בש"פ 2088/13 מדינת ישראל נ. מכלוף ביטון

בקשה רביעית להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים לפי סעיף 62 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) , התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

1.

העובדות הצריכות לעניין נסקרו באריכות בהחלטות קודמות להארכת מעצרו של המשיב, והקורא מוזמן לעיין שם (בש"פ 6842/12 החלטת השופט זילברטל מיום 27.9.2012; בש"פ 9186/12 החלטת השופטת ארבל מיום 30.12.2012). משכך, אסקור בתמצית את עיקרי הדברים.

2.

ביום 20.11.11 הוגש כנגד המשיב כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל אביב המייחס לו מאות עבירות לפי חוק מס ערך מוסף ופקודת מס הכנסה, וכן עבירות מרמה בנסיבות מחמירות, עבירה של שימוש במסמך מזויף, שתי עבירות של סחיטה באיומים ועבירה על חוק איסור הלבנת הון. העבירות בוצעו במסגרת פעילות עבריינית ענפה ומתוחכמת שנועדה להעביר לידיו, ולידי גורמים אחרים להם סייע, סכומי כסף ניכרים שלא כדין, באמצעות הנפקת חשבוניות פיקטיביות בסכום של למעלה ממאתיים מיליון ₪, שהמע"מ הנובע מהן עומד על למעלה משלושים מליון ₪. כן נטען כי המשיב ניכה תשומות פיקטיביות באמצעות חברות שונות, אף הן נאשמות בכתב האישום, בסכום של למעלה משישים מליון ₪. עוד נטען כי לשם קידום תוכניתו העבריינית המשיב אף איים בפגיעה בגופם ובמשפחתם של שניים.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים. ביום 9.7.2012, החליט בית המשפט (השופטת מ' ברנט ) על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים, לאחר שבא כוחו הצהיר על הסכמתו לקיומן של ראיות לכאורה, לעילת מעצר בעניינו ולמעצרו עד תום ההליכים.

4.

ביום 13.8.12, הגישה המבקשת לבית משפט זה בקשה ראשונה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. בית המשפט (השופט א' רובינשטיין) קיבל באופן חלקי את הבקשה ובהסכמת הצדדים האריך את מעצרו של המשיב בארבעים וחמישה ימים בלבד, מאחר שבאותה עת נקבע מועד אחד בלבד לשמיעת ראיות בתקופת ההארכה שנתבקשה (בש"פ 6081/12

החלטה מיום 15.8.12)

שתי בקשות ארכה נוספות שהגישה המבקשת נתקבלו בהחלטות השופט זילברטל והשופטת ארבל הנזכרות לעיל. בסיפא להחלטתה, ציינה השופטת ארבל כי אפשרות שחרורו של המשיב לחלופת מעצר מתבררת במקביל בבית המשפט המחוזי לאחר שניתן תסקיר בעניינו, וגם מטעם זה, אין מקום להורות כעת על שחרורו.

5.

תסקיר

שירות המבחן מיום 13.12.13 שלל את חלופת מעצר הבית שהוצעה על ידי המשיב בפיקוח אשתו וילדיו, לאור ההתרשמות השלילית מהמשיב ומאחר שהמפקחים המוצעים לא נמצאו מתאימים. גם מפקח נוסף שהוצע על ידי המשיב נבדק על ידי שירות המבחן ונמצא לא מתאים. בהמשך נבחנו על ידי שירות המבחן חלופות מעצר נוספות ומפקחים נוספים ואף אלו נשללו על ידו (סה"כ נבחנו ארבע חלופות מעצר).

בהחלטתו מיום 17.3.13 דחה בית המשפט (כב' השופט אברהם יעקב ) את הבקשה לעיון חוזר בקובעו כי אף אחת מהחלופות שהוצעו אינה ראויה, וכי המשיב רשאי להגיש בקשה לעיון חוזר, אם וכאשר ימצא חלופת מעצר ראויה, אף ללא צורך בשינוי נסיבות.

6.

כעת, מונחת לפני בקשה הארכה הרביעית.

המבקשת חזרה על טענותיה בבקשות הקודמות, לפיהן עילות המעצר שעמדו ביסוד מעצרו של המשיב עד תום ההליכים עוד עומדות בעינן. נטען כי אין לשחרר את

המשיב נוכח הסכנה לביטחון הציבור, החשש להשפעה על עדים, פגיעה בראיות, שיבוש הליכי משפט, העלמת רכוש, וכן חשש מהתחמקות המשיב מהליכי השפיטה. המבקשת חוזרת ומדגישה את מסוכנותו של המשיב, אשר נלמדת מן התחכום וההיקף הרב של העבירות המיוחסות לו על פי כתב האישום. המבקשת מוסיפה ומציינת את הרשעותיו הקודמות של המשיב ואת אופיין של העבירות הכלכליות המיוחסות לו, וכי המשיב עלול להמשיך במעשיו גם במעצר בית.

המבקשת אישרה ברוב הגינותה כי קצב ההתקדמות בתיק אינו משביע רצון, אך לטענתה, עיקר העיכוב נגרם בשל התנהלות המשיב. עוד מציינת המבקשת כי עד כה התקיימו שבעה דיוני הוכחות, כאשר שלושה מתוך דיונים אלו, התקיימו לאחר הארכת המעצר השלישית, עליה הוחלט כאמור ביום 30.12.12. נכון להיום קבועים שני מועדי הוכחות נוספים במועדים הבאים: 22.5.13 ו-30.5.13.

המשיב התנגד לבקשה, והצביע על כך שהמשפט עשוי להתארך עוד תקופה ארוכה.

7.

הבקשה שבפני מדגימה את הקושי בניהול משפט מורכב עתיר עדים וראיות

ב'מיטת הסדום' של תשעה חודשים שנקבעה על ידי המחוקק (ראו בש"פ 7173/06 מדינת ישראל נ' שורפי בפסקה 1 ( 11.9.06 )).

המחוקק, שהיה ער לבעיה זו, קבע ב סעיף 62 לחוק המעצרים, כי ניתן להאריך מעצרו של נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים וטרם ניתנה הכרעת דין בעניינו.

בבוא בית המשפט העליון לעשות שימוש בסמכות זו, עליו לשים נגד עיניו שני שיקולים עיקריים והם: רמת המסוכנות הנשקפת מן הנאשם וקצב התקדמות המשפט. תחת השיקול של מסוכנות, על בית המשפט לבחון את עוצמת עילת המעצר מול חלופת מעצר אפשרית, ובמסגרת זו, לבחון את מאפייני העבירה ונסיבותיה; נסיבותיו של הנאשם עצמו לרבות עברו הפלילי והמסוכנות הנשקפת ממנו לציבור בכלל ולקורבנותיו בפרט; והחשש לשיבוש הליכי משפט כמו הימלטות הנאשם מאימת הדין, השפעה על עדים ופגיעה בראיות. במסגרת השיקול השני, נדרש בית המשפט לבחינת התנהלות ההליך צופה פני עבר - האם המשפט התנהל עד לבקשת הארכה בקצב משביע רצון, וצופה פני עתיד - האם נקבעו מספיק מועדים להמשך שמיעת הראיות ומה הצפי להתקדמות ממשית בהליך או לסיום ההליך עד לתום תקופת הארכה. במסגרת זו, ניתן משקל לסיבות ולגורמים האחראים להתמשכות ההליכים, אם באילוצי בית המשפט עסקינן או שמא "סחבת" מצד מי מהצדדים.

בין השיקול של מסוכנות הנאשם לבין חלוף הזמן קיים קשר, מעין "מקבילית כוחות" המשמשת אותנו בתחומי משפט רבים. ככל שההליך המשפטי מתארך, כך גובר אינטרס החירות של הנאשם וגוברת חזקת החפות ממנה הוא נהנה ביחס לאינטרס של שלום הציבור וביטחונו. עם זאת, חשוב להדגיש, כי חלוף הזמן כשלעצמו לא מאיין את משקל האינטרסים הציבוריים, ועל בית המשפט לבחון את התמונה בכללותה, על רקע השיקולים הנוספים.

ומהתם להכא. על רקע הלכות אלה נבחן את הבקשה שבפנינו.

8 .

מסוכנות המשיב: ההיקף האדיר של העבירות המיוחסות לנאשם מעלה חשש של ממש לביטחון הציבור.

אכן, מדובר "רק" בעבירות כלכליות, אך הסכומים המעורבים בעבירות הם כה גדולים, עד כדי פגיעה של ממש בכלכלת המדינה. ובכלל, הפצת חשבוניות פיקטיביות היא עבירה קלה לביצוע אך קשה לחשיפה ופגיעתה בציבור קשה. זו הסיבה לענישה המחמירה הנוהגת בעבירות אלה. לכך יש להוסיף את שתי העבירות של סחיטה באיומים המיוחסת למשיב בפרק השישי בכתב האישום, ובמיוחד האישום הראשון בפרק זה, בו נטען כי המשיב איים על המתלונן באומרו לו כי אם הוא רוצה לקבל חזרה את פנקסי השיקים הוא יכול לפנות לריקו שירזי. ומשהזכרנו את השם המפורש, אפנה להחלטתו של השופט מלצר בבש"פ 1002/13 מדינת ישראל נ' ריקו שירזי (28.2.2013). גם שם נדונה בקשה להארכת מעצר בשל עבירות כלכליות, ובית המשפט הזכיר החלטה קודמת בה נאמר כי עילת המעצר המרכזית היא עבירת האיומים. לטעמי, גם עבירות כלכליות רחבות היקף ועבירות תרמית ו"עוקץ" - שפגיעתן בציבור קשה אך קל לבצען וקשה לחשפן – הן עבירות המצדיקות כשלעצמן הארכת מעצר, גם מעבר לסד הזמנים של תשעה חודשים.

למסוכנותו של המשיב ניתן להוסיף את עברו הפלילי המכביד והמרשים, בגינו כבר ריצה עונשי מאסר, ואשר כולל עבירות מרמה ומשיכת שיקים ללא כיסוי, החזקת נשק, איומים, תקיפה ושוד.

קצב התקדמות המשפט : כאן נכנס לתמונה השיקול השני של התארכות ההליך. כפי שציין השופט זילברטל בהחלטתו בהארכת המעצר השנייה, ניתן לזקוף לחובתו של המשיב חלק מהעיכוב, ולו בשל החלפת הייצוג והתנהלותו מול באי כוחו.

עם זאת, ובשל העומס על יומנו של בית המשפט, המשפט אינו מתנהל מיום ליום אלא בהפסקות של ממש, למרות בקשות חוזרות ונשנות של התביעה להוסיף מועדי הוכחות. נכון לעכשיו, קבועים אך שני דיונים לחודש מאי, נטען כי בית המשפט הודיע לצדדים כי בחודש יוני לא יישמעו דיונים, והפגרה עומדת בפתח. עיכוב נוסף, בלתי צפוי, נובע מכך שעד המדינה נחקר בפרשיה אחרת שהתעוררה תוך כדי ההליך, וההגנה הצהירה כי בדעתה לבקש את עיכוב ההליך עד לקבלת כל חומרי החקירה הקשורים באותה פרשיה, באשר בפרשיה זו כדי להשליך על אמינותו של עד המדינה. לכך יש להוסיף את רשימת העדים הארוכה, הכוללת 40-30 עדים מהותיים, כטענת הסנגוריה. נוכח כל אלה, ובנקודת זמן זו, אל לבית המשפט לעצום עיניו בפני העובדה, שההארכה המתבקשת היא אך אחת מתוך שרשרת הארכות נוספות שיידרשו בהמשך (ראו החלטותיי בבש"פ 4363/12

מדינת ישראל נ' אשרף בפסקה 10 (12.6.2012); בש"פ 4449/12 מדינת ישראל נ' רוסן אלקינייב (26.6.2012).

9.

לאור כל אלה, אני סבור כי הגיעה העת להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר סבירה.

ודוק: מספר חלופות מעצר שהציע המשיב בשעתו לא אושרו על ידי שירות המבחן, אולם בנקודת זמן זו ונוכח חלוף הזמן, אני סבור יש מקום להגמיש את תנאי השחרור ולהסתפק בחלופת מעצר ברף נמוך יותר מאשר היה נדרש בתחילת הדרך (השוו להחלטת השופט זילברטל בבש"פ 2889/12 מדינת ישראל נ' פלוני (16.4.2012)).

10.

סופו של דבר שאני מורה על החזרת הדיון לשופט המעצרים בבית המשפט המחוזי לבחינת חלופת מעצר הולמת עבור המשיב, ובתנאים נוספים כפי שימצא לנכון, כגון ערבויות הולמות וביקורי משטרה כדי לוודא קיום התנאים.

עד להחלטתו של בית המשפט המחוזי ועד להחלטה אחרת, יישאר המשיב במעצר.