בש"פ 471/14ישראל אלבז נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט

אבו טהה ) בתיק מ"ת 20686-11-12 מיום 15.1.14, בגדרה נדחתה בקשת העורר (המשיב 2 בבש"פ 598/14 (להלן העורר או המשיב 2 )) לעיון חוזר בהחלטה על מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו [בש"פ 471/14]; וכן בקשה להארכה שלישית מעבר לתשעה חודשים של מעצר המשיבים 3-1, וזאת בתשעים ימים, מיום 7.2.14 או עד למתן פסק דין בתיק פ"ח 20623-11-12 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע לפי המוקדם, בגדרי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן חוק המעצרים ) [בש"פ 598/14].

עניינה של הפרשה בעבירות אלימות חמורות וכן עבירות כלכליות, שנעברו כנטען בין השנים 2012-2008, במסגרת פעילותו של ארגון פשיעה שפעל בעיר באר שבע.

ב.

יצוין, כי המשיב 1 נתן את הסכמתו להארכת המעצר המבוקשת (ביום 23.1.14).

רקע

ג.

כנגד המשיבים ואחרים הוגש (ביום 12.11.12) כתב אישום (תיק פ"ח 20623-11-12), שתוקן ביום 26.11.12, המחזיק אחד-עשר אישומים.

למשיב 2

מיוחסות (בשני אישומים) עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן החוק ), סחיטה באיומים לפי סעיף 428 רישא לחוק, סחיטה בכוח לפי סעיף 427(א) רישא לחוק, חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק; החזקת סכין לפי סעיף 186(א) לחוק (כולן בצירוף סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה, תשס"ג-2003) [אישום שביעי]; מרמה, ערמה ותחבולה לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה (להלן הפקודה ) (שלוש עבירות), מרמה, ערמה ותחבולה לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק מס ערך מוסף (להלן חוק מע"מ ) (כולן בצירוף סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה), אי ניהול פנקסי חשבונות לפי סעיף 216(5) לפקודה ולפי סעיף 117(א)(7) לחוק מע"מ, אי הוצאת חשבוניות מס לפי סעיף 117(א)(13) לחוק מע"מ (ריבוי עבירות), אי הגשת דו"חות תקופתיים למע"מ לפי סעיף 117(א)(6) לחוק מע"מ (ריבוי עבירות) [אישום תשיעי].

למשיב 3

מיוחסות (בשלושה אישומים) עבירות של מרמה, ערמה ותחבולה לפי סעיף 220(5) לפקודה (חמש עבירות), מרמה, ערמה ותחבולה לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק מע"מ, הלבנת הון לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון (כולן בצירוף סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה), אי ניהול פנקסי חשבונות לפי סעיף 216(5) לפקודה ולפי סעיף 117(א)(7) לחוק מע"מ, אי הוצאת חשבוניות מס לפי סעיף 117(א)(13) לחוק מע"מ (ריבוי עבירות), אי הגשת דו"חות תקופתיים למע"מ לפי סעיף 117(א)(6) לחוק מע"מ (ריבוי עבירות) [אישום תשיעי]; קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק, סחיטה באיומים לפי סעיף 428 סיפא לחוק, סחיטה בכוח לפי סעיף 427(א) לחוק (כולן בצירוף סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה) [אישום עשירי]; סחיטה באיומים לפי סעיף 428 רישא לחוק (בצירוף סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה) [אישום אחד עשר].

ד.

לא מכבר עמדתי על העובדות הנטענות בפרשה בבש"פ 5359/13 מדינת ישראל נ' גרינברג (2013), כך שיובאו בקצרה רק אלה הנוגעות למעורבותם של המשיבים 2 ו-3:

כנטען באישום השביעי, הנאשמים 1 ו-3, מראשי הארגון, קשרו קשר עם המשיב 2 ויתר חברי הארגון לסחוט את אלירן חג'ג' המשתייך לחבורה יריבה (להלן

אלירן ). נטען, כי המשיב 2 והנאשם 5 התלוו אל הנאשמים 1 ו-3 לפגישה שנערכה עם אלירן בקניון הנגב בבאר שבע. במהלך הפגישה, שמטרתה היתה גביית "קנס" מאלירן בגובה 10,000 ש"ח בגין הימלטותו מידיהם יום קודם לכן, הביטו באלירן המשיב 2 והאחרים במבטים מאיימים עד לעזיבתם את המקום. עוד נטען, כי במסגרת הקשר האמור ניסו המשיב 2 והאחרים לחבול באלירן. באחד מאותם מקרים, שאירע ביום 23.8.12, נסעו יחדיו המשיב 2 וארבעה אחרים, בעוד כל אחד מהם נושא עמו סכין. אז – כך נטען – הבחינו באלירן יושב ברכבו, מיד חסמו את דרכו באמצעות רכבם, ויצאו מהרכב לכיוונו כשהם אוחזים בסכינים. אלירן נעל את דלתות הרכב, ולאחר מאמצים רבים הצליח להימלט מן המקום.

כנטען באישום התשיעי, בין השנים 2012-2008 היו המשיבים 2 ו-3 והנאשמים 1 ו-5 מעורבים בעסק למתן הלוואות בריבית, במסגרת ארגון הפשיעה. הנאשם 1 ניהל את העסק האמור בשותפות עם המשיב 3, אשר שימש גם כגובה בעסק, כמו גם המשיב 2 והנאשם 5. כן ניהלו המשיבים 2 ו-3 עסק הלוואות בריבית משלהם. נטען, כי גביית החזר ההלוואות והריבית נעשתה לעתים תוך שימוש בכוח ובאיומים. כן נטען, כי הללו פעלו במרמה על מנת להסתיר מידע מרשויות המס ומהרשות לאיסור הלבנת הון בגין הכנסותיהם ממתן הלוואות בריבית. בין יתר הדברים שעשו, עירבו המשיבים 2 ו-3 ויתר הנאשמים בין "רכוש אסור" לפי חוק איסור הלבנת הון לבין רכוש שאינו אסור, הסוו מקור הכנסה, לא הוציאו חשבוניות מס, לא הגישו דו"חות תקופתיים ועוד.

כנטען באישומים העשירי והאחד-עשר, במסגרת העסק למתן הלוואות בריבית, קשרו המשיב 3 והנאשם 1 קשר לפיו ילוה המשיב 3 סכומי כסף לאנשים שונים תמורת ריבית גבוהה, ואם יפגרו אלה בהחזר תשלומי ההלוואה והריבית, יאיים עליהם, תוך התייחסות לנאשם 1 ולמוניטין שצבר כאדם מסוכן, כדי להניעם לשלם את החזרי ההלוואה והריבית. שני האישומים מתארים מקרים שבהם איים המשיב 3 על לווים שונים.

ה.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של הנאשמים, ובהם המשיבים, עד תום ההליכים (ביום 12.11.12, מ"ת 20686-11-12); ביום 21.3.13 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה (השופט אבו טהה ) והורה, בהחלטה מנומקת, על מעצרם של הנאשמים בפרשה עד תום ההליכים נגדם. נקבע, כי הונחה תשתית ראייתית לכאורית, הן לקיומו של "ארגון פשיעה" והן להוכחת אשמתם של הנאשמים בעבירות המיוחסות להם. באשר לעילת מעצר, צוין כי לא הייתה מחלוקת בדבר קיומה. כן צוין, כי שירות המבחן לא בא בהמלצה לשחרור. באשר למשיב 2 נאמר, כי "הפרמטרים שנבדקו מעידים על רמת סיכון גבוהה למעורבות והתנהגות אלימה", ובאשר למשיב 3 צוין כי "הפרמטרים שנבדקו מעידים על רמת סיכון בינונית למעורבות בהתנהלות אלימה". כן ניתן משקל לעברו הפלילי של המשיב 2. בית המשפט עמד על מידת מעורבותו בפרשה של כל אחד מן הנאשמים, כמו גם על מעורבותם של המשיבים, והטעים כי זו עמוקה ומתמשכת. כן, צוינה מעורבותם בעבירות הלבנת הון. נקבע, כי אין בחלופות המעצר שנבחנו כדי לתת מענה לרמת המסוכנות הגבוהה הנשקפת מן הנאשמים לשלום הציבור ולבטחונו.

ו.

על החלטה זו הוגשו לבית משפט זה ערריהם של המשיבים 2 ו-3 (בש"פ 2515/13 ובש"פ 2597/13), ואלה נדחו בהחלטתו של השופט

זילברטל

מיום 23.4.13. נקבע, כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית בלתי מבוטלת המבססת הן את ביצוע המעשים המיוחסים למשיבים בכתב האישום המתוקן והן את פעילותם בזיקה לארגון פשיעה. צוין, כי אמנם חלקם של השניים במעשים המתוארים בכתב האישום המתוקן קטן יחסית אולם, נשקפת מהם מסוכנות רבה, וכן קיים חשש ששחרורם לחלופת מעצר יאפשר להם לשבש הליכי משפט.

ז.

ביום 13.8.13 הוארך מעצרם של המשיבים ויתר הנאשמים בפרשה, ב-90 ימים נוספים, לפי סעיף 62 לחוק המעצרים (בש"פ 5359/13). עת נדרשתי למשיב 2 בהחלטה ציינתי:

" בהחלטתו של השופט צ' זילברטל מיום 23.4.13 צוין, כי אמנם חלקו של המשיב 8 (המשיב 2 – א"ר) בכתב האישום המתוקן קטן משל שאר המשיבים (מבחינת היקף המעשים וטיבם). אולם, ממעשיו נשקפים מסוכנות רבה וחשש כבד מפני שיבוש הליכי משפט, שהרי חומר הראיות מבוסס ברובו על עדויותיהם של אותם לווים החשופים להשפעה ולהפחדות שונות. כן צוין, באשר לאישום השביעי, כי התנהלותו של המשיב 8 מלמדת על קשר עם חבורה עבריינית, המתנהלת באלימות, תוך נשיאת סכינים ללא מורא החוק; כך, כאשר היה שותף למרדף אחר אלירן חג'ג' ובניסיון לגרום לו לחבלה חמורה; עובר לדיון מיום 30.5.13 מונה עו"ד הלוי לייצוגו של המשיב 8. ביום 24.7.13 הוגש מענה לכתב האישום מטעמו של המשיב 8; לחובתו 6 רישומים פליליים, בעבירות תקיפת שוטר, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, איומים, העלבת עובד ציבור, סמים, החזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה ועוד. כן, הושת על המשיב עונש מאסר בן חודשיים, מאז החלטתו של השופט

צ' זילברטל מיום 23.4.13, וזאת בנוסף לעונש מאסר שריצה בעבר כחייל (בגין עבירת סמים); שירות המבחן התרשם בראיון עם המשיב 8 מגישתו המניפולטיבית, והקושי לנטילת אחריות כלשהי למצבו ולהישנות הסתבכויותיו. כן צוין, כי לא שילובו של המשיב בתהליך טיפולי למשך שנה וחצי, ולא ההליך הפלילי בו הוא נתון, היו גורם מרסן ומציב גבולות בעבורו. שירות המבחן העריך, כי קיימת רמת סיכון גבוהה למעורבות בהתנהגות אלימה, וכי ככל שזו תתרחש חומרתה הצפויה היא בינונית. באשר לחלופת המעצר שהוצעה, בבית הוריו בבאר שבע בפיקוחם ובפיקוחה של בת זוגו, צוין כי המפקחים לא יצלחו להוות גורם מפחית סיכון במצבו, ולפיכך אינם מתאימים לפיקוח. באשר לחלופת מעצר שניה שהוצעה, בבית בן זוגה של אם בת זוגו בדימונה, צוין כי המפקחים אינם ערים לקשיים העלולים לעלות בתקופת הפיקוח. כן צוין, כי אין ביכולתם של אלה להוות גורם סמכותי בעבור המשיב 8, ולא יוכלו לצפות מצבי סיכון ולהתמודד איתם. שירות המבחן לא בא בהמלצת שחרור" (פסקה ל"א).

וביחס למשיב 3 ציינתי:

"למשיב 9 (המשיב 3 – א"ר) מיוחסים שלושה אישומים בכתב האישום המתוקן, בגין עבירות של סחיטה באיומים, סחיטה בכוח ועבירות כלכליות, וזאת במסגרת עסקי ההלוואות שניהל בשותפות עם המשיב 1, וכן פעל בהם כגובה. השופט צ' זילברטל עמד בהחלטתו מיום 23.4.13 על מסוכנותו של המשיב 9, וכן על החשש הכבד מפני שיבוש הליכי משפט, שהרי חומר הראיות מבוסס ברובו על עדויותיהם של אותם לווים החשופים להשפעה ולהפחדות שונות; עובר לדיון מיום 30.5.13 מונה עו"ד מורנו לייצוגו של המשיב 9. ביום 28.7.13 קיבל בית המשפט את בקשת המשיב 9 להארכת מועד להגשת תגובה מטעמו לכתב האישום וזאת עד ליום 8.8.13; למשיב 9 אין עבר פלילי; שירות המבחן התרשם מהמשיב 9 כמניפולטיבי ומתוחכם, משהסתיר מידע בראיון שנערך עמו. שירות המבחן העריך כי קיימת רמת סיכון בינונית למעורבות בהתנהלות אלימה, וכי ככל שזו תתרחש חומרתה הצפויה היא בינונית. באשר לחלופת המעצר, בביתו שבבאר שבע בפיקוחן של אמו ואשתו, צוין כי אלה אינן מהוות דמויות סמכותיות ומציבות גבולות בעבור המשיב 9 באופן מפחית סיכון, ולפיכך אינן מתאימות לשמש כמפקחות. באשר לחלופה השניה שהוצעה, בבית אחותו של המשיב, צוין כי היא רואה בו קרבן בפרשה, ואינה מוצאת בעייתיות באופן התנהגותו. שירות המבחן לא מצא כי האחות ובן זוגה מתאימים לשמש כמפקחים. שירות המבחן לא בא בהמלצת שחרור" (פסקה ל"ב).

וכן בפסקה ל"ג נאמר כי:

"...אין להטיל לפתחו של בית המשפט, ואף לא לפתח התביעה את העיכובים אשר בשלהם טרם החלו ההוכחות. מצויים אנו בתיק שלעת הזאת אין בו חולק על הראיות לכאורה, ואין חולק על עילת המעצר. כפי שראינו, כמעט כל אחד מן המשיבים נושא קופת שרצים, מי גדולה ומי קטנה יותר. שירות המבחן, הסמן השיקומי, לא בא בהמלצה ולוא לגבי אחד מהם. גם לגבי המשיבים 9-8 (המשיבים 2 ו-3 – א"ר), שהמדינה נימקה במיוחד את טעמיה להמשך מעצרם, לא חל לעת הזאת שינוי מאשר נקבע בהחלטתו המפורטת של השופט צ' זילברטל

מ-23.4.13. איני סבור שבנסיבות שתוארו באשר למשפט העיקרי, שפרשת הייצוג לגבי חלק ניכר מן המשיבים תוארה מעלה, עומדים אנו בנקודת זמן של תזוזת "נקודת האיזון". על כן רואה אני לקבל את בקשת המדינה. אוסיף עם זאת, כי לטעמי על התביעה להשתדל להביא במועד מוקדם, בנוסף כמובן לעד המדינה, את הראיות הכרוכות במשיבים 9-8 ככל הניתן, כדי שתהא אפשרות לבחון בהמשך, ככל שתתבקש הארכה נוספת, זאת גם כדי להסיר ככל הניתן את עילת השיבוש, וכמובן איני נוטע מסמרות באשר לתוצאה. לעת הזאת יפים – בשינויים המחויבים – דברי השופטת א' פרוקצ'יה בבש"פ 5272/06 מדינת ישראל נ' מוסלי (2006) 'כי לא ראיתי לאבחן לענין המעצר בין המשיבים בינם לבין עצמם, גם אם חלקם של כל אחד מאלו חמור ומורכב יותר משל חבריהם, שהרי כולם שותפים רבי השפעה בארגון הפשיעה, ולכל אחד מיוחסות עבירות חמורות שביצע בתחומי משבצת תפקידו בארגון'".

ח.

ביום 5.11.13 קיבל בית משפט זה באופן חלקי את בקשת המדינה, כך שמעצרם של המשיבים הוארך ב-90 יום נוספים בלבד (בש"פ 7375/13, השופטת ברק-ארז ), ולא ב-150 יום כפי שהתבקש וכניתן לפי סעיף 62 לחוק המעצרים. צוין, כי יש " טעם בעמדתה העקרונית של המדינה לפיה את המסוכנות המיוחסת למשיבים יש להעריך בהקשר הכולל של הדברים – כתב אישום הנסב על פעילותו של ארגון פשיעה. במקרים מסוג זה לא ניתן להתייחס לכל אחד ואחד מן המעשים בנפרד, היינו לראות לא רק את העצים בנפרד אלא את היער שבו הם צומחים". כן נקבע, כי "לא ניתן לומר בעת הזו כי התביעה לא נתנה משקל להמלצתו של השופט רובינשטיין באשר לסדר הבאת העדים – בשים לב לעובדה שבשלב זה התקיימו רק שני מועדים של שמיעת הוכחות ורק כעת, כפי שציינה המבקשת, צפויה להתחיל שמיעת ההוכחות בקצב מוגבר".

החלטת בית המשפט המחוזי

ט.

ביום 15.1.14 דחה בית המשפט המחוזי את בקשות המשיבים לעיון חוזר בהחלטת המעצר עד תום ההליכים (השופט אבו טהה ). הוטעם, כי לאחר עיון מעמיק בכלל הפרוטוקולים מושא החקירות של עד המדינה וכן אלירן, לא נמצא דבר "המצביע על שינוי דרמטי במערכת ראיות המשיבה (המבקשת- א"ר) או על כרסום מהותי ומשמעותי בה . לגופם של דברים, מרבית השגותיהן של המבקשים (המשיבים- א"ר) במהותן עוסקות בשאלת מהימנות ומשקל – מלאכה עליה אמון המותב הדן בתיק העיקרי". ביחס לבקשת המשיב 2 צוין, כי אמנם אלירן העיד בחקירותיו שהמשיב 2 לא החזיק בסכין, בניגוד לאמירותיו במשטרה ובניגוד לתיעוד המוסרט בעת האירוע, אולם הוא הוכרז עד עוין, ואמרותיו במשטרה והסרטון הוגשו לבית המשפט (ת/54 ו-ת/56), כך שאין בשינוי זה כדי לגבש כרסום בתשתית הראייתית. באשר לטענה בדבר הימשכות ההליכים וקצב המשפט נקבע, כי מקומה של זו במסגרת הדיון של סעיף 62 לחוק המעצרים בפני בית המשפט העליון, ולא בפני הערכאה הדיונית. לגופו צוין, כי נסתיימה שמיעת העדים המרכזיים בפרשה, כך שהמותב העיקרי והמבקשת פועלים באופן יעיל לסיום ההליכים.

י.

ההליכים בתיק העיקרי: פרשת התביעה מתקדמת, ועד עתה נשמעו עדים רבים ונערכו ישיבות רבות. ביום 4.11.13 נסתיימה חקירתו הראשית של עד המדינה, לאחריה במהלך שבע ישיבות נערכה חקירתו הנגדית (בימים 5.11.13, 7.11.13, 11.11.13, 12.11.13, 14.11.13, 18.11.13 ו-19.11.13). ביום 20.11.13 הודיעה המבקשת כי לא תבקש לחקור את עד המדינה בחקירה חוזרת. ההליך מתנהל באינטנסיביות בימים שני, שלישי וחמישי מידי שבוע.

הערר והבקשה

י"א.

בערר הנוכחי נטען, כי עדותו של אלירן בבית המשפט מהוה כרסום משמעותי בעוצמת הראיות שלחובת המשיב 2 . כן נטען, כי שגה בית המשפט קמא משלא נתן משקל לחלוף הזמן כיון שפרשת התביעה רחוקה כנטען מלהסתיים, ונוכח סיומה של פרשת התביעה כנגד המשיב 2 והצהרת בא כוחו שלא יבקש לחקור עדי התביעה עוד, תוך מתן הסכמה להגשת הודעותיהם. בהקשר זה נטען, כי מסוכנותו של המשיב 2 והחשש משיבוש הליכי משפט או מהשפעה על עדים פחתו משמעותית, הואיל ונשמעו עדויותיהם של כל העדים הרלבנטיים באישומים המיוחסים למשיב זה, ושכאמור אינו מבקש לחקור עוד.

י"ב.

בבקשה מיום 23.1.14 נטען, כי נוכח המיוחס למשיבים בכתב האישום המתוקן לא ניתן להפיג את מסוכנותם בחלופת מעצר, וכי זו לא קהתה בחלוף הזמן. נטען, כי בנקודת הזמן הנוכחית ראוי שנקודת האיזון תעניק משקל מכריע לאינטרס של שלום הציבור ובטחונו. כן נטען, כי קיים חשש להימלטות מן הדין, בשים לב לעונש הצפוי למשיבים אם יורשעו במיוחס להם. עוד צוין עברו הפלילי של המשיב 2, הכולל ששה רישומים פליליים. נטען, כי אמנם בתחילת המשפט חלו עיכובים שנבעו בעיקר מניסיונות להסדיר את ייצוגם של מי מהנאשמים וכן מהמתנה למענה לכתב האישום, אולם לעת זו מתנהל ההליך בקצב מזורז, ופרשת התביעה צפויה להסתיים בקרוב. לפיכך, נטען כי נקודת האיזון נותרה על מכונה, כך שיש להורות על הארכת מעצרם של המשיבים. בבקשה הודגש, כי נוכח מורכבות התיק, ריבוי הנאשמים וריבוי העדים, ספק רב אם יסתיימו הליכי המשפט בתקופת המעצר המבוקשת – ואולם שמיעת התיק צפויה להתקדם משמעותית.

י"ג.

ביום 23.1.14 הוריתי על איחוד הדיון בבש"פ 598/14 עם בש"פ 471/14, לבקשת המדינה ובהסכמת המשיבים, וכן על פטור מהתייצבותם של המשיבים 2 ו-3.

הדיון

י"ד.

בדיון בפניי חזרו הצדדים על עיקרי הדברים שבכתובים. בא כוח המשיב 2 טען, כי חלקו של שולחו באישומים אינו משמעותי, ובאשר לאישום המרכזי נגדו מסר העד העיקרי, אלירן, בעדותו בבית המשפט כי המשיב 2 לא אחז בסכין, וגירסה זו עולה בקנה אחד עם הראיות האובייקטיביות. כך לא נמצאו נזקים לחלונות הרכב, ולא נדקרו גלגליו של רכבו של אלירן, והרי אם נשאו כל המעורבים סכינים, אך מתבקש הוא שגלגליו ינוקבו כדי למנוע בריחתו. הוסבר, כי החשש לשיבוש הליכי משפט אינו רלבנטי משעיקר העדים אשר לגביהם הוצג חשש כאמור כבר העידו ומשיב 2 לא יחקור עוד. באת כוח המבקשת הטעימה, כי נעשה מאמץ לשמיעת התיק באינטנסיביות ולסיומו בהקדם, וכי פרשת התביעה עתידה להסתיים בקרוב. נטען, כי נשקפת מסוכנות מן המשיבים, וכי החשש לשיבוש הליכי משפט שריר וקיים בפרט משהמדובר בתיק של ארגון פשיעה. באשר לטענת המשיב 2 לכרסום ראייתי נטען, כי מקומן של טענות אלה בגדרי הדיון בתיק העיקרי. הודגש, כי המלצת שירות המבחן ביחס למשיב 2, כמו גם המשיב 3, אינה חיובית. בא כוח המשיב 3 ציין, כי עדי התביעה המרכזיים העידו, ועל כן לאין עוד חשש לשיבוש הליכים. כן צוין, כי למשיב 3 אין עבר פלילי, ובכתב האישום מושא הבקשה אין מיוחסים לו מעשי אלימות, אלא עבירות כלכליות בלבד. הוסבר, כי מדובר במי שניהל אורח חיים נורמטיבי, וכי תסקיר שירות המבחן שניתן לפני כשנה, כבר אינו רלבנטי, לאחר כ-15 חודשים מאחורי סוגר ובריח, ונוכח ההתקדמות בשמיעת המשפט.

הכרעה

הערר

ט"ו.

אשר לערר המשיב 2, אינני סבור כי חל כרסום בתשתית הראייתית מסוג המצדיק קבלת הערר ושחרורו של המשיב. עיקרה של התשתית הראייתית בהודעותיו של אלירן במשטרה. באלה חלה תפנית בבית המשפט, במובן זה שאלירן הוכרז עד עוין ואמרותיו במשטרה, בהן הפליל את משיב 2 (ראו הודעתו ת/54 מיום 23.8.12, שם נזכר המשיב במפורש לעניין אישום 7), הוגשו לבית המשפט בהתאם; בית המשפט יכריע בבוא העת באשר לגירסאות השונות. אין זו השעה לבחינת מהימנות ולהכרעה תחת בית המשפט המחוזי כביכול איזוהי הגירסה העדיפה ומה הטעם לשינוי (בש"פ 4306/09 אבו ואסל נ' מדינת ישראל (2009) ). מבלי שאטע מסמרות בעניין זה כמובן, מצאתי להביא מדבריו של אלירן בעדותו בבית המשפט, ואלה דומה שמדברים בעדם: "אני אגיד לך את האמת, אני עברתי הרבה, עברתי בתקופה הזאת עברתי כל מיני משברים משפחתיים, הרבה מקרים. יש דברים

שאני לא רוצה להגיד אותם

שאני לא רוצה

להפליל אותם סתם או שאני לא אגיד דברים שהם לרעתי... מה שיש לי אתם אמרתי בתחנת משטרה" (עמ' 732 לפרוטוקול הדיון מיום 16.12.13). על כן קשה להלום את טענת הכרסום.

הבקשה להארכת מעצר

ט"ז.

אשר לבקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים יוזכר, כי המדובר בהארכה שלישית , קרי, המשיבים במעצר מזה 15 חודשים. על בית המשפט המחוזי בכגון דא ליתן דעתו להנחיית המחוקק ולהעמיד את קידום המשפט בראש העדיפויות, הן לפי הנחיית המחוקק בסעיף 125 ל חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] , תשמ"ב-1982 ("הוחל בגביית הראיות, ימשיך ברציפות יום יום עד גמירא, זולת אם ראה, מטעמים שיירשמו, כי אין כל אפשרות לנהוג כך"), והן לפי המדיניות השיפוטית (ראו ע"פ 4865/09

פלדמן נ' בית המשפט המחוזי תל-אביב (2009), מפי השופט (כתארו אז) א' גרוניס ). "תפקידנו בכוח" לפי סעיף זה הוא בקרת ההליך והשלכת התנהלותו על המעצר, במיוחד בשל חלוף הזמן. ועם זאת, אסור לשכוח את אינטרס ההגנה על בטחון הציבור מפני מסוכנות נאשמים כאלה או אחרים, וגם את הצורך להבטיח שהמשפט יימשך כראוי ולא ישובש. השאלה תדיר היא כיצד ניתן להשיג את כל הנחוץ, ו האם כבר נעה נקודת האיזון לכיון של שחרור לחלופה. בנדון דידן החל בית המשפט המחוזי בשמיעה אינטנסיבית של המשפט שלוש פעמים בשבוע, וההתקדמות בתיק ניכרת. המעשים המיוחסים למשיב 2 מלמדים על מסוכנות רבה, וכפי שציין השופט זילברטל "מעשיו... קשים וחמורים עד מאוד ומעידים על נכונות ליטול חלק בפעילות עבריינית אכזרית המבטאת בוז לזולת ולחוק"; ו המסוכנות הנשקפת מוגברת משהעבירות בוצעו במסגרת ארגון פשיעה (בש"פ 5953/10 אלפרון נ' מדינת ישראל (2010)). אף אם החשש לשיבוש הליכי משפט פחת, ואיני מתעלם מהצהרת סניגורו המלומד של המשיב 2 כי לא יחקור עוד עדים, ועל כן לכאורה הופג החשש לאיום על עדים. המסוכנות הטבועה בפרשה נותרה בעינה, והעדת העד המרכזי לא הפיגה אותה כנאמר מעלה. לאלה מצטרף עברו הפלילי של המשיב 2, הכולל עבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, סמים, אלימות ועוד. כל אלה מלמדים כי קשה מאוד ליתן במשיב זה אמון, מה גם שלא ראיתי להלום את טענת הכרסום. בנסיבות אלה אינני סבור כי לעת הזאת נעה המטוטלת בעניינו לכיוון שחרור לחלופה.

י"ז.

אשר למשיב 3 דומה כי המצב מעט שונה. כאמור העדים המרכזיים של פרשת התביעה כבר העידו, הוא נעדר עבר פלילי, ולכך משקל; המעשים המיוחסים לו, על אף חומרתם וביצועם במסגרת ארגון פשיעה, פחותים באכזריותם ובחומרתם מאלה של המשיב 2. על כן סבורני כי חרף ההתקדמות הראויה של התיק בשלב זה, נראה נוכח האמור, כי יש מקום למחשבה מחודשת, על כן החלטתי להאריך עתה את מעצרו של המשיב 3 ב-45 יום בלבד. סבורני כי לקראת הבקשה שתוגש להארכה נוספת, יש מקום שיוצג תסקיר עדכני, אשר יוגש עד 7.3.14 – ואני מקדים תודה לשירות המבחן, זאת – כדי לעמוד על תמונת המשיב 3 במלואה לאחר שנה ורבע במעצר, ולשם בחינת אפשרות לחלופה שיהא בה להסיר את החשש להימלטות מן הדין, בטרם יכריע בעניינו . אדגיש כי אין בכך כדי לטעת מראש מסמרות שיש מקום לשחרר לחלופה באותו מועד; הדברים ייבחנו לגופם.

י"ח.

כללם של דברים: איני נעתר איפוא לערר בבש"פ 471/14; הבקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 בבש"פ 598/14 מתקבלת באשר למשיב 2 , מעצרו מוארך בתשעים ימים, החל מיום 7.2.14, וביחס למשיב 3 מתקבלת היא בחלקה לפי האמור, קרי לארבעים וחמישה ימים מיום 7.2.14 והזמנת תסקיר.