בש"פ 8318/13 מדינת ישראל נ. מברוק עבדאל קאדר

בקשה להארכת מעצר שנייה, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), החל מיום 20.12.2013, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 38739-01-13 בבית המשפט המחוזי מרכז, לפי המוקדם.

תמצית עובדות כתב האישום המתוקן

1.

המשיבים מואשמים יחד עם נאשמים נוספים בשורה של עבירות במסגרת ארגון פשיעה. על פי הנטען שימש מברוק עבדל קאדר (להלן: המשיב 1 ) כראש ארגון הפשיעה וכמנהל הכספים בו ואילו עוראבי עבדל קאדר (להלן: המשיב 2 ) ועדי עבדל קאדר (להלן: המשיב 3 ) שימשו כמנהלים בכירים בארגון בעוד ריאד עבדל קאדר (להלן: המשיב 4 ) ואנשים נוספים היו חברים בארגון.

2.

בין משפחות ראשי הארגון לבין משפחת חרירי ואחרים קיים סכסוך ארוך שנים במסגרתו נרצחו למעלה מ-50 בני אדם משני הצדדים ונעשו עשרות ניסיונות רצח ופגיעה הדדיים נוספים (להלן: הסכסוך ).

3.

כמתואר בכתב האישום, המשיבים 3-1 וחלק מחברי הארגון מתגוררים בשני בנייני מגורים בעיר טייבה (להלן: המתחם ), בו פועלת חנות "האחים אחרס" לחומרי בניין המצויה בבעלות המשיבים 3-1 ומשמשת מסווה חוקי לפעילות הפלילית של הארגון (להלן: חנות האחים אחרס ). לטובת אבטחת חברי הארגון ונכסיהם ולנוכח הסכסוך, נהגו חברי הארגון, בהנחיית המשיבים 3-1, לשאת נשק בתוך המתחם ולחסום את דרכי הגישה אליו על ידי הצבת מחסומים. כמו כן התקינו חברי הארגון מצלמות מסביב למתחם ובכל רחבי העיר טייבה, הן על בתי מקורבים והן על מתקנים ציבוריים, לרבות מצלמות המנטרות את פעילות תחנת משטרת טייבה. מצלמות אלה, אשר שידוריהן נקלטו ב"חדרי מצב" שהקימו המשיבים 3-1 בבנייני המתחם ובמבנים נוספים של חברי הארגון, שימשו את חברי הארגון לצורך קבלת התראה בזמן אמת בדבר הגעת כלי רכב משטרתיים למתחם ולצורך מעקב אחר תושבים שהגיעו לתחנת המשטרה בטייבה. חברי הארגון נהגו לזמן תושבים אלו אל המתחם לצורך תחקור נסיבות הגעתם לתחנת המשטרה, עד כדי בירור תוכן עדותם במשטרה בנוגע לחברי הארגון. לצד זאת, עשו חברי הארגון שימוש ב"תדר קבוצתי" במכשירי מירס אליו היו מחוברים כל חברי הארגון ובאמצעותו נהגו לדווח על הגעת כלי רכב משטרתיים למתחם או על פעילות משטרתית צפויה בו. כמו כן עשו מנהלי הארגון שימוש בכלי רכב משוריינים מעת לעת ודאגו לאבטח את המשיב 1 בצאתו מן המתחם. בנוסף, נהגו חברי הארגון להצטייד בכלי נשק מסוגים שונים ו"להסליקם" במתחם או בבתיהם של חברי הארגון.

4.

תושבי העיר טייבה חשו אימה מפני חברי הארגון לנוכח התנהלותם הכוחנית, וחבריו ניצלו את אימת התושבים ואת מצוקתם הכלכלית כדי לסחוט מן התושבים באיומים ובכוח סכומי כסף גדולים, אשר שימשו למימון המשך פעילותם הפלילית. מנהלי הארגון וחבריו סחטו תושבים מאזור ה"משולש" שנקלעו למצוקה כלכלית והילוו להם כספים בריביות מופקעות. בשל כך מואשמים המשיבים ונאשמים נוספים, באישומים 10-2 לכתב האישום המתוקן. כמו כן, המשיבים ונאשמים נוספים סחטו תושבים שרכשו בהקפה ציוד מחנות האחים אחרס ולא עמדו בנטל התשלומים. בשל כך מואשמים המשיבים ונאשמים נוספים, בהרכבים שונים, באישומים 15-11 לכתב האישום המתוקן. בתוך כך נהגו חברי הארגון

לאיים על קורבנותיהם בפגיעה בהם וברכושם, ולעיתים אף מימשו את איומיהם, כך שבחלק מן האישומים נטלו חברי הארגון מן החייבים כלי רכב, נכסי נדל"ן ובתי עסק.

5.

בנוסף, מנהלי הארגון וחברי ביצעו שורה של פעולות כלכליות במטרה להסתיר ולהסוות רכוש אסור שהושג על ידם ונעשה בו שימוש במהלך ביצוע העבירות וכן להתחמק מתשלום מיסים שונים. ביניהן: ערבוב הרכוש האסור ברכוש שאיננו אסור, אי דיווח לפקיד השומה על עיסוקים כמלווים בריבית קצוצה, הכנת הצהרות הון כוזבות וחוזים כוזבים והגשתם לגורמי השלטון המוסמכים והוצאת תלושי שכר כוזבים.

6.

המשיב 1 ניהל את כספי ארגון הפשיעה, והחליט בנוגע לחלוקתם בין חברי הארגון, התווה את מדיניות הארגון, קבע את אופן פעילותו, קיבל דיווחים שוטפים ממנהלי הארגון ומחבריו, שכר שירותים מקצועיים לטובת פעילות הארגון ורכש קרקעות רבות של תושבי טייבה במקומות בעלי חשיבות אסטרטגית לארגון. במרבית העסקאות שביצע נמנע המשיב 1 מלרשום את הקרקעות על שמו וכן לא דיווח לרשויות המס על ביצוע העסקאות הללו, במטרה להגדיל את רווחי הארגון. לאור האמור, יוחסו למשיב 1 במסגרת אישומים 5-1, 9, 16, 17, ו-19 בכתב האישום המתוקן העבירות כדלקמן:

עמידה בראש ארגון פשיעה, לפי סעיפים 2(א), 2(א)(1) ו-2(א)(2) לחוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003 (להלן: חוק ארגוני פשיעה ); מספר עבירות של סחיטה באיומים במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיפים 428 סיפא ו-29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ) בשילוב סעיף 3 לחוק ארגוני פשיעה; קשירת קשר לסחיטה באיומים, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק; מספר עבירות של הלבנת הון במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיפים 3(א) ו-4 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון ) בשילוב סעיף 29 לחוק וסעיף 3 לחוק ארגוני פשיעה; העלמת הכנסות במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת מס הכנסה ); מספר עבירות של שימוש במרמה עורמה ותחבולה על מנת להתחמק ממס במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיפים 98(ג2)(1), 98(ג2)(3) ו-98(ג2)(4) לחוק מיסוי מקרקעין, התשכ"ג-1963 (להלן: חוק מיסוי מקרקעין ) בשילוב סעיף 29 לחוק וסעיף 3 לחוק ארגוני פשיעה; מספר עבירות של שימוש במרמה עורמה ותחבולה על מנת להתחמק ממס במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה בשילוב סעיף 29 לחוק וסעיף 3 לחוק ארגוני פשיעה; מסירת דו"ח כוזב ושימוש במרמה עורמה ותחבולה על מנת להתחמק ממס במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיפים 117(ב)(1) ו-117(ב)(8) לפקודת מס הכנסה והשמטת הכנסות מדו"ח ושימוש במרמה עורמה ותחבולה על מנת להתחמק ממס במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיפים 220(1) ו-220(5) לפקודת מס הכנסה בשילוב סעיף 29 לחוק העונשין וסעיף 3 לחוק ארגוני פשיעה.

7.

המשיב 2, בנו של המשיב 1, היה עוזרו ויד ימינו של המשיב 1 ושימש כמנהל חנות האחים אחרס החל משנת 2007 ועד למעצרו. במסגרת תפקידו ניהל המשיב 2 את הארגון וכיוון את פעילותו. בין השנים 2011-2007 לא דיווח המשיב 2 על חלק מן ההכנסות מחנות האחים אחרס בגובה של למעלה מארבעה מיליון ש"ח. לאור האמור, יוחסו למשיב 2 במסגרת אישומים 5-1, 9, 15-11, 17, 19 ו-21 בכתב האישום המתוקן העבירות כדלקמן: ניהול ארגון פשיעה, לפי סעיפים 2(א)(1) ו-2(א)(2) לחוק ארגוני פשיעה; מספר עבירות של סחיטה באיומים במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיפים 428 סיפא ו-29 לחוק בשילוב סעיף 3 לחוק ארגוני פשיעה; ניסיון סחיטה באיומים במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיפים 428 סיפא, 25 ו-29 לחוק בשילוב סעיף 3 לחוק ארגוני פשיעה; שימוש במרמה עורמה ותחבולה על מנת להתחמק ממס במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיפים 98(ג2)(1), 98(ג2)(3) ו-98(ג2)(4) לחוק מיסוי מקרקעין בשילוב סעיף 29 לחוק וסעיף 3 לחוק ארגוני פשיעה; מספר עבירות של שימוש במרמה עורמה ותחבולה על מנת להתחמק ממס במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה בשילוב סעיף 29 לחוק וסעיף 3 לחוק ארגוני פשיעה; מספר עבירות של הלבנת הון במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיפים 3(א) ו-4 לחוק איסור הלבנת הון בשילוב סעיף 29 לחוק וסעיף 3 לחוק ארגוני פשיעה; השמטת הכנסות מדו"ח ושימוש במרמה עורמה ותחבולה על מנת להתחמק ממס במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיפים 220(1) ו-220(5) לפקודת מס הכנסה בשילוב סעיף 29 לחוק העונשין וסעיף 3 לחוק ארגוני פשיעה; מסירת דו"ח כוזב ושימוש במרמה עורמה ותחבולה על מנת להתחמק ממס במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיפים 117(ב)(1) ו-117(ב)(8) לפקודת מס הכנסה והחזקת נשק שלא כדין במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיפים 144(א)

ו-29 לחוק בשילוב סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.

8.

המשיב 3, בנו של המשיב 1, שימש כ"איש הביצוע" של הארגון ונהג לגבות את דמי הסחיטה. המשיב 3 אף נהג לאיים באופן ישיר על הנסחטים בטלפון או על ידי הבאת החייבים אל המתחם. לאור האמור, יוחסו למשיב 3 במסגרת אישומים 4-1, 9-7, 14-11, 16 ו-21-18 בכתב האישום המתוקן העבירות כדלקמן: ניהול ארגון פשיעה, לפי סעיפים 2(א)(1) ו-2(א)(2) לחוק ארגוני פשיעה; מספר עבירות של סחיטה באיומים במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיפים 428 סיפא ו-29 לחוק בשילוב סעיף 3 לחוק ארגוני פשיעה; ניסיון סחיטה באיומים במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיפים 428 סיפא, 25 ו-29 לחוק בשילוב סעיף 3 לחוק ארגוני פשיעה; סחיטה בכוח במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיפים 427(א) סיפא לחוק בשילוב סעיף 3 לחוק ארגוני פשיעה; קשירת קשר לסחיטה באיומים, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק; שיבוש מהלכי משפט במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיפים 244 ו-29 לחוק בשילוב סעיף 3 לחוק ארגוני פשיעה; מספר עבירות של שימוש במרמה עורמה ותחבולה על מנת להתחמק ממס במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה בשילוב סעיף 29 לחוק וסעיף 3 לחוק ארגוני פשיעה; שימוש במרמה עורמה ותחבולה על מנת להתחמק ממס במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיפים 98(ג2)(3) ו-98(ג2)(4) לחוק מיסוי מקרקעין בשילוב סעיף 29 לחוק וסעיף 3 לחוק ארגוני פשיעה; שימוש במרמה עורמה ותחבולה על מנת להתחמק ממס במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 98(ג2)(4) לחוק מיסוי מקרקעין בשילוב סעיף 29 לחוק וסעיף 3 לחוק ארגוני פשיעה; מספר עבירות של הלבנת הון במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיפים 3(א) ו-4 לחוק איסור הלבנת הון בשילוב סעיף 29 לחוק וסעיף 3 לחוק ארגוני פשיעה; הלבנת הון ועשיית פעולה ברכוש אסור במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיפים 3 ו-4 לחוק איסור הלבנת הון בשילוב סעיף 29 לחוק וסעיף 3 לחוק ארגוני פשיעה; מסירת תרשומת כוזבת בדו"ח ושימוש במרמה עורמה ותחבולה על מנת להתחמק ממס במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיפים 220(2) ו-220(5) לפקודת מס הכנסה בשילוב סעיף 29 לחוק העונשין וסעיף 3 לחוק ארגוני פשיעה ומספר עבירות של החזקת נשק שלא כדין במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיפים 144(א)

ו-29 לחוק בשילוב סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.

9.

המשיב 4 הינו אחיינו של המשיב

ומי ששימש כחבר בארגון הפשיעה. לאור האמור, יוחסו למשיב 4 במסגרת אישומים 2, 3, 10, 18 ו-19 בכתב האישום המתוקן העבירות כדלקמן: מספר עבירות של סחיטה באיומים במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיפים 428 סיפא ו-29 לחוק בשילוב סעיף 3 לחוק ארגוני פשיעה; קשירת קשר לסחיטה באיומים, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק; הלבנת הון במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיפים 3(א) ו-4 לחוק איסור הלבנת הון בשילוב סעיף 29 לחוק וסעיף 3 לחוק ארגוני פשיעה; שימוש במרמה עורמה ותחבולה על מנת להתחמק ממס במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה בשילוב סעיף 29 לחוק וסעיף 3 לחוק ארגוני פשיעה; שימוש במרמה עורמה ותחבולה על מנת להתחמק ממס במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 98(ג2)(4) לחוק מיסוי מקרקעין בשילוב סעיף 29 לחוק וסעיף 3 לחוק ארגוני פשיעה ומסירת תרשומת כוזבת בדו"ח ושימוש במרמה עורמה ותחבולה על מנת להתחמק ממס במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיפים 220(2) ו-220(5) לפקודת מס הכנסה בשילוב סעיף 29 לחוק העונשין וסעיף 3 לחוק ארגוני פשיעה.

הליכי המעצר

10.

בד בבד עם כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של המשיבים ושל שישה נאשמים נוספים בפרשה, עד תום ההליכים נגדם, ולהארכת תנאי השחרור של ארבעה נאשמים אחרים. בבקשה נטען כי העבירות המיוחסות למשיבים מקימות חשש כי המשיבים יסכנו את בטחון הציבור כאמור בסעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים. כמו כן נטען כי מעשיהם מקימים חזקת מסוכנות לפי סעיפים 21(א)(1)(ג)(2) ו-21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים וכי מסוכנותם מתעצמת לנוכח העובדה כי ביצעו את העבירות במסגרת ארגון פשיעה. עוד נטען כי מעשי המשיבים, ובמיוחד עבירות הסחיטה באיומים, מקימים חשש כי שחרור המשיבים יביא לשיבוש מהלכי משפט, התחמקות מהליכי שפיטה והשפעה על עדים כאמור בסעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים. לצד זאת אוזכר עברים הפלילי של המשיבים 1, 3 ו-4.

11.

בדיון שהתקיים ביום 21.1.2013 הסכימו המשיבים לקיומן של ראיות לכאורה המצדיקות מעצר עד החלטה אחרת. בית המשפט הורה על מעצרם של המשיבים ושל נאשמים נוספים בפרשה עד למתן החלטה אחרת וקבע כי הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים יתקיים ביום 20.2.2013.

12.

ביום 20.2.2013 הודיעה המבקשת על תיקון כתב האישום. בעקבות בקשת המשיבים 1 למתן חודש נוסף ללימוד חומר הראיות הרב והעובדה כי ייצוגם של המשיבים 3 ו-4 טרם הוסדר, קבע בית המשפט מועד להשלמת הטיעונים בעל פה ליום 19.3.2013. בעקבות שלוש בקשות מצד המשיבים לדחיית מועד הדיון בבקשת המעצר בשל היקפו הרב של חומר החקירה דחה בית המשפט את מועד השלמת הטיעונים בעל פה בעניין זה, בתחילה ליום 23.4.2013, לאחר מכן ליום 7.5.2013 ולבסוף קבע את מועד הדיון ליום 28.5.2013.

13.

ביום 8.5.2013 הגישו המשיבים 3-2 בקשה לשחרורם ממעצר בטענה כי זכותם לעיין בחומר החקירה נפגעה מאחר ולא הועברו לידיהם כל תמלילי החקירה וטרם הוצאה תעודת חיסיון. המבקשת השיבה מנגד כי כלל הדיסקים של החקירות הועברו לידי המשיבים וכן הועברו תמלילים רבים למשיבים למעלה מן הצורך. עוד ציינה המשיבה כי תעודת החיסיון הועברה לידי המשיבים ביום הגשת בקשתם. בדיון ביום 28.5.2013 דחה בית המשפט את טענות המשיבים וקבע, בהסתמך על הלכתו של בית משפט, כי המבקשת אינה מחויבת לתמלל את קלטות החקירה בשלב טיעון לקיומן של ראיות לכאורה ומילאה את חובתה בעניין זה בנסיבות העניין. עוד קבע בית המשפט מועד לדיון האחרון לשמיעת טענות בעניין הראיות לכאורה ליום 1.7.2013.

14.

ביום 30.5.2013 קבע בית המשפט כי המשיבים יגישו את סיכומי טענותיהם בכתב עד ליום 20.6.2013. בהמשך דחה בית המשפט את בקשת המשיבים מיום 18.6.2013 לדחיית מועד הדיון שנקבע ליום 1.7.2013, לה התנגדה המבקשת בטענה כי המשיבים הגישו בקשות רבות לדחיית מועדי דיון וכך חלפו שישה חודשים מיום הגשת כתב האישום מבלי שהתקיים דיון בבקשה למעצרם עד תום ההליכים.

15.

בדיון שהתקיים ביום 1.7.2013 ביקשו המשיבים 3-1 לדחות את הדיון ליום 15.7.2013 מאחר וגם בשלב זה טרם השלימו ללמוד את חומר החקירה. בית המשפט הדגיש את החלטתו הקודמת, לפיה לא תינתנה דחיות נוספות, ועמד על כך שלא ניתן לדחות את מועד הדיון ליום 15.7.2013, כיוון שזהו מועד הדיונים האחרון טרם פגרת בית המשפט והינו עמוס בדיונים אחרים. אף על פי כן, סירבו המשיבים 3-1 לטעון לראיות לכאורה וטענו כי אין בסמכות בית המשפט לחייבם לטעון לפניו. נוכח האמור קבע בית המשפט כי משלא ניתן לקבוע מועד נוסף לדיון טרם הפגרה, יוכלו המשיבים להשלים את טיעוניהם בכתב עד ליום 12.7.2013 והמבקשת תוכל להגיב עד ליום 18.7.2013, כאשר החלטה בנוגע למעצרים עד תום ההליכים תינתן עד ליום 20.8.2013. המשיב 4 טען לעניין קיומן של ראיות לכאורה ובית המשפט קבע כי החלטה בדבר קיומן של ראיות לכאורה בעניינו תינתן עד ליום 18.7.2013.

16.

המשיבים 3-1 הגישו בקשה לדחות את מועד הגשת טיעוניהם בכתב ליום 1.8.2013 וזו הועברה על ידי בית המשפט לתגובת המבקשת בתוך שלושה ימים. במקביל הגישו המשיבים 3-1 ערר על החלטת בית המשפט שלא לדחות את מועד הטיעון בעל פה. בדיון בערר לפני בית משפט זה (השופט נ' סולברג ) ביום 18.7.2013, אשר נדחה מיום 8.7.2013, הוסכם כי לאחר קבלת סיכומי המבקשת, אם בית המשפט המחוזי יסבור כי לצורך מתן החלטתו נדרשת השלמת טיעון בעל פה, יוזמנו הצדדים לפניו במהלך חודשים אוגוסט-ספטמבר.

17.

ביום 18.7.2013 קבע בית המשפט כי בנוגע למשיב 4 קיימת תשתית ראייתית לכאורית לאישום השני ולאישום העשירי. ביום 23.7.2013 קבע בית המשפט, לנוכח הסכמת הצדדים, כי שירות המבחן יערוך למשיב 4 תסקיר מעצר עד ליום 11.8.2013 וקבע מועד לדיון המשיך ביום 13.8.2013. בתסקיר המבחן שהוגש בעניינו של המשיב 4 ביום 8.8.2013 נמצא כי קיים סיכון להמשך מעורבות המשיב 4 בפלילים וכי הסיכוי להישנות עבירות אלימות גבוה, כאשר אם תבוצע עבירה חומרתה תהיה גבוהה אף היא. כמו כן, קבע שירות המבחן, שנפגש עם אשתו של המשיב 4 ועם חבריו שהוצעו כמפקחים, כי לא ניתן להמליץ על שחרורו בפיקוחם וקבע כי המשיב 4 אינו מתאים לשחרור לחלופת מעצר ביתית. ביום 13.8.2013 טענו הצדדים לפני בית המשפט לעניין חלופות המעצר בעניינו של המשיב 4 ובית המשפט דחה את החלטתו בנושא ליום 3.9.2013. במועד זה קבע בית המשפט לנוכח האמור בתסקיר המבחן כי לא ניתן לשחרר את המשיב 4 לחלופת מעצר.

18.

ביום 16.9.2013 טען המשיב 2 לעניין קיומן של ראיות לכאורה ובית המשפט קבע כי דיון המשך בעניינם של המשיבים 1 ו-3 יתקיים ביום 20.10.2013. בשלב זה, משלא הסתיים משפטם של המשיבים בתום תשעה חודשי מעצר, הגישה המבקשת בקשה להארכת מעצרם של המשיבים ושל נאשם נוסף בתשעים ימים נוספים. ביום 10.10.2013 הורה בית משפט זה (השופט ע' ארבל ), בהסכמת הצדדים, על הארכת מעצרם של המשיבים לתקופה של 60 ימים, כאשר שאלת הארכת מעצרם של המשיבים 3-1 עד תום ההליכים ושאלת שחרורו של המשיב 4 לחלופת מעצר נותרו תלויות ועומדות. בימים 20.10.2013 ו-27.10.2013 טענו המשיבים 3-1 לעניין קיומן של ראיות לכאורה ונקבע כי החלטה בעניינם תינתן ביום 26.11.2013.

19.

ביום 4.11.2013 טענו הצדדים לעניין בקשת המשיב 4 להשתחרר לחלופת מעצר. המשיב 4 התנגד לשליחתו לתסקיר נוסף ועתר להציע חלופת מעצר בעניינו. המבקשת מצידה טענה כי יש מקום לקבלת תסקיר מעצר בטרם יתקיים דיון מהותי. לאור האמור דחה

בית המשפט את הדיון בחלופת המעצר המוצעת ליום 25.11.2013, לאחר קבלת תסקיר בעניינה.

20.

ביום 18.11.2013 ביקש המשיב 1 לקיים דיון נוסף בטרם תינתן החלטה בנוגע לקיומן של ראיות לכאורה בעניינו, על מנת שיתאפשר לו להשלים את טיעונו לנוכח חומר חקירה חדש שהועבר לעיונו. המבקשת התנגדה בטענה כי שמיעת הטיעונים בסוגיה זו הסתיימה וכי אין כל חדש בחומר החקירה שהועבר למשיב 1. בית המשפט דחה את הבקשה, אך איפשר לאחרון להגיש טענותיו בכתב עד ליום 24.11.2013.

21.

ביום 21.11.2013 הוגש תסקיר מעצר בעניינו של המשיב 4 בו התרשם שירות המבחן כי שלושת המפקחים שהוצעו מטעמו של המשיב 4 אינם מתאימים לשמש בתפקיד זה ולא המליץ לשחררו בפיקוחם. ביום 25.11.2013 טענו הצדדים לעניין שחרורו של המשיב 4 לחלופת מעצר ובית המשפט דחה את החלטתו בעניין ליום 5.12.2013.

22.

ביום 26.11.2013 החליט בית המשפט באשר לקיום ראיות לכאורה בעניינם של המשיבים 3-1, כדלקמן: בעניינו של המשיב 1 קבע בית המשפט כי באשר לאישומים 3-1

קיימות ראיות לכאורה, באשר לאישום 16 קיימות ראיות לכאורה בעלות חולשה ראייתית ובאשר לאישומים 5,4 ו-9 אין די ראיות; בעניינו של המשיב 2 קבע בית המשפט כי באשר לאישומים 1, 3, 5, 9, 11, 12, 15 ו-21 קיימות ראיות לכאורה ואילו באשר לאישומים 2, 4, 13 ו-14 אין די ראיות; בעניינו של המשיב 3 קבע בית המשפט כי באשר לאישומים 4-1, 9-7, 14-11 ו-21-20 קיימות ראיות לכאורה, ואילו באשר לאישום 16 קיימות ראיות לכאורה בעלות חולשה ראייתית.

23.

ביום 5.12.2013 הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב 4 עד תום ההליכים נוכח חלקו באישומים, מידת מעורבותו במעשים, נסיבותיו האישיות והערכות שירות המבחן בעניינו. בתוך כך קבע בית המשפט כי אין להורות על שחרורו של המשיב 4 על בסיס השוואת עניינו לעניינם של ארבעה נאשמים אחרים בכתב האישום המתוקן.

24.

להשלמת התמונה יצוין כי בתחילת ההליך שוחררו ארבעה נאשמים אחרים בפרשה למעצר בית מלא, ובין החודשים פברואר-אוקטובר 2013 שוחררו שלושה נאשמים נוספים למעצר בית מלא ושלושה נאשמים שוחררו למעצר בית בתנאים.

ההליכים בתיק העיקרי

25.

עד למועד הגשת הבקשה הראשונה להארכת מעצרם של המשיבים לא החלה שמיעת הראיות בתיק העיקר בשל דחיות שנבעו מהיקף חומר החקירה בתיק. ביום 1.7.2013 כפרו המשיבים בכלליות עובדות כתב האישום ונקבע כי שמיעת הראיות בתיק תשמע בתום פגרת בתי המשפט. לצורך כך נקבעו 14 ימי דיונים בחודש דצמבר 2013, 11 ימי דיונים בחודש ינואר 2014 (בדיון שלפני התברר כי שניים מהדיונים בוטלו מטעמי יומנו של בית המשפט קמא) ושישה ימי דיונים בחודש פברואר 2014. ביום 2.10.2013 נעתר בית המשפט לבקשת המשיבים למתן אורכה בת שבועיים להגשת מענה מפורט לכתב האישום, אשר תאריך הגשתו נקבע במקור ליום 3.10.2013. ביום 17.10.2013 הוגשו תגובות המשיבים לכתב האישום. ביום 7.11.2013 הגישה המבקשת בקשה לתיקון כתב האישום, בדרך של הוספת עדי תביעה.

26.

בדיון תזכורת שהתקיים ביום 13.11.2013 המליץ בית המשפט להיעתר לבקשת המשיבים 3-2 להעברתם לכלא "הדרים", בו עצור אביהם, על מנת שניתן יהיה לנהל את הגנתם כראוי. בדיון שלפני אושר כי המשיבים 3-2 אכן הועברו לכלא הדרים.

27.

בשבע ישיבות ההוכחות שהתקיימו בחודש דצמבר העידו חמישה עדי תביעה, כאשר החמישי טרם סיים עדותו.

טענות המבקשת

28.

המבקשת – באמצעות באת כוחה, עו"ד לינור בן אוליאל – טוענת כי המעשים המיוחסים למשיבים מלמדים על מסוכנותם הטבועה ועל החשש לשיבוש הליכי משפט מצידם, אותם לא ניתן להקהות כלל באמצעות חלופת מעצר. לצד זאת, מדגישה המבקשת כי אף שטרם ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי באשר לקיומן של עילות מעצר בעניינם של המשיבים 3-1 ואפשרות שחרורם של אלו לחלופות מעצר, הרי שנקבע קיומן של ראיות לכאורה ביחס לעבירות המרכזיות המיוחסות למשיבים 3-1 בכתב האישום – עמידה בראש ארגון פשיעה, ביחס למשיב 1; ניהול ארגון פשיעה, ביחס למשיבים 3-2 ועבירות רבות של סחיטה באיומים במסגרת ארגון פשיעה, ביחס למשיבים 3-1. באשר למשיב 4, מציינת המבקשת כי בית המשפט קבע קיומן של ראיות לכאורה בעניינו והורה על הארכת מעצרו עד תום ההליכים. עוד מוסיפה המבקשת כי המשיבים 4-3 ריצו שניהם עונשי מאסר בפועל בגין אישומים חמורים, כאשר המשיב 3 הורשע בתקיפת שוטר ואילו המשיב 4 הורשע בעבירת נשק ובשני מקרים של תקיפת שוטר. יתר על כן, נטען כי במקרה דנן עולה מחומר הראיות חשש קונקרטי לשיבוש הליכי משפט נוכח האימה שהטיל ארגון הפשיעה בראשו עמד המשיב 1, ואותו ניהלו המשיבים 2 ו-3, על תושבי טייבה. זאת בשים לב כי בהודעות ובמזכרים רבים בתיק תואר חששם של תושבי טייבה למסור הודעות למשטרה או ליתן עדות בבית המשפט וכן תועד רצונם לחזור בהם מעדויותיהם.

29.

לצד זאת, מצביעה המבקשת על כך שעד כה נגרמו עיקר הדחיות בתיק בשל בקשות המשיבים ואילו כיום שמיעת הראיות בתיק מתבצעת בקצב מזורז של שלוש ישיבות בשבוע ועל כן צפויה התקדמות משמעותית בתיק בתוך תקופת המעצר המבוקשת. בהקשר זה מדגישה המבקשת כי העובדה שבית המשפט המחוזי טרם נתן החלטתו בעניין עילות מעצרם של המשיבים 3-1 נובעת מסירובם של האחרונים לטעון לפני בית המשפט בדיון שהתקיים ביום 1.7.2013 חרף הוראותיו, בעקבותיו נקבעה השלמת טיעונים בכתב לעניין זה. נוכח האמור, ולאור הסיכון הגבוה הנשקף מן המשיבים, טוענת המבקשת

כי גם בחלוף תשעה חודשים עומדת נקודת האיזון על העדפת האינטרס הציבורי על פני חזקת החפות העומדת למשיבים וזכותם לחירות.

טענות המשיבים

30.

המשיב 1 – באמצעות באי כוחו, עו"ד אורי בר עוז ועו"ד נאדר ברנסי – טוען כי בשים לב לזמן שחלף מיום הגשת כתב האישום ולעובדה כי ההליכים בעניינם של המשיבים רחוקים מלהסתיים השתנתה נקודת האיזון בעניינם של המשיבים ונעה לעבר זכות המשיבים לחירות. לטענת המשיב 1, בנסיבותיו של תיק כה מורכב, בו 14 נאשמים ובמהלכו צפויים להעיד 278 עדים, אך טבעי כי למשיבים נדרש

זמן להיערך, כאשר לנוכח חומר החקירה הרב, ברי כי המשיבים ניהלו הגנתם עד כה ביעילות. בהמשך לכך, נטען כי את הימשכות ההליכים עד כה יש לזקוף לחובת המבקשת, אשר העבירה את מלוא תמלילי החקירה לידי המשיבים רק בחודש יוני, חמישה חודשים לאחר הגשת כתב האישום, ואף שחקירת

המקרה החלה עוד בשנת 2005. עוד טוען המשיב 1 כי לא קיים חשש לשיבוש הליכי, שכן העד המרכזי בפרשה השלים עדותו וכן כל העדים שזומנו להעיד עד כה התייצבו למתן עדותם. לצד זאת, טוען המשיב 1 כי לא נשקפת ממנו מסוכנות, שכן העבירות המיוחסות לו אינן עבירות אלימות ובוצעו בשנים 2009-2008 ועברו נקי.

31.

המשיב 2 – באמצעות בא כוחו, עו"ד אהרון רוזה – טוען כי הגיעה העת לשחרר את המשיבים לחלופות מעצר מחוץ לעיר טייבה, אשר בכוחן

לאיין את חששות המדינה בדבר מסוכנות המשיבים והחשש מפני שיבוש הליכי משפט. עוד

טוען המשיב 2 כי המשיבים עושים מאמצים ניכרים להחיש את ההליכים, כעולה מן העובדה שעוד בחודש יולי 2013, שבועיים לאחר שקיבלו את מלוא חומר החקירה, כפרו המשיבים בעובדות כתב האישום. בתוך כך, נטען כי הדחיות שביקשו המשיבים במסגרת הליכי המעצר לא השפיעו על התקדמות התיק העיקרי ונבעו רק ממחדלי המבקשת, אשר לא העבירה לידיהם את מלוא חומר הראיות. ביחס לעניינו שלו טוען המשיב 2 כי בזמן שחלף מהארכת המעצר הקודמת חל שיפור בתמונת המצב, שכן נקבע כי לא קיימות ראיות לכאורה ביחס לארבעה אישומים המיוחסים לו בכתב האישום. עוד נטען כי למשיב 2 לא מיוחסות עבירות אלימות כלל ומכאן שלא נשקפת ממנו מסוכנות.

32.

המשיב 3 – באמצעות בא כוחו, עו"ד אורן בעז – טוען כי לא נשקפת ממנו מסוכנות, שכן למעט אישום בודד המייחס לו עבירה של סחיטה באיומים במסגרת ארגון פשע בשנת 2010, הרי שיתר העבירות המיוחסות לו בוצעו בשנים 2008-2005, ואילו ביחס למרביתן נחקר בסמוך למועד התרחשותן הנטען ושוחרר לביתו. בהקשר זה, מציין המשיב 3 כי עברו הפלילי דל וכולל עבירה בודדת של תקיפת שוטר. עוד טוען המשיב 3 כי הטענה לקיומו של חשש לשיבוש הליכים מצד המשיבים נטענה על ידי המבקשת בעלמא וחוזר על טענת המשיב 1 כי עד כה התייצבו כל העדים, לרבות נשים, למסור עדותם. לפיכך, מצטרף המשיב 3 לטענת המשיב 2, וטוען כי בכוחן של חלופות מעצר המרוחקות מן העיר טייבה וכוללות ניטור על ידי מספר מפקחים וערובות כספיות גבוהות להפיג את חששות המבקשת מפני שיבוש הליכי משפט.

33.

המשיב 4 – באמצעות בא כוחו, עו"ד גיא שמר – מצטרף לטענות יתר המשיבים ובאשר לעניינו שלו טוען כי לא נשקפת ממנו מסוכנות. זאת כיוון שהעבירות המיוחסות לו ואשר נקבע קיומן של ראיות לכאורה בעניינן מייחסות לו מעורבות בפעולות סחיטה נטולות אלימות בשנת 2005 ובמשך שבועיים בודדים בשנת 2010. עוד טוען המשיב 4, באשר לעברו הפלילי, כי העבירה האחרונה בה הורשע בוצעה בשנת 1999 ובזמן שחלף ניהל אורח חיים נורמטיבי. בתוך כך, מלין המשיב 4 על תסקיר המבחן שנערך בעניינו, בו נשללה חלופת המעצר שהוצעה על ידו, וטוען כי שירות המבחן קבע את התרשמותו מן המשיב 4 על סמך בחינת חבריו ותוך שגיאה בעובדות. לאור האמור, טוען המשיב 4 כי יש לשחררו לחלופת מעצר.

34.

בנוסף לאמור, טענו כל המשיבים

בדבר חולשת הראיות נגדם והלינו על קביעת בית המשפט המחוזי, לפיה קיימות ראיות לכאורה נגדם ביחס למרבית האישומים, לרבות ביחס לעבירות המרכזיות המיוחסות להם.

דיון והכרעה

35.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ושמעתי את טענות הצדדים בדיון שנערך לפני, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה ולהאריך את מעצר המשיבים כמבוקש ברישא מהטעמים המפורטים להלן.

36.

באשר לטענות המשיבים בדבר קשיים ראייתיים שונים בעניינם, יש להבהיר תחילה כי בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים אינה הבמה

המשפטית המתאימה לדון בקיומן או בהיעדרן של ראיות לכאורה [ראו למשל: בש"פ 10817/08 מדינת ישראל נ' טהא , פסקה 16 להחלטה (31.12.2008); בש"פ 918/12 מדינת ישראל נ' בן שטרית , פסקה 13 להחלטה

(2.2.2012)]. ככל שהמשיבים סבורים כי נפלו שגיאות בהחלטות בית המשפט המחוזי בעניין זה עליהם להגיש בקשה לעיון חוזר לבית המשפט המחוזי, לפי סעיף 52 לחוק המעצרים וטענותיהם יבחנו. משטרם עשו כן, טענותיהם במישור זה לא יובאו במניין שיקולי ואין לי אלא להתבסס על ההחלטות התקפות לעניין קיומן של ראיות לכאורה להוכחת עיקר העבירות המיוחסות למשיבים בכתב האישום. משכך, השאלה היחידה העומדת להכרעה לפני היא האם יש מקום להאריך את מעצר

המשיבים כמבוקש, אם לאו.

37.

סמכותו של בית משפט זה להאריך את מעצרו של נאשם השוהה במעצר למעלה מתשעה חודשים מיום הגשת כתב האישום נגדו קבועה בסעיף 62 לחוק המעצרים. בית משפט זה עשה לא אחת שימוש בסמכותו האמורה בכדי להאריך את מעצרם של נאשמים שטרם התקבלה הכרעה בבקשה לעוצרם עד תום ההליכים המשפטיים נגדם [ראו למשל: בש"פ 10207/09 מדינת ישראל נ' סבן (28.12.2009)]. לפיכך, אף שאין ספק כי הארכת מעצרם של המשיבים 3-1 בפעם השנייה בטרם התקבלה החלטה לגופם של דברים בדבר מעצרם עד תום ההליכים המשפטיים נגדם מעוררת קושי מהותי, הרי שאין מחלוקת כי בסמכותו של בית משפט זה להיעתר לבקשה [ראו: בש"פ 663/12 מדינת ישראל נ' אלירן דרי , פסקה 10 להחלטה (26.1.2012)]. בעניין זה יש להעניק משקל, בין היתר, לעובדה כי בית המשפט המחוזי קבע קיומן של ראיות לכאורה להוכחת מרבית העבירות המיוחסות למשיבים 3-1, לרבות העבירות המרכזיות שבהן, וכן לגורמים לעיכוב במתן החלטה כאמור. על אלו ניתן למנות את ריבוי הנאשמים בתיק, את היקפו הרחב ואת מורכבותו, עליהם עמדו המשיבים 3-1, אך גם את התנהלות המשיבים, על בקשות הדחייה הרבות שהגישו ועל סירובם לטעון לעניין קיומן של ראיות לכאורה בדיון שהתקיים ביום 1.7.2013 למרות שבית המשפט המחוזי הורה להם לעשות כן.

38.

הלכה היא כי במסגרת דיון בהארכת מעצרו של נאשם המצוי במעצר וטרם הסתיים ההליך המשפטי בעניינו לפי סעיף 62 לחוק המעצרים , ככל שמשפטו של נאשם מתארך, נוטות כפות המאזניים לכיוונו, וערך זכותו לחירות גובר על אינטרס ההגנה על הציבור

[ראו למשל: בש"פ 7721/10 מדינת ישראל נ' פלוני , פסקה 6 להחלטה (4.11.2010)] .

ברם, תיתכנה נסיבות בהן על אף הימשכות ההליכים יורה בית המשפט על הארכת מעצרו של הנאשם, בשים לב לשני שיקולים מרכזיים: ראשית , חלוף הזמן, קצב ניהול ההליכים והצפי לסיום המשפט. שנית ,

המסוכנות הנשקפת לציבור מן הנאשם וההכבדה האפשרית על מיצוי ההליך המשפטי בעקבות שחרור הנאשם לחלופת מעצר [ראו

למשל: בש"פ 8125/09 מדינת ישראל נ' פלוני , פסקה 6 להחלטה (18.10.2009)].

39.

במקרה דנן סבורני כי מסוכנותם של המשיבים, הנלמדת מן העבירות המיוחסות להם בכתב האישום אשר לגביהן נמצאו ראיות לכאורה כאמור לעיל, גבוהה במידה כזו שאף הצפי להימשכות ההליכים מעבר ל-90 הימים המבוקשים אינו מטה את הכף לטובת שחרורם. לעניין זה, די להזכיר את עמדתו של בית משפט זה

בדבר מסוכנותם של אלו הפועלים במסגרת ארגוני פשיעה, כפי שצוין בבש"פ 5272/06 מדינת ישראל נ' מוסלי , פסקה 9 (13.8.2006):

"חלק מההתמודדות היעילה במלחמה זו כנגד ארגוני פשע הוא בהרחקתם של מנהיגי הארגון מזירת הפעולה, ובבידודם ממגע עם הציבור שעשויים להימנות עליו קרבנות פוטנציאליים שסומנו בידי הארגון כמטרות לפגיעה. ההתמודדות האמורה אינה מניחה כאפשרות סבירה את שחרורם בחלופה של דמויות מפתח בפשיעה המאורגנת, אשר מסוכנותם טבועה, וחזרתם לפעילות בארגון מסתברת מאליה מכל חלופת מעצר בית שתיקבע."

אם לא די בכך, למשיבים כולם מיוחסות עבירות של סחיטה באיומים, אשר ביחס אליהן נקבע לא אחת כי הן עבירות שהמסוכנות ואף החשש לשיבוש הליכי משפט טבועות בהן וכי לרוב אינן מתאימות לחלופת מעצר [ראו למשל: בש"פ 5953/10 אלפרון נ' מדינת ישראל , פסקה י' להחלטה (6.9.2010); בש"פ 4120/11 דדוש נ' מדינת ישראל , פסקה 14 להחלטה (6.6.2011)]. דומה כי האמור

נכון שבעתיים מקום בו עבירות אלה בוצעו במסגרת ארגון פשיעה. בהקשר זה, מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה לא ניתן להשוות בין חלקו של המשיב 4 במסכת העבריינית לבין חלקם של מעורבים אחרים בפרשה אשר שוחררו לחלופת מעצר.

40.

יצוין, כי אינני מוצא לנכון לכמת את מידת תרומתו של כל צד להימשכות ההליכים, שכן על אף חילופי ההאשמות ההדדיים בין המשיבים לבין המבקשת, סבורני כי את עיקר האשם בסוגיה זו יש לתלות במקרה דנא במורכבות התיק. עם זאת, אדגיש כי לא מצאתי כל פגם מהותי בהתנהלות המבקשת וזאת, בין היתר, בשים לב לכך שטענתם המרכזית של המשיבים כנגד התנהלות המבקשת

נסובה על העיכוב במסירת תמלילי החקירות, ודומה כי בסוגיה זו מילאה המבקשת את חובתה כנדרש, כפי שעמד על כך בית המשפט המחוזי.

41.

נוכח המסוכנות הנשקפת מן המשיבים במקרה דנן, בשים לב לריבוי העבירות המיוחסות להם ולאופיין, לעברם הפלילי של המשיבים 4-3 ולחשש כי שחרורם לחלופת מעצר יביא לשיבוש הליכי משפט, כטענת המבקשת, מתקשה אני לראות כיצד ניתן לשחררם ממעצר בשלב זה. בהחלטתי זו נתתי דעתי לעובדה כי אף שאין סיכוי ממשי שיינתן פסק דין בעניינם של המשיבים במסגרת הארכת המעצר המבוקשת, הרי שצפויה התקדמות משמעותית בתיק בתוך תקופה זו, שכן שמיעת הראיות בתיק מתבצעת בקצב מזורז של שלוש ישיבות בשבוע ו עד לתום חודש פברואר 2014 צפויים להתקיים 29 ימי דיונים.

42.

אשר על כן הבקשה מתקבלת. אני מורה על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים החל

מיום 20.12.2013, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 38739-01-13 המתנהל בבית המשפט המחוזי מרכז, לפי המוקדם.