בש"פ 10817/08מדינת ישראל נ. אמין טהא

לפניי בקשה להארכת מעצר שלישית של המשיבים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן – חוק המעצרים ) בתשעים ימים מיום 29.12.08 או עד למתן פסק דין בת.פ. 6151/07 המתנהל בבית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט צ' קינן).

העובדות

1.

ביום 2.10.07 הוגש לבית המשפט קמא כתב אישום כנגד המשיבים המייחס להם עבירות של הריגה וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 8.9.07, סמוך לפני השעה 02:00 הגיעו מחמוד אבו רביע (להלן – מחמוד ) ומרי דבידוב (להלן – מרי ) יחד עם אחרים, לרבות חוסאם אבו רביע, אחיו של מחמוד (להלן – המנוח ), אחמד אבו-רביע, בן דודו של המנוח (להלן – אחמד ) ועדי זביידי (להלן – עדי ) לחוף הים סמוך לראש הנקרה. בשלב מסוים התרחקו מחמוד ומרי מהאחרים והתיישבו על ספסל בקרבת חוף הים.

סמוך לאחר מכן, הגיעו המשיבים ועלי אבו שגב (להלן – עלי ) ברכב טויוטה בו נהג עלי, למקום בו ישבו מחמוד ומרי. בין המשיב 2 למחמוד התפתחו חילופי דברים ובשל כך הזעיק מחמוד את האחרים שהגיעו עימו למקום. המשיבים ועלי ירדו מהרכב והחלו לתקוף את מחמוד. במהלך הקטטה תקפו המשיבים את המנוח ודקרו אותו באמצעות מברג, דקירה אחת בבית החזה ודקירה נוספת בצוואר. לאחר שנדקר קרא המנוח לאחמד ואז התמוטט. בעקבות הקריאה הגיע אחמד אל המשיבים וניסה לתקוף אחד מהם במכת אגרוף. בשלב זה דקרו המשיבים את אחמד, באמצעות מברג, דקירה אחת בבית החזה. המנוח הובהל לבית החולים ושם נפטר.

הליכי המעצר

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום ביקשה המבקשת את מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים נגדם. בבקשה נטען כי למבקשת ראיות טובות להוכחת ההאשמות; כי העבירות מקימות חזקת מסוכנות בעניינם של המשיבים וקיים יסוד לחשש כי יסכנו את ביטחון הציבור וכן, כי קיים יסוד סביר לחשש ששחרורם של המשיבים יביא לשיבוש הליכי משפט, התחמקות מהליכי שפיטה והשפעה על עדים.

3.

ביום 4.11.07 קיבל בית המשפט קמא את הבקשה (ב"ש 3771/07, כבוד השופט ר' שפירא) והורה על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים נגדם. במסגרת החלטתו קבע בית המשפט קמא כי המסוכנות הנשקפת מן המשיבים נמצאת ברף הגבוה של העבירה המיוחסת להם, הגובלת ברצח. כן נקבע כי נסיבות ביצוע העבירה, לרבות הקלות הבלתי נסבלת שבה הובילו מעשי המשיבים לאיבוד חיי אדם ופציעתו של אחר מלמדת על המסוכנות הגבוהה והבולטת הנשקפת מן המשיבים. כמו-כן, ציין בית המשפט קמא כי העובדה שהמשיבים נמלטו מהמשטרה למרות שידעו לכאורה כי היא מחפשת אחריהם ופנו להתייעץ עם עו"ד והעובדה שהמשיבים ועלי הם חברי ילדות ותושבי אותו הכפר, מקימות כנגדם את עילת המעצר של חשש משיבוש הליכי משפט ואף הימלטות מאימת הדין בשל המאסר הממושך לו הם צפויים אם יורשעו. לאור כל אלה, הוארך מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים כנגדם, כאמור.

4.

ערר שאותו הגישו המשיבים על החלטתו של בית המשפט קמא נדחה על ידי בית משפט זה ביום 20.11.07 (בש"פ 9518/07, כבוד השופט י' אלון). במסגרת ההחלטה נקבע כי הדקירות שנבעו כתוצאה מסכסוך של מה בכך, גם אם אירעו בלהט המריבה וחילופי הדברים, והתוצאה הקטלנית שנגרמה מלמדים כי המשיבים הינם אנשים "מהירי חימה" שאינם נרתעים מדקירות קטלניות בחזה יריביהם וכי התוצאה הקטלנית מלמדת על עוצמת הסכנה הנשקפת מהם, כאשר מסוכנות זו נלמדת דווקא מהספונטאניות והקלות הבלתי נסבלת שבה בוצעו העבירות לכאורה. לאור אלה, קבע כבוד השופט אלון זה כי צדק בית המשפט קמא בקובעו כי לא ניתן להפיג את המסוכנות האמורה באמצעות חלופת מעצר והערר נדחה.

5.

ביום 30.6.08 הורה בית משפט זה (בש"פ 5620/08 כבוד השופט א' לוי) על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים, החל מיום 2.7.08, הואיל והסכנה הנשקפת מהמשיבים היא ברורה וגלויה. ואולם, בית משפט זה ציין כי טוב יעשה בית המשפט קמא אם ימצא דרך להקדים את שמיעת התיק, ולו כדי למנוע עינוי דין מן המשיבים.

משלא הסתיים משפטם של המשיבים, פנתה המבקשת בשנית לבית משפט זה בבקשה להארכת מעצרם. ביום 28.10.08 הורה בית משפט זה (בש"פ 7848/08, כבוד השופט ס' ג'ובראן) למבקשת לפנות לבית המשפט קמא בבקשה לקביעת מועדי דיון נוספים שכן הסתבר כי מועד הדיון הקרוב קבוע ליום 13.1.09 והדיון בבקשה נדחה ליום 6.11.08.

לאחר שהמבקשת פנתה לבית המשפט קמא בבקשה לקביעת מועדים קרובים לדיון ובית המשפט קמא קבע כי לא יקבעו מועדים נוספים שלא בנוכחות הצדדים עד ליום 18.11.08, התקיים דיון בבית משפט זה ביום 6.11.08 וביום 9.11.08 הורה הוא על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים החל מיום 30.9.08. במסגרת החלטתו קבע כבוד השופט ג'ובראן כי שמיעתו של התיק לא התקדמה מסיבות כאלה ואחרות, לרבות "אילוצי יומן" של הסניגורים וציין כי יש לקוות כי במהלך תקופת ההארכה השניה יעשה כל ניסיון לקבוע מועדים נוספים לשמיעת ראיות. כן ציין בית המשפט קמא כי במידה שהתיק לא יעמוד בפני סיומו בתום הארכת המעצר הנוכחית, יתכן כי יהיה מקום לשקול את שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר מתאימה.

מהלך הדיונים בתיק העיקרי

6.

עד למועד הארכת המעצר השניה התקיימו חמש ישיבות הוכחות והתיק נקבע להוכחות לחודשים דצמבר 2008 עד מרץ 2009, בין היתר משום שהסניגורים סירבו לקיים דיונים בתקופת הפגרה ומועדים אחרים שהוצעו לא התאימו ליומנם. ביום 18.11.08 התקיימה ישיבת תזכורת בה נקבעו מועדי הוכחות בחודשים דצמבר 2008 וינואר 2009.

בעקבות החלטתו של בית משפט זה במסגרת הדיון בהארכת המעצר השניה, פנתה המבקשת לבית המשפט קמא בבקשה לקבוע מועדי דיון קרובים ובית המשפט קמא הוסיף שני מועדים נוספים בחודש מרץ 2009, בציינו כי מועדים אחרים שהוצעו לא התאימו ליומנם של הסניגורים.

7.

ישיבת ההוכחות האחרונה שנקבעה ליום 22.12.08 לא התקיימה בסופו של דבר, עקב תקלה שבעטיה לא הובאו המשיבים לבית המשפט ולעת הזו קבועים שבעה מועדי הוכחות, כשהקרוב שבהם צפוי להתקיים ביום 6.1.09. לטענת המבקשת, שישה מתוך המועדים הללו צפויים להתקיים בתקופת הארכת המעצר ומועד נוסף בסמוך לאחר מכן.

נימוקי הבקשה

8.

לטענת המבקשת – באמצעות באת כוחה, עו"ד ד' כהן-ויליאמס – מסוכנותם של המשיבים עולה מהמעשים המיוחסים להם ונסיבות ביצועם, כפי שנקבע בהחלטותיהם של בית המשפט קמא ובית משפט זה. לטענתה, מסוכנות זו היא כה גבוהה, כפי שגם צויין בהחלטות השונות, עד כי לא ניתן לאיינה בחלופת מעצר. לטענתה, חלוף הזמן לא הקהה את מסוכנותם הגבוהה של המשיבים אשר במהלך קטטה לא היססו לשלוף מברג ולדקור שני אנשים, גרמו למותו של אחד מהם ולפציעתו של השני.

9.

עוד טוענת המבקשת כי כפי שציין בית המשפט קמא, העובדה שהמשיבים נמלטו מהמקום והעובדה כי הם חברים המתגוררים באותו הכפר, מלמדת על החשש הממשי לשיבוש הליכי משפט והימלטות מן הדין באם ישוחררו ויש להאריך את מעצרם גם מטעם זה.

10.

לבסוף, מציינת המבקשת כי קצב התקדמות המשפט אכן אינו משביע רצון ואולם, בית המשפט קמא עושה מאמצים גדולים על מנת לקדם את שמיעת התיק. לטענתה, עד כה התקיימו חמש ישיבות הוכחות ונשמעו עשרה עדים, כאשר מתוך 55 העדים שנותרו, 33 הינם אנשי מדע ומשטרה ו-10 הינם עדי רפואה שטיפלו בקורבנות. עוד טוענת המבקשת כי לעת הזו קבועים שבעה מועדי הוכחות, מתוכם שישה בתוך תקופת המעצר המבוקשת, ויש להניח שבמועדים אלו יתקדם המשפט התקדמות של ממש.

11.

לאור כל האמור לעיל, מתבקשת הארכת מעצרם של המשיבים בשלישית, כאמור לעיל.

טענות המשיבים

12.

לטענת המשיבים – באמצעות באי כוחם, עו"ד ד' יפתח (בא כוח המשיב 1) וז' גלעד (בא כוח המשיב 2) – דין הבקשה להידחות. המשיבים, הכופרים באישומים נגדם, טוענים כי לא "חברו יחד" לשם תקיפת המנוח ואחמד אלא הותקפו על ידי חבריו של המנוח באמצעות אלות, סכינים ומברג פיליפס, כאשר המשיב 1 נדקר על ידי אותו מברג פיליפס שהמנוח ואחמד נדקרו על ידו ואולם אחמד סירב לעבור "בדיקת חיים" על מנת לאמת טענה זו. לטענתם, הם חלפו ברכבם ליד המנוח ואמרו דבר מה שהמנוח סבר שהוא קללה; המנוח קרא להם לחזור, בין הצדדים החל להתפתח ויכוח ובסופו של דבר הזעיק המנוח את חבריו, כאשר על עובדות אלה אין מחלוקת. ואולם, המחלוקת היא בשאלה האם המשיבים תקפו את המנוח וחבריו או הותקפו על ידם, כאשר לטענת המשיבים, כאמור, הם שהותקפו.

לטענת בא כוח המשיב 1, אליה מצטרף בא כוח המשיב 2, האירוע לא היה מתרחש אלמלא הזעיק המנוח את חבריו, כאשר לאירוע לא קדם כל תכנון, לא הייתה היכרות מוקדמת בין הצדדים ולא ניתן לייחס למשיבים כוונה לבצע את המעשים האמורים.

13.

אשר לדחיות שאירעו במשפט, טוען בא כוח המשיב 1 כי דחייה של שלושה חודשים החל מיום 7.2.08, בעטיה בוטלו 6 מועדי הוכחות שנקבעו מבעוד מועד, רובצת לפתחה של המבקשת אשר ביקשה לברר אצל לשכת עורכי הדין האם קיימת בעיה אתית הנוגעת לייצוגו של המשיב 1 על ידי בא כוחו הקודם, עו"ד פלאח. לטענתו, כתוצאה מדחייה זו, למעשה "החל המשפט מחדש" בחודש אפריל, הגם שבמהלך תקופה זו נותרו המשיבים במעצר. לטענתו, הן בית המשפט קמא והן צוות ההגנה חפצים בקידום המשפט ואולם, לא ניתן לזקוף לחובת המשיבים את העובדה כי במספר מקרים המועדים הקונקרטיים שהציע בית המשפט קמא לצורך קיום ישיבות הוכחות לא תאמו את יומנם של באי כוח המשיבים.

14.

מוסיפים באי כוח המשיבים וטוענים כי בהחלטתו מיום 9.11.08 ציין כבוד השופט ג'ובראן כי במידה שהתיק לא יעמוד בפני סיומו בתום הארכת המעצר השניה, יתכן כי יהיה מקום לשקול את שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר מתאימה ולטענתם, נוכח העובדה כי המשפט אינו צפוי להסתיים בקרוב, יש לשקול את שחרור מרשיהם לחלופת מעצר כאמור. בהקשר זה, טוען בא כוח המשיב 1 כי מרשו הינו בחור צעיר, אשר היה בן 21 במועד האירוע נשוא כתב האישום, נורמטיבי ונעדר כל עבר פלילי, אשר כל שביקש לעשות באותו המועד הוא לצאת ולבלות לאחר שסיים את יום עבודתו. בדומה, טוען בא כוח המשיב 2 כי מרשו הינו בחור צעיר, אשר ימים ספורים לפני האירוע שוחרר משירות צבאי במסגרת מג"ב, נעדר כל עבר פלילי וממשפחה נורמטיבית. באי כוח המשיבים טענו כי מרשיהם כלל לא ידעו כי המנוח מת והסגירו את עצמם מיד ששמעו כי המשטרה תרה אחריהם, דבר המוכיח כי אין חשש שימלטו מאימת הדין או ינסו לשבש מהלכי משפט.

15.

לבסוף, טוענים באי כוח המשיבים כי טרם הוכן תסקיר מעצר בעניינם של מרשיהם והם מבקשים כי יוכן תסקיר מעצר כאמור.

דיון והכרעה

16.

הגם שבאי כוח המשיבים טענו לחפותם של מרשיהם, לא העלו הם טענות כלשהן בנוגע לראיות לכאורה הקיימות בעניינם וממילא אין בדעתי לדון בשאלה זו בשלב זה. השאלה היחידה העומדת להכרעה בנסיבות העניין היא האם יש מקום להאריך את מעצרם של המשיבים כמבוקש אם לאו.

17.

אין מחלוקת כי ככלל, יש לסיים את משפטו של נאשם הנתון במעצר עד תום ההליכים נגדו בתוך התקופה שקצב לכך המחוקק בסעיף 61 לחוק המעצרים – תעשה חודשים, כאשר במקרים מסוימים יש ומתעורר הצורך להאריך תקופה זו בהתאם לסעיף 62 לחוק המעצרים. אין מחלוקת גם כי ככל שחולף זמן ממועד הגשתו של כתב האישום משתנה נקודת האיזון, כאשר מרכז הכובד עובר משיקולי מסוכנות ושיבוש מהלכי משפט לשיקולי חירותו של הנאשם [ראו למשל: בש"פ 22/07 מדינת ישראל נ' ז'אנו (לא פורסמה, 24.1.07)].

18.

מחד גיסא, המשיבים, בחורים צעירים נעדרי עבר פלילי, שוהים במעצר במשך שנה מבלי שחלה התקדמות ממשית במשפטם שאינו צפוי להסתיים בעת הקרובה. יתר על כן, מקובלת עליי טענת המשיבים לפיה אין לזקוף לחובתם את הדחיות שחלו במשפטם, כאשר חלק לא מבוטל מהעיכובים נובע מאילוצים שונים שאינם בשליטתם. בנסיבות אלה, נראה כי משפטם של המשיבים אינו צפוי להסתיים במהלך הארכת המעצר המבוקשת וכפי הנראה אף לא במהלך הארכת המעצר שתבוא אחריה. מאידך גיסא, העבירות המיוחסות למשיבים, אשר נדמה כי אין צורך להכביר עליהן במילים, מלמדות על המסוכנות הנשקפת מהם ובהקשר זה, מקובלת עליי טענת המבקשת לפיה דווקא קלות הראש והפזיזות שהביאו לקטילת חיי אדם ולפציעתו של אחר היא המלמדת על המסוכנות. ואולם, מעולם לא התבקש תסקיר מעצר בעניינם של המשיבים ומעולם לא נבחנה חלופת מעצר בעניינם. יתכן כי בנסיבות אחרות לא היה מקום לעשות כן ואולם, נוכח התמשכות משפטם של המשיבים ונוכח העובדה כי אין כל סיכוי שהוא יסתיים במהלך הארכת המעצר המבוקשת, נדמה כי באיזון בין השיקולים המתוארים לעיל, אין מנוס מבחינתה של חלופת מעצר, כפי שגם ציין כבוד השופט ג'ובראן בהחלטתו מיום 9.11.08.

19.

בנסיבות אלה סבור אני כי יש מקום לקבל תסקירי מעצר משירות המבחן, אשר יבחן האם קיימת חלופת מעצר בעניינם של המשיבים אשר יש בה כדי להפיג את מסוכנותם. תסקירי המעצר יוגשו לבית המשפט המחוזי אשר יבחן אותן ויחליט, היה ותמצאנה חלופות מעצר מתאימות, האם מוצא הוא לנכון לשחרר את המשיבים אליהן אם לאו.

תסקירי המעצר בעניינם של המשיבים יוגשו לבית המשפט קמא בתוך 21 ימים ממועד החלטתי זו.

20.

בשלב זה, הנני מורה על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים החל מיום 29.12.08 או עד למתן פסק דין בת.פ. 6151/07 המתנהל בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם מביניהם.

ברם, לאחר שיוגשו תסקירי המעצר לבית המשפט המחוזי, וככל שתימצאנה חלופות מעצר מתאימות עבור כל אחד מהמשיבים, אשר יחשבו בעיני בית המשפט המחוזי כראויות והולמות, כי אז יהא רשאי בית המשפט המחוזי לשקול את שחרורם של המשיבים – או מי מהם - לחלופות מעצר כאמור, לאחר שיקבע את תנאי השחרור הנוספים על פי שיקול דעתו המוחלט.