בש"פ 6422/15 מונתסר טחאן נ. מדינת ישראל

עיינתי בבקשה להארכת מועד ובתגובת המשיבה לה. צודקת המשיבה, כי מתעוררת תהייה של ממש מדוע עו"ד פרסקי, אשר מונה על ידי הסניגוריה הציבורית לייצג את המבקש עוד ביום 9.8.2015, לא ראה להגיש לכל הפחות בקשת ארכה להגשת הערר בתוך פרק הזמן הקבוע בדין. לכך מצטרפת העובדה, כי אין בידי לקבוע כי סיכוייו של הערר אשר מתבקשת ארכה להגשתו גבוהים (ולא למותר להזכיר את החלטותיו של כב' השופט א' שהם הדוחות עררים אשר הוגשו על אותה החלטה על ידי נאשמים אחרים: בש"פ 5112/15, החלטה מיום 3.8.2015; בש"פ 5761/15, החלטה מיום 2.9.2015).

חרף האמור, לאחר ששקלתי בדבר החלטתי, לא בלי היסוס, שלא לחסום את דרכו של המבקש להגשת הערר. זאת, מן הטעמים המצטברים הבאים: ראשית , פנייתו של המבקש לסניגוריה הציבורית לשם קבלת ייצוג בוצעה זמן קצר בלבד לאחר מתן ההחלטה מושא הליך זה (מיום 14.7.2015), כלומר - הוא פעל בשקידה ראויה. שנית , הזמן אשר לקח למינוי הסניגור, לקבלת חומר החקירה וללימודו, מהווה הסבר מסוים לעיכוב בהגשת ההליך (וזאת מבלי שנעלמו מעיניי טענותיה של המשיבה בעניין זה ומבלי לגרוע מן האמור בפיסקה הקודמת). שלישית , מהות ההליך, שעניינו מעצר עד תום ההליכים, תומך אף הוא במתן ארכה.

התוצאה היא כי הבקשה מתקבלת. המזכירות תפתח הליך מתאים, תתייק בו את הודעת הערר ואת החלטתי זו, ותביא אותו לפני שופט ללא דיחוי.