בש"פ 2291/13 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

לפני בקשה לפי סעיף 62(א) ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) , התשנ"ו- 1996 (להלן: חוק המעצרים) , להאריך את מעצרם של המשיבים ב-90 ימים נוספים, שימנו, ביחס למשיב 1 החל מתאריך 05.04.2013, וביחס למשיב 2 החל מתאריך 11.04.2013, או עד למתן פסק דין ב-ת"פ 45374-11-11 בבית המשפט המחוזי בירושלים, הכל לפי המוקדם מביניהם.

מאחר שפרטי הפרשה שבפני נסקרו בהרחבה בהחלטותיו השונות של בית משפט זה (אשר אליהן אתייחס בהמשך), אסתפק פה בהצגה תמציתית של הנתונים הנדרשים להכרעה בבקשה שבכאן.

עובדות כתב האישום, הליכי המעצר וההליך העיקרי

2.

נגד המשיבים, ונאשמים נוספים (שעניינם איננו עומד בפני), הוגש כתב אישום מתוקן, הכולל שני אישומים:

בגדרי האישום הראשון

נטען כי המשיבים היו פעילים במסגרת ועדה המבצעת פעילות בשם ארגון החמאס. לשם היגוי הפעילות וניהולה מתכנסת מעת לעת מועצה מייעצת (להלן: המועצה ), עליה נמנים המשיבים. במהלך חודש אוגוסט 2010 בחרה המועצה במשיבים ובאדם נוסף לשמש כוועדה ניהולית של המועצה (להלן: הוועדה ). במסגרת פעילות הוועדה התכנסו חבריה בתדירות משתנה, במקומות שונים ובאופן דיסקרטי, וגיבשו החלטות שתאפשרנה את הוצאת רעיונותיהם מן הכוח אל הפועל. במסגרת זו מונה המשיב 1 לראש הוועדה לעניינים חברתיים, ולממונה על גיוס כספים ומימון כלל פעילות החמאס באזור ירושלים, והמשיב 2 מונה לראש וועדת ההשכלה. במסגרת החלטות הוועדה פעלו המשיבים, בין היתר, לתמיכה במוסדות החינוך, העברת שיעורי קוראן והלכה, סעודות ציבוריות במהלך חודש הרמדאן, הפעלת קייטנות, מחנות קיץ ופעילויות חינוכיות מגוונות. כמו כן פעלו המשיבים יחד עם אחרים גם למען הגשת סיוע למשפחות נזקקות, השתתפות פעילי חמאס באירועים קהילתיים ופרטיים, ביקורי משפחות "שהידים", משפחות אסירים ביטחוניים ואסירים משוחררים. בנוסף, פעל המשיב 1 לגיוס כספים לצורך הקמת בית ספר. המעשים המתוארים לעיל, כך על פי הנטען בכתב האישום המתוקן, נעשו על מנת להעלות את קרנו של ארגון החמאס בקרב תושביה המוסלמים של ירושלים.

נוכח הנטען באישום הראשון לכתב האישום המתוקן, הואשמו המשיבים בפעילות בארגון טרוריסטי (עבירה לפי סעיף 2 ל פקודה למניעת טרור, התש"ח-1948 (להלן: הפקודה )), ובחברות בארגון טרוריסטי (עבירה לפי סעיף 3 ל פקודה ).

בגדרי

האישום השני נטען כי המשיב 1 פנה בראשית שנת 2011 אל חבר הוועדה פ' (שהוא המשיב בבש"פ 2292/13, ואשר עניינו נידון בפני ביחד עם עניינם של המשיבים כאן), וביקש ממנו סיוע בהעברת כספים מירדן לירושלים, אשר נועדו למימון פעילות החמאס בירושלים המתוארת באישום הראשון. על פי הנטען בכתב האישום המתוקן, במהלך שנת 2011 העביר פ' אל המשיב 1 סכום של כ-500,000 דינר ירדני.

נוכח הנטען באישום השני לכתב האישום המתוקן, הואשם המשיב 1 בביצוע פעולה ברכוש למטרות טרור (עבירה לפי סעיף 8(א) ל חוק איסור מימון טרור, התשס"ה-2005 ), בהלבנת הון (עבירה לפי סעיף 3 ל חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 ), ובפעילות בארגון טרוריסטי (עבירה לפי סעיף 2 ל פקודה ).

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום נגד המשיבים הגישה המבקשת גם בקשה להארכת מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. בתאריך 19.12.2011 הורה בית המשפט המחוזי הנכבד (כב' השופט ר' כרמל ) על מעצרו של המשיב 2 עד לתום ההליכים. בתאריך 26.12.2011, נוכח הסכמתו של המשיב 1, הורה בית המשפט המחוזי הנכבד (כב' השופט ד"ר י' מרזל ) גם על מעצרו של המשיב 1 עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

4.

מאחר שההליך הפלילי המתנהל נגד המשיבים לא הסתיים כעבור תשעה חודשים, הגישה המבקשת לבית משפט זה בקשה להארכת מעצרם, לפי סעיף 62 ל חוק המעצרים . בתאריך 16.08.2012 קבע חברי, השופט א' רובינשטיין (בש"פ 6029/12), כי יש להיענות לבקשה בחלקה, וזאת נוכח בכירותם הלכאורית של המשיבים בארגון החמאס. יחד עם זאת, נוכח עיכובים שונים בהתנהלותו של ההליך העיקרי, הורה השופט רובינשטיין על הארכת מעצרם של המשיבים ב-45 ימים בלבד, חלף 90 הימים להם עתרה המבקשת.

5.

משלא הסתיים משפטם של המשיבים בתום 45 הימים שנקבעו בהחלטתו של השופט רובינשטיין , שבה המבקשת והגישה בקשה שנייה להארכת מעצרם. בהחלטתו מתאריך 10.10.2012 הורה חברי, השופט י' עמית (בש"פ 7090/12) על הארכת מעצרו של המשיב 1 בתשעים ימים, וזאת נוכח מעמדו הבכיר יחסית, לכאורה, בהיררכיית ארגון החמאס. ביחס למשיב 2 קבע השופט עמית כי יערך בעניינו תסקיר מטעם שירות המבחן, לצורך בחינת חלופה ברוח החלטתו של חברי, השופט רובינשטיין ב-בש"פ 9577/11 זלום נ' מדינת ישראל

(09.01.2012) (להלן: עניין זלום ). גם בהחלטה זו התייחס השופט עמית להתמשכותו של ההליך העיקרי בעניינם של המשיבים, וציין כי חלק מהעיכובים נובעים מהתנהלותה של המבקשת.

נוכח החלטתו זו של השופט עמית , הוגש בתאריך 18.11.2012 תסקיר שירות המבחן ביחס למשיב 2, בגדרו התרשם שירות המבחן כי חלופת המעצר אותה הציע המשיב 2 בבית צפאפה איננה הולמת את רמת הסיכון הנשקפת ממנו. בהחלטתו מתאריך 27.12.2012 הורה בית המשפט המחוזי הנכבד כי חלופת המעצר שאותה הציע המשיב 2 איננה מספקת, ולכן יש להותירו במעצר. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי אם בעתיד יוכל המשיב 2 להציע חלופה שונה, העולה בקנה אחד עם ההחלטה ב עניין זלום , ניתן יהיה לשוב ולשקול את שחרורו לחלופת מעצר.

6.

בחלוף 90 הימים אשר נקצבו בהחלטתו של השופט עמית , הוגשה לבית משפט זה הבקשה שלישית להארכת מעצרם של המשיבים לפי סעיף 62 ל חוק המעצרים . בתאריך 16.01.2013 הורה חברי, השופט נ' סולברג (בש"פ 9434/12) על הארכת מעצרו של המשיב 1 ב-90 ימים, וזאת על רקע מעמדו הבכיר לכאורה של המשיב 1 בחמאס. בתאריך 08.01.2013 קבע חברי, השופט צ' זילברטל (בש"פ 15/13), כי גם מעצרו של המשיב 2 יוארך ב-90 ימים, אך הוסיף כי: "נוכח ההחלטות שניתנו בעניינו בעבר והימשכות ההליכים כבר זמן רב, ניתן יהיה לשקול שחרורו לחלופה ראויה, ככל שתוצע ותיבחן".

עתה, ומשהסתיימו 90 הימים עליהם הורו השופטים סולברג ו זילברטל בהחלטותיהם הנ"ל, עותרת המבקשת להארכה מעצרם של המשיבים בפעם הרביעית.

7.

במסגרת ההליך העיקרי המתנהל נגד המשיב בבית המשפט המחוזי, מסרה המבקשת כי עד כה התקיימו בתיק 10 דיוני הוכחות, במהלכם נשמעה עדותם של 7 עדי תביעה (לרבות עדותו של פ'). נכון לעת הנוכחית, קבועה ישיבת הוכחות אחת נוספת בתיק – לתאריך 04.04.2013.

טענות הצדדים

8.

המבקשת טוענת, כי המעשים המיוחסים למשיבים, אשר במרכזם פעילות שמטרתה לחזק את ארגון החמאס, המוגדר כארגון טרור, מעידים על מסוכנותם הרבה. מסוכנות זו מקבלת משנה תוקף, כך לשיטת המבקשת, נוכח מעמדם הבכיר של המשיבים בארגון החמאס, וכן לאור עברם הפלילי.

עוד טוענת המבקשת כי קצב התקדמות ההליך העיקרי בעניינם של המשיבים הוא סביר, וכי בדעתה של המבקשת לפנות לבית המשפט המחוזי הנכבד בבקשה להאיץ את קצב ניהול ההליך.

9.

המשיב 1 מצידו טוען כי קצב התקדמות ההליך העיקרי איננו משביע רצון, וציין כי במהלך הארכת המעצר האחרונה התקיים דיון הוכחות אחד בלבד, ונוכח התנהלות ההליך עד כה לא נראה כי הוא צפוי להסתיים בעתיד הקרוב.

עוד טוען המשיב 1 כי חלוף הזמן מביא לשינוי נקודת האיזון, כך שעתה יש מקום לשחררו לחלופת מעצר. בהקשר זה ציין המשיב 1 כי מעורבים אחרים בפרשה שוחררו לחלופות מעצר שונות, וכי יש באפשרותו להציע חלופה מחוץ לירושלים.

10.

המשיב 2 הצטרף לטענתו של המשיב 1 באשר לקצב התקדמות ההליך העיקרי. ביחס לחלופת מעצר, טוען המשיב 2 כי אין באפשרותו להציע חלופה מחוץ לירושלים. המשיב 2 ציין שמרבית בני משפחתו מתגוררים בשכונת בית צפאפה, וכי אין הוא מסוגל לעמוד, מבחינה כלכלית, בחלופה כלשהי באזור המרוחק ממקום מגורי משפחתו הגרעינית.

11.

כאן המקום לציין, כי במהלך הדיון שנערך בפני הצעתי לצדדים מתווה להחלטה מוסכמת בבקשה. מאחר שהדבר לא הסתייע, יש להכריע בבקשה על פי הדין, ולכך אפנה עתה.

דיון והכרעה

12.

לאחר שעיינתי בבקשה ובחומר שצורף לה, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים בדיון שנערך בפני – הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת המדינה להתקבל , אך זאת בשים לב לאמור בפיסקה 16 שלהלן. את הנימוקים להחלטתי אפרט מיד בסמוך.

13.

על פי פסיקתו של בבית משפט זה, לצורך הכרעה בבקשה לפי סעיף 62 ל חוק המעצרים , יש לבחון, בין היתר, האם משך הזמן שחלף מיום הגשת כתב האישום מביא לשינוי נקודת האיזון עד כדי הטיית הכף לעבר שחרורו של הנאשם ממעצר (ראו לדוגמה החלטתי מהעת האחרונה ב-בש"פ 1002/13 מדינת ישראל נ' שירזי (28.02.2013)). כפי שציינתי שם, הפרמטרים המרכזיים הנלקחים בחשבון במסגרת זו הם, בין השאר, אלה: קצב התקדמות ההליך העיקרי והצפי באשר למועד סיומו, עוצמת עילת המעצר נגד הנאשם, וקיומה של חלופת מעצר הולמת, בהתחשב בנסיבות. אחיל עתה מרכיבים אלה על ענייננו.

14.

אפתח בהתייחסות לאופן התנהלותו של ההליך העיקרי: נראה כי חרף העובדה שהמשיבים שוהים במעצר כמעט שנה ומחצה – כל הצדדים הרלבנטיים לא שקדו די על קידומו המהיר של ההליך, וזאת בלשון המעטה. לא למותר להזכיר בהקשר זה את האמור בסעיף 125 ל חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 , הקובע כדלקמן:

"כל עוד לא הוחל בגביית ראיות, רשאי בית המשפט מזמן לזמן לדחות את מועד תחילת המשפט או המשכו כפי הצורך; הוחל בגביית הראיות, ימשיך ברציפות יום יום עד גמירא , זולת אם ראה, מטעמים שיירשמו, כי אין כל אפשרות לנהוג כך"

(ההדגשה הוספה – ח"מ ).

ב-ע"פ 4865/09 פלדמן נ' בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (09.07.2009) (להלן: עניין

פלדמן ) התייחס בית משפט זה בהרחבה לסעיף 125 הנ"ל. כפי שנאמר שם: " כל המצוי בנעשה בבתי המשפט בארץ יודע, כי ברגיל משפטים אינם נשמעים ברציפות", וזאת, בין היתר, נוכח העומס האדיר המוטל על הערכאות המשפטיות בישראל. יחד עם זאת, הדבר איננו יכול להביא להתעלמות מציוויו של המחוקק, ולכן גם אם לא ניתן, בשל אילוצים שונים, לנהל את המשפט "ברציפות יום יום עד גמירא", הרי שלמצער יש לנהלו באופן מואץ הרבה יותר מאשר ישיבת הוכחות בודדת במשך שלושה חודשים תמימים, כפי שארע בעניינם של המשיבים במהלך הארכת המעצר האחרונה (ונזכור כי מדובר בהארכת מעצר, מכח סעיף 62 ל חוק המעצרים , בפעם

השלישית ). ודאי שכך הם פני הדברים לנוכח הערותיהם של חברי השופטים בהחלטות, אשר פורטו לעיל.

אדגיש כי אינני סבור כי האחריות להתנהלותו בעצלתיים של ההליך העיקרי רובצת במלואה, או ברובה הגדול, לפתחו של צד מסוים. ואולם נוכח המצב שנוצר דומני, כי הן המבקשת, הן המשיבים, וכפועל יוצא מכך אף הערכאה המבררת – נדרשים כולם לשנס מותניים, וליתן קדימות להליך המתנהל בעניינם של המשיבים. יש לפעול איפוא לשם הוספתם של מועדי דיון רבים (כמובן, בהתאם ליומנו של בית המשפט, ועל פי בקשה שיגישו הצדדים, או מי מהם), ולהביא לכך שההליך יבוא לסיומו, או לפחות יתקדם באופן משמעותי עוד במהלך הארכת מעצר זו.

15.

מכאן אפנה לניתוח עוצמתה של עילת המעצר נגד המשיבים. אומר מיד, כי בכל האמור בסוגייה זו מקובלת עלי עמדת המבקשת לפיה מעמדם המרכזי, לכאורה, של המשיבים, בארגון החמאס שהוכרז כארגון טרור, בשילוב עם המעשים המיוחסים להם – מעידים על מסוכנות בעוצמה רבה יחסית. בכירותם של המשיבים בחמאס, אשר הוכרה בכל החלטותיו של בית משפט זה בעניינם, אף מצדיקה לכאורה את הבדלתם מיתר המעורבים בפרשה, שחלקם שוחררו זה מכבר לחלופות מעצר שונות.

16.

השאלה הנשאלת עתה היא מה הוא האיזון הראוי בין מכלול הפרמטרים הנ"ל, וביתר פירוט: האם חלוף הזמן, ואופן התנהלותו של ההליך העיקרי עד כה, מצדיקה את שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר חרף מסוכנותם הרבה?

בשוקלי את הנתונים השונים – אלה הפועלים לחובת המשיבים, ואלה הנוטים לזכותם – מסקנתי היא כי האיזון הנכון מוביל למסקנה שאליה הגיע חברי, השופט רובינשטיין ב עניין זלום הנ"ל. וכך סוכמו הדברים בפיסקה י"ג שם:

"... עדיין עומדת השאלה האין דרך להפיג את המסוכנות על-ידי חלופה שאינה מעצר מאחורי סורג ובריח, כמצוות חוק המעצרים. לטעמי אין, במובהק, מקום להחזרת העוררים לחלופה בביתם או בירושלים כל עיקר. דעת לנבון נקל כי בהיותם בקרב אוכלוסיית היעד שלהם לא יקשה עליהם לפעול גם במעצר בית. בכך תסוכל מטרת האכיפה, והמסוכנות תתממש – ואין לתת יד לכך. הוראת חוק המעצרים לעניין השגת מטרת המעצר בדרכים הפחותות ממעצר מאחורי סורג ובריח משמעה כי יש צורך להשיג את תכלית המעצר, ודבר זה מן הנמנע באבו ג'וז ובירושלים בכלל... המדובר בתושבי ישראל ועל כן אין מניעה לחיפוש חלופה בישראל מחוץ לירושלים. לשם כך יוגש בתוך חמישה עשר יום תסקיר שירות המבחן למבוגרים לעניין אפשרות חלופה כאמור, קרי, בישראל ולא באיו"ש – ומחוץ לירושלים. בידי העוררים להגיש הצעות לשירות המבחן לשם בדיקתן. התסקיר יונח על שולחנו של בית המשפט המחוזי שיבחן את אפשרויות השחרור לחלופה ויחליט לפי שיקולו, וככל שתימצא חלופה יהא זה תוך הפקדות וערבויות של ממש, איזוק אלקטרוני, הפקדת דרכון ועיכוב יציאה".

אני בדעה כי משך הזמן שבו שוהים המשיבים במעצר, בשילוב עם קצב התקדמותו

של ההליך העיקרי בעניינם (שאיננו משביע רצון, כאמור) – אכן מצדיק את הצורך לבדוק את שחרורם לחלופת מעצר, ובלבד שחלופה זו תהיה מהודקת, ושלא בתחומי העיר ירושלים, או בשטחי איו"ש (וזאת בהתאם לרציונל, אשר נראה שעמד בבסיס החלטתו הנ"ל של השופט רובינשטיין ). הנה כי כן היה והמשיבים יוכלו להציע חלופה שתעמוד בתנאים אלה – שמורה להם הזכות לפנות לבית המשפט המחוזי הנכבד בבקשה לעיון חוזר, דיון אותו יקיים בית המשפט המחוזי לאחר שיתקבל תסקיר חלופת מעצר משירות המבחן ביחס לחלופה המוצעת.

17.

סוף דבר: נוכח כל האמור לעיל – בקשת המדינה מתקבלת . לפיכך, ובשים לב לאמור בפיסקה 16 שלעיל, הנני מורה כדלקמן:

(א)

מעצרו של המשיב 1 מוארך בזאת ב-90 ימים נוספים, שימנו החל מתאריך 05.04.2013, או עד למתן פסק דין ב-ת"פ 45374-11-11 בבית המשפט המחוזי בירושלים, הכל לפי המוקדם מביניהם.

(ב)

מעצרו של המשיב 2 מוארך בזאת ב-90 ימים נוספים, שימנו החל מתאריך 11.04.2013, או עד למתן פסק דין ב-ת"פ 45374-11-11 בבית המשפט המחוזי בירושלים, הכל לפי המוקדם מביניהם.