בש"פ 5112/15 מחמוד טחאן נ. מדינת ישראל

1.

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ר' פרידמן-פלדמן ), במ"ת 47711-03-15, מיום 14.7.2015, בגדרה הוחלט להורות על מעצרו של העורר, עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

כתב האישום שהוגש נגד העורר

2.

נגד העורר וחמישה נאשמים נוספים (להלן ביחד: הנאשמים ), ביניהם שלושה מאֶחָיו של העורר, ונגד שלושים חברות בבעלותם של הנאשמים (להלן: החברות ) הוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום מתוקן, המשתרע על פני 51 עמודים. כתב האישום המתוקן מייחס לנאשמים ולחברות שורה ארוכה של עבירות מע"מ, מס הכנסה, הלבנת הון, ומתן שוחד, ובין היתר, מדובר בעבירות אלה: הכנה וניהול של פנקסי חשבונות כוזבים, לפי סעיף 117(ב)(6) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: חוק מע"מ ); ניכוי תשומות מס ללא מסמך כדין בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 117(ב)(5) בצירוף סעיף 117(ב2)(2)-(3) לחוק מע"מ; גרימה לאחר להתחמק או להשתמט מתשלום מע"מ, לפי סעיף 117(ב1) לחוק מע"מ; עזרה לאחר להתחמק מתשלום מס, לפי סעיף 220(4) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: פקודת מס הכנסה ); עזרה לאחר להתחמק מתשלום מס במרמה, עורמה או תחבולה, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה; עשיית פעולה ברכוש אסור, לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון ); עשיית פעולה ברכוש בידיעה שהוא אסור, לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון; ומתן שוחד, לפי סעיף 291 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

על-פי כתב האישום המתוקן, החל מפברואר 2011 ועד לפברואר 2015, במועדים שאינם ידועים במדוייק למאשימה, קשרו הנאשמים קשר לביצוע העבירות כמפורט לעיל, במטרה להפיק רווח כספי. לצורך קידום הקשר, הקימו הנאשמים עשרות " חברות קש ", על שמן הם הוציאו מסמכים רבים הנחזים להיות חשבוניות מס תקינות, בעוד שמדובר בחשבוניות " פיקטיביות ", מהן הנאשמים יוכלו לנכות מס תשומות. כתוצאה מן הקשר, כך נטען, הונו הנאשמים את רשויות המס בהיקף כספי של כ-600,000,000 ₪, והלבינו הון בסך כולל של לפחות 140,476,580 ₪.

הבקשה למעצר עד תום ההליכים

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום נגד העורר, הגישה המשיבה בקשה להאריך את מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בבקשתה טענה המשיבה, כי באמתחתה ראיות לכאורה " מוצקות " להוכחת האישומים המיוחסים לעורר וליתר הנאשמים, ובכלל זאת, הודאתם של חלק מהנאשמים; מסמכים וחומרים רבים שנתפסו ברשות הנאשמים; והאזנות סתר " החושפות את הפעילות המתוארת ". על רקע עברו הפלילי של עורר, הכולל עבירות של חבלה חמורה, והחזקת סכין שלא כדין, ובשים לב לחומרת העבירות המיוחסות לו, טענה המשיבה כי נשקפת מן העורר מסוכנות רבה. ביתר שאת אמורים הדברים, כך לטענת המשיבה, בשל כך ש" פעילותם הפלילית של [הנאשמים] התבצעה במסגרת קשירת קשר לביצועה של תכנית עבריינית רחבת היקף ורבת משתתפים שנעברה לאורך מספר שנים, בסכומי כסף גבוהים מאוד ובתחכום רב ". עוד ציינה המשיבה בבקשתה, כי קיים חשש ממשי מפני שיבוש הליכי משפט, העלמת רכוש, השפעה על עדים או פגיעה בראיות, באם ישוחררו העורר, או יתר הנאשמים ממעצר.

ההליכים בפני בית משפט קמא

4.

בדיון בהארכת מעצרו, אישר העורר כי אין מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו. לצד זאת, ובשים לב להמלצת שירות המבחן בעניינו, טען העורר כי יש מקום להורות על שחרורו לחלופת מעצר. לשיטתו של העורר, שירות המבחן המליץ כאמור, לאחר ש" בחן את כל השיקולים הרלוונטיים, את הסיכונים והאיזונים ". המשיבה, מנגד, סברה כי אין מקום לשחרר את העורר לחלופת מעצר. לטענת המשיבה, העורר היה " איש אמונו " של הנאשם 1, שהוא, על-פי כתב האישום, " הרוח החיה של הקבוצה ". לכך יש להוסיף, כך טענה המשיבה, את הסיכון הנשקף מפני העורר, אשר " בידיו הכלים לבצע עבירות נוספות ".

5.

בהחלטה, מיום 14.7.2015, קיבל בית משפט קמא את בקשת המשיבה, והורה על הארכת מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. נקבע בהחלטה, כי כאשר עסקינן בעבירות כלכליות " על-פי רוב, אין מסוכנות ולא נדרש מעצר עד תום ההליכים ", ואולם, במקרה דנא, " אופן ביצוע העבירות, תוך התארגנות מסודרת וחלוקת תפקידים, תכנון המעשים, התחכום, ושיתוף אנשים רבים נוספים בשרשרת הפעולות לביצוע העבירות ", מעידים על מסוכנותו של העורר ויתר הנאשמים, כמו גם על החשש מפני שיבוש הליכי משפט. בהתייחס לתסקיר שירות המבחן בעניינו של העורר, ציין בית משפט קמא כי חלופת המעצר המוצעת על-ידי העורר בחיק משפחתו, אינה ראויה, שכן " קשה לסמוך על בני המשפחה שיצליחו למנוע [ממנו] לבצע עבירות, יצליחו לחסום לאורך זמן את [גישתו] לטלפונים ולמחשבים, ואף קשה להניח שבני המשפחה יסגירו את [העורר] אם יתברר [שהפר] את תנאי השחרור ". עוד קבע בית משפט קמא, בהקשר לכך, כי לנוכח מהות העבירות, חומרתן, ואופיין, לא ניתן לתת כל אמון בעורר.

הערר

6.

ביום 22.7.2015, הגיש העורר את הערר שלפניי, במסגרתו טען כי שגה בית משפט קמא משהורה שלא לשחררו לחלופת מעצר, באשר שירות המבחן המליץ על כך " במפורש ". עוד טען העורר, בהקשר זה, כי שירות המבחן נתן את דעתו לשיקולים הרלוונטיים בעניינו של העורר, ובין היתר, לחרטה שהוא הביע על התנהלותו; לרצונו האותנטי לדאוג לאשתו ולילדיו; ולנסיבותיו האישיות המיוחדות. העורר הדגיש, כי המשיבה נתנה את הסכמתה לעריכת תסקיר שירות מבחן בעניינו, והסכמה זו " אינה יכולה להיות ריקה מתוכן ", שכן " הדבר יוצר אשליה לעורר וכן צפייה מטעה להשתחרר בסופו של דבר ".

7.

בדיון שנערך בפניי, ביום 30.7.2015, הוסיף בא-כוחו של העורר, עו"ד אל טורי נמר, כי יש להבחין בין רמת מסוכנותו של העורר, לבין רמת מסוכנותם של יתר הנאשמים. זאת שכן, לעורר מיוחסות אך ורק " עבירות כלכליות ", שעה שליתר הנאשמים מיוחסות עבירות חמורות יותר. עוד טען עו"ד נמר, כי " החלופה שהצענו מהודקת ", וכי העורר יהא מוכן לקבל " כל תנאי [שחרור] נוסף שבית המשפט יראה לנכון ".

תגובת המשיבה

8.

בא-כוחה של המשיבה, עו"ד יורם הירשברג, סמך את ידו על החלטתו של בית משפט קמא. לשיטתו של עו"ד הירשברג, קיימת במקרה דנן עילת מסוכנות בעלת עוצמה רבה, לנוכח היקפן " העצום " של עבירות המס והשימוש הנרחב בחשבוניות " פיקטיביות ", וזאת לאורך שנים. במענה לטענת העורר, לפיה הסכמת המשיבה לעריכת תסקיר שירות מבחן בעניינו יצרה אצלו ציפייה להשתחרר לחלופת מעצר, טען עו"ד הירשברג כי אין כל פסול בהתנהלות המשיבה. זאת, מאחר ש" פעמים רבות [המשיבה] מסכימה לתסקיר כדי שמלוא המידע יהיה בפני בית המשפט ", אך אין בכך כדי לחייבה לקבל את המלצות התסקיר.

דיון והכרעה

9.

לאחר שעיינתי בחומר שהונח בפניי, והאזנתי בקשב רב לטיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דינו של הערר להידחות, כפי שיפורט להלן.

10.

סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 קובע שלושה תנאים מצטברים הנדרשים לצורך מעצרו של נאשם עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, והם: קיומן של ראיות לכאוריות להוכחת אשמתו של אותו נאשם; קיומה של עילת מעצר; והיעדר חלופה אחרת המאפשרת, בנסיבות העניין, להשיג את מטרת המעצר בדרך פוגענית פחות בחירותו של הנאשם (בש"פ 5109/15 ביטון נ' מדינת ישראל (30.7.2015) (להלן: עניין ביטון ); בש"פ 5090/15 חטיב נ' מדינת ישראל (30.7.2015); בש"פ 3341/15

אוזנה נ' מדינת ישראל (20.5.2015)).

גדר המחלוקת , במקרה דנא, נוגע לשאלה, האם יש להורות על שחרורו של העורר לחלופת המעצר המוצעת, אם לאו? כידוע, בבואו לבחון שאלה זו על בית המשפט לשאול עצמו, ראשית לכל, האם חלופת מעצר כלשהי תסכון, באופן שיהא בה כדי להפיג את מסוכנותו של העורר. בשלב השני, וככל שקיימת היתכנות לשחרור הנאשם לחלופה כלשהי, יש לבחון באופן פרטני את חלופות המעצר האפשריות מבחינתו של הנאשם (עניין ביטון ; בש"פ 2819/15 פלוני נ' מדינת ישראל (17.5.2015); בש"פ 6538/14 אל מהר נ' מדינת ישראל (23.10.2014); בש"פ 6550/14 בן סעדון נ' מדינת ישראל (21.10.2014)).

ובחזרה לענייננו. כעולה מכתב האישום, מן העורר, כמו גם מיתר הנאשמים, נשקפת מסוכנות גבוהה ביותר, הנובעת מאופן ביצוע העבירות; היקף ההונאה (שהינו, לכאורה, למעלה מ-700,000,000 ₪); משך תקופת ההונאה; מידת התכנון והתחכום בביצוע העבירות, וכיוצא באלה. ביתר שאת אמורים דברים אלו, לנוכח העובדה שהמעשים המיוחסים לעורר בוצעו באופן שיטתי, מתמשך, ולמען בצע כסף.

יפים, בהקשר זה, דברי השופטת (כתוארה אז) ד' ביניש : " עבירות רכוש המבוצעות באורח שיטתי, או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של עבריינים מספר, או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים, עלולות לפי מהותן ונסיבות ביצוען לסכן את ביטחון האדם ואת ביטחון הציבור " (בש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל , פ"ד נב(4) 268, 271 (1998).

לצד מסוכנותו של העורר, קיים חשש מפני שיבוש הליכי המשפט באם הוא ישוחרר לחלופת מעצר. שהרי, כידוע, כאשר בעבירות כלכליות עסקינן, " קיים חשש ממשי כי הנאשם ימשיך במעלליו גם בעת שהותו בחלופת מעצר, תוך חזרה לאותה זירת פעולה " (בש"פ 4658/15 פישר נ' מדינת ישראל (9.7.2015)). די בכך, כדי להביא למסקנה, כי כל חלופת מעצר לא תסכון, כדי להפיג את מסוכנותו של העורר.

מעבר לזאת, ולמעלה מן הדרוש, אציין כי הנני תמים דעים עם בית משפט קמא, כי חלופת המעצר אותה הציע העורר, בחיק משפחתו, אינה יכולה לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו.

11.

עור רואה אני להוסיף, כי אין בידי לקבל את טענת העורר, לפיה לא היה מקום לדחות את בקשתו להשתחרר לחלופת המעצר, לאחר שחלופה זו נבחנה ונמצאה כראויה על-ידי שירות המבחן. כפי שציינתי בעניין ביטון :

"תסקיר שירות המבחן מהווה כלי עזר נוסף עבור בית המשפט, עת שנבחנת חלופת המעצר המוצעת על-ידו. על-כן, המידע העולה ממנו, עשוי לשפוך אור נוסף על הנאשם, בשלב של הארכת מעצרו עד לתום ההליכים. לפיכך, גם אם ניכרת בכתב האישום מסוכנות רבה המיוחסת לנאשם, אין כל פסול בעריכת תסקיר שירות מבחן ובחינתה של חלופת מעצר בעניינו".

ועור ראו:

"לצורך שיקולי החלופה על בית המשפט להיות מודע לתמונה בכללותה, והתסקיר עשוי לכלול נתונים שאחרת לא היו מגיעים לידיעת בית המשפט (כגון נתונים אישיים או משפחתיים מיוחדים וכו') ושיש בכוחם להשפיע על שיקול דעתו. לא ניתן מראש לדעת אילו נתונים יוצגו בתסקיר המעצר, ועל כן ניתן (ולעיתים אף צריך) להורות על הגשתו גם במקרים בהם המעשה מעיד על מסוכנות ניכרת" (בש"פ 8822/13 אבו נג'מה נ' מדינת ישראל (5.1.2014) .

לאור האמור, אינני רואה נפקא מינה לעובדה שהמשיבה נתנה את הסכמתה לעריכת תסקיר שירות המבחן.

12.

אשר על כן, דינו של הערר להידחות.