בש"פ 9440/12נהאר הלסה נ. מדינת ישראל

1.

בפני שני עררים (בש"פ 9440/12 ובש"פ 120/13) על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' כרמל ) מיום 27.12.2012 בתיק מ"ת 53082-11-11, שלא לשחרר את שני העוררים לחלופת מעצר; ובקשה להארכת מעצרם (בפעם השלישית) של שני העוררים הנ"ל ושלושה נאשמים נוספים במסגרת ת"פ 53033-11-11 (בית המשפט המחוזי בירושלים; כב' השופטת ר' פרידמן-פלדמן ) בתשעים ימים, או עד למתן פסק הדין בתיק זה (בש"פ 12/13). כמו כן, בפני בקשה להארכת מעצר (שלישית) בתשעים ימים, של נאשם נוסף הקשור לאותה הפרשה, שעניינו נדון בנפרד, במסגרת ת"פ 45374-11-11 (כב' השופט א' כהן ) (בש"פ 15/13). אדון תחילה בבש"פ 9440/12, בש"פ 120/13 ובש"פ 12/13, במאוחד, ולאחר מכן, בנפרד בבש"פ 15/13.

פירוט השתלשלות הליכי המעצר וההליכים בתיקים העיקריים מצוי בהחלטות קודמות של בית משפט זה, והאחרונה שבהן החלטת השופט י' עמית

בבש"פ 7090/12 מדינת ישראל נ' סרחאן (לא פורסם, 10.10.2012). על כן, אתאר בהמשך בקיצור רב את ההליכים עד לאותה החלטה, וארחיב רק לגבי ההתפתחויות האחרונות.

בש"פ 9440/12, בש"פ 120/13 ובש"פ 12/13

כתב האישום

2.

ביום 29.11.2011 הוגש נגד המשיבים 4-1 בבש"פ 12/13 ונגד ארבעה אחרים, כתב אישום (ת"פ 53033-11-11). ביום 7.12.2011 תוקן כתב האישום והוספו לו המשיב 5 ונאשם נוסף (חמשת המשיבים בבש"פ 12/13 יכונו להלן: המשיבים ). בהמשך תוקן כתב האישום ונוספו לו שני נאשמים נוספים.

לפי המתואר בכתב האישום המתוקן, 12 הנאשמים, כולם תושבי ירושלים, לקחו חלק בפעילות אזרחית של ארגון החמאס בשכונות שונות ברחבי מזרח ירושלים, שתכליתה קירוב האוכלוסייה לחמאס ולאידיאולוגיה של הארגון וחיזוק התמיכה בו. בתוך כך, הם לקחו חלק גם במועצה המייעצת האחראית על היגוי הפעילויות וניהולן, יחד עם אחרים, ובמסגרת זאת בחודש אוגוסט 2010 חלקם השתתף בבחירת ועדה ניהולית למועצה. ועדה זו התכנסה מפעם לפעם באופן דיסקרטי ודנה ביוזמות לפעילות בקרב האוכלוסייה, והנאשמים ופעילים נוספים היו אחראים על הוצאתן של יוזמות אלו לפועל. הנאשמים עודדו תמיכה במוסדות חינוך ובפעילויות חינוכיות מגוונות; פעלו לעידוד האוכלוסייה לבקר במסגדי העיר; פעלו להגשת סיוע למשפחות נזקקות; וערכו ביקורים אצל משפחות "שהידים" ואסירים. פעילות זו כוונה להעלאת קרנו של החמאס בעיני התושבים ולחיזוק אחיזתו באיזור ירושלים. כמו כן, במהלך אוקטובר 2010, נקטו הנאשמים, יחד עם חברי מועצה אחרים, בצעדי תמיכה בנציגי חמאס בפרלמנט הפלסטיני שתושבותם נשללה על ידי שר הפנים. נוכח פעילות זו, הואשמו המשיבים ויתר הנאשמים בפעילות בארגון טרוריסטי, עבירה לפי סעיף 2 לפקודה למניעת טרור, תש"ח-1948. כתב האישום מזכיר גם התכנסות בפארק קנדה באוקטובר 2010 וישיבה נוספת בוואדי ערה, שחלק מהנאשמים נטלו בהן חלק.

הליכי המעצר עד כה

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה להארכת מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים נגדם. ביום 19.12.2011 הורה בית המשפט על מעצרם של המשיבים 4-1 עד לתום ההליכים, בנימוק שבפעילותם טמונה מסוכנות רבה, שחלופת מעצר לא תוכל לאיין, וביום 3.1.2012 הורה בית המשפט גם על מעצרו של המשיב 5 עד תום ההליכים, בהתייחס, בין היתר, גם להרשעותיו הקודמות בעבירות דומות. יצוין כי יתר הנאשמים, שנמנו על דרג פחות בכיר, שוחררו על ידי בית המשפט בתנאים מגבילים.

משלא הסתיים משפטם של המשיבים בתום תשעה חודשים, נתבקשה הארכת מעצרם בפעם הראשונה ב-90 יום. בית משפט זה (השופט א' רובינשטיין ; בש"פ 6028/12 מדינת ישראל נ' הלסה (לא פורסם, 26.8.2012)) הורה על הארכת מעצרם של המשיבים ב-45 יום. יחד עם זאת, הורה בית המשפט על הכנת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב 1, לבחינת אפשרות שחרורו לחלופת מעצר מחוץ לירושלים.

בהמשך הוגשה בקשה שנייה להארכת מעצרם של המשיבים. בית המשפט (השופט י' עמית ; החלטה מיום 10.10.2012 בבש"פ 7092/12) הורה על הגשת תסקירי מעצר בעניינם של משיבים 4-1 (באותו מועד טרם הוגש תסקיר המעצר בעניינו של המשיב 1, על-אף הנחיית בית משפט זה בהחלטה מיום 26.8.2012): בנוגע למשיב 1 חזר בית המשפט על ההוראה להגשת תסקיר מעצר; בנוגע למשיבים 4-2, הנחה בית המשפט את שירות המבחן לבדוק אפשרות לשחרור לחלופת מעצר ברוח החלופה עליה הורה בית משפט זה (השופט א' רובינשטיין ) בעניינם של שני נאשמים אחרים בפרשה: "חלופה בישראל מחוץ לירושלים, ... תוך הפקדות וערבויות של ממש, איזוק אלקטרוני, הפקדת דרכון ועיכוב יציאה" (בש"פ 9577/11 זלום נ' מדינת ישראל , פסקה יג (לא פורסם, 9.1.2012) (להלן: עניין זלום )); והוסיף, כי באם חלופה שכזו לא תתאפשר, תיבחן כל חלופה אחרת שיציעו המשיבים. לגבי המשיב 5 קבע בית המשפט כי לא בשלה העת לשחרורו, נוכח עברו הפלילי הרלוונטי.

4.

תסקירי שירות המבחן בעניינם של המשיבים 4-2 התקבלו בחודש נובמבר:

המשיב 2 – שירות המבחן בחן את חלופת המעצר שהציע המשיב, בביתו בפיקוח אשתו ושני אחיו, והתרשם ממנה לשלילה. מן התסקיר עולה כי התרשמות שירות המבחן משלושת המפקחים המוצעים היא כי לא יהוו גורם מרסן, כיוון שהביעו עמדות מגוננות כלפי המשיב. מעבר לכך, אחד מהערבים המוצעים הוא בעל עבר בטחוני מכביד ואינו מתאים כלל לשמש כערב מסיבה זו. נוכח האמור, יחד עם הבעייתיות בהחזרת המשיב לאזור מגוריו והיעדר אפשרות לאיזוק אלקטרוני במזרח ירושלים, הומלץ שלא לשחררו לחלופת מעצר.

המשיב 3 – שירות המבחן בחן את חלופת המעצר שהציע המשיב, בביתו בפיקוח אשתו, אמו, אחותו ואחיו. נוכח עמדותיו של המשיב, קבע שירות המבחן כי לא ניתן לשלול אפשרות להישנות מעשיו; אולם, נוכח התרשמותו החיובית מהמפקחים המוצעים ומיכולתו של המשיב להבין את הנזקים שעלולים להיגרם לו באם יפר את תנאי שחרורו ממעצר, הומלץ לשחררו לחלופה המוצעת, תוך חיזוקה בערבויות נוספות שייחפו על היעדר אפשרות לאיזוק אלקטרוני באזור מגוריו.

המשיב 4 – שירות המבחן בחן את חלופת המעצר שהציע המשיב, בפיקוח אשתו, אחיו והוריו. בדומה לאמור באשר למשיב 3, גם בעניין המשיב 4 התייחס שירות המבחן לדעותיו ולמעורבותו החברתית רבת השנים במסגרת החמאס, שמובילה למסקנה כי לא ניתן לשלול את האפשרות להישנות מעשיו; אולם, שוב, נוכח התרשמותו החיובית של שירות המבחן מן המפקחים המוצעים ומהמשיב עצמו, הומלץ לשחררו לחלופת מעצר תוך קביעת ערבויות מוגברות שתפצנה על היעדר אפשרות לאיזוק אלקטרוני.

תסקיר בעניין המשיב 1, אשר בית משפט זה הורה על הגשתו עוד ביום 26.8.2012 (כאמור לעיל), לא הוגש עד כה ולא ניתן הסבר למחדל זה. כזכור, בעניינו של משיב 5 כלל לא התבקש תסקיר.

5.

בעקבות הגשת תסקירי המעצר, התקיים ביום 24.12.2012 בבית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' כרמל ) דיון בנוגע לאפשרות שחרורם של המשיבים 4-2 לחלופת מעצר. המדינה התנגדה לשחרורם של המשיבים לחלופת מעצר באזור ירושלים, ואף ביקשה להגיש חוות דעת של גורמי בטחון בנוגע למסוכנות המשיבים, לעיני בית המשפט בלבד. על אף התנגדות המשיבים, איפשר בית המשפט את הגשת דו"חות שירות הביטחון הכללי (להלן: שב"כ ). כמו כן, הורה בית המשפט לשירות המבחן להמציא עד ליום 6.1.2013 תסקיר בעניינו של המשיב 1, תוך שעמד על כך שאין זה ברור מדוע, למרות הנחיות בית משפט זה טרם הוגש התסקיר.

ההחלטה בעניין אפשרות שחרורם של המשיבים 4-2 לחלופת מעצר ניתנה ביום 27.12.2012. בית המשפט התייחס לקביעתו של השופט י' עמית בבש"פ 7092/12, על כך שנקודת האיזון נוטה בשלב זה לטובת שחרור המשיבים לחלופה, אולם ציין כי אין פירוש הדבר שלא צפויה מהם מסוכנות. נקבע כי אין מקום לשחרר את המשיבים לחלופות המעצר שהוצעו, גם ביחס למשיבים 4-3 שבעניינם ניתנה המלצת שירות המבחן לשחרור לחלופה, כיוון שהחלופות אינן אפקטיביות: בין היתר כיוון שמשמעותן היא השבת המשיבים למקום מגוריהם ולזירת הפעילות המיוחסת להם; וכיוון שלא ניתן יהיה לפקח עליהם באופן מעשי. בית המשפט הדגיש כי ניתן יהיה לשקול בהמשך את שחרור המשיבים באם יעמידו חלופה העומדת בתנאים שנקבעו בעניין זלום , כמפורט לעיל.

מכאן העררים של המשיב 2 והמשיב 3 (שהוגשו על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 27.12.2012), כשעימם נדונה בקשת המדינה להארכת מעצרם של המשיבים 5-1.

מהלך הדיונים בתיק העיקרי

6.

גם מהלך הדיונים בתיק העיקרי פורט בהחלטות קודמות בעניינם של המשיבים, ולאחרונה בבית משפט זה, בהחלטת השופט י' עמית בבש"פ 7092/12 מיום 10.10.2012, ואפנה אל האמור שם בעניין זה בפסקאות 3-2. מאז, התקיימו דיוני הוכחות בתאריכים 18.10.2012, 24.10.2012, 31.10.2012, 1.11.2012, 12.11.2012,

11.12.2012 ו- 3.1.2013, בכולם נשמעו עדי תביעה. בשלב זה, קבועים מועדי הוכחות נוספים בתאריכים 17.1.2013 ו- 24.1.2013.

נימוקי הבקשה להארכת המעצר (בש"פ 12/13)

7.

המדינה סבורה כי מסוכנות המשיבים נלמדת ממעשיהם, שכוונו לחזק את ארגון החמאס, שהוא ארגון טרור. לשיטתה, מעמדם של המשיבים כפעילים בארגון אינו מותיר ברירה אלא להותירם במעצר; ולגבי משיבים 5-3 מתווסף גם עברם הפלילי. המדינה מציינת גם כי קצב התקדמות התיק העיקרי הואץ בתקופת המעצר האחרונה וקבועים שלושה מועדי הוכחות לחודש ינואר (אחד מהם כבר התקיים). בדיון שהתקיים לפניי ביום 6.1.2013 הוסיפה באת-כוח המדינה, עו"ד י' שרף, כי אין מקום להגמיש עוד את העקרונות שנקבעו בבית משפט זה על-ידי השופטים א' רובינשטיין

ו-י' עמית (כמפורט לעיל) בכל הנוגע לתנאי השחרור וחלופות המעצר, דהיינו – יש לעמוד ככל האפשר על חלופה של מעצר בית מחוץ לירושלים ואיזוק אלקטרוני, ומכל מקום אין לאפשר את חזרת המשיבים לבתיהם. לשיטת המדינה החלופות שפירושן חזרת הנאשם לבית מגוריו ולשכונת מגוריו, אינן ראויות, ולו מהטעם שעל-פי כתב האישום מדובר בפעילות אזורית שיש חשש שתימשך אם נאשם יורשה לשוב לאותו אזור (לעניין זה היפנתה עו"ד שרף לסעיפים 3-2 לכתב האישום המתוקן).

יודגש, כי במסגרת הבקשות שנדונו לפניי, הן העררים שהגישו המשיבים 2 ו- 3 והן בקשות המדינה להארכת המעצר, לא ביקשה המדינה להגיש את דו"חות השב"כ שהונחו על שולחנו של בית המשפט המחוזי בדיון מיום 24.12.2012 ושבאי-כוח חלק מהמשיבים טענו נחרצות נגד האפשרות להסתמך עליהם. למשמעות ענין זה אשוב בהמשך. בשלב זה יצויין רק כי עמדתה זו של המדינה מייתרת את הצורך להכריע בטענות חלק מהמשיבים לפיהן לא היה מקום, בנסיבות ענייננו ולאחר שכבר נקבע מיתווה על-ידי בית משפט זה בכל הנוגע לאפשרויות השחרור לחלופות מעצר, שבית המשפט המחוזי יעיין בדו"חות חסויים אלה, מה גם שלא הוצגו תעודות חסיון.

המדינה התייחסה בטיעוניה לחלקו של כל אחד מהמשיבים בפרשה, תוך דירוג חומרת מעשיו ביחס לאלו של חבריו וביקשה לדחות את עררי המשיבים 2 ו- 3 ולקבל את בקשתה להארכת מעצר כל המשיבים. עו"ד שרף הסכימה כי ספק רב אם מועדי ההוכחות הקבועים עתה יספיקו לסיום פרשת התביעה.

נימוקי ערר המשיב 3 (בש"פ 9440/12) ותשובתו לבקשת המדינה בבש"פ 12/13

8.

המשיב 3 סבור, כי משקבע בית משפט זה בעבר כי "נקודת האיזון נוטה יותר לכיוון המשיבים" (בש"פ 7092/12), וציין כי יש לבחון גם חלופת מעצר שאינה עונה על הקריטריונים שהוצבו בעניין זלום ; משהתרשם שירות המבחן מן המפקחים שהוצעו והמליץ לשחרר את המשיב 3 לחלופת מעצר; ומשניתנה הסכמה עקרונית מצד המדינה לשחרורו לחלופה – צריך היה בית משפט קמא לשחררו לחלופת המעצר שעמדה על הפרק. המשיב 3 מוסיף, בעניין דו"ח השב"כ שהוגש לבית משפט קמא, כי שגה בית המשפט בכך שהסכים לקבל דו"ח זה, כי לא ניתנה לו האפשרות לתקוף את האמור בדו"ח, וכי אין זה ברור אם הדו"ח חסוי מכוחה של תעודת חסיון.

בדיון על-פה הוסיף בא-כוח המשיב 3, עו"ד עלאא מסאלחה, כי משפטם של המשיבים צפוי להימשך עוד פרק זמן ממושך ביותר, לרקע קצב ההתקדמות עד כה, מספר העדים ומספר הנאשמים. מדובר בהליך בו מעורבים 12 נאשמים ו- 8 סנגורים, מה שמאריך עד למאוד את משכן של החקירות הנגדיות של עדי התביעה. מבחינה זו העריך בא-כוחו של המשיב 3, כי הסיכוי שההליך יסתיים בתקופת הארכת המעצר הוא אפסי, מה שמחייב את המסקנה כי הגיעה השעה לשחרר את המשיב 3. עו"ד מסאלחה הדגיש, כי אין בכתב האישום התייחסות ספציפית למעשיו של מרשו בשכונת מגוריו (ג'בל מוכבר) דווקא, מה שסותר את החשש שהובע מפני שחרור המשיב 3 לחלופה המצויה, לכאורה, באיזור בו התקיימה פעילותו שבגינה הוא הועמד לדין.

נימוקי ערר המשיב 2 (בש"פ 120/13) ותשובתו לבקשת המדינה בבש"פ 12/13

9.

המשיב 2 טוען גם הוא כי בית משפט זה הבהיר כי אינו שולל שחרורו לחלופת מעצר בתחומי ירושלים וללא איזוק אלקטרוני, וכי החלטת בית משפט קמא על אי שחרורו בנימוק שהוא עלול לפעול לשיקום תשתיות חמאס, מרוקנת מתוכן את הוראותיו של בית משפט זה ומתעלמת מהן.

המשיב 2 מוסיף כי בית משפט קמא שגה בהסתמכו על דו"ח השב"כ שהוגש לעיונו. מן הפסיקה עולה כי ניתן להגיש בתנאים מסוימים חומר חסוי הרלוונטי להליכי המעצר, אולם לשיטת המשיב 2, במקרה זה, לא נכון היה לעשות כן, מן הסיבות הבאות: בית משפט זה הורה להחזיר את הדיון לבית משפט קמא לצורך בדיקת חלופת מעצר, ולא על מנת לקבוע את המסוכנות הכרוכה בשחרורו; ביסוס ההחלטה על החומר הסודי מנוגדת לכלל לפיו ערכו הראייתי של החומר, שלמשיב 2 לא ניתנה אפשרות לעיין בו ולהשיג עליו, מוגבל.

העובדה ששירות המבחן לא בא בהמלצה לשחררו לחלופת מעצר אינה משמעותית לשיטתו, כיוון שלא טעם זה הוא שעמד בבסיס החלטת בית משפט קמא (שלא הורה גם על שחרור אלו שהתקבלה המלצת שירות המבחן לשחרורם). המשיב 2 מוסיף כי הוא חולק על מסקנתו של שירות המבחן, כיוון שזו התבססה לטענתו על הכחשתו את המיוחס לו ועל יחסם של המפקחים המוצעים למיוחס לו – נתונים שאינם רלוונטיים לאפקטיביות החלופה. המשיב 2 מוסיף, כי זקיפת חוסר האפשרות לאיזוק אלקטרוני במזרח ירושלים לפתחו, מהווה אפליה פסולה כלפי האוכלוסייה המתגוררת באיזור.

כן מפנה המשיב 2 להחלטת בית משפט קמא (כב' השופט א' רומנוב ) במ"ת 19657-12-11 לשחרר לחלופת מעצר נאשם אחר הקשור לפרשה (איהאב ג'לאד) בעקבות החלטת בית משפט זה מיום 10.10.2012. לטענת המשיב 2, החלופה שהציע ויחסו של שירות המבחן לחלופה, דומים לאלו שבעניין הנ"ל, ועל כן נכון לשחרר גם אותו לחלופת מעצר.

בדיון הוסיף בא-כוח המשיב 2, עו"ד עאטף פרחאת, כי מרשו מצוי בדרג הנמוך של המעורבים בפעילות המיוחסת לנאשמים (גם לגישת המדינה), כי אין לייחס לו פעילות באיזור מגוריו דווקא (סילוואן) ולפיכך הטענה שאין זה ראוי לקבוע חלופה באיזור הפעילות אינה בעלת משקל.

תשובת משיבים 1 ו- 4 לבש"פ 12/13

10.

המשיבים 1 ו-4, המיוצגים על-ידי עו"ד מוסטפא יחיא, טענו כי יש לשחררם לחלופות מעצר בבתיהם, ללא כל קשר לעמדת שרות המבחן שבמידה רבה אין לה רלבנטיות, לטענת בא-כוחם, כשמדובר באישומים מהסוג הנדון. שחרור זה מתבקש, על-פי הטענה, בהתחשב בפרק הזמן הממושך של המעצר עד כה, בהתחשב בחוסר האפשרות המעשית של המשיבים הנ"ל להציג חלופת מעצר במקום אחר הרחק ממשפחתם (בשל חסרון כיס ניכר ואילוצים משפחתיים) ובהתחשב בכך שמידת מסוכנותם אינה רבה כלל נוכח היותם ב"דרג השלישי" של הפעילים. עו"ד יחיא ביקש לנהוג במרשיו כפי שבית המשפט המחוזי (השופט א' רומנוב ) נהג בעניינו של הנאשם איהאב ג'לאד. בטיעון הודגש, כי המשיב 1 ממתין לתסקיר מאז אוגוסט 2012 ולא ניתן כל הסבר מדוע לא קוימה הוראתו של בית משפט זה באשר לתסקיר. גם עו"ד יחיא טען כנגד החלטת בית משפט קמא לעיין בחומר החסוי של השב"כ, בין היתר נוכח ההוראות שניתנו לבית משפט קמא בהחלטותיהם של השופטים א' רובינשטיין ו-י' עמית , שהוזכרו לעיל.

תשובת משיב 5 לבש"פ 12/13

11.

משיב 5, על-ידי בא-כוחו עו"ד עוסאמה סעדי, ביקש לשכנע כי עתה, בניגוד למה שנפסק בהחלטת השופט י' עמית מיום 10.10.2012, יש לקבוע כי נקודת האיזון בעניינו של המשיב 5 נעה לעבר שחרורו, על אף עברו הפלילי (שמנע מהשופט י' עמית להורות על הגשת תסקיר בעניינו).

עוד נטען, כי העיכוב בשמיעת המשפט אינו קשור לסניגורים ועיקרו נבע מהליכים שהיו קשורים בהוצאת תעודת חסיון.

דיון והכרעה – המשיבים בבש"פ 12/13 והעוררים בבש"פ 9440/12 ובש"פ 120/13

12.

בטרם אתייחס לעניינו הפרטני של כל אחד מהמשיבים, אציין כי נקודת המוצא לדיון היא באמור בהחלטת השופט י' עמית מיום 10.10.12 לפיה:

"בהתחשב בכך שיידרשו הארכות נוספות; בהתחשב בכך שחלק מהעיכובים מונחים לפתחה של המדינה בשל עניינים הקשורים לתעודת החסיון; בהתחשב בהחלטתו של השופט רובינשטיין ; בהתחשב בכך שמשרעת הענישה הצפויה למשיבים אינה ברורה נוכח אופי העבירות המיוחסות להם; ובהתחשב בכך שהמסוכנות של המשיבים היא בפעילות במישור האזרחי – ומבלי להקל ראש במסוכנות הפעילות הארגונית של החמאס במישור זה – אני סבור כי נקודת האיזון נוטה יותר לכיוון המשיבים ולשיקולי החפות והחירות".

לדברים אלה, המקובלים עלי במלואם, ניתן להוסיף, כי הגם שחלפו כשלושה חודשים מאז נאמרו ועל אף התקדמות במשפטם של המשיבים, לא נראה באופק סיום המשפט, מה שמחזק את המסקנה בדבר נטייתה של נקודת האיזון לכיוון המשיבים. אוסיף, כי העובדה שבהליך כה מורכב, לפחות מבחינת מספר הנאשמים, לא נקבעו מועדים נוספים לשמיעת העדויות, כאשר ברור לכל המעורבים שהמועדים הקיימים לא יספיקו אפילו לסיום פרשת התביעה, צריכה לקבל ביטוי כשבית משפט זה מתבקש להאריך בפעם השלישית את המעצר לאחר חלוף תשעת החודשים הראשונים של ההליך. יש להניח, שמציאות זו מוכתבת מהעומס על יומנו של בית המשפט, אך תהא לכך הסיבה אשר תהא, ואין טענה שהתנהלות המשיבים היא שהאריכה את ההליך שלא לצורך, ענין זה מהווה שיקול בין יתר השיקולים שיש להביא בחשבון. עוד יש לציין, שחלק מהנאשמים האחרים, שעניינם אינו שונה מהותית מעניינם של חלק מהמשיבים, שוחרר בתנאים פחות נוקשים מאלו שהותוו בפרשת זלום (כלומר: לחלופה בירושלים וללא איזוק). אכן, יש משמעות מסוימת לעמדת המדינה לפיה אין זה ראוי לשחרר את המשיבים לביתם נוכח אופי הפעילות "האזורית" בה היו מעורבים, אך איני סבור שלשיקול זה משקל מכריע. בסך הכל, אזור מזרח ירושלים כולו אינו נרחב במיוחד והאפשרות להשפיע גם משכונה סמוכה קיימת במידה לא מבוטלת.

מכאן לבחינה פרטנית של כל משיב ומשיב.

13.

המשיב 1 – חסן הלסה : משיב זה הוזכר על-ידי באת-כוח המדינה, בהסתמך על החלטות קודמות, כמצוי בדרגת החומרה הפחותה מבין המשיבים. הוא אכן השתתף במועצה המייעצת ובבחירות לוועדה הניהולית, כמו גם בישיבה בוואדי ערה, אך לא נכח בפגישה בפארק קנדה ואין לו עבר פלילי. עוד ביום 22.8.2012 ראה חברי השופט א' רובינשטיין להבחין בין המשיב 1 לבין שאר המשיבים, נוכח ההבדלים המתוארים. כבר אז סבר בית משפט זה ש"נעה לגביו נקודת האיזון" וניתנה לשירות המבחן הוראה להגיש תסקיר בתוך 15 יום. עד היום, למעלה מארבעה חודשים לאחר מתן ההחלטה הנ"ל, לא הוגש התסקיר. אמנם השופט א'

רובינשטיין גרס כי נדרשת חלופה מחוץ לירושלים, אך ביחס למשיבים אחרים כבר פסק השופט י' עמית , בהחלטה מיום 10.10.2012, כי אם יתברר שלא ניתן להתקין איזוק אלקטרוני או כי אין חלופה מחוץ לירושלים, תיבחן חלופה אחרת שתוצע.

בנסיבות אלה אני סבור שאין עוד להמתין להגשת תסקיר מעצר, במיוחד שלא ניתן כל הסבר להפרה כה בוטה של הוראת בית משפט זה לעניין מועד הגשת התסקיר. נוכח "מיקומו" הנמוך של המשיב 1 במדרג החומרה והעובדה שאחרים המצויים באותו מדרג שוחררו, ונוכח עברו הנקי, אני מורה לשחררו לחלופה של מעצר בית מלא בביתו שבירושלים, בפיקוח צמוד של מפקחים (כולל בני משפחה) שזהותם תיקבע על ידי בית המשפט המחוזי ושאחד מהם ישהה כל העת במחיצת המשיב 1. בית המשפט המחוזי יקיים בתוך 7 ימים מהיום דיון לקביעת המפקחים על קיום תנאי השחרור, כמו גם הערבויות הכספיות. לאחר שמיעת טענות הצדדים רשאי בית המשפט להוסיף מגבלות שתבטחנה, ככל שניתן, שהמשיב 1 לא ייצור קשר עם פעילים אחרים. בכפוף לאמור לעיל מוארך מעצרו של המשיב 1 ב-90 יום כמבוקש.

14.

המשיב 2 – באסם אדריס : כאמור לעיל, שירות המבחן לא המליץ לשחרר את המשיב 2. שירות המבחן סבר שלא הוצעו מפקחים ראויים, בין היתר כיוון שגילו עמדה מגוננת. עיון בתסקיר אכן מעלה ספקות באשר ליכולת בני המשפחה לפקח על המשיב 2, במיוחד נוכח העובדה שגם המשיב 2 מתקשה להכיר בבעייתיות במעשיו.

נוכח התרשמות שירות המבחן איני סבור שיש מקום לשחרר את המשיב 2 לחלופה המוצעת. יודגש, כי התרשמתי מעמדת שירות המבחן שהיא אינה נובעת רק מכך שניתן משקל (לא ראוי, לטענת הסנגור) לעצם הכפירה בעובדות כתב האישום, אלא היא מעוגנת בשיקולים עקרוניים ועמוקים יותר, הנוגעים לאופי המפקחים המוצעים (בהתחשב גם באישיות המשיב 2) ולעמדותיהם הבסיסיות כלפי חובת הציות לחוק. ככל שמשיב זה יציע חלופה שונה או מפקחים אחרים, הוא רשאי לפנות לבית משפט קמא בבקשה לעיון חוזר. יש לזכור שהשופט י' עמית כבר איפשר למשיב זה להציג חלופה שאינה מחוץ לירושלים וללא איזוק אלקטרוני. לפיכך אני מאריך את מעצרו של המשיב 2 כמבוקש על-ידי המדינה בבש"פ 12/13.

15.

המשיב 3 – נהאר הלסה – כאמור לעיל, שירות המבחן המליץ לשחררו לחלופת מעצר בביתו ובית משפט קמא דחה אפשרות זו. על כך ערר המשיב 3. כזכור, השופט י' עמית הורה על הגשת תסקיר מעצר בעניינו, לרבות בחינת חלופת מעצר ללא איזוק אלקטרוני.

בית משפט קמא דחה את החלופה המוצעת כיוון שלא ראה לנכון לאפשר את שחרור המשיב למקום מגוריו, שכן יש בכך השבתו לזירת הפעילות המיוחסת לו ויצירת תנאים לפעול לשיקום תשתיות החמאס. לשיטתו גם לא ניתן לפקח באופן מעשי על קיום תנאי השחרור.

יצוין, כי בהחלטתו זו נסמך בית המשפט בין היתר על דו"חות השב"כ שאינם עוד חלק מהחומר שהמדינה סבורה שיש לעיין בו בהקשר להליך דנא. נוכח נתון זה, הימשכות ההליכים, המלצת שירות המבחן שעמד על יכולתו של המשיב 3 לקיים את תנאי השחרור ומכלול השיקולים הכלליים שתוארו לעיל, אני סבור שיש לשחרר את המשיב 3 למעצר בית מלא בביתו על-פי המלצת שירות המבחן. השחרור ייעשה לאחר שבית משפט קמא יאשר את זהות הערבים ויקבע את הערבויות הכספיות, בדיון שיקיים בתוך 7 ימים מהיום. לאחר שמיעת טענות הצדדים רשאי בית המשפט להוסיף מגבלות שתבטחנה, ככל שניתן, שהמשיב 3 לא ייצור קשר עם פעילים אחרים. בכפוף לאמור לעיל מוארך מעצרו של המשיב 3 ב-90 יום כמבוקש.

16.

המשיב 4 – עלי עביד : שירות המבחן המליץ לשחררו לחלופת מעצר בביתו. בית משפט קמא דחה המלצה זו מהטעמים שצויינו לעיל בפסקה 15 (בקשר עם משיב 3). לעניינו של משיב 4 יצוין, כי בניגוד לאמור בהחלטת השופט י' עמית מיום 10.10.2012, לא נזכר בכתב האישום כי משיב זה השתתף בבחירות לוועדה הניהולית (סעיף 5 לכתב האישום המתוקן אינו מזכיר את המשיב 4, הוא הנאשם 5). הוא גם לא נכח בפגישה בפארק "קנדה". נמצא, אפוא, כי חלקו בפעילות קטן מחלקם של יתר המשיבים.

בהחלטתו מיום 22.8.2012 שקל השופט א' רובינשטיין לחובת המשיב 4 את עברו המכביד, הכולל מתן שירות להתאגדות בלתי מותרת, הלנת תושב זר, הנחת חומרי חבלה וחברות בהתאגדות בלתי מותרת. עם זאת, השופט י' עמית קבע שמדובר בעבר ש"אינו מכביד במיוחד", שכן מדובר בעבירות שנעברו לפני זמן. לפיכך איפשר השופט י' עמית לבחון חלופה שלא תכלול איזוק אלקטרוני. כאמור, החלופה שהוצעה נמצאה ראויה על-ידי שירות המבחן. השיקולים לגבי משיב זה דומים לאלו שפורטו לעיל בעניינו של משיב 3, ואני מורה כי בית משפט קמא ישחררו לחלופה המוצעת בתסקיר, מעצר בית מלא בביתו. השחרור ייעשה לאחר שבית משפט קמא יאשר את זהות הערבים ויקבע את הערבויות הכספיות, בדיון שיקיים בתוך 7 ימים מהיום. לאחר שמיעת טענות הצדדים רשאי בית המשפט להוסיף מגבלות שתבטחנה, ככל שניתן, שהמשיב 4 לא ייצור קשר עם פעילים אחרים. בכפוף לאמור לעיל מוארך מעצרו של המשיב 4 ב-90 יום כמבוקש.

17.

המשיב 5 – נאצר אבו אל סעוד – השופט י' עמית קבע כי נוכח עברו (הרשעה בעבירה של איסור פעולה ברכוש למטרות טרור וחברות בהתאגדות בלתי מותרת) "טרם בשלה העת להורות על שחרורו לחלופת מעצר". לטעמי, חלוף הזמן מאז והצפי שלפיו המשפט יימשך עוד זמן רב מבלי שמועד סיומו נראה באופק, מצדיקים שיינתן תסקיר מעצר בעניינו על מנת שתיבחן חלופת מעצר ראויה. שירות המבחן יכין תסקיר מעצר לגבי המשיב 5, התסקיר יוגש לבית המשפט המחוזי בתוך 21 יום, ובית המשפט המחוזי ייקבע דיון סמוך לאחר הגשתו. בכפוף לאמור לעיל מוארך מעצרו של המשיב 5 ב-90 יום כמבוקש.

בש"פ 15/13

כתב האישום

18.

במסגרת אותה פרשה שבעטיה הוגש כתב האישום לגביו הרחבתי לעיל, הוגש כתב אישום נוסף, נגד המשיב בבש"פ 15/13, אחמד עליאן (להלן: עליאן ) ושלושה נוספים (במסגרת ת"פ 45374-11-11). יצוין כי בתחילה (24.11.2011) הוגש כתב אישום רק נגד השלושה הנוספים. כתב אישום מתוקן, אליו הוסף גם עליאן, הוגש ביום 29.11.2011.

לפי המתואר באישום הראשון בכתב האישום (האישום השני אינו נוגע לעליאן), עליאן היה חבר באותה מועצה מייעצת שאחראית על היגוי הפעילויות החברתיות והאזרחיות של ארגון החמאס באזור ירושלים; ובוועדה הניהולית של אותה מועצה. עליאן השתתף בפגישות של המועצה והוועדה ושימש גם ראש ועדת ההשכלה מטעם החמאס בירושלים. בתוך כך, פעל לקידום פעילויות חינוכיות מגוונות; להגשת סיוע למשפחות נזקקות; ולביקור משפחות "שהידים" ואסירים. את כל זה ביצע, יחד עם יתר הנאשמים, לשם חיזוק מעמדו של החמאס בקרב תושביה המוסלמים של ירושלים. גם לעליאן יוחסה שותפות ביוזמה לתמוך בנציגי חמאס בפרלמנט הפלסטיני שנשללה תושבותם. נוכח האמור, הואשם עליאן בפעילות בארגון טרור, ובחברות בארגון טרור.

הליכי המעצר עד כה

19.

מעצרו של עליאן עד לתום ההליכים התבקש יחד עם הגשת כתב האישום נגדו, וביום 19.12.2011 הורה בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' כרמל ) על מעצרו עד תום ההליכים. שניים מהנאשמים האחרים בכתב האישום נעצרו גם הם עד תום ההליכים, ואילו הנאשם הרביעי שוחרר בתנאים מגבילים. בחלוף תשעה חודשים, האריך בית משפט זה (השופט א' רובינשטיין , בבש"פ 6029/12) את מעצרו של עליאן ב-45 יום. בחלוף תקופה זו, משנתבקשה הארכת מעצר נוספת, קבע בית המשפט (השופט י' עמית , בבש"פ 7090/12) כי כיוון שהתיק אינו מתקרב לסיומו ושחלק מהעיכובים נגרמו בשל התנהלות המדינה, ובהתחשב בעברו הנקי ובאופי הפעילות המיוחסת לעליאן, ניתן להקהות את המסוכנות באמצעות חלופת מעצר כמו זו שעליה הורה בית המשפט בעניין זלום ; ועל כן, הורה על הגשת תסקיר שיבחן את שחרור עליאן לחלופת מעצר, והאריך מעצרו עד להחלטת בית המשפט המחוזי.

20.

ביום 18.11.2012 התקבל תסקיר המעצר, שבחן את חלופת המעצר שהוצעה על ידי עליאן, בבית משפחתו בבית צפאפה בירושלים, בפיקוח בני משפחתו. התסקיר מסתכם בכך שעל אף התרשמות שירות המבחן מהמפקחים המוצעים, בשל אופי העבירות המיוחסות לו, נטייתם של בני משפחתו לגונן עליו וחוסר מעורבותם בחייו, קיים ספק באשר ליכולת החלופה לצמצם את מסוכנותו של עליאן. כן צוין, כי לא ניתן להתקין איזוק אלקטרוני באזור מגוריו.

21.

הדיון וההחלטה באפשרות שחרורו של עליאן לחלופת מעצר היו במשותף עם עניינם של חמשת המשיבים שעניינם נדון לעיל. בהחלטה מיום 27.12.2012, קבע בית המשפט גם לגבי עליאן כי אין מקום לשחררו לחלופת המעצר שהוצעה, מאותן סיבות שפורטו לעיל, והוסיף כי אם יבוא בהצעה לחלופה ראויה, יישקל שחרורו.

מהלך הדיונים בתיק העיקרי

22.

גם מהלך הדיונים בתיק העיקרי פורט בהחלטות הקודמות בעניינו של עליאן, ולאחרונה בבית משפט זה, בהחלטת השופט י' עמית בבש"פ 7090/12 – ואפנה אל האמור שם בעניין זה, בפסקאות 6-4. מאז החלטה זו, התקיימו דיוני הוכחות בתאריכים 10.10.2012, 5.11.2012, 2.12.2012, 3.12.2012, 17.12.2012 ו-18.12.2012, בכולם נשמעו עדי התביעה. מועדי הוכחות נוספים קבועים לתאריכים 31.1.2013, 5.2.2013 ו-7.2.2013.

הבקשה להארכת מעצר

23.

המדינה שבה על נימוקיה שפורטו בבש"פ 12/13, תוך שהדגישה כי לעליאן רישום פלילי בעבירה של השתתפות בהתקהלות אסורה. נטען כי עליאן מצוי בדרג גבוה יותר מהמשיבים שעניינם נדון לעיל, בהיותו גם חבר בוועדה הניהולית.

עליאן, שייצג את עצמו, טען כי משפטו מתנהל שלא כדין, תוך מניפולציות מצד אנשי השב"כ והפרקליטות, ובעצלתיים. לדבריו אין כל אפשרות להציע חלופת מעצר מחוץ לירושלים, שכן הדבר יחייבו לשכור דירה, מה שאין ידו משגת. עליאן תקף את מסקנת שירות המבחן, שמושפעת, לדבריו, מהמיוחס לו בכתב האישום, עד שהלכה למעשה מדובר בענישה לפני הרשעה. עוד טען עליאן שאין להתייחס אליו ואל חבריו כאל מי שביצעו פיגועים, נוכח האופי ה"אזרחי" של פעילותם.

דיון והכרעה בש"פ 15/13

24.

בשל בכירותו היחסית של עליאן בארגון החמאס, ביחס ליתר המשיבים, ונוכח האמור בתסקיר המעצר, איני רואה לנכון לקבל את טענתו לפיה יש לשחררו מהמעצר. אכן, כפי שנאמר לעיל ביחס למשיב 2, נוכח ההחלטות שניתנו בעניינו בעבר והימשכות ההליכים כבר זמן רב, ניתן יהיה לשקול שחרורו לחלופה ראויה, ככל שתוצע ותיבחן. בשלב זה אין מקום לשחרור לחלופה שהוצעה על ידו ואין מנוס מהארכת מעצרו כמבוקש על-ידי המדינה. בנסיבות אלה אני מקבל את בקשת המדינה בבש"פ 15/13 .

סיכום

25.

ההחלטה האופרטיבית בעניינו של המשיב 1 בבש"פ 12/13, חסן הלסה , מצויה בפסקה 13 דלעיל, ועיקרה הוא שחרור משיב זה לחלופת מעצר כמפורט בפסקה הנ"ל ועל-פי האמור שם. בכפוף לכך אני מאריך את מעצרו של המשיב 1 בתשעים יום החל מיום 11.1.2013, או עד למתן פסק דין בת"פ 53033-11-11 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.

26.

כאמור בפסקה 14 לעיל, אני מאריך את מעצרו של המשיב 2 בבש"פ 12/13 והעורר בבש"פ 120/13, באסם אדריס , בתשעים יום החל מיום 11.1.2013, או עד למתן פסק דין בת"פ 53033-11-11 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.

27.

ההחלטה האופרטיבית בעניינו של המשיב 3 בבש"פ 12/13 והעורר בבש"פ 9440/12, נאהר הלסה , מצויה בפסקה 15 דלעיל, ועיקרה הוא שחרור משיב זה לחלופת מעצר כמפורט בפסקה הנ"ל ועל-פי האמור שם. בכפוף לכך אני מאריך את מעצרו של המשיב 3 ב-90 יום החל מיום 11.1.2013, או עד למתן פסק דין בת"פ 53033-11-11 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.

28.

ההחלטה האופרטיבית בעניינו של המשיב 4 בבש"פ 12/13, עלי עביד , מצויה בפסקה 16 דלעיל, ועיקרה הוא שחרור משיב זה לחלופת מעצר כמפורט בפסקה הנ"ל ועל-פי האמור שם. בכפוף לכך אני מאריך את מעצרו של המשיב 4 ב-90 יום החל מיום 11.1.2013, או עד למתן פסק דין בת"פ 53033-11-11 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.

29.

כאמור בפסקה 17 לעיל, שירות המבחן למבוגרים יכין תסקיר מעצר בעניינו של המשיב 5 בבש"פ 12/13, נאצר אבו אל סעוד , ויגיש אותו לבית המשפט המחוזי בתוך 21 יום, ובית המשפט יקבע דיון סמוך לאחר הגשת התסקיר. בכפוף לכך אני מאריך את מעצרו של המשיב 5 ב-90 יום החל מיום 19.1.2013, או עד למתן פסק דין בת"פ 53033-11-11 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.

30.

אני מאריך את מעצרו של המשיב בבש"פ 15/13,

אחמד עליאן , בתשעים יום החל מיום 11.1.2013, או עד למתן פסק דין בת"פ 45374-11-11 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.