מטעם המדינה מיום 14.7.06 נכתב כי התיק הועבר להרכב בראשות כב' השופט טל מבית המשפט המחוזי בתל-אביב, וכי נקבעו בו עתה 31 מועדי הוכחות בין התאריכים 23.1.07 ועד ל-12.7.07. כן נקבעה ישיבת קדם משפט ליום 2.1.07.

3.כתב האישום מייחס למשיבים ולנאשמים נוספים פעילות בתקופה שמ-2004 ועד סוף אוגוסט 2005 במסגרת ארגון פשיעה שפעל ברחבי הארץ. המשיבים והנאשמים הנוספים חברו להגשמת מטרות פליליות, ובהן ביצוע עבירות רצח, שידול לרצח, נסיון לרצח, והחזקת אמצעי לחימה. על פי כתב האישום, נאשם 1 (להלן – מוסלי) הקים את הארגון, הנהיג אותו, ומימן את צרכיו. הוא גייס לשירות הארגון את א.ב., עורך דין במקצועו, כדי שיסייע בפעילות הארגון. בין היתר, שלח מוסלי את א.ב. לבתי סוהר שונים כדי שיפגש עם עבריינים שונים לצרכים שונים, ובאחת הפעמים שלח אותו כדי להחדיר סכין לכלא שתשמש לרצח אדם, וזאת, לבקשת משיב 2 (להלן – ג'רבי) ששיתף פעולה עם מוסלי בניהול הארגון. ג'רבי החליט לרצוח את אלירן לוי שנמצא אותה עת בכלא, על רקע סכסוך ביניהם, ויחד עם מוסלי קשר קשר לרצוח אותו באמצעות אחד, סורי, שהיה עצור גם הוא אותה עת. ג'רבי מסר סכין לא.ב. וזה ביקר את סורי בכלא ומסר לידיו את הסכין אשר באמצעותו דקר בכלא את לוי, ופצע אותו פציעות קשות ביותר (באשומים 1 ו-2). על פי האישום השלישי, מוסלי היה מסוכסך עם אחד קאהין, והחליט לרצחו. הוא שידל אחד עבדי לרצוח אותו. עבדי החליט לבצע את הרצח על ידי הנחת מטען חבלה ליד בית מגוריו של קאהין. בסופו של דבר, המשימה נכשלה והמטען פוצץ על ידי המשטרה. על פי האישום הרביעי, החליט מוסלי לרצוח את כפיר דפנה. הוא השתמש לצורך כך בעבדי. מוסלי ונאשם 5 (להלן – חרירי) עקבו אחרי דפנה, אחיו ואשתו, ובצאתם ממקום בילוי רצחו את דפנה. ג'רבי היה מעורב אף הוא ברצח. על פי האישום החמישי, עבדי החזיק עבור מוסלי ועבור הארגון באמצעי לחימה שונים, ומעת לעת, נהג להעביר אמצעי לחימה לחברי הארגון עמי בוסי (משיב 3) וגדי חזן (משיב 4) ולקבל מהם אמצעי לחימה למשמורת. על פי האישום השישי מואשם מוסלי ואחרים בעבירות על חוק איסור הלבנת הון בסכומים של למעלה מ-2.5 מליון ₪, ובעבירות על דיני המס בסכומים גדולים. באישום השביעי נדון קשר עיסקי בין מוסלי לבין אחד אליאס, אשר קיבל אשראי מחברה בשליטת מוסלי ואחרים וכאשר התקשה בפרעונו, איים עליו מוסלי כי יפגע בחייו אם לא ישלם את סכום החוב. באישום השמיני, קשר בוסי עם עבדי ואחרים קשר לעשות עיסקה בנשק. עבדי סיפק לבוסי לבנות חבלה ואמצעי לחימה נוספים. אחרים שקבלו את האמל"ח הסתירו אותם במחבוא, אשר נמצא לאחר מכן על ידי המשטרה.

4.המשיבים נעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.

ביום 26.10.05 התקיים דיון ראשון במשפטם של המשיבים והנאשמים האחרים. ביום 23.11.05 התקיים דיון נוסף בו נמסר כי עניין ייצוגם של מוסלי וג'רבי הוסדר; ביום 18.1.06 התקיים דיון נוסף, בו תוקן כתב האישום וב"כ המשיבים הודיעו כי הוגשה בקשה לחומר חקירה על פי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. בדיון ביום 6.4.06 הודיעו הצדדים כי הם בעיצומם של הליכים בבקשה להצגת חומר חקירה.

ביום 8.6.06 התקיימה ישיבת תזכורת, והמדינה בקשה לקבוע מועדי הוכחות מוקדם ככל הניתן. בא כוחו של מוסלי העריך כי לא יהא זה מעשי לקבוע מועד הוכחות לינואר 2007 בשל היקף חומר החקירה, ובא כוחו של ג'רבי העריך כי ניתן להיערך לכך רק בתחילת או אמצע שנת 2007. על רקע האמור, נקבעו הישיבות החל מסוף ינואר 2007 ועד ליולי 2007 (31 מועדים במספר).

5.המדינה מדגישה בבקשתה את מסוכנותם המופלגת של המשיבים; האישומים כנגדם חושפים התארגנות פשיעה, השולחת ידה בחמורות שבעבירות, ובכללן במעשי רצח ואלימות קשים ביותר. המסוכנות העולה מהמשיבים על רקע אופי האישומים נגדם אינה ניתנת להפגה בחלופות מעצר, מה גם שלמשיבים עבר פלילי מכביד ביותר, והם נטועים עמוק בתוך עולם הפשע מזה שנים. למסוכנותם הטבועה של המשיבים נילווה גם חשש ממשי להימלטותם, בשים לב לעונש החמור הצפוי להם באם יורשעו. המדינה ערה לקושי שבהתנהלות המשפט ולהתמשכות הזמן, עם זאת, לעמדתה, באיזון הנדרש לעת זו, יש לתת בכורה להגנה על האינטרס הציבורי ולמנוע חשש לשלומו ולבטחונו של הציבור.

6.באי כח המשיבים עמדו על הקושי בהתנהלות המשפט, על רקע היקפו האדיר של חומר הראיות, מספרם הרב של הנאשמים, ומורכבותו הרבה של ההליך. לטענתם, זהו הליך שמעצם טיבו יארך זמן רב, ולכן בנסיבות אלה יש מקום לשחרר את המשיבים בחלופת מעצר. בלא שחרור כאמור, עלול מעצרם של הנאשמים להתארך למשך שנים, ואפשרות זו אינה מתיישבת עם התפיסה החוקתית הבסיסית של חירויות יסוד של הנאשם. המדובר ב-8 נאשמים, 9 פרשות שונות, ו-320 עדי תביעה, כאשר לכל נאשם קו הגנה שונה. אחד הסניגורים העריך את היקף חומר הראיות בלמעלה מ-100,000 עמודי מסמכים ו-400 קלטות. בנסיבות אלה, על פי הטענה, מתעצם הצורך במציאת חלופה, כאמור. אשר לבוסי, משיב 3, נטען כי מיוחסות לו עבירות של החזקת אמל"ח. והאישומים בעניינו מצדיקים דין שונה, המקל עמו ביחס ליתר הנאשמים. על פי הטענה, הוא נפגע בכך שצורף לכתב אישום אחד ביחד עם הנאשמים המנהיגים את הארגון, ומוצדק לאבחן אותו מהם גם לענין המעצר. אשר לחזן – משיב 4, גם כאן נטען כי מעורבותו בעבירות שולית ביחס, וצירופו לנאשמים המובילים מקפח אותו, ומצדיק גישה מקילה לגביו ביחס לשאר הנאשמים בפרשה.

7.האישומים העומדים לבירור בפני הערכאה הדיונית בעניינם של המשיבים הם מן הקשים, החמורים, והמורכבים שידעה מערכת השיפוט. ריבוי הפרשיות הנדונות בכתב האישום ומורכבותן, ריבוי הנאשמים המעורבים במשפט, והיקפו העצום של חומר הראיות – כל אלה, מעצם טיבם, מעוררים, מלכתחילה, קושי לעמוד בגדרי הזמן שהמחוקק קבע לצורך ניהול משפט בעוד הנאשמים במעצר. לא יהא זה ממידת ההגזמה להניח כי גם במערכת שיפוט שאינה עמוסה לעייפה, משפט מסוג זה הנדון כאן עשוי היה לחרוג מגדרי התקופה הסטטוטורית הקבועה בחוק לניהול המשפט בתנאי מעצר של הנאשמים. ואכן, מהנתונים שהוצגו בפנינו נראה, כי נוצר קושי ממשי גם להגנה להתמודד עם היקף חומר הראיות האצור בתיק התביעה ולהיערך כראוי לישיבות ההוכחות לפני תחילת שנת 2007. הקושי המובנה בניהול משפטים מורכבים רבי משתתפים ועתירי אירועים, מתעצם באופן ניכר על רקע העומס הכבד ביותר המוטל על הערכאה הדיונית, אשר לעיתים אינו מאפשר את הקצאת הזמן הדרוש לכל הליך בתוך המועד הסטטוטורי שנקבע לכך בחוק. קושי זה, בהשתלבו עם טיבו המיוחד של ההליך, הצורך מעצם אופיו זמן שיפוטי רב, מביא לתוצאה האובייקטיבית של התמשכות המשפט, המקשה להפנות טענה ישירה בענין זה למי מן הגורמים המעורבים באופן ישיר בניהול ההליך השיפוטי.

8.המציאות האובייקטיבית של התמשכות המשפט מחייבת מלאכת איזונים לבחינת השפעתה על הנאשם העצור עד תום ההליכים. שיקול הדעת הנתון לבית משפט זה במסגרת סעיף 62 לחוק המעצרים מחייב בחינה כוללת של זכויות הנאשם העצור לחירותו האישית, על רקע הוראות חוק המעצרים ועל רקע התפיסה החוקתית של זכויות האדם אל מול דאגה לבטחונו של הציבור והגנה על שלומו. איזון זה משתנה מענין לענין על רקע אופי האישומים, טיב הנאשמים, ומשך זמן המעצר, תוך כדי התנהלות המשפט. נקודות האיזון נעות בנקודות שונות בהתאם למערכת השיקולים הכללית והספציפית ולאור התנאים הנתונים של כל מקרה לגופו.

זכויות הנאשם לחירותו האישית, חרף מעמדם החוקתי הרם, אינן זכויות מוחלטות, והיקף ההגנה עליהן נתחם על פי אינטרסים חברתיים נוגדים, הראויים אף הם להגנה. האינטרס החברתי של הגנה על שלום הציבור הוא שיקול רב משקל שיש להתחשב בו בתחימת ההגנה על חירויות היסוד, ונקודת החיתוך בהתנגשות ערכית זו נקבעת על יסוד נסיבותיו המיוחדות של המקרה.

9.הפרשה הנדונה בהליך זה הינה ייחודית בחומרתה, וכורכת נאשמים שמסוכנותם חריגה הן על רקע האישומים נגדם והן לאור עברם הפלילי הכבד. מלחמת גורמי אכיפת החוק עם ארגון פשע המבקש לחיות חיים משלו בתוך המדינה, על פי חוקים, כללים, ושיטות משלו, והמבקש לחלוש, באמצעות מערכות כח, שליטה ומימון עניפות, על התנהלותם של מוסדות, ועל חיי פרטים, היא מלחמה קשה ועיקשת, המחייבת השקעת משאבים רבים, ובהם משאבי זמן, הן בפן החקירתי, והן בפן השיפוטי. התמודדות זו מחייבת היערכות מתאימה של הרשות הציבורית והתאמת האמצעים הקיימים לטיפול בתופעת הפשיעה המאורגנת שהיא חדשה יחסית במקומנו. חלק מההתמודדות היעילה במלחמה זו כנגד ארגוני פשע הוא בהרחקתם של מנהיגי הארגון מזירת הפעולה, ובבידודם ממגע עם הציבור שעשויים להימנות עליו קרבנות פוטנציאליים שסומנו בידי הארגון כמטרות לפגיעה. ההתמודדות האמורה אינה מניחה כאפשרות סבירה את שחרורם בחלופה של דמויות מפתח בפשיעה המאורגנת, אשר מסוכנותם טבועה, וחזרתם לפעילות בארגון מסתברת מאליה מכל חלופת מעצר בית שתיקבע. לגבי נאשמים כאלה קיימת אף סכנה ברורה להימלטותם מאימת הדין, נוכח המשאבים הכספיים הרבים המצויים בידיהם, וההסתברות לענישה כבדה באם יורשעו, ונוכח עברם הפלילי הכבד שאינו מרתיעם.

אוסיף, כי לא ראיתי לאבחן לענין המעצר בין המשיבים בינם לבין עצמם, גם אם חלקם של אלו מן המשיבים חמור ומורכב יותר משל חבריהם, שכן הם כולם שותפים רבי השפעה בארגון הפשיעה, ולכל אחד מיוחסות עבירות חמורות שביצע בתחומי משבצת תפקידו בארגון. לאור זאת, אין מקום לאבחן ביניהם לענין המעצר, ומסוכנותו של כל אחד מהם עומדת בעינה.

10.על רקע כל אלה, נקודת האיזון מורה כי יש להיענות לבקשת המדינה ולהאריך את מעצר המשיבים לתקופה המבוקשת לצורך ניהול משפטם. פרשה זו היא מקרה מובהק שבו יעד אכיפת החוק וחובת ההתמודדות עם ארגון פשע המסכן את שלום הציבור גובר באופן מכריע על זכויותיהם המוכרות של הנאשמים להאיץ את סיום משפטם בעודם במעצר, המצפים בצדק להתנהלות אינטנסיבית של משפטם ולהשלמתו בתוך פרק זמן סביר.

11.ממספרם הרב של ישיבות ההוכחות שנקבעו זה לא מכבר החל מחודש ינואר 2007 נקל להסיק כי הערכאה הדיונית נותנת להליך זה את המשקל הדיוני הראוי לו, ויש לקוות כי הוא אכן יתנהל ויסתיים תוך פרק זמן סביר, בהינתן היקפו, מורכבותו, וחשיבותו הכללית.

12.בנסיבות הענין, יש אפוא, לקבל את בקשת המדינה, ולהאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים יום מיום 2.7.06 או עד למתן פסק דין בעניינם, לפי המוקדם מביניהם.