בש"פ 6029/12מדינת ישראל נ. פלוני

(לעניין משיבים 2 ו-3)

א.

בקשה להארכת מעצרם של המשיב 2 מיום 24.8.12 והמשיב 3 מיום 29.8.12 בתשעים ימים או עד למתן פסק דין בת"פ 45374-11-11 בבית המשפט המחוזי בירושלים. עניינה של הפרשה פעילויות שונות במסגרת ארגון החמאס.

ב.

ביום 24.11.2011 הוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום כנגד המשיבים 2-1 ונאשם נוסף שעניינו "פעילות אזרחית" בארגון החמאס. ביום 29.11.2011 תוקן כתב האישום והוסף המשיב 3. יצוין, כי לאחר שהוגשה הבקשה דנא, ובהסכמתו של המשיב 1, הוחלט על הארכת מעצרו (החלטה מיום 13.8.2012).

ג.

האישום הראשון מייחס למשיבים 3-2 עבירה של פעילות בארגון טרור. על פי הנטען, לשם פעילותו האזרחית של הארגון נחלקה ירושלים לאזורי ניהול לפי ריכוזי אוכלוסיה; בכל אזור ועדה מקומית, האחראית על פעילויות שונות של הארגון. לשם ניהול כלל המעשים בעיר מכהנת מועצה מייעצת. למועצה זו ועדה ניהולית, בה חברים המשיבים 3-2.

ד.

כנטען, במהלך חודש אוגוסט 2010 נבחר המשיב 2 לכהן כראש הועדה לעניינים חברתיים ולממונה בלעדי לגיוס כספים ומימון כלל פעילות החמאס באזור ירושלים. המשיב 3 מונה לראש ועדת ההשכלה. במסגרת החלטות הועדה פעלו המשיבים לתמיכה במוסדות החינוך, העברת שיעורי קוראן, עריכת סעודות "איפטאר" ציבוריות במהלך חודש הרמדאן, הפעלת קייטנות, עריכת ביקורי משפחות "שהידים" ועוד. במהלך אוגוסט 2010 התכנסה המועצה ובכללה המשיבים לישיבה נוספת, בה נדונו דרכי הבעת תמיכה והזדהות עם נציגי החמאס לפרלמנט הפלסטיני שתושבותם נשללה, אשר מחו בחצר הצלב האדום על הכוונה לעצרם בהיותם שוהים בלתי חוקיים. בהמשך התקיימה ישיבה נוספת, בה נדונו פעילויות נוספות של הועדה.

ה.

האישום השני מייחס למשיב 2 עבירות של פעולה ברכוש למטרות טרור לפי סעיף 8(א) לחוק איסור מימון טרור, תשס"ה-2005, הלבנת הון לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000, ופעילות לפי סעיף 2 לפקודה למניעת טרור, תש"ח-1948. על פי כתב האישום, בראשית 2011 פנה המשיב 2, הממונה על גיוס מימון לפעילויות החמאס, אל אדם בשם פואד חמדיה (המשיב בבש"פ 6034/12; להלן חמדיה ) לשם איתור סוחרים, אשר דרכם ניתן יהיה להעביר כספים מירדן לשם רכישת מבנה בית ספר, וזאת כדי למנוע מיהודים לרכשו. חמדיה נעתר לבקשה ופנה לאדם שהכיר (להלן המכר ), בעל קשרי מסחר בירדן, כדי להוציא את המשימה לפועל. בהמשך קיבל חמדיה מן המכר את הכספים שגויסו (בסך 200,000 דינר) והעבירם למשיב 2. בחודש מארס 2011 הועבר סכום נוסף בסך 300,000 דינר באופן דומה.

ו.

עם הגשת כתב האישום הוגשו בקשות להארכת מעצרם של המשיבים, ונטען כי טיבן של העבירות מקים חזקת מסוכנות וכי נסיבותיהן והיקפן של העבירות מקימים חשש לבטחון המדינה, ולא ניתן להפיג חשש זה בחלופה. ביום 26.12.2011 הסכים המשיב 2 לבקשה ובית המשפט (השופט מרזל) הורה על מעצרו עד תום ההליכים. ביום 19.12.11 הורה בית המשפט (השופט כרמל) על מעצרו של המשיב 3, יחד עם נאשמים אחרים בפרשה, עד תום ההליכים וקבע כי קיימות ראיות לכאורה נגדם. אשר למסוכנותם הוטעם:

"למשיבים לא מיוחסת פעילות צבאית או בטחונית אולם, תכלית מעשיהם, אף שנועדו בטווח המיידי לפעול חברתית, לסייע לנזקקים וללמד שיעורי דת, מעשים אלה צופים פני עתיד וכל כולם לא נועדו אלא לחזק את ארגון החמאס, לרכוש ולהכשיר לבבות למענו ובאופן זה לגרום לחיזוקו, ביצורו, הגדלתו והאדרתו. משכך, טמונה בפעילות זו מסוכנות רבה לבטחון הציבור, שכן גם אם מדובר בפעילים חברתיים, מסוכנות צפויה גם מפעילותם של אלה התומכים בארגון שהוא ארגון טרור, מטרותיו ידיעות ומעשיו גלויים...

עבירות ביטחון, גם אם אלה מתמקדות בהיבט האזרחי-כלכלי (כגון הזרמת כספים) המיועדות לקרב את הציבור הפלסטיני לתנועת החמאס ולהרחיב את מעגל התומכים בה, אין בכך לגרוע מהסיכון הנשקף ממנה...

מדובר במובילים, מתווי דרך ופעילות המשמשים מסד או בסיס לפעילות החמאס בירושלים. משכך, אין חלופה, גם אם תהא מעצר בית מלא, שתאיין את המסוכנות הנובעת מהם..." (מ"ת 53082-11-11, החלטה מיום 19.12.11, פס' 12-11).

התיק העיקרי

ז.

באי כוחם של המשיבים לא הופיעו לדיון שנקבע ליום 11.12.2011. המשיבים עצמם טענו, כי לא ידעו על קיומו של הדיון. נערכה הקראה של כתב האישום והמשיב 2 ביקש דחיה במענה לכתב האישום. המשיב 3 לא השיב לכתב האישום, אך דחה את ההאשמות המיוחסות לו. בית המשפט (השופט הבכיר כהן) דחה את המענה לכתב האישום ליום 18.1.2012 בפני מותב אחר (השופטת פרידמן-פלדמן). ביום 18.1.2012 ביקש בא כוח המבקשת כי התיק יועבר שוב למותב אחר, כיון שאחד המשיבים בתיק משמש כעד תביעה מרכזי בתיק המתנהל בפני מותב זה באותה פרשה. התיק הוחזר לטיפולו של השופט כהן ונקבע למענה לכתב האישום ליום 9.2.2012. המשיב 2 הגיש עתירה לגילוי ראיה יחד עם נאשמים אחרים בפרשה, ועתר לדחיית המענה לכתב האישום עד למתן החלטה בבקשה לגילוי ראיה. בהמשך נדחה הדיון פעמיים נוספות עד למתן החלטה בבקשה לגילוי ראיה, ונקבע ליום 24.4.2012. ביום 23.4.2012 התקבלה החלטה בעתירה לגילוי ראיה וחלק מן החומר הותר לעיון. ביום 24.5.2012 השיבו המשיבים לכתב האישום. התיק נקבע להוכחות לימים 3.7.2012 ו-20.9.2012. ביום 3.7.2012 החלה להישמע עדותו של עד התביעה המרכזי חמדיה, ונקבעו שני מועדים נוספים לחודש אוקטובר. כעת קבועים איפוא שלושה מועדים.

הבקשה והדיון

ח.

לטענת המבקשת, מסוכנותם של המשיבים 3-2 נלמדת מאופיים של מעשיהם, אשר נועדו לחזק ולהגדיל את ארגון החמאס. עוד נטען, כי מיקומם של המשיבים בארגון מרכזי, ואין מנוס מהותרתם במעצר. צוין, כי למשיב 2 עבר פלילי הכולל הרשעות, בין היתר, בעבירה של השתייכות לארגון טרור; וכי למשיב 3 הרשעה בעבירה של השתתפות בהתקהלות אסורה.

ט.

בדיון טענה עו"ד חנאווי למדינה, כי היו עיכובים בשל תעודת החיסיון – החומר רב עד מאוד – והעתירות לגילוי ראיה. הפרקליטות עומדת לפנות לבית המשפט כדי לעבות את מועדי שמיעת ההוכחות. לשיטת המדינה, המסוכנות העולה מפעילות המשיבים, שבראש הפירמידה, לא קהתה, ועל כן יש להאריך את המעצר. נטען גם לגבי עבר פלילי הבטחוני – אף כי ישן – של המשיב 2.

י.

עו"ד אזחימאן טען למשיב 2, כי העיכוב בניהול התיק העיקרי נגרם עקב התנהלות המדינה לאורך חודשים בהוצאת תעודת החיסיון, אף שבית משפט זה בהחלטה לגילוי ראיה בחן את החומר במהירות (החלטת השופט ג'ובראן מיום 23.4.2012) בבש"פ 1409/12 (ותיקים נוספים) הלסה ואח' נ' מדינת ישראל (לא פורסם). הוזכרה החלטתי בבש"פ 9577/11 זלום נ' מדינת ישראל (לא פורסם), שם שוחררו פעילים בפרשה זו "מן הדרג השלישי" לפי הראיות. לשיטת המשיב 2, חלוף הזמן בנסיבות מצדיק שיקול מחדש והצבת גבולות, עם היחלשות המסוכנות; ניתן גם לקבוע תנאי שחרור "קשיחים". ועוד נאמר, כי ספק אם יעובו המועדים, בין היתר, נוכח החגים.

י"א.

עו"ד תיאודורי טען למשיב 3, כי לגביו חלק מפרט האישום הראשון (בפרשת המחאה בצלב האדום) כבר נסתיים, ואשר לפעילות של שיעורי דת והלכה, אין מקום לעצור עוד לגביה, וניתן מכל מקום להפיג את המסוכנות במעצר בית מלא; מדובר בפעילות מינורית שאיננה מסוכנת, והעיכובים נבעו מן המדינה; המדובר באדם ללא עבר פלילי העלול לאבד מקום עבודה.

הכרעה

י"ב.

תפקידו של בית משפט זה בתיקים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 הוא בעיקר בקרת ההליך. בנידון דידן אודה כי תחושתי אינה נוחה מן המכלול, אף כי אין הדברים מוטלים לפתח בית המשפט. המדינה אינה כופרת בכך שחלק ניכר מן העיכובים נבע מעניין תעודת החיסיון שנתעכבה. עתירה לגילוי ראיה היא זכותם של המשיבים והיא נדונה בהקדם. התוצאה היא הימשכות. על כן על משפט זה לקבל, לדעתי, עדיפות מיוחדת לשם קידומו וסיומו בהקדם האפשרי.

י"ג.

בגלל בכירותם המיוחדת של המשיבים בהיררכיית החמאס בירושלים, איני סבור כי חרף האמור, נעה נקודת האיזון. בפרשת

זלום הנזכרת, הנוגעת לאותו מכלול, נזדמן לי לומר:

"אמנם, הפעילות המיוחסת לעוררים אזרחית באופיה, ועל פני הדברים, ובמציאות אידיאלית, פעילות חברתית הנסבה על סיוע לאוכלוסיה אזרחית לא היתה מהוה עבירה פלילית. אולם המציאות אינה אידיאלית, והמלחמה בארגוני הטרור, והחמאס ביניהם, נעשית בחזית הצבאית-בטחונית ובחזית האזרחית-חברתית כאחת ..." (ראו גם דברי השופט עמית בבש"פ 392/12 עליאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

בשונה משם, כאן עסקינן ב"ליגה הגבוהה". ואולם, אין הדברים סותרים את הצורך כי המשפט ייערך בקצב מהיר ככל הניתן, לאחר שהמעצר נמשך גם לתוך ההארכה הנוכחית ובשל העיכובים שלא רבצו בעיקרם לפתח המשיבים. על כן יש להאריך את המעצר לתקופה קצרה יותר.

י"ד.

בנסיבות אלה ישובו ויפנו הצדדים לבית המשפט המחוזי לתוספת מועדים משמעותית בתקופה הקרובה, כמובן בהתאם ליומנו, ואני מקדים לו תודה. החלטה זו תובא לידיעתו. המעצר מוארך ב-45 יום למשיב 2 מיום 24.8.2012 ולמשיב 3 מיום 29.8.2012.