בש"פ 8520/15 מדינת ישראל נ. אנדרו בשיתי

1.

לפניי שלוש בקשות להארכת מעצר ראשונה מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ). במסגרת בש"פ 8520/15, המבקשת (להלן: המדינה ) מבקשת להאריך את מעצרו של המשיב בתיק זה ב-150 ימים נוספים החל מיום 23.12.2015, או עד למתן פסק דין בת"פ 47872-03-15 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו; בגדר בש"פ 8523/15, המדינה מבקשת להאריך את מעצרם של המשיבים בתיק זה ב-150 ימים נוספים החל מיום 23.12.2015, או עד למתן פסק דין בת"פ 47762-03-15 בבית המשפט המחוזי בירושלים; ובמסגרת בש"פ 8596/15 המדינה מבקשת להאריך את מעצרם של המשיבים בתיק זה ב-150 ימים נוספים החל מיום 22.12.2015, או עד למתן פסק דין בת"פ 45183-03-15 בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, הכול לפי המוקדם.

הדיון בשלושת הבקשות נשמע במאוחד, שכן הן נוגעות כולן למסכת עובדתית אחת (אף שהוגשו בעניינה שלושה כתבי אישום נפרדים).

כתבי האישום

2.

על עובדות כתבי האישום נגד המשיבים בבקשות שלפניי (להלן: המשיבים ) עמדתי בהרחבה בהחלטתי בבש"פ 8389/15 מיום 27.12.2015. בקצירת האומר, נגד המשיבים שלפניי הוגשו שלושה כתבי אישום, המייחסים להם מעורבות בתוכנית עבריינית רחבת היקף לביצוע שורת עבירות כלכליות. על פי הנטען בכתבי האישום, המשיבים רכשו חברות שונות ורשמו אותן על שמם של אחרים, תוך שהם משווים להן כסות של התנהלות לגיטימית (להלן: חברות הקש ) . באמצעות חברות הקש וחשבונות בנק שנפתחו להן, המשיבים הפיקו חשבוניות מס פיקטיביות והפיצו אותן לגורמים חיצוניים בתמורה לתשלום עמלה. על פי המתואר, פעילות המשיבים נעשתה תוך התארגנות שיטתית ומתוחכמת ותוך חלוקת תפקידים ברורה, כאשר לכל אחד מהם תחום אחריות משלו. בכתבי האישום נטען כי במסגרת הקשר הרוויחו המשיבים סכום של כ-30.5 מיליון ש"ח, אשר התחלק ביניהם; הם הלבינו הון בסך כולל של לפחות 140 מיליון ₪; והתחמקו בעצמם וסייעו לאחרים להתחמק מתשלום מס הכנסה ומס ערך מוסף – כאשר ביחס למשיבים בבש"פ 8523/15 נטען כי מדובר בסכומים אשר עלו כדי 600 מיליון ש"ח, ואילו ביחס למשיבים בבש"פ 8520/15 ובבש"פ 8596/15 נטען כי מדובר בהיקף של כ-400 מיליון ש"ח.

3.

בגין מעשיהם במסגרת הקשר, יוחסו לכל המשיבים בכתבי האישום עבירות שונות לפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 ; לפי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961; ולפי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000. כמו כן, יוחסו להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); קבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 לחוק העונשין; ורישום כוזב במסמכי תאגיד, לפי סעיף 423 לחוק העונשין. נוסף על עבירות אלה, יוחסה למשיב 1 בבש"פ 8523/15 (להלן: אוסאמה ) עבירה של זיוף, לפי סעיף 418 לחוק העונשין; לו ולמשיב 3 בבש"פ 8523/15 (להלן: בלאל ) יוחסה עבירת שוחד, לפי סעיף 291 לחוק העונשין; ואילו למשיב בבש"פ 8520/15 (להלן: אנדרו ) יוחסה עבירה של עשיית דבר בכוונה למנוע או להכשיל הליך שיפוטי, לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

ההליכים עד כה

4.

בד בבד עם הגשת כל אחד מכתבי האישום, הגישה המדינה בקשות לעצור את המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם, בהתאם לסעיף 21(א) לחוק המעצרים. בקשות אלה זהות בעיקרן, ונטען בהן כי קיימת תשתית ראייתית מוצקה להוכחת אשמתם של המשיבים בעבירות המיוחסות להם בכתבי האישום. כן נטען לקיומן של שתי עילות מעצר: האחת, יסוד סביר לחשש כי שחרורם של המשיבים יביא לשיבוש הליכי משפט, להשפעה על עדים ולהתחמקות מהליכי השפיטה, לפי סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים; והשנייה, עילת המסוכנות לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים, אשר התבססה על מסוכנותם של המשיבים לקופה הציבורית ולרכוש הציבור. בעניינו של אנדרו נטען גם לקיומה של עילה שלישית, והיא הפרת תנאי שחרור בערובה, לפי סעיף 21(א)(2) לחוק המעצרים.

הואיל וכל אחת מהבקשות שלפניי עניינה בכתב אישום שונה, המתנהל במסגרת תיק נפרד, אדון בהשתלשלות ההליכים בכל אחד מהתיקים בנפרד. לשם הנוחות, אחלק את הצגת התיקים לפי סדר הבקשות שלפניי.

בש"פ 8520/15

5.

הבקשה למעצרו של אנדרו עד תום ההליכים הוגשה לבית המשפט המחוזי ביום 23.3.2015, במסגרת מ"ת 47840-03-15. בדיון שנערך באותו יום, ביקש בא-כוחו דחייה לצורך לימוד חומר הראיות, ומעצרו הוארך עד להחלטה אחרת. ביום 13.5.2015 הסכים אנדרו לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, ובית המשפט המחוזי הורה על הגשת תסקיר מעצר מטעם שירות מבחן בעניינו. התסקיר הוגש ביום 28.6.2015, ובו הביע שירות המבחן את התרשמותו כי אנדרו היה שרוי תקופה ממושכת בהליך של הידרדרות, אך מעצרו הוביל להכרה מצדו בדפוסי חייו הבעייתיים. שירות המבחן התרשם כי עיקר הסיכון במצבו של אנדרו נובע מהשתייכות לקבוצה הפועלת מחוץ לחוק באופן מאורגן, וכי רמת הסיכון הנשקפת ממנו פוחתת כל עוד הוא מורחק מהקבוצה העבריינית. נוכח האמור, שירות המבחן המליץ על שחרורו של אנדרו לחלופת מעצר בתנאים של מעצר בית מלא ומניעת גישה לאמצעים אלקטרוניים. עם זאת, ביום 27.8.2015 הסכים אנדרו למעצרו עד תום ההליכים, ובית המשפט המחוזי הורה כאמור ביום 1.9.2015.

6.

בכל הנוגע למהלך הדיונים בתיק העיקרי (ת"פ 47872-03-15 ), כתב האישום הוקרא לאנדרו ביום 15.4.2015. אנדרו הודיע כי אינו מיוצג וביקש כי ימונה לו סנגור ציבורי. נוכח היקפו הרחב של התיק, בית המשפט המחוזי הורה על מינוי סנגור ודחה את מועד מתן המענה לכתם האישום במספר חודשים, כדי לאפשר לסנגור אשר ימונה ללמוד את חומר הראיות בתיק. ביום 7.7.2015 הודיע אנדרו כי ייצוגו הוסדר, ובדיון ביום זה הורה בית המשפט המחוזי לצדדים להגיש בקשה מוסכמת להפנייתם לגישור, וכן הורה להם להגיש תשובה מפורטת לכתב האישום עד ליום 1.9.2015. לאחר מספר דחיות אשר נבעו מנאשם נוסף בתיק העיקרי, שאינו צד לבקשות שלפניי, הגיש אנדרו את תשובתו לכתב האישום וכפר בו כפירה כללית. בית המשפט המחוזי הורה כי יתקיים דיון בטענותיו המקדמיות של אנדרו ביום 21.10.2015, אך בשל הליכי גישור שהתקיימו בין הצדדים בפני השופט ג' נויטל וכללו שלוש ישיבות , נדחה מועד זה מספר פעמים והדיון בטענות המקדמיות טרם התקיים. ביום 30.11.2015, קבע בית המשפט המחוזי את תכנית המשפט, ולפיה נקבעו 20 מועדים לדיוני הוכחות בין החודשים ינואר-אפריל 2016.

בש"פ 8523/15

7.

הבקשה למעצרם של המשיבים בבש"פ 8523/15 עד תום ההליכים הוגשה לבית המשפט המחוזי ביום 23.3.2015, במסגרת מ"ת 47711-03-15. בדיון מאותו יום, ביקשו באי-כוחם דחייה לצורך לימוד חומר הראיות, ובית המשפט המחוזי האריך את מעצרם עד להחלטה אחרת. המשיבים כולם הכירו בקיומן של ראיות לכאורה ועילות מעצר, והדיונים בתיק המעצר התמקדו בשחרורם לחלופת מעצר, כאשר המדינה הסכימה להגשת תסקירי מעצר בעניינם. אדון בהשתלשלות הדיונים הללו לפי סדר הופעתם של המשיבים בבש"פ 8523/15.

8.

מאחר ואוסאמה החל לרצות בחודש אפריל 2015 עונש מאסר בגין הרשעתו בתיק אחר, הוא הסכים ביום 11.6.2015 למעצרו עד תום ההליכים, תוך ששמר על זכותו לבקש עיון חוזר בהחלטה. הבקשה לעיון חוזר הוגשה על ידו ביום 7.9.2015, ובעקבותיה הוא הופנה לעריכת תסקיר מעצר. התסקיר הוגש ביום 9.11.2015 ובו ציין שירות המבחן את התרשמותו כי מעצרו של אוסאמה המחיש לו את חומרת מעשיו ותוצאותיהם. משכך, שירות המבחן סבר כי מסוכנותו פחתה משמעותית והמליץ על שחרורו לחלופת מעצר בתנאים של מעצר בית מלא, תוך איסור על שימוש בתקשורת מקוונת. ביום 30.11.2015, בית המשפט המחוזי החליט שלא לקבל את המלצת שירות המבחן והותיר על כנה את ההחלטה לעצרו עד תום ההליכים. עררו של אוסאמה על החלטה זו נדחה על ידי ביום 27.12.2015 (בש"פ 8389/15).

9.

בעניינו של המשיב 2 בבש"פ 8523/15 (להלן: עאסם ) , הוגש ביום 16.7.2015 תסקיר מעצר, בו הביע שירות המבחן את התרשמותו כי עיקר הסיכון ממנו נשקף כאשר הוא מצוי בקבוצה הפועלת מחוץ לחוק, וכי לאחר שנחשפה הבעייתיות בהתנהגותו בפני משפחתו וסביבתו והוא הורחק מחברי הקבוצה, מסוכנותו הופחתה משמעותית. שירות המבחן לא השלים את התסקיר משום שלא עלה בידו להיפגש עם המפקחים המוצעים. ביום 20.7.2015, הסכים עאסם להארכת מעצרו עד לתום ההליכים, ועל כן בהסכמת הצדדים לא הושלם התסקיר, ובית המשפט המחוזי הורה על מעצרו כאמור.

10.

עניינם של המשיבים 6-3 בבש"פ 8523/15, שהם אחים, נדון יחד בתיק המעצר, לאחר שהוגשו תסקירי מעצר בעניינו של כל אחד מהם במהלך חודש יוני 2015. בתסקיר המעצר שנערך לבלאל, שירות המבחן ציין כי הוא נוטל אחריות על התנהלותו בתקופה שקדמה למעצרו ומבין את עומק תהליך ההידרדרות בו היה מצוי עובר למעצרו. שירות המבחן התרשם כי כל עוד בלאל אינו מצוי בקבוצה הפועלת מחוץ לחוק, הסיכון הנשקף ממנו להישנות העבירות הוא נמוך. לפיכך, שירות המבחן המליץ על שחרורו של בלאל לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית מלא ואיסור על מגע עם מכשור אלקטרוני. ביחס למשיב 4 (להלן: מחמוד ), שירות המבחן ציין כי הוא מבטא מצוקה רבה עקב מעצרו, והתרשם כי הוא מגלה רצון רב לבחון את התנהלותו בטרם המעצר. שירות המבחן התרשם גם כי מעצרם של המעורבים האחרים בפרשה, ובכללם אחיו, מהווה גורם מפחית סיכון בעניינו. על יסוד ממצאיו, שירות המבחן מצא כי רמת הסיכון הנשקפת ממחמוד להישנות המעשים היא בינונית, אך נוכח התרשמות השירות מהמפקחים המוצעים, הוא המליץ על שחרורו למעצר בית מלא. בכל הנוגע למשיב 5 (להלן: מחמד נדאל ), צוין בתסקיר המעצר בעניינו כי הוא מנסה לצמצם ולהפחית מחלקו בעבירות מושא כתבי האישום, תוך הצגת חלקו כשולי בלבד. עם זאת, שירות המבחן התרשם כי הסיכון להישנות המעשים מצידו קשור בעיקרו לפעילות הקבוצתית, כאשר המעצר מהווה עבורו גורם מרתיע ומפחית סיכון. לכן, שירות המבחן המליץ על שחרורו למעצר בית מלא.

באשר למשיב 6 בבש"פ 8523/15 (להלן: מונתסר ), שירות המבחן הביע את התרשמותו שהוא חווה את מעצרו כמעצר שווא, וכי הוא סבור שהתנהלותו טרם המעצר הייתה תקינה. שירות המבחן הוסיף כי נוכח העובדה שחלק מהנאשמים האחרים בפרשה הם בני משפחתו של מונתסר, לא ניתן לשלול את האפשרות לניסיונות השפעה פסולים, אשר עשויים להוביל לשיבוש הליכי משפט. על יסוד האמור, הערכת שירות המבחן הייתה כי הסיכון להישנות העבירות מצדו של מונתסר הוא בינוני-גבוה, ולכן ניתנה המלצה בדבר מעצרו עד תום ההליכים.

11.

ביום 14.7.2015, בית המשפט המחוזי הורה על מעצרם של בלאל, מחמוד, מחמד נדאל ומונתסר עד לתום ההליכים נגדם. בית המשפט המחוזי מצא כי נשקפת מהם מסוכנות כלכלית לביטחון הציבור – מחמת מאפייניה של הקבוצה העבריינית

והיקפן ומשכן של העבירות שבוצע – וכן, מצא כי קיים חשש שהם ישובו לבצע עבירות דומות אם ישוחררו לחלופת מעצר. בית המשפט המחוזי קבע כי קיים גם חשש לשיבוש הליכי משפט מצדם. באשר להמלצות שירות המבחן, בית המשפט המחוזי ציין כי שחרור המשיבים לחלופת מעצר ייצור מצב בו חלק גדול מהקבוצה יימצא מחוץ למעצר, כך שהם יוכלו לחדש את הקשר העברייני. בית המשפט המחוזי מצא כי אין לתת אמון במשיבים כי יימנעו מחזרה למעגל העבירות, נוכח העובדה שהקשר בוצע במשך ארבע שנים תמימות, תוך הסתרתו מבני המשפחה. על כן, בית המשפט המחוזי מצא כי נכון לאותו שלב, האיזון בעניינם של המשיבים 6-3 חייב כי יימצאו מאחורי סורג ובריח. עררים שהגישו הארבעה לבית משפט זה נדחו (בש"פ 5112/15; בש"פ 5761/15; ובש"פ 6688/15, אשר נמחק בהמלצת בית המשפט).

12.

בכל הנוגע למהלך הדיונים בתיק העיקרי (ת"פ 47762-03-15), הרי שבוצעה הקראה פורמלית של כתב האישום לאוסאמה ולמשיבים 6-3 ביום 1.4.2015. עאסם הודיע במהלך הדיון כי הוא פיטר את בא-כוחו וכי הוא מבקש שימונה לו סנגור ציבורי – וההקראה הפורמלית בעניינו נערכה ביום 14.4.2015. ביום זה נדונו טענות הצדדים בדבר הסמכות המקומית, וביום 19.5.2015 הורה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו על העברת התיק לבית המשפט המחוזי בירושלים. ביחס לאוסאמה, ניתנה ביום 10.6.2015 החלטה לפיה הוא יגיש את תשובתו בכתב לכתב האישום – ועד למועד הגשת התשובה ניתן לו פטור מהתייצבות לדיונים. התשובה הוגשה ביום 9.7.2015, ובה הוא כפר בעובדות כתב האישום. במקביל, נערך ביום 17.6.2015 דיון במעמד שאר המשיבים בבש"פ 8523/15, אז הודיעו עאסם, בלאל ומחמד נדאל כי הם אינם מיוצגים וכי הם מבקשים שימונה להם סנגור ציבורי. בית המשפט המחוזי הורה על מינוי סנגור עבורם, וכן הורה לעורך הדין אשר ייצג את מונתסר בתיק המעצר להודיע האם הוא ממשיך לייצגו גם בהליך העיקרי. בדיון ביום 1.7.2015 הודיע מונתסר כי אינו מיוצג וכי הוא מבקש למנות לו סנגור ציבורי, וכן הודיעה הסנגוריה הציבורית כי טרם מונו סנגורים לעאסם, בלאל ומחמד נדאל. על כן, נדחה המועד למתן תשובה לכתב האישום ליום 22.7.2015. יוער, כי באת-כוח המדינה הודיעה בדיון מיום 1.7.2015 כי היא מבקשת לקבוע לוח זמנים צפוף לסנגוריה הציבורית, כדי למנוע את העיכוב בשמיעת דיוני ההוכחות בהליך.

ביום 19.7.2015 הודיעה הסנגוריה הציבורית על מינוי סנגורים למבקשים 6-3, אך מנגד עדכנה כי טרם מונה סנגור לעאסם. בדיון שנערך ביום 22.7.2015, הודיעה הסנגוריה הציבורית כי הסתבר לה שלחלק מהמשיבים ישנם סנגורים פרטיים. מונתסר חזר בדיון על בקשתו כי ימונה לו סנגור ציבורי ומחמוד ביקש לשחרר את בא-כוחו מהייצוג ולמנות לו סנגור ציבורי. בהמשך, הודיע מחמוד ביום 4.8.2015 כי נמלך בדעתו וכי בא-כוחו ימשיך לייצגו. ביום 9.8.2015 הודיעה הסנגוריה הציבורית כי הוסדר ייצוגם של שאר המשיבים ופירטה מי הם עורכי הדין אשר ייצגו אותם בהליך.

לאחר הסדרת ייצוגם של המשיבים בבש"פ 8523/15, הורה בית המשפט המחוזי כי הם ישיבו לכתב האישום בדיון שנקבע ליום 20.8.2015. כל המשיבים, מלבד מחמוד, כפרו כפירה כללית בכתב האישום, ובאי כוחם של בלאל ומחמוד הציעו להעביר את התיק להליך של גישור. ביום 20.10.2015 ביקש בא כוחו של מחמוד לשחרר אותו מהייצוג, ובית המשפט הורה למנות עבור מחמוד סנגור ציבורי. בהמשך, ביום 27.10.2015, הורה בית המשפט המחוזי על העברת התיק לגישור, במסגרתו התקיימו עד כה שתי ישיבות בפני השופט הבכיר א' כהן . כעת, קבועים בתיק שבעה מועדי הוכחות לחודשים מרץ-מאי 2016, וכן ניתנה הוראה לצדדים לעדכן בדבר מועדים מוסכמים נוספים.

בש"פ 8596/15

13.

הבקשה למעצרם של המשיבים בבש"פ 8596/15 עד תום ההליכים הוגשה לבית המשפט המחוזי ביום 22.3.2015, במסגרת מ"ת 45212-03-15, ובדיון ביום זה ביקשו באי-כוח המשיבים דחייה לצורך לימוד חומר הראיות. בית המשפט המחוזי קבע מועד לדיון ביום 21.4.2015 והורה על מעצרם של המשיבים עד להחלטה אחרת. ביום זה, הורה בית המשפט המחוזי על הגשת תסקיר שירות מבחן לשני המשיבים, וקבע מועד לדיון בראיות לכאורה ליום 18.5.2015. בתסקיר שהוגש בעניינו של המשיב 1 בבש"פ 8596/15 (להלן: עאמר ) , שירות המבחן ציין כי קיימים גורמי סיכון במצבו, וכי אשתו ואמו אשר הוצעו כמפקחות אינן מהוות חלופה מתאימה, נוכח העובדה שלא היו ערות לפעילותו העבריינית משך 4 שנים. על כן, שירות המבחן נמנע מלהמליץ על שחרורו. בתסקיר שהוגש בעניינו של המשיב 2 (להלן: מוחמד ) , שירות המבחן התרשם כי הוא נוקט בהתייחסות מטשטשת, המקטינה את חלקו בעבירות המיוחסות לו, אך עם זאת סבר כי קיימים בעניינו גורמים מפחיתי סיכון. על כן, שירות המבחן המליץ לשחרר את מוחמד למעצר בית מלא בבית משפחת חמו.

בדיון שנערך ביום 18.5.2015, הסכימו עאמר ומוחמד לקיומן של ראיות לכאורה ועילות מעצר. עאמר ביקש לערוך לו תסקיר משלים, אשר יבחן חלופות מעצר נוספות, והדיון בעניינו נדחה ליום 2.6.2015. באשר למוחמד, בית המשפט המחוזי קבע כי המסוכנות הנשקפת ממנו היא רבה, בשל מעמדו הבכיר בקבוצה ובשל חלקו המרכזי בהוצאה לפועל של התוכנית העבריינית. משכך, בית המשפט המחוזי מצא כי אין בחלופות המעצר שהוצעו בעניינו לאיין את מסוכנותו, ובהתאם לכך הורה על מעצרו עד לתום ההליכים. מוחמד ביקש לערוך לו תסקיר משלים אשר יבחן חלופת מעצר אחרת. הדיון שנקבע ליום 2.6.2015 נדחה לאחר שעאמר הודיע על החלפת ייצוגו, ונדחה פעם נוספת כדי לאפשר לשירות המבחן לערוך תסקיר משלים לעאמר ולמוחמד. בימים 14.6.2015 ו-15.6.2015, הוגשו התסקירים המשלימים, ובהם המליץ שירות המבחן לשחרר את המשיבים לחלופת מעצר. בדיון ביום 16.6.2015, בית המשפט המחוזי דחה פעם נוספת את המלצות שירות המבחן והורה על מעצרם עד לתום ההליכים. ביחס למוחמד, בית המשפט המחוזי חזר על קביעותיו כי המעשים המיוחסים לו משקפים מסוכנות, שאין בחלופת המעצר כדי לאיין אותה. באשר לעאמר, בית המשפט המחוזי התייחס גם לניסיון קודם מצדו לשבש את חקירת הפרשה, במסגרתו לא התייצב לחקירה אליה זומן. לפיכך, גם ביחס אליו נמצא כי אין בחלופת המעצר המוצעת לאיין את מסוכנותו. ביום 20.8.2015, נדחתה בקשה שאותה הגיש מוחמד לעיון חוזר בהחלטה, במסגרתה ביקש לשחרר אותו למעצר בפיקוח אלקטרוני.

14.

בכל הנוגע למהלך הדיונים בתיק העיקרי (ת"פ 45183-03-15 ), לאחר הגשת כתב האישום הודיע בא-כוחו של עאמר כי הקריא למשיבים את האישום, וכי הם מבקשים להשיב לו במועד נדחה. מועד המענה לאישום נקבע ליום 26.5.2015, נדחה לבקשת מוחמד לאחר שהסתבר כי ייצוגו טרם הוסדר, ובהמשך נדחה לבקשת בא-כוחו של עאמר, בנימוק כי נדרש לו זמן לבחון את חומר הראיות – בשני המקרים, חרף התנגדות המדינה. ביום 28.7.2015, הודיע מוחמד כי הוא כופר בכתב האישום וביקש להגיש תשובה מפורטת, בעוד עאמר ביקש דחייה נוספת לצורך לימוד החומר בתיק. בית המשפט המחוזי הורה למשיבים להגיש מענה מפורט לכתב האישום עד ליום 1.9.2015. במהלך תקופה זו, הגיש עאמר בקשה למנות לו סנגור ציבורי במקום בא-כוחו. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה ביום 17.8.2015, אך סנגור לא מונה עד למועד הדיון שנקבע, אלא רק ביום 10.9.2015. ביום 12.10.2015, ביקש סנגורו החדש של עאמר דחייה של חודשיים כדי ללמוד את חומר החקירה, והמדינה ביקשה לצמצם את תקופת הדחייה משום שחומרי החקירה הועברו לו חודש לפני כן. בית המשפט המחוזי קבע כי עאמר ישיב לכתב האישום ביום 25.11.2015. עאמר כפר בכתב האישום ביום 9.12.2015, וביום 16.12.2015 התקיים דיון הוכחות ראשון בתיק. בנוסף, קבועים בו תשעה מועדים נוספים לדיוני הוכחות, לחודשים פברואר-אפריל 2016.

הבקשות להארכת מעצר

15.

הבקשות שלפניי נסמכות על אותן עילות מעצר אשר עמדו ביסוד הארכות המעצר של המשיבים עד לתום ההליכים: האחת, עילה של מסוכנות כלכלית לביטחון הציבור, ובפרט לרכושו, לפי סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים. לעמדת המדינה, היקפן של העבירות, התחכום והשיטתיות בביצוען ומשך הזמן בו בוצעו, מקים עילת מעצר של מסוכנות כלכלית; והשנייה, עילה של יסוד סביר לחשש כי שחרורם של המשיבים יביא לשיבוש הליכי משפט, להשפעה על עדים ולהתחמקות מההליכים ומריצוי עונש, לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים. זאת, לשיטת המדינה, נוכח העונש החמור הצפוי למשיבים אם יורשעו בדין ונוכח קיומו של חשש כי המשיבים יבקשו להשפיע על עדים. המדינה גורסת כי חשש זה קונקרטי במיוחד בעניינם של עאמר – אשר לא התייצב לחקירה בעניינו – ואנדרו, אשר מואשם גם בכך שביקש לשבש הליכי משפט. ביחס לאנדרו, המדינה מציינת גם את קיומה של עילת הפרת תנאי ערובה, אשר מהווה עילת מעצר עצמאית ונפרדת. כמו כן, המדינה סבורה כי לא מתקיימת חלופת מעצר אשר ביכולתה לאיין את מסוכנותם של המשיבים ואת החשש כי ישבשו הליכים. זאת, לגרסת המשיבה, בשל העובדה כי העבירות המיוחסות למשיבים הן עבירות הקלות לביצוע וקשות לזיהוי וגילוי, ומשכך תנאי שחרור, חמורים ככל שיהיו, לא יוכלו למנוע מהמשיבים לחזור ולבצע עבירות. המדינה מוסיפה כי על פי פסיקת בית משפט זה, שחרור לחלופת מעצר מבוסס על אמון שרוכש בית המשפט לכך שהמשיב יקיים את תנאי שחרורו – תנאי אשר לגרסתה אינו מתקיים במקרים שלפניי.

16.

באשר לחלוף הזמן והתקדמות ההליכים, המדינה מדגישה כי התיקים מושא הבקשות הם מורכבים וסבוכים, שכן הם כרוכים בהיקף חומר חקירה רב, במספר רב של נאשמים ובמספר פרשות – כך שהם חייבו זמן לא מועט כדי להסדיר את סוגיות ייצוג הנאשמים בכל תיק וכדי "להתניע" את ההליך. בנוסף, המדינה מציינת כי המשיבים הם הגורמים לעיכוב בבירור התיקים, בשל בקשות דחייה רבות המוגשות על ידם ובשל אי-הסדרת ייצוגם – הכול כמפורט לעיל. במצב דברים זה, לטעמה של המדינה, חלוף הזמן אינו יכול להטות את הכף לטובת המשיבים. בשל מורכבות התיקים וההתקדמות האיטית בבירורם, המדינה סבורה כי מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 62(ב) לחוק המעצרים, המאפשרים לבית המשפט להורות על הארכת מעצר ב-150 ימים נוספים מעבר לתשעה חודשים.

תגובות המשיבים

17.

בדיון שבפניי, טען כל אחד מהמשיבים טענות הנוגעות לעניינו. אמנם חלק מהטענות המועלות חופפות, אך כדי להבטיח שעניינו של כל משיב יידון באופן פרטני ויוכרע בהתאם לנסיבותיו, כנדרש בבקשה להארכת מעצר, אציג את טענותיו של כל אחד מהמשיבים בנפרד.

18.

אנדרו טוען כי לא נשקפת ממנו מסוכנות או סכנה להימלטות מפני הדין. הוא מציין כי הסגיר את עצמו מרצונו לרשויות ושיתף איתן פעולה. זאת ועוד, אנדרו מציין כי הוא שוחרר לצורך השתתפות בחתונת אחותו ללא ליווי באוגוסט 2015, והתייצב כפי שנדרש, בלי שניסה להשפיע על עדים, להעלים רכוש או ליצור קשר עם המעורבים האחרים בפרשה. כן הוא סבור כי מהמעשים המיוחסים לו עצמו בכתב האישום (בנפרד מהמיוחס לקבוצה) לא עולה מסוכנות אמיתית, המצדיקה הארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים. בנוסף, אנדרו מציין כי תסקיר המעצר בעניינו לא הושלם נוכח הסכמתו למעצר עד תום ההליכים, והוא גורס כי המצב ממועד הסכמתו השתנה. לכן, הוא מבקש להחזיר את עניינו לבית המשפט המחוזי כדי לבחון הגשת תסקיר עדכני ומלא.

19.

אוסאמה טוען כי לא היה לו חלק בהתמשכות ההליכים בת"פ 47762-03-15. הוא מציין כי תשובתו לכתב האישום ניתנה כבר ביולי 2015, וכי ממועד זה הוא ממתין לתחילתם של דיוני ההוכחות. בנוסף, הוא מדגיש כי בעניינו לא היו כל שינויים או קשיים בייצוג. לשיטתו, דווקא המדינה נושאת בחלק משמעותי מהאחריות לעיכוב בניהול ההליך בבית המשפט המחוזי, וזאת הן משום שהגישה בתחילה את כתב האישום לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, אשר נעדר סמכות מקומית לדון בתיק, והן משום שביקשה ארכות שונות להגשת תעודות חיסיון לאורך ניהול ההליך – והתעודות טרם הוגשו.

אוסאמה טוען גם כי נסיבות המקרה שלפניי מצדיקות שחרור לחלופת מעצר. לטעמו, מדובר בעבירות כלכליות בהן אין סכנה מוחשית לשלומו הפיזי של הציבור; שירות המבחן סבר שניתן לשחרר אותו למעצר בית מלא באופן שיפחית את מסוכנותו; לאחר חשיפת העבירות, אין עוד אפשרות לחזור ולבצע תוכנית עבריינית דומה; ואף חלפה תקופה של כתשעה חודשים מאז מעצרו. בנסיבות אלה, הוא סבור כי אין עוד חשש שישוב לבצע עבירות דומות במידה וישוחרר ממעצר, וכי ניתן לאיין את המסוכנות המיוחסת לו על ידי שחרור למעצר בפיקוח אלקטרוני והטלת תנאים. עוד לגישתו, ההליך המשפטי בעניינו הוא מורכב ואינו צפוי להסתיים בעתיד הקרוב – ובוודאי שלא במהלך תקופת הארכת המעצר המבוקשת על ידי המדינה. מצב זה מחייב, לטעמו, את שחרורו לחלופת מעצר.

20.

עאסם מדגיש כי כתב האישום עוסק בקבוצה העבריינית כמכונה משומנת בה לכל בורג יש את התפקיד שלו, אך אם מפרקים את המכונה – לכל בורג כשלעצמו אין משמעות. לטענתו, התפקיד שלו על פי עובדות כתב האישום היה לפרוט שיקים אצל נותני שירותי מטבע, פעולה שאינה בלתי חוקית כשלעצמה, ואשר המשמעות השלילית המיוחסת לה נגזרת מההשתייכות לקבוצה. לפיכך, לשיטתו, אין ממש בטענה לפיה אם ישוחרר הוא יוכל לשוב ולבצע עבירות דומות. טענה אחרת בפיו של עאסם היא כי ההליך בת"פ 47762-03-15 כלל אינו בשל לדיוני הוכחות, באשר טרם הועבר לידי ההגנה מלוא חומר הראיות בתיק, וכי לא ניתן לראות מתי ניתן יהיה לערוך דיוני הוכחות. לגישתו, בנסיבות אלה, הארכת המעצר היא חסרת משמעות. בנוסף, הוא מפנה לפסיקת בית משפט זה, לפיה במקרה של הארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים, חלוף הזמן הוא שיקול משמעותי המטה את נקודת האיזון לכיוון חירותו של הנאשם.

21.

בלאל ומחמד נדאל יוצגו בפניי על ידי בא-כוח אחד, עו"ד סולומון, אשר התייחס לשניהם יחדיו. לטענתם, אין מקום לקביעה בדבר מסוכנותם, באשר מעצרם חשף אותם לבעייתיות בהתנהלותם ולפגיעה במשפחתם, כך שהם לא ישובו עוד לבצע עבירות דומות. לטענת בא-כוחם, הקביעה בדבר מסוכנות היא תיאורטית בלבד, ללא כל אחיזה במציאות, שכן לאחר חשיפת המעשים אין באפשרותם להיות מעורבים בתוכנית עבריינית דומה, בוודאי כאשר הם מצויים בפיקוח של מפקחים. לטענתם, אף חלוף הזמן בעניינם הוא משתנה רלבנטי, אשר יש בו להטות את האיזון לטובת שחרורם לחלופת מעצר.

22.

מחמוד הדגיש כי בהחלטה בדבר הארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים יש לאזן בין הזכות לחירות לבין ניהול משפט תקין. לעמדתו, הצטברות הנסיבות במקרה שלפניי – כאשר ישנו תסקיר חיובי של שירות המבחן וכאשר מדובר בעבירות כלכליות אשר לא ניתן לשוב ולבצען במקרה של שחרור לחלופה – האיזון נוטה לכיוון זכותו לחירות. יתר על כן, מחמוד טוען כי הגשת כתב האישום במאוחד נגד מספר נאשמים נועדה לסנוור ולשוות נופך של חומרה מוגברת למעשיו, כאשר בפועל חלקו במעשים המיוחסים מצומצם בהיקפו. כמו כן, הוא טוען כי המדינה העבירה אליו כמות עצומה של חומר ראיות, אשר בחלקו הגדול אינו רלבנטי לעניינו, כך שהנטל הוא עליו לברור חומר זה, באופן המקשה על הכנה ראויה להליך המשפטי. עוד מציין מחמוד כי הוא יצא לחופשה ממעצר, ובתקופה זו לא ניסה לחמוק מהליכי השפיטה וקיים את כל התנאים שהוטלו עליו. לבסוף, מחמוד מפנה אל תסקיר שירות המבחן בעניינו, וטוען כי בשלב זה מוצדק לקבל ההמלצה לשחררו לחלופת מעצר, לאור שינויי הנסיבות מאז ההחלטה בדבר מעצרו עד תום ההליכים.

23.

מונתסר ציין כי הוא מקבל כי את טיעוני המשיבים האחרים בדבר נסיבות המקרה, ובנוסף ציין כי את המסוכנות יש לבחון בהסתכלות ספציפית לחלקו של כל אחד בכתב האישום. לעמדתו, בכתב האישום לא יוחס לו כל תפקיד ארגוני או קשירת קשר – אלא רק תפקיד של ראש צוות המבצע פעילות של עסק. מונתסר מוסיף ומציין כי למרות האמור בכתב האישום, כלל לא נתפסו אצלו כספים ואין כל אינדיקציה שהוא מחזיק בהם. לטענתו, סך הנאתו מהקשר היה במשכורת קבועה בסך 8,000 ש"ח אותה קיבל. משכך, הוא סבור כי לא היה מקום לקביעות בדבר מסוכנותו בבית המשפט המחוזי. יתר על כן, מונתסר טוען כי אין לקבל את קביעת שירות המבחן אשר המליצה לעצור אותו עד תום ההליכים. הוא גורס כי אין הבדל מהותי בין התסקיר בעניינו לבין התסקירים שנערכו לשאר המשיבים, אולם רק בעניינו הומלץ על מעצר. לשיטתו, הקביעה כי אינו מקבל אחריות למעשיו שגויה, באשר הוא טען את הטענה אשר עליה הוא חוזר גם כעת – כי לא היה חלק מארגון הקבוצה, אלא שכיר שלה בלבד.

24.

עאמר גורס כי הפרדת כתבי האישום נעשתה בהתאם למדרג החומרה המיוחסת לכל נאשם. לטענתו, חלקו באירועים מושא כתב האישום הוא הנמוך ביותר, שכן כל תפקידו הסתכם בהיותו שליח – תפקיד אשר אחרים ששימשו בו עבור הקבוצה העבריינית שוחררו זה מכבר ממעצר. בנוסף, עאמר סבור כי משפטו אינו קרוב לסיום וכי יידרשו במסגרתו הארכות מעצר רבות. על כן, לטעמו, יש מקום להורות על שחרורו כבר עתה. לבסוף, עאמר דוחה את הטענה כי העיכוב בהליך המשפטי בת"פ 45183-03-15 נגרם בגללו, כאשר לעמדתו המדינה היא האחראית לעיכובים הללו, במחדליה להעביר לידי ההגנה את חומר החקירה המלא ולהוציא תעודות חיסיון.

25.

מוחמד טוען כי התמשכות ההליכים בת"פ 45183-03-15 אינה צריכה להיזקף לחובתו, שכן ציין כבר ביום 8.7.2015 כי בכוונתו לכפור בכתב האישום וביקש מפורשות לקבוע דיון לפי סעיף 144 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, לשם ייעול הדיון. הוא טוען עוד כי בדיון ביום 7.9.2015 טען בפני בית המשפט המחוזי כי בכוונתו לטעון טענות מקדמיות, אך בית המשפט קבע כי אלו יישמעו רק לאחר שייחשף לחומר הראיות. כמו כן, מוחמד גורס כי אין לייחס משמעות לכך שכבר התקיים דיון הוכחות ראשון בתיק, וזאת לשיטתו משום שבדיון זה העיד רק עד אחד במשך ארבע שעות וחצי, ועדותו טרם הסתיימה – כאשר על פי התכנון היו מיועדים להעיד ארבעה עדים.

דיון והכרעה

26.

ככלל, בהליך של בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, על בית המשפט לערוך איזון בין הזכות לחירות העומדת למשיב והנתמכת בחזקת החפות, לבין האינטרס של שמירה על ביטחון הציבור וההגנה על קיומו של הליך שיפוטי תקין. בעת עריכתו של איזון זה על בית המשפט לשקול, בין היתר, את חלוף הזמן מאז הושם המשיב במעצר; את קצב התנהלות הדיונים; את זהות הגורם האחראי להתמשכות ההליכים; את חומרת העבירות המיוחסות למשיבים ונסיבותיהן; את מידת המסוכנות הנשקפת הימנו; ואת החשש מפני שיבוש הליכי משפט (ראו: בש"פ 4375/15 מדינת ישראל נ' סולימנוב , פסקה 13 (2.7.2015); בש"פ 4659/14 מדינת ישראל נ' אלמלך , פסקה 14 (31.7.2014)). כאשר נראה כי המשפט לא יסתיים במהלך תקופת הארכת המעצר המבוקשת, וכי הבקשה היא הראשונה בשורה של בקשות נוספות, מדובר בנתון נוסף אשר צריך להילקח בחשבון בעת ההחלטה על הארכת מעצר (ראו: בש"פ 6793/14 מדינת ישראל נ' חזן , פסקה 6 (26.10.2014); בש"פ 4363/12 מדינת ישראל נ' אבו נאסר , פסקה 10 (12.6.2012)).

27.

יודגש, כי במקרים כגון המקרה שלפניי, בו הבקשה להארכת מעצר מתייחסת לקבוצה של נאשמים, על בית המשפט לערוך איזון נפרד בעניינו של כל נאשם, בהתאם לנסיבות עניינו. עם זאת, אין משמעות הדבר כי על בית המשפט להתעלם מהשתייכותו של נאשם לקבוצה עבריינית – כבר נקבע לא אחת כי יש לייחס משקל רב ומיוחד למסוכנות של אלו הפועלים בצוותא כקבוצה עבריינית, באופן המגביר את המסוכנות המיוחסת לכל חבר בקבוצה בנפרד (ראו: בש"פ 3481/09 נחשונוב נ' מדינת ישראל , פסקה 9 (12.5.2009); בש"פ 123/05 מדינת ישראל נ' פינטו

(9.1.2005)).

28.

באשר למסוכנות בעבירות כלכליות, ההלכה היא כי במקרים של עבירות כלכליות המבוצעות תוך התארגנות של קבוצת עבריינים, באורח שיטתי ומתוכנן, בהיקף כספי ניכר או תוך שימוש באמצעים מתוחכמים, עשויה לקום עילת המסוכנות ( ראו: בש"פ 4720/15 בן משה נ מדינת ישראל , פסקה 19 (28.7.2015); בש"פ 6393/13 שפק נ' מדינת ישראל , פסקה 8 (20.10.2013)). המסוכנות גוברת ככל שמתקיימים מאפיינים רבים יותר מבין אלו אשר נמנו לעיל.

29.

על רקע דברים אלו, אפנה עתה להכריע בעניינו של כל אחד מהמשיבים לפניי. אציין כבר עתה, כי מצאתי שיש מקום להיעתר לבקשת המדינה להארכת מעצרם של כלל המשיבים לפניי, אולם זאת למשך תשעים ימים, כפי שאפרט ואבהיר להלן.

30.

אנדרו – לאחר שמיעת טענות הצדדים, שוכנעתי כי בעניינו של אנדרו, הכף נוטה לזכות האינטרס הציבורי ולהמשך מעצרו. בשלב הנוכחי, ההליך המשפטי בעניינו של אנדרו מתנהל בקצב סביר, בהתחשב בהיקפו הרחב של התיק ובזמן אשר נדרש להסדרת ייצוגו וללימוד התיק. בת"פ 47872-03-15 התקיימו כבר מספר ישיבות גישור, וכן קבועים 20 מועדים לדיוני הוכחות בתיק, אשר 10 מתוכם קבועים במסגרת תשעים הימים. משכך, ניתן לצפות להתקדמות משמעותית בהליך המשפטי בתקופת הארכת המעצר. נוכח האמור, ובהתחשב בכך שמדובר בבקשה ראשונה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים; במסוכנות הכלכלית הנשקפת מאנדרו על רקע מכלול נסיבות כתב האישום, חומרת המעשים המיוחסים לו וההשתייכות לקבוצה העבריינית; בעברו הפלילי בעבירות מס, אשר לא הרתיע אותו מהמעשים מושא כתב האישום; ובעובדה כי הוא מואשם גם בעבירות של שיבוש מהלכי משפט – אני נעתר לבקשה להארכת מעצר. באשר לבקשה להפנות את אנדרו להשלמת תסקיר המעצר בעניינו, הרי שמקומה הנכון הוא בערכאה הדיונית, במסגרת בקשה לעיון חוזר בהחלטה בדבר מעצר עד תום ההליכים, ולא במסגרת תגובה לבקשה להארכת מעצר.

31.

אוסאמה – אף בעניינו של אוסאמה, שוכנעתי כי יש מקום לקבל את הבקשה להארכת מעצרו. אמנם מבחינת התמשכות ההליכים, עניינו נבדל מזה של שאר המשיבים בבש"פ 8523/15 – שכן הוא השיב לכתב האישום כבר בחודש יולי 2015 וממתין מאותו מועד לתחילת דיוני ההוכחות, כך שאין לו כל חלק בכך שטרם נשמעו דיוני ההוכחות. עם זאת, אינני מקבל את טענתו כי המדינה היא הנושאת באחריות לעיכוב זה – מהשתלשלות האירועים, כפי שפורטו לעיל, עולה בבירור כי העיכוב בשמיעת התיק נבע מהקשיים בהסדרת הייצוג של שאר המשיבים בתיק. מכל מקום, לטעמי, מסוכנותו של אוסאמה וחומרת העבירות המיוחסות לו מצדיקה בשלב זה את המשך מעצרו. לאוסאמה מיוחס כי עמד בראש הקבוצה העבריינית והיה זה שהתווה את מדיניותה והפעיל את חברי הקבוצה באמצעות הנחיות. בנסיבות אלה, קיים חשש כי שחרורו עשוי להביא להתחדשות הפעילות העבריינית מצדו, גם במסגרת חלופת מעצר הדוקה (וראו בעניין זה את החלטתי בבש"פ 8389/15 מיום 27.12.2015). סבורני כי בשלב זה, כאשר מדובר בבקשה ראשונה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים, של מי שמהווה את ראש הקבוצה, הכף נוטה לכיוון הארכת מעצרו של אוסאמה. אמנם בעניינו של אוסאמה טרם נערכו דיוני הוכחות, וניתן להניח כי התיק לא יושלם בתקופת הארכת המעצר הנוכחית, אולם איני סבור כי יש בכך לשנות מנקודת האיזון. מטבע הדברים, בתיק מורכב כגון התיק מושא כתבי האישום, בו עבירות רבות ונאשמים רבים, נדרש זמן רב יותר כדי להגיע לשלב שמיעת ההוכחות, וקצב התקדמות ההליך צריך להיבחן בהתאם (ראו והשוו: בש"פ 6581/14 מדינת ישראל נ' מונדר , פסקה 16 (2.11.2014); בש"פ 5705/14 מדינת ישראל נ' שליו , פסקה 16 (2.9.2014)). לפיכך, אני נעתר לבקשה להארכת מעצרו של אוסאמה.

32.

עאסם – כאמור לעיל, טענתו העיקרית של עאסם היא כי המעשים המיוחסים לו בכתב האישום אינם מקימים מסוכנות כשלעצמם, והמשמעות השלילית אשר ניתנה להם נגזרת מהשיוך לקבוצה בלבד. ראשית, איני מקבל את הטענה כי במעשיו של עאסם אינה גלומה מסוכנות. לעאסם מיוחס במפורש בכתב האישום כי יחד עם אוסאמה ייצר 99 דוחות תקופתיים כוזבים לרשויות המס והוציא 518 חשבוניות פיקטיביות. מדובר בכמות עבירות כלכליות נכבדה, בהיקפים גבוהים, אשר בגינה נטען כי עאסם קיבל סך של למעלה מ-2 מיליון ש"ח. בכך, מתקיימים בעאסם התנאים לקיומה של מסוכנות כלכלית בדרגת חומרה משמעותית. יתרה מכך,

כפי שציינתי לעיל, עצם השתייכותו של עאסם לקבוצה העבריינית, והעובדה כי העבירות המיוחסות לו נעשו כחלק מקידומה של התוכנית העבריינית – יש בהן כדי להגביר את המסוכנות הכלכלית הגלומה במעשיו.

כמו כן, אין בידי לקבל את טענתו של עאסם כי חלוף הזמן והתקדמותו האיטית של ההליך העיקרי מטה את נקודת האיזון בעניינו לכיוון שחרורו ממעצר. הקושי בהסדרת ייצוגו של עאסם היווה גורם לעיכוב בשמיעת ההליך העיקרי, והוא אינו יכול להיבנות מכך. במכלול נסיבות המקרה שלפניי, ובפרט בהתחשב בכך שמדובר בהארכת מעצר ראשונה מעבר לתשעה חודשים, בתיק מורכב הכולל מספר נאשמים ומספר רב של עבירות – אני מוצא כי יש מקום להורות על הארכת מעצרו.

33.

בלאל ו מחמד נדאל – איני רואה מקום לקבל את טענותיהם של בלאל ומחמד נדאל בדבר מסוכנותם. מדובר בטענות אשר הועלו ונדחו כבר במסגרת הערר אותו הגישו על ההחלטה לעצור אותם עד לתום ההליכים בבש"פ 5761/15 (השופט א' שהם ), ואיני רואה מקום להידרש אליהן פעם נוספת. באשר לטענה בדבר השפעת חלוף הזמן על מסוכנותם, אני סבור כי בשלב זה, אין בה כדי להטות את הכף לכיוון שחרורם ממעצר, בהתחשב במכלול השיקולים עליהם עמדתי לעיל.

34.

מחמוד – בעניינו של מחמוד, לא מצאתי ממש בטענה כי חלקו במעשים המפורטים בכתב האישום מצומצם בהיקפו. בכתב האישום מיוחס למחמוד כי הוציא 551 חשבוניות פיקטיביות במסגרת הקבוצה העבריינית, וכן כי היה אחראי לפקח על פעילות הקבוצה ועל לקוחות חדשים. מעורבות זו בפעילות הקבוצה ודאי אינה מצומצמת בהיקפה, והיא מקיימת את התנאים לקיומה של מסוכנות כלכלית מצדו. במסגרת האיזון בין מכלול השיקולים הרלבנטיים להחלטה בבקשה להארכת מעצר, יש להעניק משקל לכך שסוגיית ייצוגו של מחמוד בהליך העיקרי הביאה למספר עיכובים בניהול ההליך. נוכח שיקולים אלו, אני מוצא כי בנסיבות העניין, הכף נוטה בשלב זה לכיוון הארכת מעצרו של מחמוד.

35.

מונתסר – אין בידי לקבל את טענתו של מונתסר כי לא יוחס לו בכתב האישום כל תפקיד ארגוני או קשירת קשר. בכתב האישום צוין כי פעילות הקבוצה העבריינית הוצא לפועל באמצעות צוותים, כאשר כלפי מונתסר נטען כי שימש ראש צוות. על פי המפורט בכתב אישום, ראש הצוות מהווה את הממשק בין הקבוצה לבין רוכשי החשבוניות הפיקטיביות, ובכך יש לו תפקיד בעל חשיבות בהוצאתו של הקשר לפועל. כמו כן, בכתב האישום מיוחס למונסתר כי הוציא 2,179 חשבוניות פיקטיביות. מדובר במספר חשבוניות הנופל רק מהמספר המיוחס לאוסאמה, שכלפיו נטען כי הוא העומד בראש הקבוצה. לטעמי, גם מספר החשבוניות המיוחסות למוסנתר, יש בהן להעיד על תפקידו במסגרת הקשר ועל המסוכנות הכלכלית הנשקפת ממנו. בנסיבות המקרה שלפניי, סבורני כי גם בעניינו של מונתסר, האיזון בין מכלול השיקולים הרלבנטיים מצדיק את הארכת מעצרו.

36.

עאמר – בכתב האישום שהוגש בעניינו, נטען כי עאמר היה אחראי על צוות, ויוחסה לו הוצאה של 1,271 חשבוניות פיקטיביות. משכך, אין לקבל את טענתו כי תפקידו על פי כתב האישום הסתכם בתפקיד של שליח בלבד. באשר להתקדמות ההליך המשפטי בעניינו, אף כאן אני מוצא כי אין בעובדה שבתיק התקיים דיון הוכחות אחד בלבד עד כה כדי להטות את הכף לכיוון שחרורו ממעצר. כאמור לעיל, מדובר בתיק מורכב והיקף חומר החקירה בו הוא רב ביותר. היקפו של התיק בא לידי ביטוי בזמן הרב אשר נדרש להסדרת ייצוגו של עאמר וללימוד חומר החקירה על ידי בא-כוחו. בנסיבות אלה, כאשר כעת קבועים בתיק תשעה מועדים נוספים לדיוני הוכחות עד לחודש אפריל 2016 ומדובר בבקשה ראשונה להארכת מעצר, יש מקום להורות על הארכת מעצרו של עאמר.

37.

מוחמד – טענותיו של מוחמד דומות בעיקרן לטענותיו של עאמר ונוגעות להתקדמות ההליכים בת"פ 45183-03-15. אף בעניינו, סבורני כי אין בטענות המועלות כדי לשנות מהאיזון עליו עמדתי לעיל. העיכוב בתחילת הדיונים בתיק נגזר מהיקפו ומורכבותו של התיק, ובשלב זה אין בכך להצדיק את שחרור של מוחמד ממעצר.

38.

המדינה מבקשת כי אשתמש בסמכותי לפי סעיף 62(ב) לחוק המעצרים ואורה על הארכת מעצרם של המשיבים ב-150 ימים נוספים. כבר צוין בפסיקת בית משפט זה כי הפעלת הסמכות לפי סעיף זה צריכה להיעשות בזהירות רבה ובמשורה, שכן הארכת המעצר ב-150 ימים היא בבחינת "חריג כפול" לתשעת חודשי המעצר הקבועים בחוק (ראו למשל: בש"פ 1002/13 מדינת ישראל נ' שירזי , פסקה 18 (28.2.2013)). לאחר שבחנתי את הבקשות שלפניי, סבורני כי אין אלו המקרים הראויים להפעלת הסמכות לפי סעיף 62(ב) לחוק המעצרים. עניינם של המשיבים נכנס עתה לשלב ההוכחות בכל אחד מהתיקים, וישנה חשיבות לפיקוחו של בית משפט זה על התקדמות ההליכים המשפטיים בעניינם. משכך, אני מוצא כי יש להאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים.

39.

סוף דבר, הבקשות מתקבלות בחלקן: מעצרו של המשיב בבש"פ 8520/15 יוארך בתשעים ימים נוספים החל מיום 23.12.2015, או עד למתן פסק דין בת"פ 47872-03-15 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם; מעצרם של המשיבים

בבש"פ 8523/15 יוארך בתשעים ימים נוספים החל מיום 23.12.2015 או עד למתן פסק דין בת"פ 47762-03-15 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם; ומעצרם של המשיבים בבש"פ 8596/15 יוארך בתשעים ימים נוספים החל מיום 22.12.2015 או עד למתן פסק דין בת"פ 45183-03-15 בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, לפי המוקדם.