בש"פ 8660/05 עטיה אבו גנאם נ. מדינת ישראל

1.בפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטת ח' סלוטקי) מיום 6.9.2005, בה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

2.העורר עומד לדין בבית המשפט המחוזי בבאר שבע ומיוחסות לו עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הסתייעות ברכב לביצוע פשע, שיבוש מהלכי משפט והדחה בחקירה. על פי המתואר בכתב האישום, ביום 8.8.2005 ביצע העורר, צעיר כבן עשרים, עקיפה מסוכנת עת נהג ברכבו בעיר באר שבע. בעקבות עקיפה זו הורה לו מתנדב משטרה שהיה במקום לעצור את רכבו בצד הדרך אך העורר התעלם מהוראה זו, והחל להימלט מן המקום תוך שהוא נוסע במהירות ועולה עם רכבו על המדרכה. על פי הנטען, נהג העורר במנוסתו בצורה מהירה ופרועה, חלף פעמיים באור אדום, נסע בניגוד לכיוון התנועה ועקף כלי רכב בצורה מסוכנת תוך שהוא מאלצם לבלום ולסטות בפתאומיות על מנת למנוע התנגשות. עוד נטען, כי בצומת הרחובות רגר-המשחררים, אותו חצה העורר באור אדום, התנגש רכבו ברכב אחר ובעקבות התאונה הסתחרר רכבו של העורר וכמעט שהתהפך, אך הוא המשיך בנסיעתו. באותו שלב כמעט שהתנגש באוטובוס שנסע בדרך וההתנגשות נמנעה רק בשל כך שהאוטובוס סטה במהירות. משהגיע העורר לרחוב צר שנתיב הנסיעה בו חסום, עצר הוא סוף וסף את רכבו ונמלט ברגל. אם לא די בכל אלה הגיע העורר כשעה לאחר האירועים שתוארו לתחנת משטרה בבאר שבע יחד עם חברו יונס אלגאלד, והגיש תלונה כוזבת בדבר גניבת הרכב.

3.בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים. בדיון שנערך ביום 16.8.2005 הסכים העורר כי קיימות ראיות לכאורה לביסוס האישומים נגדו וכן כי קיימת עילה למעצרו. עם זאת ביקש כי יוגש תסקיר מבחן אשר יגבש חלופה למעצר, נוכח החולשה הקיימת לטענתו בראיות לכאורה וכן בהתחשב בגילו הצעיר ובעברו הנקי. בהחלטה מיום 16.8.2005 קבע בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ר' ברקאי) כי יש מקום לבחון חלופת מעצר בעניינו של העורר, ולצורך כך הורה על קבלת תסקיר מעצר. בתסקיר מיום 28.8.2005 שהגיש שירות המבחן צויין, כי העורר מסר אינפורמציה מטושטשת וסותרת ככל שהדבר נוגע לנסיבות שהובילו למעצרו וכן בכל הנוגע לעברו הפלילי. עם זאת סבר שירות המבחן, כי המשך שהותו של העורר במעצר עלולה להוביל להפנמת נורמות התנהגות עברייניות ולאחר שבחן את שתי החלופות שהוצעו, קבע שירות המבחן כי נדרשת לעורר חלופה סמכותית ומציבת גבולות והמליץ כי ישהה בבית אחיו בתל-שבע, שם יפקחו עליו כערבים אחיו ובן דודו.

4.ביום 31.8.2005 התקיים דיון נוסף בבקשת המעצר וביום 6.9.2005 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ח' סלוטקי) את המלצת שירות המבחן והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, בקובעו כי בשלב זה ובניגוד לעמדת העורר אין מקום להתייחסות דקדקנית לפרטי הראיות לכאורה, ובאשר לחלופת המעצר קבע בית המשפט, כי הערבים עליהם המליץ שירות המבחן הינם אכן ערבים שאין למצוא בהם דופי, אך העורר אינו ראוי לאמון ולא ניתן לנטרל את המסוכנות הרבה העולה ממעשיו בדרך של חלופה. בית המשפט ציין בהקשר זה כי מסוכנותו של העורר בולטת במיוחד נוכח התופעה של מרדפים וניסיונות להימלטות ברכב מאנשי חוק, שהפכה "מכת מדינה" בדרום הארץ. מעשים אלה המיוחסים לעורר מצביעים לדעת בית המשפט על כך שאין עליו מורא החוק ועל כן, ספק אם יציית לערבים המוצעים. לפיכך, הורה בית המשפט, כאמור, על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

5.בערר שבפני עותר העורר לביטול החלטה זו ולשיחרורו לחלופת המעצר המוצעת, כהמלצת שירות המבחן. העורר מבסס את הערר על שני אדנים. ראשית, הוא חוזר וטוען כי קיימת חולשה בראיות לכאורה המצדיקה את שחרורו. שנית הוא טוען, כי בנסיבות הענין היה על בית משפט קמא לאמץ את המלצת שירות המבחן ולשחררו לחלופה שהוצעה. לעניין קיומן של ראיות לכאורה טוען העורר, כי בניידת המשטרה שדלקה אחרי רכבו היו השוטר אריה בירמן והמתנדב איב סופר, אשר מסרו הודעות לעניין האירועים נשוא האישום. כתב האישום מבוסס על ההודעה השניה שמסר המתנדב סופר ולטענת העורר עיון בהודעה הראשונה שמסר מתנדב זה וכן בהודעה שמסר השוטר, ילמד כי הן אינן כוללות אירועים מהותיים מבין אלה המפורטים בכתב האישום. עוד טוען העורר, כי בדיון שנערך ביום 16.8.2005 בפני כבוד השופטת ר' ברקאי קבע בית המשפט קמא כי על שירות המבחן לבחון חלופה למעצרו. לדבריו, אם אמנם אין דרך לנטרל את מסוכנותו באמצעות חלופת מעצר, כפי שקבע בית המשפט לבסוף, היתה קבלת תסקיר המעצר מיותרת מלכתחילה. העורר מוסיף וטוען בהקשר זה כי משמצא בית המשפט שחלופת המעצר עליה המליץ שירות המבחן הינה ראויה, היה עליו לאמצה ולהורות על שחרורו. עוד מדגיש העורר כי יש מקום להורות על שחרורו נוכח גילו הצעיר והעובדה כי בעברו עבירה אחת בלבד משנת 2003 עליה הועמד לדין בבית המשפט לנוער ועניינה גניבת עטים מחנות. בגין עבירה זו הוטלה עליו התחייבות לשנה ואין בה לטענתו כדי להצביע על מסוכנות.

6.המשיבה, מצידה, תומכת בקביעותיו של בית משפט קמא ומציינת כי התופעה של נהגים צעירים הנוהגים בפראות היא נגע שפשה בדרום הארץ, וכי כיוון שמדובר בהתנהגות המאפיינת נערים צעירים, אין מקום ליתן משקל לקולא לגילו הצעיר של העורר. כן טוענת המשיבה, כי מדובר באירוע חמור מאוד של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ואף בהדחת עד לצורך הגשת תלונה כוזבת. אשר לחולשת הראיות לכאורה טוענת המשיבה, כי בניידת המשטרה נסעו שני מתנדבים וכי אין סתירות בהודעות השניים, אלא שמדובר בדרגות פירוט שונות והתביעה בחרה להעיד את נותן ההודעה המפורטת יותר. המשיבה מוסיפה וטוענת כי כנגד העורר תלוי ועומד כתב אישום נוסף ולבסוף היא טוענת, כי תסקיר המעצר מעלה סימני שאלה לגבי היכולת לתת אמון בעורר, בין היתר משום שמסר אינפורמציה סותרת לגבי עברו הפלילי ולגבי הנסיבות שהובילו למעצרו.

7.לאחר שבחנתי את הטענות שהעלו הצדדים בפני, וכן את חומר הראיות שהוצג, אני סבורה כי דין הערר להידחות.

העורר הסכים כי קיימות ראיות לכאורה לביסוס האישומים המיוחסים לו, אלא שטען לחולשה מסויימת הקיימת בהן. טענה זו דינה להדחות. בדונו בבקשה למעצרו של נאשם עד תום ההליכים אין בית המשפט בוחן שאלות של מהימנות עדים, וכן אין הוא נדרש באופן פרטני למשקלן של העדויות, אלא אם כן מדובר בפירכות מהותיות וגלויות לעין בחומר הראיות, עד כי יש בהן כדי להצביע על כרסום ממשי בקיומן של הראיות לכאורה כבר בשלב זה (ראו: ב"ש 1110/83 סגל נ' מדינת ישראל , פ"ד לח(1) 6; בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(2) 133; בש"פ 2159/03 חזיזה נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 696/04 סבייח נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). במקרה הנדון מבוססים האישומים נגד העורר על עדותו של מתנדב אשר נסע בניידת שדלקה אחרי העורר בהימלטו, ועל פני הדברים אינני מוצאת כל פגם בכך שהמתנדב שעדותו מפורטת יותר הוא שהוזמן כעד תביעה. מכל מקום, יש בחומר הראיות עדויות נוספות לביסוס האישומים ובהן הודעותיו הסותרות של יונס, חברו של העורר, בדבר הנסיבות בגינן הסיע את העורר לתחנת המשטרה; הודעת אחיו של יונס לפיה מסר לו יונס שהסיע את העורר לתחנת המשטרה לאחר שנגרמה לו תאונה בעקבות מרדף משטרתי; ועדותו של נהג הרכב אשר נפגע במהלך נסיעתו הפרועה של העורר. טענתו הראשונה של העורר בעניין חולשתן של הראיות לכאורה דינה, אפוא, להידחות.

8.הטענה הנוספת שהעלה העורר ולפיה ניתן להסתפק בחלופת המעצר המוצעת על מנת להפיג את המסוכנות הנשקפת ממנו, אף היא דינה להידחות. אכן מדובר בעורר צעיר, שעברו הפלילי אינו משמעותי. יחד עם זאת, בכתב האישום מתוארת נהיגה פרועה שיצרה סיכון ממשי לחיי הנהגים ולחיי העוברים והשבים בנתיב התחבורה. למרבה הצער, התנהגות מסוכנת זו הפכה תופעה נפוצה בקרב צעירים בדרום הארץ. על כן, אין לקבל את חלופת המעצר המוצעת בתל שבע בהיותה מצויה בזירה הפוטנציאלית להישנות מעשים מעין אלה. עם זאת, איני מוציאה מכלל אפשרות אישור של חלופת מעצר במרכז הארץ או בצפונה אם תוצע, ובלבד שתיבדק על ידי שירות המבחן ותימצא ראויה על ידי בית משפט קמא. בכפוף לאמור, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי לעניין מעצרו של העורר.

הערר נדחה.