בש"פ 6842/12 מדינת ישראל נ. מכלוף ביטון

בקשה שנייה להארכת מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

רקע והליכים קודמים

1.

נגד המשיב וחמש חברות הקשורות עימו הוגש (ביום 20.11.2012) לבית המשפט המחוזי מרכז כתב אישום, המייחס למשיב מאות עבירות לפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975; מאות עבירות לפי פקודת מס הכנסה [נוסח משולב], תשכ"א-1961; עבירה של ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 25 ו- 415 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); עבירה של שימוש במסמך מזויף לפי סעיף 420 לחוק העונשין; שתי עבירות של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 לחוק העונשין ועבירה לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000.

כתב האישום מתאר התנהלות עבריינית רחבת היקף, שיטתית ומתוחכמת של המשיב שמטרתה הייתה להונות את רשויות המס, וזאת בכוונה לקבל לידיו סכומי כסף ניכרים שלא כדין. נטען, כי לשם כך פעל המשיב בעצמו ובאמצעות הנאשמות הנוספות (חברות פרטיות, מוגבלות במניות הרשומות כ"עוסק מורשה") וזאת כאמור, בכדי להונות את הרשויות ולהתחמק מתשלום מס. בין היתר, נטען בכתב האישום כי המשיב יחד עם נאשמות נוספות הנפיק חשבוניות פיקטיביות, בנסיבות מחמירות, בסכום של למעלה ממאתיים מיליון ש"ח, כשהמע"מ הנובע מהן עומד על למעלה משלושים מיליון ש"ח. כמו כן, נטען שהמשיב הוציא חשבוניות פיקטיביות לנאשמת 3 שבבעלותו הנסתרת, והתחמק מתשלום מס בנסיבות מחמירות. כן נטען, כי המשיב סייע לאחרים לנהל פנקסי חשבונות כוזבים, בהסתמך על החשבוניות הפיקטיביות, בסכומים גבוהים ומשמעותיים. בהמשך לאמור נטען, כי המשיב ביצע פעולות ברכוש שמקורו היה בעבירות המפורטות לעיל, פעולות שמטרתן הייתה להסוות את מקור הרכוש, את זהות בעלי הזכויות בו, את הפעולות והתנועות בו. עוד נטען, כי המשיב ניכה תשומות פיקטיביות אצל נאשמות 6-4 בסכום של למעלה משישים מיליון ש"ח, וסכום המס שנוכה בגינן היה גבוה משמונה מיליון ש"ח. נטען, כי המשיב אף פעל לפתיחת חברה על ידי אחר, באמצעותה ניסה, יחד עם אחרים, לקבל במרמה בנסיבות מחמירות כספים מרשויות המס, תוך שהם עושים שימוש במסמכים מזויפים. בנוסף נטען, כי לשם הסרת מכשולים שעמדו בפני המשיב, הוא איים בפגיעה בגופם ובמשפחתם של שניים, וזאת כדי לגרום להם להמשיך ולפעול לקידום תוכניתו העבריינית.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה להארכת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו. הדיון בבקשה נדחה מספר פעמים לתקופות לא קצרות בשל בקשות שונות של באי כוח המשיב, ובשל חילופי ייצוגו. ביום 9.7.2012 הודיע בא כוח המשיב כי הוא מסכים לקיומן של ראיות לכאורה, לעילת מעצר בעניינו ולמעצרו עד תום ההליכים. לפיכך, הורה בית המשפט (כבוד השופטת מ' ברנט ) במעמד זה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. התנהלות זו, של הגשת בקשות דחייה מעת לעת, אפיינה אף את התנהלות המשיב בתיק העיקרי. בבקשה מפרטת המבקשת את הדחיות השונות בתיק שנבעו הן מחילופי ייצוגו של המשיב, הן בשל בקשות דחייה מטעם באי כוח המשיב, שנבעו בעיקרן מהיקף חומר הראיות בתיק ותהליך ממושך של העתקתו. עתה, לאחר שבית משפט קמא דחה את בקשת באי כוח המשיב להשתחרר מייצוגו נוכח חילוקי דעות בנוגע לאופן הייצוג, קבוע מועד הוכחות אחד לחודש אוקטובר ושלושה מועדים לחודש נובמבר.

3.

משחלפו תשעה חודשים ומשפטו של המשיב לא הסתיים, הגישה המבקשת לבית משפט זה בקשה ראשונה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים. מעצרו של המשיב הוארך בהסכמה בארבעים וחמישה ימים, תוך שבית משפט זה עומד על הבעייתיות בכך שבכל תקופת הארכת המעצר המתבקשת קבוע אך מועד דיון אחד (בש"פ 6081/12, השופט א' רובינשטיין , החלטה מיום 15.8.2012). משחלפה תקופת מעצר זו, ולא הסתיים משפטו של המשיב, שבה המבקשת והגישה בקשה שנייה להארכת מעצרו בתשעים ימים – היא הבקשה שלפניי.

הבקשה

4.

בגדרה של הבקשה, טוענת המבקשת, כי אותן עילות מעצר שעמדו ביסוד בקשת המעצר עד תום ההליכים, עומדות ותקפות אף עתה. לעניין זה טוענת המבקשת, כי היקף העבירות המיוחסות למשיב, לצד השיטתיות, התחכום והנזק הגדול שנגרם בגינן, מעידים על הסיכון הרב הנשקף ממנו, אשר מתעצם נוכח מעורבותן של עבירות סחיטה באיומים ועברו הפלילי של המשיב. לצד אלו, טוענת המבקשת כי המסוכנות הנשקפת מהמשיב על רקע העבירות של סחיטה באיומים מקימה אף חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט, בייחוד כאשר אחת מעבירות הסחיטה בוצעה במטרה להשמיד ראיות. כך גם טוענת המבקשת, כי קיים חשש של ממש להימלטותו של המשיב מאימת הדין נוכח העונש הכבד הצפוי לו, אם יורשע בעבירות המיוחסות לו. לפיכך טוענת המשיבה, כי אין מקום לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, שכן בשל סוג העבירות אותן ביצע, אשר חשיפתן קשה ואשר ניתן לבצען אף בתנאים מחמירים של מעצר בית, לא ניתן לאיין את מסוכנותו, אלא במעצר מאחורי סורג ובריח.

5.

טענתם המרכזית של באי-כוח המשיב היא, כי, בעיקרו של דבר, מיוחסות למשיב "עבירות כלכליות" שאינן מצדיקות מעצר. זאת במיוחד כאשר די ברור שמשפטו של המשיב יימשך זמן רב מאד, נוכח היקף החומר שבו מדובר ואופייה הצפוי של ההגנה המתחייב מעמדותיו של המשיב בנושאים שונים, שחלקם עמדו ביסוד בקשת הסנגורים להתפטר מהייצוג.

באי-כוח המשיב, אשר קיבלו את הייצוג בפברואר 2012, ציינו כי עד היום לא נמסר לידיהם מלוא חומר החקירה, כי נציגי המבקשת אינם פועלים די כדי לייעל את הדיון ועד כה מתקשה ההגנה למסור תשובה לכתב האישום. עוד נטען בשם המשיב, כי עבירות הסחיטה המיוחסות לו אינן מהחמורות.

דיון והכרעה

6.

אין ספק, ועל כך מסכימים באי-כוח הצדדים, כי בירור התיק העיקרי מתקדם עד כה בקצב איטי ביותר. מבלי להטיל את האחריות לכך על גורם זה או אחר, ברור כי חודשים ארוכים נדרשו כדי להכין את ההגנה (החל מהסדרת הייצוג ועד קבלת חומרי החקירה), ונראה כי אף הליך זה טרם הושלם, שכן נטען כי לא כל חומר החקירה מצוי בידי הסנגורים.

לקשיים האובייקטיביים הנובעים מהיקף הפרשות הנכללות בכתב האישום והיקף חומר הראיות, נראה שנוסף קושי משמעותי נוסף הנובע מעמדותיו של המשיב בנושאים שונים, עמדות המקשות על באי-כוחו לנהל את הגנתו על-פי מיטב הבנתם ושיקול דעתם המקצועי.

אלא שבצד האמור לעיל, לא ניתן שלא להתרשם כי בית המשפט לא נקט עד כה בצעדים המתבקשים בהתחשב בנתוני התיק ובאילוצים השונים: לא נתקבלה תשובה מסודרת לכתב האישום, לא התקיים דיון לפי סעיף 144 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשל"ז-1977, לא ניתנו הוראות לשם ייעול הדיון (כגון הכנת תיק מוצגים כדי שניתן יהיה לברר קיומן של הסכמות להגשת מסמכים וכו') וגם לא נקבעו מועדי דיון במספר שיידרש נוכח היקף התיק.

7.

כרגיל, העובדה שחלפו יותר מעשרה חודשים מאז הגשת כתב האישום ועדיין לא החלו דיוני ההוכחות, בצירוף העובדה שכבר עתה ברור שהמשפט צפוי להתנהל פרק זמן ממושך ביותר, היו מצדיקות להחל בבדיקת האפשרויות לשחרור המשיב, בדרך של הכנת תסקיר מעצר. אלא שבמקרה דנן, בהתחשב בנסיבותיו וביתר הטעמים שיובאו בסמוך להלן, החלטתי שעדיין לא נעה "נקודת האיזון", שבין הצורך להגן על הציבור מפני המשיב לבין זכותו לחירות, באופן שיצדיק בחינת אפשרויות לשחרור המשיב.

חשוב להדגיש, כי האמור לעיל נאמר על רקע הנתונים שביסוד מעצר המשיב עד לתום ההליכים בתיק זה - מדובר, לעת הזו, במעצר המבוסס על הסכמת המשיב, שניתנה אך לפני כחודשיים ומחצה. דהיינו - ניתן וצריך להניח לצורך הבקשה דנא כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת האמור בכתב האישום (לרבות עבירות הסחיטה באיומים), כי קיימת עילת מעצר וכי לא הוצגה מטעם המשיב הצעה לחלופת מעצר. אמנם בטיעוני באי-כוח המשיב נשזרו טענות לענין נסיבות ביצוע עבירות הסחיטה ולענין הצורך להבחין בין חלקים שונים של כתב האישום (אלה הקשורים בעדותו של עד המדינה לעומת יתר חלקי האישום). נטען גם, כי ניתן להפיג את המסוכנות בדרך של חלופת מעצר. אלא שטענות אלה לא נבחנו במסגרת הדיונית המתאימה, של הליך המעצר בבית משפט קמא או של עיון חוזר במעצר, והן אינן מתיישבות עם ההסכמה למעצר שניתנה ביום 9.7.2012.

כאמור, בבקשה שלפני נקודת המוצא היא, בהכרח, כי קיים חומר ראיות וקיימת עילת מעצר. נוכח ההיקף העצום והחריג של העבירות, התחכום שבביצוען והפן האלים הנובע מעבירות הסחיטה באיומים, כמו גם עברו של המשיב (עבר מכביד הכולל עבירות מרמה, שוד, החזקת נשק, איומים ותקיפה), ובהעדר כל נתונים שבכוחם להקהות את החומרה המשמעותית הנובעת מהמכלול שלפני, לא נראה כי הגיעה העת לקבוע כי "המטוטלת" נעה לעבר שחרור המשיב.

זאת ועוד, חלק ניכר מחלוף הזמן עד כה נעוץ בהתנהלות המשיב (מבלי שעניין זה ייאמר בהכרח בביקורת על עצם ההתנהלות), ועדיין לא ברור שאכן נעשה גם מצד המשיב כל שמתחייב כדי שמשפטו יתנהל בקצב סביר בהתחשב בנסיבות, באופן שהוא יהיה זכאי לבסס את טיעוניו כלפי מעצרו גם על הנתון של עצם חלוף הזמן.

8.

בצד האמור לעיל יש לצפות, כי בית המשפט הדן בתיק העיקרי ייקבע בתקופת הארכת המעצר המתבקשת עתה לוח זמנים לבירור כתב האישום. הכוונה לקביעה ריאלית של מועדי דיונים כמתחייב מהיקף התיק ביחד עם תוכנית לשמיעת העדים לאחר שייעשה מאמץ להשיג הסכמות להגשת מסמכים, ויתור על חקירות וכו'. מהלכים הכרחיים אלה עדיין לא נעשו, ולאחר שיתקיימו ותוצאותיהם תתבררנה, ניתן יהיה לבחון את השלכותיהן על סוגיית המעצר.

9.

בנסיבות המפורטות לעיל, החלטתי להיענות לבקשה שלפניי ולהאריך את מעצר המשיב ב-90 ימים נוספים החל מיום 3.10.2012, או עד למתן פסק דין בת"פ 36058-11-11 בבית משפט המחוזי מרכז, לפי המוקדם.