בש"פ 1002/13 מדינת ישראל נ. אריה ריקו שירזי

1.

לפני בקשה מטעם המשיב לתיקון טעות סופר, אשר נפלה, לכאורה, בהחלטתי מתאריך 28.02.2013, בגדרה קיבלתי את בקשת המבקשת באופן חלקי, והוריתי על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים.

2.

לטענת המשיב, נפלה טעות סופר בפיסקאות 19(א) ו-20 להחלטתי זו, שם קבעתי כי: "מעצרו של המשיב יוארך ב-90 ימים, שיימנו מתאריך 17.02.2013, או עד למתן פסק דין ב-ת"פ 43665-11-11 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, הכל לפי המוקדם מביניהם" (ההדגשה שלי – ח"מ). לשיטת המשיב, מאחר שבפיסקה 19(ג) להחלטתי הנ"ל קבעתי כי בסיום פרשת התביעה יוכל המשיב להגיש בקשה לשחררו לחלופת מעצר, בתנאים מגבילים שונים – הרי שיש לתקן את האמור בפיסקאות 19(א) ו-20 להחלטתי, ולהוסיף לפני המילים המודגשות ("או עד למתן פסק דין") – את התיבה: "או עד לסיום פרשת התביעה".

3.

המבקשת מתנגדת לתיקון המבוקש.

4.

דין הבקשה להידחות, מאחר שאין המדובר בטעות סופר, אלא בשתי קביעות העומדות זו לצד זו. אסביר: הסמכות להאריך את מעצרו של נאשם שטרם הוכרע דינו, והוא שוהה במעצר למעלה מ-9 חודשים, מסורה, כקבוע בסעיף 62 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 , בידי בית משפט זה – ובידיו בלבד. לכן קבלת בקשת המשיב היתה מביאה, לכאורה, למצב שבו עם סיום פרשת התביעה – היתה נוצרת חובה לשחרר את המשיב מיידית ממעצר.

5.

אין באמור לעיל, כמובן, כדי לשלול את האפשרות, אשר קבעתי כי עומדת לזכות המשיב, והיא כי בתום פרשת התביעה הוא יוכל לבקש מבית המשפט המחוזי הנכבד לשחררו לחלופת מעצר, הכל כאמור בהחלטתי מתאריך 28.02.2013.

6.

סוף דבר – הבקשה נדחית .