בש"פ 5491/13 מדינת ישראל נ. פלוני

בקשה להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

אקדים ואציין, כי המשיבים 2 ו-5 הסכימו להארכת המעצר, כך שהדיון יתמקד במשיבים 1, 3, 4, ו-6. עם זאת, למען הבהירות, להלן יפורטו האישומים הנובעים לכל ששת הנאשמים.

1.

ביום 14.11.2012 הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום נגד ששת המשיבים ושניים נוספים, הכולל חמישה עשר אישומים המייחסים להם עבירות שביצעו במסגרת ארגון פשיעה. להלן תמצית כתב האישום:

המשיבים והאישומים

המשיב 1 – מואשם בעשרה אישומים, המייחסים לו עבירות של עמידה בראש ארגון פשיעה, ניהולו וארגון פעילותו לפי סעיף 2(א) ו-2(א)(1) לחוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003 (להלן: חוק מאבק בארגוני פשיעה ). עוד מיוחסות לו שתי עבירות של ניסיון רצח; שתי עבירות סחיטה באיומים; חמש עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע; סיוע לחבלה בכוונה מחמירה; מתן אמצעים לביצוע פשע; נשיאת נשק; שתי עבירות של החזקת נשק; ושתי עבירות של שיבוש הליכי משפט – כולן לפי הסעיפים המתאימים בחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ); כן מואשם המשיב 1 בריבוי עבירות של ארגון משחקים אסורים וניהול מקום משחקים אסור; בריבוי עבירות של הלבנת הון לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק לאיסור הלבנת הון ); ובריבוי עבירות של השמטת הכנסה מדו"ח ונקיטת מרמה, עורמה ותחבולה לפי סעיפים 220(1) ו-220(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: פקודת מס הכנסה או הפקודה ).

המשיב 2 – מואשם בתשעה אישומים, המייחסים לו עבירות של ניהול, ארגון והכוונת פעילות בארגון פשיעה; ניסיון רצח; שתי עבירות של סחיטה בכוח; ארבע עבירות של סחיטה באיומים; קשירת קשר לביצוע פשע; נשיאת נשק; ריבוי עבירות של ארגון משחקים אסורים והחזקה וניהול של מקום משחקים אסור; ריבוי עבירות של הלבנת הון; וריבוי עבירות מס של השמטת הכנסה מדו"ח ונקיטת מרמה, עורמה ותחבולה.

המשיב 3 – מואשם בשישה אישומים, המייחסים לו עבירות של ניהול, ארגון והכוונת פעילות בארגון פשיעה; ניסיון רצח; סיוע לניסיון רצח; שתי עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע; ריבוי עבירות של ארגון משחקים אסורים והחזקה וניהול של מקום משחקים אסור; ריבוי עבירות של הלבנת הון; וריבוי עבירות של השמטת הכנסה מדו"ח ונקיטת מרמה, עורמה ותחבולה.

המשיב 4 – מואשם בעבירת ניסיון רצח; קשירת קשר לפשע; נשיאת נשק; הדחה בחקירה; ושיבוש הליכי משפט.

המשיב 5

– מואשם בעבירת ניסיון רצח וקשירת קשר לביצוע פשע.

המשיב 6 – מואשם בעבירת ניסיון רצח; קשירת קשר לביצוע פשע; ונשיאת נשק.

כפי שצוין, כלל העבירות המיוחסות למשיבים בוצעו במסגרת פעילות של ארגון פשיעה, לפי סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה. להלן תיאור עיקרי הדברים.

2.

האישום הראשון -

ארגון פשיעה (כל המשיבים) – משנת 2008 היו המשיבים מאוגדים בארגון פשיעה שפעל בעיר אילת. בין היתר פעל הארגון למתן הלוואות בריבית קצוצה בניגוד לחוק הריבית, תשי"ז-1957; הפעלת מועדוני הימורים; עבירות מס והלבנת הון. כחלק מפעילות הארגון הפעילו המשיבים אלימות כלפי החייבים ואיימו עליהם. בהזדמנויות שונות אף החזיק הארגון כלי נשק ואמצעי לחימה שונים. על פי חלוקת התפקידים המתוארת,

המשיב 1 ניהל את הארגון ועמד בראשו; המשיב 2 שימש כמנהל בתחום ההלוואות בריבית, והחליף את המשיב 1 כראש הארגון בתקופות בהן שהה בכלא; המשיב 3

שימש מנהל בארגון והיה כפוף למשיב 1, היה שותף במועדוני ההימורים, ובדומה למשיב 2, גם הוא החליף את המשיב 1 כראש הארגון בתקופות בהן שהה בכלא, ואף שימש איש ביצוע של הארגון והשתתף בביצוע מספר עבירות; משיבים 6-4 היו חברים בארגון ושימשו אנשי ביצוע שלו. יצויין כי אחד מחברי הארגון משמש עד מדינה בתיק (להלן: א' ).

האישום השני

- ניסיון רצח השוטר שי וקסמן (משיבים 3,2,1) – ביום 18.4.2010 ביצע השוטר וקסמן תצפית לעבר ביתו של המשיב 1. המשיבים 2,1 וא' הגיעו לבית והבחינו בוקסמן, אך לא ידעו כי הוא שוטר וחשדו כי הוא מתכוון לפגוע במשיב 1. באותו זמן הגיע המשיב 3 למקום יחד עם אנשים נוספים. אלו התייצבו בכניסה לבניין כדי למנוע מהשוטר להימלט. משיב 2 וא' נכנסו לביתו של המשיב 1 ועדכנו אותו בדבר מיקומו של וקסמן. משיבים 2-1 החליטו לרצוח את וקסמן, משיב 1 מסר למשיב 2 אקדח וכפפות והורה לו לירות בוקסמן. הלה הורה לא' להמתין לו ברכב מילוט בקרבת מקום. בכניסה לבנין נדברו המשיבים 3-2 ביניהם להמית את וקסמן, המשיב 2 נכנס לבנין כשהוא אוחז באקדח, אך כשהגיע לקומה השלישית הבחינו המשיב 2 ווקסמן זה בזה, המשיב 2 זיהה את וקסמן כאיש משטרה, צעק "זה בלש" וירד חזרה במדרגות, נכנס לרכב בו נהג א' והורה לו לברוח מהמקום. לאחר זמן פגשו המשיב 2 וא' את המשיב 1 סמוך לביתו והשיבו לו את האקדח, אשר הוטמן על ידו במקום כלשהו כדי למנוע את מציאתו על ידי המשטרה.

האישום השלישי

- ניסיון לרצח דיאב אבו עראר (להלן: דיאב ) (משיבים 6,4,3,1) – ביום 3.6.2010 נכרתה עסקת מכר בחסותו של המשיב 1, לפיה דיאב ירכוש ממנו אניה בסכום של 180,000 ₪. דיאב שילם 120,000 ₪, אולם כעבור כמה ימים התברר לדיאב כי לא התקבלו האישורים לשחרור האניה. עקב כך דרש דיאב מהמשיב 1 את כספו חזרה, אך הלה התחמק ממנו. ביום 23.6.2010 הגיע דיאב לביתו של המשיב 1 עם אדם נוסף וביקש לשוחח עמו. המשיב 1 לא היה בבית באותה העת, והורה לאשתו למסור לדיאב כי הוא בדרכו לאילת. המשיב 1 קשר עם המשיבים 6,4,3 קשר להמית את דיאב. המשיב 1 הורה למשיבים 4 ו-6 לנסוע ולהביא שני אקדחים, וכשאלו חזרו פירט המשיב 1 את תכניתו, לפיה א' יסע יחד עם שניים נוספים לביתו של המשיב 1, ויורה לדיאב לנסוע אחריהם להיפגש אם המשיב 1, כאשר בדרך אמורים היו משיבים 4 ו-6 להגיח עם קטנועים ולירות בדיאב באמצעות אקדח. בסופו של דבר, באמצע הדרך התעורר חשדו של דיאב אשר החליט לנסוע חזרה. א' חזר גם הוא בעקבות דיאב, ואף יצא לשוחח עמו והזהיר אותו שלא ייסע אחריו כי הוא עלול להיפגע. א' חזר עם שניים נוספים למשיב 1 וסיפר לו כי דיאב מפחד לבוא. המשיב 1 הורה למשיבים 4 ו-6 לחפש אחר דיאב, ואלו נסעו כשהם מצוידים באקדחים במטרה לירות בו, אולם כעבור כחצי שעה הודיעו למשיב 1 כי לא הצליחו לאתרו.

האישום הרביעי

- הדחת העד דיאב (משיב 4) – ביום 24.10.2012 ערכה היחידה החוקרת מסדר זיהוי תמונות לדיאב. מסדר הזיהוי לא כלל את המשיב 4 לבקשת בא כוחו אשר ביקש לדחות את מועד עריכתו. כעבור ארבעה ימים, ביום 28.10.2012, שהו המשיב 4 ודיאב, באופן מקרי, בתא מעבר בכלא איילון (דיאב היה עצור בגין עניין אחר). במהלך המפגש ביניהם אמר המשיב 4 דברים לדיאב במטרה לגרום לו להימנע מלזהותו במסדר הזיהוי אשר צפוי היה להיערך.

האישום החמישי - ניסיון לרצח יוסי מלכה (משיבים 1 ו-5) – במועדים הרלוונטיים המשיב 1 היה בקשר עם אדם בשם יעקב שמעון, המכונה "עקא", ואף העמיד לרשותו את שירותי הארגון. בין עקא לבין עבריין בשם יוסי מלכה פרץ סכסוך. ביום 2.4.2010 גמלה בלבם של המשיבים 1 ו-5 החלטה להביא למותו של מלכה. המשיב 1 פירט באזני א' את תכניתו, לפיה א' יסיע אותו ואת המשיב 5 לכיוון הכניסה לעיר אילת, שם הטמין בין החולות שני רובי M-16 . על פי התכנית, כאשר יחלוף מלכה ברכבו יירו השניים לעברו בכוונה להמיתו, בעוד א' ממתין להם ברכב המילוט. באותו יום דיווח א' לשוטר במשטרת אילת על כוונתם של השניים לרצוח את מלכה. ביום 3.4.2010 נפגשו המשיבים 1 ו-5 וא' במטרה להוציא התכנית לפועל. בדרך הורו לא' לעצור בסופרמרקט כדי לקנות כפפות, ובזמן שהשניים לא היו במכונית התקשר א' לשוטר בתחנת אילת ומסר לו על תכניתם, לרבות פרטי הרכב ומיקומו. בעקבות זאת נעצרו השלושה. לאחר שנעצר, השליך המשיב 1 שני כרטיסי סים חדשים אשר לא נעשה בהם שימוש וכיסוי למכשיר טלפון סלולארי, במטרה להעלים ראיות.

האישום השישי

- קשירת קשר וסיוע לניסיון דקירת יוסי מלכה – (משיב 1) –המשיב 5 ואנשים נוספים קשרו קשר לדקור את יוסי מלכה. לשם כך נפגשו עם המשיב 1 בביתו וביקשו את אישורו. המשיב 1 אישר לקושרים לדקור את מלכה, ואף צייד אותם בסכין. הקשר לא יצא בסופו של דבר אל הפועל, עקב נוכחותם של שוטרים בבית המלון בו שהה מלכה. (יצויין כי המשיב 5 הועמד לדין בגין אירוע זה ובגין ניסיון דקירה נוסף אשר אירע במהלכו במסגרת תיק אחר).

אישומים 7, 8

(משיב 1) – סחיטת מועדון "ריביירו" : דרישה של המשיב 1 לקבל סך של 50,000 ₪ מדי חודש או 25% מרווחי המועדון. בסופו של דבר שולם לו 40,000 ₪ מדי חודש במשך 20-15 חודשים; סחיטת עסק "ארליך" : המשיב 1 נענה לפנייתה של אחת בשם רחלי, בעלים במשותף של עסק למכירת כריכים בשם "ארליך", להרחיק את שותפה מהעסק לאחר שהתגלע סכסוך בין השניים. רחלי נדרשה לשלם עשרות אלפי שקלים.

אישומים 9, 10, 11 ו-12 - עבירות סחיטה שונות (משיב 2) – סחיטה באיומים של הלווה מיכאל מלכה; סחיטה בכוח של הלווה דוד ירחי; סחיטת אלון חכים; וסחיטת מוריס זבורה.

אישום 13

- מועדוני ההימורים (משיבים 3,2,1) – משיבים 3-1 הפעילו בתקופות שונות תשעה מועדוני הימורים במקומות שונים ברחבי העיר אילת. המשיב 1 היה שותף ברווחי המועדונים ושימש "מנהל על" של המועדונים, בכך שנתן הוראות למשיבים 3-2 ולאחרים שהפעילו אותם מטעמו.

אישום 14

- עבירות מס (משיבים 3,2,1) – המשיבים 3-1 הפיקו הכנסות כתוצאה מפעילותם בארגון הפשיעה ובעסקי ההימורים, מגביית ריבית מהלוואות ומסחיטה באיומים, אך לא דיווחו על כך, ופעלו במכוון ובמזיד כדי להתחמק מתשלום מס.

אישום 15

– הלבנת הון (3,2,1) – במהלך התקופה הרלוונטית קיבלו המשיבים 3-1 סכומים מצטברים בסך למעלה מ-30 מיליון ₪ המהווים "רכוש אסור" לפי חוק איסור הלבנת הון; ערבבו בין רכושם האסור לרכוש שאינו אסור; ופעלו במזיד להסתיר את הקשר שלהם לרכוש האסור ולהסתיר מהרשות לאיסור הלבנת הון מידע בגין הכנסותיהם.

מעצר המשיבים עד תום ההליכים

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה לבית המשפט המחוזי בקשה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים. בבקשה נטען לקיומן של ראיות לכאורה, וכן לקיומן של עילות מעצר סטטוטוריות.

ההחלטה בעניין מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים ניתנה רק ביום 9.5.2013, כחצי שנה לאחר הגשת הבקשה, בין היתר, לאחר מספר בקשות דחייה מצד חלק מבאי כוח המשיבים; הצורך בזמן לשם לימוד החומר נוכח היקפו יוצא הדופן של חומר החקירה; וחילופי ייצוג.

החלטתו של בית משפט קמא בה הורה על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים משתרעת על 44 עמודים. בית המשפט שוכנע בדבר קיומן של ראיות לכאורה, כמו גם בדבר קיומן של עילות מעצר, בין היתר בהתחשב בעבירות האלימות החמורות שבוצעו לכאורה תוך שימוש בנשק קר וחם. עוד נקבע כי מסוכנותם של המשיבים נלמדת מאופיים האלים ומנחישותם להשתלט על עסקים לגיטימיים תוך ניצולם הכלכלי, ומאופיו של הארגון אשר פעל בשיטתיות ובהיררכיה מוגדרת. כן נקבע כי קיים יסוד סביר לחשש כי שחרורם של המשיבים יביא לשיבוש הליכי המשפט, בפרט מצד אלו המואשמים בעבירה זו.

בית המשפט ציין כי חרף קיומן של ראיות לכאורה ועילות מעצר, הוא שקל בהתאם למצוות המחוקק היתכנותה של חלופת מעצר, אולם לנוכח המסוכנות הגבוהה הנלמדת מאופי העבירות, התמשכותן, ריבוין, חומרתן, נסיבות ביצוען במסגרת ארגון פשיעה, ובהתחשב בעברם הפלילי של המשיבים – שוכנע כי חלופה לא תסכון, והורה על מעצרם עד תום ההליכים.

על החלטת בית המשפט המחוזי הגיש המשיב 4 ערר לבית משפט זה, אשר נדחה בהחלטתו של השופט ג'ובראן (בש"פ 4301/13 מיום 14.7.2013).

הליכים בתיק העיקרי

4.

משפטם של המשיבים נפתח ביום 5.12.2012, ומענה לכתב האישום נקבע לחודש ינואר, אך מפאת חוסר ייצוג והיקף חומר החקירה, נדחה הדיון, ונקבעה ישיבה למתן מענה לכתב האישום ולדיון לפי סעיף 144 ל חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ ) לסוף חודש פברואר 2013. יצויין כי במשך תקופה זו התעוררו בעיות בהסדרת ייצוגם של המשיבים, ובית המשפט הורה לסנגוריה הציבורית לפעול בצורה נמרצת ובשקידה ראוה להחשת הטיפול במינוי הסנגורים.

בדיון ביום 26.2.2013 התקיים דיון במעמד כל המשיבים ובאי כוחם, למעט המשיב 5 שייצוגו טרם הוסדר באותו שלב. צוותי ההגנה השונים ביקשו דחייה לשם לימוד החומר, לתקופות שבין שלושה שבועות לחודשיים. המענה לכתב האישום ודיון לפי סעיף 144 ל חסד"פ נדחה אפוא ליום 21.5.2013.

ביום זה נעתר בית המשפט לבקשות המשיבים והורה להם להגיש מענה לכתב האישום בתוך 14 יום. עוד נקבע כי שמיעת ההוכחות תחל ביום 15.10.2013, ונקבעו 26 מועדים לשמיעת הוכחות עד לתאריך 11.2.2014.

ביום 11.6.2013 ניתנה החלטת בית המשפט בה הודיע לצדדים כי ההרכב הדן בתיק הוא אותו הרכב הדן בתיק אחר (תפ"ח 25581-12-12) בו צפוי להעיד א', עד המדינה בפרשה דנן. לצדדים ניתנה אפשרות להתייחס להודעה זו. בדיון ביום 1.7.2013 הודיעו באי כוח המשיבים כולם כי אין להם טענה בעניין זה. בית המשפט קבע 26 מועדים נוספים לשמיעת הוכחות, בין התאריכים 10.3.2013 - 22.5.2013, ובד בבד בוטלו שלשה מועדים שנקבעו לחודש פברואר.

נימוקי הבקשה

5.

המדינה פותחת טענותיה במסוכנותם של המשיבים, ולדבריה, הימצאות המשיבים מחוץ למסגרת של מעצר עד תום ההליכים עלולה במידה רבה של וודאות לסכן את שלום הציבור. המדינה טוענת כי פעילות המשיבים היתה מאורגנת, מתוכננת ושיטתית, והמשיבים כולם מעורבים בביצוע עבירות חמורות. המדינה מוסיפה כי ארגון הפשיעה והעומדים בראשו צברו כוח עצום בעיר אילת.

המדינה מפרטת את עברו הפלילי של כל אחד מן המשיבים, המלמד, לדבריה, על מסוכנותו של כל אחד מהם כלהלן (משהסכימו המשיבים 2 ו-5 להארכת מעצר, נפרט אך לגבי המשיבים 1, 3, 4, ו-6).

המשיב 1

הורשע בעבר, בין היתר, בעבירות נשק, אלימות, הימורים, סמים, רכוש והחזקת סכין, ונדון פעמים רבות לריצוי עונשי מאסר בפועל. כיום לחובתו מאסר על תנאי בר הפעלה.

המשיב 3 הוא בעל עבר פלילי מכביד, בעיקר בעבירות אלימות, וכן תקיפת שוטר ואיומים, והוא ריצה בעבר עונש מאסר בפועל. גם לחובתו מאסר על תנאי בר הפעלה.

המשיב 4

ריצה עונש מאסר בן 15 חודשים בגין עבירות של התפרצות בכוונה לבצע גניבה, ובעברו הורשע בעבירות סמים ונשק, בגינן ריצה מאסר בן 9 חודשים.

המשיב 6

נידון בחודש מרץ 2012 ל-36 חודשי מאסר בגין החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ושיבוש הליכי משפט. המשיב 6 מרצה כיום את עונש המאסר שהושת עליו, והוא ריצה בעבר תקופות מאסר בגין עבירות אלימות, רכוש, שיבוש הליכי חקירה וסמים, ואף הורשע בעבר בארבע עבירות של סחר בסמים בגינן ריצה תקופות מאסר ממושכות.

טענות המשיבים

6.

המשיב 1 טען כי העיכובים בהתנהלות התיק העיקרי אינם מונחים לפתחו, וכי נוכח היקף החומר ומינוי סנגורים מהסנגוריה הציבורית, לא היה מנוס ממספר דחיות. המשיב 1 התריע מפני התארכות ההליך, כאשר עיקר האישומים תלויים בעדותו של עד המדינה, אשר אמור להעיד במקביל בשלושה תיקים עבי כרס הנשמעים בפני שלושה מותבים. עוד הצביע המשיב 1 על כך שהוא מוחזק במעצר בתנאי הפרדה קשים ומכבידים.

המשיב 3 הלין על כך שהוא כ"בן ערובה" למשיבים האחרים אשר לא הסדירו את ייצוגם משך חודשים רבים, וכי עתר להפריד את עניינו משאר המשיבים. עוד טען, כי עברו הפלילי שולי, ויש לחשוש כי המשפט יתארך משך זמן רב.

המשיב 4 התריע אף הוא על ההתארכות הצפויה של ההליך, ועל כך שהחלק המיוחס למרשו מצריך שמיעה של מספר מועט של עדים, ולכן ראוי היה להפריד את עניינו מעניינם של שאר המשיבים.

המשיב 6 הצביע על כך כי הוא אמור להשתחרר בתחילת שנת 2013, כך שאם המשפט יתארך, כפי שצפוי, יהא עליו להמשיך לשהות בתנאי מעצר לתקופה ארוכה. אף המשיב 6 טען כי מספר עדי התביעה המתייחסים אליו הוא מועט יחסית.

דיון

7.

ענייננו במשפט מורכב ועתיר ראיות, הכולל 15 אישומים, חלקם סבוכים ומורכבים, 8 נאשמים ו-8 סנגורים, וכ-120 עדי תביעה. מסגרת הדיון היא סמכות הארכת המעצר הקבועה בסעיף 62 לחוק המעצרים:

"בבוא בית המשפט העליון לעשות שימוש בסמכות זו, עליו לשים נגד עיניו שני שיקולים עיקריים והם: רמת המסוכנות הנשקפת מן הנאשם וקצב התקדמות המשפט. תחת השיקול של מסוכנות, על בית המשפט לבחון את עוצמת עילת המעצר מול חלופת מעצר אפשרית, ובמסגרת זו, לבחון את מאפייני העבירה ונסיבותיה; נסיבותיו של הנאשם עצמו לרבות עברו הפלילי והמסוכנות הנשקפת ממנו לציבור בכלל ולקורבנותיו בפרט; והחשש לשיבוש הליכי משפט כמו הימלטות הנאשם מאימת הדין, השפעה על עדים ופגיעה בראיות. במסגרת השיקול השני, נדרש בית המשפט לבחינת התנהלות ההליך צופה פני עבר - האם המשפט התנהל עד לבקשת הארכה בקצב משביע רצון, וצופה פני עתיד - האם נקבעו מספיק מועדים להמשך שמיעת הראיות ומה הצפי להתקדמות ממשית בהליך או לסיום ההליך עד לתום תקופת הארכה. במסגרת זו, ניתן משקל לסיבות ולגורמים האחראים להתמשכות ההליכים, אם באילוצי בית המשפט עסקינן או שמא 'סחבת' מצד מי מהצדדים (בש"פ 2088/13 מדינת ישראל נ' ביטון (21.3.2013)).

עומדות רגלנו בפתח הארכה הראשונה, אך אין ספק כי יידרשו בהמשך הארכות נוספות. אולם חלוף הזמן כשלעצמו לא מאיין את משקל האינטרסים הציבוריים, ועל בית המשפט לבחון את התמונה בכללותה. במקרה דנן, ענייננו בכתב אישום העוסק בארגון פשיעה ובמספר רב של עבירות, ו" בסוג זה של תיקים נקבע כי אמת המידה לבחינת התקדמות התיק 'אינה בהכרח זהה לאמת המידה לבחינת קצב ההתקדמות של תיקים אחרים'"

(בש"פ 2151/12 מדינת ישראל נ' דרי , פסקה 13 והאסמכתאות שם (5.4.2012)). הימשכות ההליך במקרה דנן, אינה רובצת לפתחה של המשיבה, אלא בעיקר לפתחם של חלק מהמשיבים שהסדרת ייצוגם התארכה. מכל מקום, שמיעת ההוכחות צפויה להתחיל בחודש אוקטובר 2013, ובית המשפט קבע

כחמישים ישיבות הוכחות "מיום ליום" שלוש פעמים בשבוע.

המסוכנות של המשיבים נלמדת מאופי העבירות החמורות המיוחסות להם, מעצם היותם מנהלים וחברים בארגון הפשיעה, ומעברם הפלילי המכביד. לכך יש להוסיף את החשש האינהרנטי להימלטות מן הדין ולשיבוש הליכי משפט, בין היתר, על ידי הפעלת לחצים על עדי התביעה, ובהתחשב בכך שארגון הפשיעה המדובר הוא בעל השפעה בעיר אילת.

8.

על רקע האמור לעיל, נקל עלי להיעתר לבקשה ולהאריך את מעצרם של המשיבים כמבוקש.

בשולי הדברים, ונוכח טענת חלק מהמשיבים כי האישומים המיוחסים להם מצריכים שמיעה של מספר מצומצם של עדים, אציע לבחון את האפשרות לרכז את שמיעת העדים "בחטיבות" על פי האישומים השונים, ככל שהדבר אפשרי. עם זאת,

ברי שהדברים סבוכים למדי, באשר עדותו של עד המדינה מתייחסת למספר אישומים, וכך גם עדותם של עדים אחרים, ומן המפורסמות הוא כי לא תמיד ניתן לשמוע את העדים על פי הסדר המתוכנן.

אשר על כן, אני נעתר לבקשה ומאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים מיום 14.8.2013 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 26879-11-12 בבית המשפט המחוזי באר שבע, לפי המוקדם.