בש"פ 2292/13 מדינת שיראל נ. פלוני

1.

לפני בקשה לפי סעיף 62(א) ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) , התשנ"ו- 1996 (להלן: חוק המעצרים) , להאריך את מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים, שימנו החל מתאריך 05.04.2013, או עד למתן פסק דין ב-ת"פ

45412-11-11 בבית המשפט המחוזי בירושלים, הכל לפי המוקדם מביניהם.

מאחר שעיקרי הפרשה פורטו בעבר בהחלטות בית משפט זה (אליהן אתייחס בהמשך החלטתי) – להלן יוצגו בתמצית רק הנתונים הנדרשים להכרעה בבקשה שבכאן.

עובדות כתב האישום, הליכי המעצר וההליך העיקרי

2.

נגד המשיב ונאשם נוסף (שעניינו איננו עומד בפני), הוגש כתב אישום הכולל שני אישומים:

לפי הנטען באישום הראשון , המשיב היה פעיל במסגרת וועדה המבצעת פעילות בשם ארגון החמאס, אשר הוכרז כארגון טרור. לשם היגוי הפעילות וניהולה מתכנסת מעת לעת מועצה מייעצת (להלן: המועצה ), עליה נמנה המשיב. במהלך חודש אוגוסט 2010 בחרה המועצה במשיב (ובאחרים) לשמש כוועדה הניהולית של המועצה (להלן: הוועדה ). במסגרת החלטות הוועדה פעל המשיב, בין היתר, לתמיכה במוסדות החינוך, העברת שיעורי קוראן והלכה, לקיום סעודות ציבוריות במהלך חודש הרמדאן, ולהפעלת קייטנות, מחנות קיץ ופעילויות חינוכיות מגוונות. כמו כן פעל המשיב, יחד עם אחרים, גם למען הגשת סיוע למשפחות נזקקות, השתתפות פעילי חמאס באירועים קהילתיים ופרטיים, וביקורי משפחות "שהידים", משפחות אסירים ביטחוניים ואסירים משוחררים. המעשים המתוארים לעיל, כך על פי הנטען בכתב האישום, נעשו על מנת להעלות את קרנו של ארגון החמאס בקרב תושביה המוסלמים של ירושלים.

עוד נטען בגדרי האישום הראשון כי במהלך חודש אוקטובר 2010 התכנסה המועצה לדיון בדרכי הבעת תמיכה והזדהות עם נציגי החמאס לפרלמנט הפלסטיני, אשר מחו באותה עת בחצר "הצלב האדום" על הכוונה לעצור אותם. בהתאם להחלטות שהתקבלו בדיון הנ"ל, פעל המשיב לתיגבור ביקורי ההזדהות בחצר "הצלב האדום".

נוכח הנטען באישום הראשון, הואשם המשיב בפעילות בארגון טרוריסטי (עבירה לפי סעיף 2 ל פקודה למניעת טרור, התש"ח-1948 (להלן: הפקודה )).

לפי הנטען באישום השני , בראשית שנת 2011 פנה פעיל בשם כ' (שהוא המשיב 1 בבש"פ 2291/13, אשר הדיון בו התקיים ביחד עם הבקשה כאן) אל המשיב בבקשה כי המשיב יסייע לו בהעברת כספים מירדן אל ירושלים, אשר נועדו לשם מימון פעילות החמאס בירושלים, כמתואר באישום הראשון. בהתאם, המשיב העביר לידיו של פעיל החמאס כ', בשני מועדים שונים, סכום של כ-500,000 דינר ירדני.

נוכח הנטען באישום השני, הואשם המשיב בביצוע פעולה ברכוש למטרות טרור (עבירה לפי סעיף 8(א) ל חוק איסור מימון טרור, התשס"ה-2005 ), בהלבנת הון (עבירה לפי סעיף 3(א)(3) ל חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 ), ובפעילות בארגון טרוריסטי (עבירה לפי סעיף 2 ל פקודה ).

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום נגד המשיב הגישה המבקשת גם בקשה להארכת מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בתאריך 26.12.2011 הורה בית המשפט המחוזי הנכבד (כב' השופט ד"ר י' מרזל ) על מעצרו של המשיב, בהסכמתו, עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

4.

היות שההליך הפלילי המתנהל נגד המשיב לא הסתיים כעבור תשעה חודשים מיום הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת לבית משפט זה בקשה להארכת מעצרו, לפי סעיף 62 ל חוק המעצרים . בתאריך 27.08.2012 קיבל חברי, השופט א' רובינשטיין (בש"פ 6034/12) את הבקשה בחלקה, וזאת, בין היתר, משום שמצא כי: "המשיב לכאורה בעל תפקיד מרכזי בפרשה, כמי שנבחר לוועדה הניהולית של החמאס". עם זאת, השופט רובינשטיין ראה לנכון להורות על הארכת מעצרו של המשיב ב-45 ימים בלבד, ואף ציין כי על הצדדים לפנות לבית המשפט לצורך קביעת מועדי דיון נוספים והאצת קצב ניהול ההליך העיקרי המתנהל נגד המשיב.

5.

מאחר שמשפטו של המשיב לא הסתיים בתוך 45 הימים שאותם קבע השופט רובינשטיין , הגישה המבקשת בקשה שנייה להארכת מעצרו. בהחלטתו מתאריך 10.10.2012 הורה חברי, השופט י' עמית (בש"פ 7091/12) על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים, תוך שהוא מגדירו כ-"בעל תפקיד מרכזי בפרשה".

6.

משחלפו גם 90 הימים שנקצבו בהחלטתו של השופט עמית , הגישה המשיבה בקשה שלישית להארכת מעצרו של המשיב. בתאריך 16.01.2013 הורה חברי, השופט נ' סולברג (בש"פ 9410/12) על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים, וזאת לנוכח מסוכנותו של המשיב, ומקומו המרכזי בארגון החמאס. השופט סולברג התייחס בהמשך החלטתו לקצב ניהול ההליך העיקרי, וקבע כי הוא איננו משביע רצון, ואף הוסיף וציין כי: "את רוב הדחיות בעניינו אין לתלות בבית המשפט ולא במבקשת. המעצר הולך ונמשך, יש צורך בהקצאת מועדים על מנת להתכנס לקראת סיום המשפט, אך בשלב הזה שיקלול הנסיבות מצדיק עדיין את המשך המעצר".

לקראת תום 90 הימים שבהם האריך השופט סולברג את מעצרו של המשיב, עתרה המבקשת להארכה נוספת – רביעית במספר – של מעצר המשיב, וזאת בגדר הבקשה שבכאן.

7.

במסגרת ההליך העיקרי המתנהל נגד המשיב בבית המשפט המחוזי, הנמצא עדיין בשלב של משפט זוטא, מסרה המבקשת כי עד כה התקיימו בתיק 6 דיוני הוכחות, במהלכם נשמעה עדותם של 4 עדי תביעה. נכון לעת הזו, קבועה בתיק ישיבת הוכחות נוספת – לתאריך 23.05.2013.

טענות הצדדים

8.

המבקשת טוענת, כי נוכח מקומו המרכזי של המשיב בארגון החמאס, המוגדר כארגון טרור, ונוכח המעשים המיוחסים לו, "אין מנוס מהותרתו במעצר לצורך מניעת המשך פעילותו". מסוכנותו של המשיב, כך לשיטת המבקשת, מתחזקת נוכח הרשעותיו הקודמות, בגינן אף הושת עליו בעבר עונש מאסר בפועל.

עוד טוענת המבקשת כי קצב ניהול ההליך העיקרי נגד המשיב הוא סביר, וכי מרבית הדחיות לא היו באחריות המבקשת. בהקשר זה ציינה המבקשת כי: "יעשה כל שאפשר על מנת לקדם את התיק".

9.

המשיב מצידו טוען כי ההליך העיקרי המתנהל נגדו איננו מתקדם באופן מניח את הדעת, וכי למעשה אנו נמצאים כיום, בחלוף כשנה וחצי מיום הגשת כתב האישום, עדיין "בשלב הזוטא". המשיב ציין כי להערכתו משפטו לא צפוי להסתיים במסגרת הארכת המעצר המבוקשת, ואף לא בזו שלאחריה (ככל שזו תתבקש). לפיכך, כך לגרסת המשיב, יש להורות על שחרורו לחלופת מעצר.

10.

אציין כי הצעתי לצדדים להגיע ביניהם להסכמה על פי מתווה מסוים שהצגתי במהלך הדיון. מאחר שהדבר לא הסתייע, יש להכריע בבקשה בהתאם הדין, ובכך אעסוק מיד בסמוך.

דיון והכרעה

11.

לאחר עיון בבקשה ובחומר שצורף לה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים בדיון שנערך בפני – הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת המדינה להתקבל , אך זאת בשים לב לאמור בפיסקה 15 שלהלן. את הנימוקים להחלטתי אפרט מיד בסמוך.

12.

כדי שלא להאריך שלא לצורך, אסתפק כאן בהנמקה קצרה, ואפנה לדברים שקבעתי בהחלטתי הנוספת מהיום ב-בש"פ 2291/13, אשר הדיון בו נשמע, כאמור, ביחד עם הבקשה שבפני, ואשר נסיבותיו דומות לאלו שבענייננו.

13.

סבורני, כי הדברים שקבעתי ב-בש"פ 2291/13 ביחס לקצב התקדמות ההליך העיקרי כוחם יפה – ואף למעלה מכך – גם בנוגע להליך העיקרי המתנהל בעניינו של המשיב כאן. מבלי להכנס לשאלה איזה מבין הגורמים הרלבנטיים הוא האחראי העיקרי לדחיות החוזרות ונשנות במשפט, סבורני כי הסיטואציה שבה טרם הסתיים אפילו "שלב הזוטא", וזאת בחלוף כשנה וחצי שבהם שוהה המשיב במעצר – מעוררת קושי. כפי שציינתי ב-בש"פ 2291/13, יש מקום כי שני הצדדים, וכן הערכאה המבררת הנכבדה, יתנו קדימות להליך המתנהל נגד המשיב, כך שזה יתקדם באופן משמעותי – ובעתיד הקרוב. לצורך כך, יש לקבוע מועדי דיון נוספים בתיק מוקדם ככל האפשר, כמובן בתיאום עם יומנו של בית המשפט המחוזי הנכבד, ועל הצדדים, או מי מהם, להגיש בקשה מתאימה לצורך זה.

14.

גם האמור ב-בש"פ 2291/13 לגבי עוצמת עילת המעצר נגד המשיבים – רלבנטי ביחס למשיב שבפני. בסוגיה זו נוטה אני לעמדת המבקשת, לפיה מעמדו הבכיר של המשיב, והמעשים המיוחסים לו, מעידים, לכאורה, על מסוכנות, המצדיקה, מבחינה עקרונית, את מעצרו.

15.

עם זאת יש לבחון עתה את האיזון בין כל הפרמטרים הרלבנטיים, דהיינו את השאלה האם נוכח חלוף הזמן, גוברים, בעת הנוכחית, השיקולים התומכים בשחרורו של המשיב ממעצר, על אלה המצדיקים את המשך שהייתו במעצר.

כפי שקבעתי ב-בש"פ 2291/13, דומני כי האיזון הראוי מוביל לכך שניתן יהיה לשקול את שחרורו של המשיב לחלופת מעצר שאותה יציע, ובלבד שתנאיה יעלו בקנה אחד עם התנאים, אשר נקבעו על ידי השופט רובינשטיין בפיסקה י"ג ל-בש"פ 9577/11 זלום נ' מדינת ישראל

(09.01.2012). הנה כי כן, במידה שאכן יוכל המשיב, כפי שהצהיר בדיון בפני, להציע חלופה שתעמוד בתנאים אלה (ובעיקר, שתהא מחוץ לתחומי ירושלים , או איזור איו"ש ) – כי אז שמורה לו הזכות לפנות לבית המשפט המחוזי הנכבד בבקשה לעיון חוזר בשאלת מעצרו. היה ותוגש לבית המשפט המחוזי הנכבד בקשה כזו, יוכן לגביה תסקיר מטעם שירות המבחן, ולאחר הגשתו יקיים בית המשפט המחוזי דיון בבקשה, ויכריע האם החלופה המוצעת אכן הולמת, בהתחשב במכלול הנסיבות. היה והתשובה לכך תהיה בחיוב – ישוחרר המשיב לחלופה האמורה.

16.

סוף דבר: נוכח כל האמור לעיל – בקשת המדינה מתקבלת . בשים לב לאמור בפיסקה 15 שלעיל, מעצרו של המשיב 1 מוארך בזאת ב-90 ימים נוספים, שימנו החל מתאריך 05.04.2013, או עד למתן פסק דין ב-ת"פ 45412-11-11 בבית המשפט המחוזי בירושלים, הכל לפי המוקדם מביניהם.