בש"פ 7136/07 פלוני נ. מדינת ישראל

ערר על החלטות בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 21.5.07 (כב' השופט י' עדיאל) ומיום 16.8.07 (כב' השופט מ' סובל), בהן נדחו בקשותיו של העורר לעיון חוזר בהחלטה לפיה נעצר עד לסיום ההליכים.

1.

העורר עומד לדין בבית המשפט המחוזי, ובכתב האישום נגדו שישה אישומים. ארבעת האישומים הראשונים עניינם עבירות מין שביצע בשנים 2007-2004 ובהן מעשים מגונים, מעשה סדום בקטין ומעשה מגונה בכוח בקטין. באישום החמישי הוא מואשם בעבירה של ריבוי נישואין, ובאישום השישי בשיבוש הליכי משפט.

ביום 29.1.07 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו עד תום ההליכים, לאחר שמצא קיומן של ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו בכל האישומים.

עוד מצא בית המשפט באותה ההחלטה, כי טיב ומהות האישומים המיוחסים לו, תדירותן ותכיפותן של העבירות המוכחות לכאורה (ובהם תקיפה מינית של נשים וילדים, לרבות ילד הלוקה בפיגור שכלי), מלמדים על מסוכנותו הרבה ועל החשש כי שחרורו יעמיד בסכנת פגיעה את הבאים סביבותיו.

על אלה הוסיף בית המשפט את עילת המעצר שעניינה בחשש לשיבוש הליכי משפט, זאת מתוך הראיות שהוצגו בפניו לגבי לחצים כבדים המופעלים על מתלוננים ובני משפחותיהם ועל הפחד שאחז בהם והוביל את חלקם לנסות ולבטל תלונותיהם. העורר ערר על החלטת המעצר לבית המשפט העליון, וביום 19.2.07 דחתה השופטת ע' ארבל את הערר.

2.

בינתיים החלה פרשת הראיות בתיק העיקרי. לאחר שנסתיימה פרשת התביעה פנה העורר בבקשה לעיון חוזר במעצרו, שכן לטענתו סר החשש מהשפעה על עדי התביעה. בקשתו נדחתה ביום 21.5.07, לאחר שנמצא כי עילת המעצר בשל מסוכנותו של העורר לילדים ולנשים לא פגה.

ביום 10.8.07 פנה העורר בבקשה נוספת לבית המשפט קמא לעיון חוזר במעצרו. לטענתו הפעם, המתלוננת שבאחת העבירות המיוחסות לו באישום השני (מבין ששת האישומים) טלפנה למקורביו והציעה לחזור בה מתלונתה באם ישולם לה כופר כסף. הוא צירף לבקשה קלטת המתעדת את אותה השיחה ואישור מעבדה לפיה מדובר בהקלטה אותנטית. המדינה, לעומתו, טענה כי המדובר בקלטת "מפוברקת". נוכח זאת פנה הפעם העורר בבקשה לשחררו ממעצר, שכן אותה הקלטת מהווה, לטענתו, כרסום מהותי ביותר בראיות הלכאוריות (ובראיות התביעה שכבר נשמעו כולן).

3.

בית המשפט קמא דחה את בקשתו, וזאת ממספר טעמים. ראשית, אפילו נניח לצורך העניין כי המדובר בקלטת אמיתית ותוכנה אמת, אין היא מתייחסת אלא לעבירה אחת באישום השני. העבירה השניה באותו האישום בוצעה על פי הנטען בילדה שאינה המשוחחת באותה הקלטת. העבירות נשוא חמשת האישומים הנוספים גם הן עניין למתלוננים ולעבירות שונות לחלוטין.

שנית, אין המדובר כל עיקר ב"תפנית דראמטית" שיש בה על פניה כרסום מהותי ומקיף בחומר הראיות הלכאורי ברמה שנקבעה לעניין זה כמקימה את "הנסיבה החדשה" שתצדיק עיון חוזר בהחלטת המעצר (ר' בש"פ 4794/95 שבי נ' מדינת ישראל, בש"פ 6838/07, בש"פ 2159/03) (ר' בש"פ 4794/95 שאבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.8.95); בשפ"פ 6838/07 דחלה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם 15.8.07);בש"פ 2159/05 חזיזה נ' מדינת ישראל (לא פורסם 25.3.03)).

שלישית, פרשת הראיות הסתיימה כל כולה, סיכומי הצדדים הוגשו לבית המשפט ומועד מתן הכרעת הדין קבוע לאוקטובר השתא.

רביעית, המסוכנות הרבה הנודעת מהעורר – כפי שנקבעה בהחלטת המעצר ובהחלטת בית המשפט העליון בערר עליה – לא הועמה ולא נתפוגגה מני אז ועד עתה.

4.

בא כוח העורר שב וטוען בפני את טענותיו שבבית המשפט קמא. לדבריו, אותה הקלטת של שיחת הטלפון מאירה באור שונה לחלוטין את מסכת הראיות (הלכאוריות בשלב זה) כולה, היא מעידה על כך שכתב האישום כולו אינו אלא רצף עלילות שטפלו על העורר, ועל כן מן הראוי לשחררו לאלתר ממעצרו.

הוא מוסיף וטוען כנגד ההחלטה הקודמת של בית המשפט קמא מיום 21.5.07, ובה נדחתה בקשתו לעיון חוזר במעצר מיד לאחר שנסתיימה פרשת התבדיעה.

5.

דין הערר להדחות.

בדין מצא כבוד השופט י' עדיאל (בהחלטה מיום 21.5.07) כי עילת המעצר בשל מסוכנותו של העורר לא פגה משנסתיימה פרשת התביעה, אותה מסוכנות שעמדו עליה בהרחבה בית המשפט קמא בהחלטת המעצר ובית משפט זה בדחותו את הערר עליה.

אשר לבקשת העיון החוזר הנוספת – הרי אין לי אלא לאמץ את נימוקי כבוד השופט מ' סובל, שתומצתו לעיל, כלשונם וכנתינתם.

זאת ועוד, "הקלטת" המדוברת – גם אם יימצא כי תוכנה אמת וגם אם יימצא כי מניעי השיחה שהוקלטה בה כשרים היו – אין בה ולא כלום עם מכלול הראיות הלכאוריות העומדות עד כה להוכחת חמשת האישומים ומחצית האישום הנוספים התלויים כנגד העורר שעניינם בפרשיות אחרות, בפשעים אחרים ובמתלוננים אחרים.

סוף דבר – אני דוחה את הערר.