בש"פ 2077/13 מדינת ישראל נ. מאיר זוביב

בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים לפי סעיף 62 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) , התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

1.

ביום 2.7.2012 הוגש לבית משפט השלום בקרית גת כתב אישום נגד המשיב. האישום הראשון ייחס למשיב עבירה של החזקה/שימוש בסמים שלא לצריכה עצמית, לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (להלן:

הפקודה ). האישום השני ייחס למשיב עבירה של סחר והספקת סם מסוכן במשקל 24 גרם

נטו חשיש לפי סעיפים 13 ו-19(א) לפקודה, אולם עקב פטירתו של עד התביעה המרכזי בנוגע לאישום השני, חזרה בה המבקשת מאישום זה.

נותרנו אפוא עם האישום הראשון, ולפיו ביום 25.6.2012 החזיק המשיב 5 יחידות של סם מסוכן מסוג חשיש במשקל כולל של 490.1 גרם נטו על אדן החלון בדירתו.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים, לנוכח קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר בדמות יסוד סביר לחשש לסיכון הציבור. כן נטען כי קמה חזקת מסוכנות מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים. עוד עמדה המבקשת על עברו הפלילי של המבקש, הכולל הרשעות בעבירות של סחר בסמים, החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, עבירות רכוש, החזקת סכין, תקיפת שוטר, אלימות ועוד, ועל כך שעומדים כנגד המשיב שני מאסרים מותנים המצטברים יחד ל-16 חודשי מאסר.

3.

הדיון בשאלת קיומן של ראיות לכאורה התקיים ביום 5.7.2012. בית משפט השלום קבע כי אין ראיות לכאורה בנוגע לאישום הראשון, אשר התבסס על פרפראזה של דו"ח פעולה של שוטר, מבלי שנמצא על הסמים ממצא פורנזי הקושר בינם לבין המשיב. עם זאת, נקבע כי ישנן ראיות לכאורה בנוגע לאישום השני, ובית המשפט הורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, תוך קביעה כי אין מקום להפנותו לשירות המבחן לצורך בחינת חלופת מעצר. עררו של המשיב נדחה על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע (החלטה מיום 20.8.2012). אציין כי החלטת בית המשפט המחוזי התייחסה אך ורק לראיות לכאורה באישום השני, והצדדים יצאו מנקודת הנחה כי אין ראיות לכאורה באישום הראשון, בהתאם לקביעתו של בית משפט השלום.

לאחר מחיקת האישום השני עקב פטירתו של העד המרכזי, הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר בטענה כי לגבי האישום הראשון קבע בית המשפט כי אין ראיות לכאורה. בית המשפט דחה את הבקשה בקובעו כי במהלך ניהול ההוכחות התחזקה התשתית הראייתית לגבי האישום הראשון , לאחר שנחקר עורך דו"ח הפעולה המקורי, כך שקיימות כיום ראיות לכאורה נגד המשיב באישום הראשון, בניגוד לתמונה שהצטיירה בעת מתן ההחלטה הראשונה (החלטה מיום 23.12.2012).

4.

ומכאן להשתלשלות ההליכים בתיק העיקרי: כתב האישום הוקרא ביום 11.7.2012. ביום 22.7.2012 טען בא כוח המשיב טען כי אינו יכול להשיב לכתב האישום, מאחר שטרם הוצאה תעודת חיסיון. הדיון נדחה אפוא ליום 4.9.2012. במהלך הדיון כפר המשיב באישום השני, וטען כי אינו יכול להשיב לאישום הראשון מאחר שטרם הועברה אליו תעודת החיסיון.

הדיון הבא נקבע ליום 11.9.2012 לשמיעת עדותו של עד התביעה באישום השני, אולם הלה לא התייצב עקב מצבו הבריאותי וסירב להיענות לצו ההבאה שהוצא על ידי בית המשפט. בית המשפט קבע אפוא דיון ליום 23.9.2012 לצורך מענה לאישום הראשון, והורה כי תעודת החיסיון תועבר לידי ההגנה בתוך שבעה ימים. בדיון זה כפר המשיב באישום הראשון, ובית המשפט קבע את התיק לשמיעת ראיות ליום 30.10.2012.

5.

שמיעת פרשת התביעה בנוגע לאישום הראשון התחילה כמתוכנן ביום 30.10.2012. במהלך חקירת העד שאל בא כוח המשיב שאלות הרלוונטיות להגנת המשיב, אך נענה כי מדובר בחומר חסוי. בית המשפט הורה על הפסקת החקירה הנגדית, בציינו כי אין טעם לשמוע את יתר עדי התביעה הקשורים גם הם לאותו חומר חסוי, וקבע דיון בעתירת בא כוח המשיב להסרת החיסיון ליום 11.11.2012, תוך שהוא מבהיר כי אין מקום לקבוע מועד נוסף להמשך שמיעת העדויות עד שלא תינתן החלטה בעניין החיסיון.

ביום 11.11.2012 נערך הדיון בעתירת המשיב, בו הובהר כי המחלוקת הצטמצמה לשני מזכרים, בעוד שיתר חומר החקירה הועבר לבא כוח המשיב. בית המשפט הורה כי המזכרים יועברו לבא כוח המשיב תוך מחיקת שתי שורות מתוכם.

ביום 25.11.2012 קבע בית המשפט את המשך שמיעת הראיות ליום 18.12.2012, ובדיון זה הסתיימה חקירתו הנגדית של עד התביעה ונשמעה עדותו של עד תביעה נוסף. המשך שמיעת הראיות נקבע ליום 13.2.2013, וביום זה הסתיימה פרשת התביעה. לבקשת בא כוח המשיב, נדחתה שמיעת פרשת ההגנה ונקבע דיון ליום 19.2.2013.

ביום 19.2.2013 הסתיימה שמיעת עדי ההגנה. בית המשפט נעתר לבקשת ההגנה וערך ביום 13.3.2013 סיור בזירת העבירה. בכך בא לסיומו שלב הראיות, ונכון לעת הזו ממתינים הצדדים לקביעת מועד לשמיעת הסיכומים.

6.

לטענת המבקשת, יש להורות על הארכת המעצר מעבר לתשעה חודשים. בהיבט המסוכנות, הצביעה המבקשת על כמות הסם שהחזיק לכאורה המשיב, הגבוהה פי 30 מהכמות המוגדרת ככמות להחזקה עצמית על פי חוק; לעברו הפלילי המכביד, המעיד על מעורבות של ממש בעולם הסמים; ולשני המאסרים המותנים התלויים כנגדו. בהיבט של התקדמות ההליכים, המבקשת אינה מתכחשת להימשכות ההליך ולעיכוב שחל בשמיעת הראיות, אך לטענתה המשפט עומד כיום לפני סיום.

המשיב מצידו עתר להורות להחזיר עניינו לבית משפט קמא לבחינת חלופת מעצר, באשר לטענתו, עוצמת הראיות כנגדו חלשה, ומתן הכרעת הדין עשוי להתארך.

7.

אין בדעתי להידרש לעוצמת הראיות, באשר סעיף 62 לחוק המעצרים אינו האכסניה המתאימה לדון בנושא זה.

אף לא ארחיב לגבי השיקולים הצריכים לצורך הארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק, ואומר בקצרה כי שני השיקולים המרכזיים הם קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב (לשיקולים השונים במסגרת שיקולים אלה ראו החלטתי בבש"פ 2088/13 מדינת ישראל נ' ביטון בפסקה 7 (21.3.2013)).

מסוכנותו של המשיב נלמדת מכמות הסם בהצטרף לעברו הפלילי המכביד. אשר לקצב התקדמות המשפט, אנו נמצאים בישורת האחרונה, ויש להניח כי הכרעת הדין תינתן בקרוב. יש להצר על כך שבית המשפט לא הורה מייד לאחר הביקור במקום על שמיעת הסיכומים, ובהתחשב בכך שמדובר בתיק שאינו גדול בהיקפו, שמא אף ניתן היה ליתן הכרעת דין בתוך תקופת תשעת החודשים. מכל מקום, חזקה על בית משפט השלום כי ייתן קדימות למתן הכרעת דין בתיק זה, בהתחשב בכך שהמשיב שוהה במעצר ממושך ובהתחשב בכך ששמיעת הראיות כבר הסתיימה.

8.

אשר על כן, אני נעתר לבקשה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים מיום 2.4.2013 או עד למתן פסק דין בת"פ 2863-07-12 בבית משפט השלום בקריית גת, לפי המוקדם.