בש"פ 6427/06 חמדאן נימר נ. מדינת ישראל

א.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב- יפו (סגנית הנשיא ד"ר ע' קפלן הגלר) מיום 20.7.06 בב"ש 92432/06, בגדרה נדחה ערר שהוגש כנגד החלטת בית משפט השלום ברמלה (השופט ז' ימיני) בב"ש 3478/06, לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המתנהלים נגדו בת"פ 2514/06.

ב.(1) כנגד העורר ושני הוריו הוגש ביום 6.6.06 כתב אישום, הכולל שני אישומים, והמתאר פרשה מזעזעת של אלימות קשה במשפחת העורר. האישום הראשון מייחס לאביו של העורר תקיפה בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 380 בצירוף עם סעיף 382(ב)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן החוק). האישום השני מייחס לעורר ולאביו תקיפת קטין - עבירה לפי סעיף 368ב לחוק, כליאת שווא - עבירה לפי סעיף 377 לחוק והתעללות - עבירה לפי סעיף 368ג לחוק. כן מייחס האישום השני לאמו של העורר עבירה של הפרת חובת הדיווח לפי סעיף 368ד(ג) לחוק.

(2) לפי המתואר באישום הראשון, עובר לתאריך 27.5.06 סיפרה אחותו הקטינה של העורר (להלן האחות) לאביה (להלן האב), כי היא מאוהבת בבחור פלוני. בתגובה הכה האב את האחות, קילל אותה והזהיר אותה, כי המשך הקשר עם אותו פלוני יגרום להרחקתה מהמשפחה. עוד תואר, כי ביום 27.5.06, שעה שעבדו האב והאחות בקיוסק שבבעלות האב (להלן הקיוסק), נטל האב מהאחות מכשיר טלפון נייד שהיה ברשותה והכה אותה נמרצות בפניה.

האישום השני מגולל אף הוא מעשי אלימות קשה כלפי האחות. לפי הנטען, ביום 29.5.06 עבדו האב והאחות בקיוסק. בסביבות השעה תשע גילה האב כי האחות שוחחה בטלפון עם בחור בשם חסן. בתגובה, הטיח האב את אגרופיו בפניה של האחות ואף בעט ברגליה. כן התקשר האב לעורר והורה לו להגיע לקיוסק. משהגיע העורר לקיוסק הצטרף לאביו והלם באגרופיו בפניה של אחותו. בעוד העורר ואביו מכים את האחות עמדה אמה מנגד ולא עשתה דבר. משביקשה האחות לשתות מים, חשף האב את איבר מינו והטיל עליה את מימיו. לאחר מכן, הודיע האב לאחות כי הוא מתעתד לכלוא אותה בקיוסק או בביתם שבלוד. האחות "ביכרה" להיכלא בבית שבלוד. עוד נטען, כי בבוקרו של יום ה- 30.5.06 רכש העורר שרשרת ברזל ומנעול, ויחד עם אביו כבל את רגלה הימנית של האחות לסורג ברזל בביתם. לאחר מכן עזבו בני המשפחה את הבית בהותירם את האחות אזוקה כאמור.

(3) עם הגשת כתב האישום נתבקש מעצרם של העורר ואביו עד תום ההליכים.

ג.(1) בהחלטה מיום 10.7.06 הורה, כאמור, בית משפט השלום על מעצרם. בהחלטה נאמר, כי לא הועלו טענות באשר לקיומן של ראיות לכאורה, ולפיכך מניח בית המשפט קיומן של ראיות כאמור. כן סקר בית המשפט את תסקיר שירות המבחן, שהוגש בעניינם של העורר ואביו ביום 2.7.06. לדברי בית המשפט, מהתסקיר עולה כי קיימת מצד העורר ואביו כלפי האחות מסוכנות רבה המגעת עד כדי סכנת חיים, אך עם זאת ניתן לשחרר את השניים למעצר בית בעיר רהט ובמקביל לעקוב אחרי תנאי השחרור. בית המשפט דחה את המלצת שירות המבחן, נוכח המסוכנות כאמור. ועוד קבע, כי העובדה שהחשש מהעורר ומאביו גרם לאחות להתחתן עם אדם נשוי שאתו נהגה להתרועע בעבר, וגרם לאותו אדם לבצע עבירת ביגמיה ביודעין, מצביעה על המסוכנות הנשקפת לאחות מהעורר ומאביו, ועל כן לא ניתן לשחררם לחלופת מעצר.

(2) כנגד ההחלטה האמורה הגישו העורר ואביו ערר לבית המשפט המחוזי בתל אביב. הערר נדחה. בהחלטה ציין בית המשפט המחוזי, כי כנגד העורר ואביו קיימת תשתית ראייתית בדבר ביצועם של מעשי אלימות קשים וחמורים כנגד האחות. נקבע, כי בדין לא הורה בית משפט השלום על שחרורם של העורר ואביו, והמסוכנות שבאלימות קשה נגד חסר ישע אינה ניתנת לנטרול ולהפגה. עוד נקבע, כי גם נישואיה של האחות, ולעניין זה ציין בית המשפט כי אין רואה חשיבות לזהותו של הבעל, אינה מקהה את המסוכנות.

(3) מכאן הערר הנוכחי, המתייחס לעורר בלבד, ולא לאביו.

ד.נטען, כי עוסקים אנו בעורר צעיר, כבן תשע עשרה, רווק ונטול עבר פלילי, אשר זו לו היתקלותו הראשונה עם החוק. הוטעם אורח החיים הנורמטיבי שניהל העורר עובר למעצרו. מנגד, כך נטען, הייתה מערכת היחסים בין האחות ומשפחתה בעייתית על רקע יצירת קשר עם גברים זרים, בניגוד לנהוג במגזר הערבי. לטענת העורר, שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא ייחס משקל מספיק לעובדה, כי האחות נישאה זה מכבר, ולכן פחתה המתיחות בינה לבין משפחתה.

עוד נטען, כי נוכח הסכם הסולחה שנערך בין המעורבים בפרשה זו, וכיוון שחלופת המעצר המוצעת מצויה בעיר רהט, המרוחקת מביתה של האחות, הוקהתה מסוכנותו של העורר, במידה המאפשרת שחרורו למעצר בית. בהקשר זה נטען, כי המסוכנות המיוחסת לעותר היא נקודתית, כלפי אחותו הקטינה, ואין חולק כי מסוכנות זו אינה קיימת כלפי כולי עלמא. משכך, מסוכנות זו ניתנת לאיון על ידי הרחקת העורר מבית אחותו. לבסוף נטען, כי אף מתסקיר שירות המבחן עולה, כי ניתן יהיה להפיג את המסוכנות המיוחסת לעותר בחלופת המעצר המוצעת בעיר רהט.

בדיון הוסיף בא כוח העורר, כי השלב הנוכחי, שאינו שלב העונש, הוא שלב פרגמטי ולא ערכי, והוא, הניתן להבטיח את שלום הציבור בלא מעצר מאחורי סורג ובריח. אכן המדובר בעבירה מקוממת, אך היא מעידה חד פעמית של העורר, שעברו עד כה, כעולה ממסמכים שהוגשו מבית ספרו, תעודת בגרות מלאה וכן מכתב המתארו כ"תלמיד שקדן, חרוץ, בעל מוטיבציה גבוהה, אדם בעל ערכים, מנומס, שקט ... דייקן, מסודר ובעל גישה נעימה", שהוענקה לו תעודת הוקרה.

ה.בא כוח המדינה ציין כי אין סתירה בין היות העורר תלמיד שהוערך לבין מערכת נורמות משפחתית פגומה, שבמסגרתה שימש העורר כזרוע ארוכה של אביו לעניין "כבוד המשפחה"; אין דבר שימנע המשך התנהגות זו, גם במרחק 120 קילומטרים; אין גם הבעת חרטה; וגם נישואי המתלוננת באו על רקע בעייתי בתוך משפחתה.

ו.עיינתי בתסקירי שירות המבחן מ-2.7.06 ו-5.7.06. מפי העורר נמסר שם, כי "בדרך כלל קשריו עם אחותו, המתלוננת, היו תקינים ומשמעותיים לאורך השנים. לדבריו לאחרונה על רקע קשר בעייתי לכאורה של אחותו עם גבר ללא ידיעת המשפחה, נקט כלפיה בהתנהגות אלימה ובעייתית". מגורמי הרווחה בעיריית לוד מסרו כי המתלוננת, קטינה, שהתה במקלט מחסה עד 30.6.06, ושוחררה לאחר סולחה ונוכח ההסכמה לנישואין, כשעד אז תשהה במשמורת שיח' מנכבדי המגזר הבדוי, ובהמשך אכן נישאה לגבר עמו היתה בקשר. חלופת המעצר ברהט הומלצה, כיוון שבעקבות הסולחה והנישואין הושגה הפחתה ברמת הסיכון הנשקף למתלוננת, והומלץ כי אם יוחלט על שחרור, יוגש תסקיר משלים בתוך חודש.

ז.ערר זה מעלה שאלה המרחפת תדיר מעל הליך המעצרים בכלל. הפסיקה פירשה את סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996 (חוק המעצרים) ככזה המתיר מעצר לא על רקע חומרת העבירה כשלעצמה אלא על רקע המסוכנות (ראו בש"פ 3442/98 מדינת ישראל נ' אייל מלכא (לא פורסם) (השופט זמיר) ).זאת כמובן בנוסף לעילות אחרות, כגון שיבוש או הימלטות. עבירת אלימות מעין זו שלפנינו מגבשת, עם זאת, מסוכנות סטטוטורית, לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים ("עבירה שנעשתה באלימות חמורה או באכזריות") – ובענייננו מדובר לכאורה באכזריות. אלא שגם במקרים אלה מורה החוק, כי יש לבדוק אם ניתן להשיג את תכלית המעצר באמצעים שפגיעתם פחותה מזה (סעיף 21(ב)(1)); ראו למערכת השיקולים בש"פ 5222/97 פטשניק נ' מדינת ישראל , פ"ד נא(4) 702 (השופט טירקל); וכן בש"פ 943/05 בן דוד נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). כפי שצוין גם בעבר (ראו בש"פ 9198/04

אבדולייב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (השופט עדיאל)), תחילה יש לבדוק אם יש מקום במקרה הספציפי לחלופה כל עיקר. נודה על האמת, חומרת העבירה – גם בתפיסה השיפוטית בפרקטיקה היומיומית – מתרגמת עצמה לא אחת למסוכנות. אך לא אחת גם לכודה הסיטואציה בסתירה. הרגש האנושי הבסיסי מתקומם אם מי שחטא בעבירות חמורות לא יימצא מאחורי סורג ובריח, אך הלוא אין מדובר לעת הזאת בעונש אלא במעצר, וקיימת חזקת חפות, והיכן קו הגבול?

ח.במקרה דנן, על פי הראיות לכאורה, המדובר בעבירה בזויה ומקוממת, המיישמת באכזריות מסורות חברתיות שאבד עליהן כלח מוסרי וערכי מכל בחינה (ראו בש"פ 505/06 סעד חסון נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); ע"פ 10828/03 נג'אר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). מדינת ישראל לא הצליחה לשרש מסורות אלה. והנה העורר, אדם בעל תעודת בגרות והמלצה טובה מבית ספרו, משתתף בהשפלה אלימה כזאת. הרגש האנושי הבסיסי אומר כי, יוותר מאחורי סורג ובריח עד תום משפטו. אך השאלה מורכבת יותר דווקא במקרי העבירות הקרויות בשם המפוקפק "כבוד המשפחה" וסופן ביזוי המשפחה, כשאין עבר פלילי והמסוכנות ממוקדת בקרבן, המתלוננת; האם ניתן להפיג את המסוכנות? האם הרחקת העורר למעלה מ-100 ק"מ בפיקוח מתאים ובערבויות, מאפשרת חלופת מעצר? בראש וראשונה תלוי הדבר בשאלה מה יגרום הדבר למתלוננת?

ט.בשאט נפש מן העבירות, אך מתוך התפיסה שיש לבדוק במקרה ספציפי זה לעומק את עניין המסוכנות כלפי המתלוננת, שהוא עיקר הדבר, אורה על הזמנת תסקיר משלים של שירות המבחן באשר למצבה של המתלוננת כיום, לרבות במצב הלא ברור של נישואין ביגמים. התסקיר שיוגש תוך 21 יום, יונח בפני בית משפט השלום. תודה מראש לשירות המבחן. עלי להדגיש: מתוך החשש פן יופעלו לחצים על המתלוננת, חל איסור גמור על מי מבני משפחת המוצא לבוא עם המתלוננת בכל קשר שהוא בטרם הכנת התסקיר. שירות המבחן יתן אל לבו נקודה זו ויברר ככל הניתן, וככל שיחוש או יחשוד כי לחצים כאלה הופעלו, יתן להם ביטוי בתסקיר. בית משפט השלום יחליט כטוב בעיניו לאחר קבלת התסקיר. עד להחלטה אחרת יישאר העורר במעצר. איני מביע לעת הזאת כל דעה באשר לתוצאה, אך פשיטא כי אם יוחלט על חלופה, תכלול זו לא רק פיקוח הדוק אלא גם הפקדות וערבויות גבוהות. אדגיש שוב שאין בהחלטה זו כדי לקבוע עתה מסמרות באשר להמשך שלאחר התסקיר. עד להחלטה אחרת יישאר העורר במעצר.