בש"פ 6725/06 שלמה מוזס נ. מדינת ישראל

א.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטת ד' מויאל) מיום 10.8.06 בב"ש 990/06, בגדרה נעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ 3691/06 בבית משפט השלום בנצרת.

ב.(1) כנגד העורר הוגש כתב אישום ביום 31.7.06 (ת"פ 3691/06), המייחס לו עבירה של התפרצות למקום מגורים בכוונה לגנוב לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן החוק), עבירה של היזק בזדון לפי סעיף 452 לחוק ועבירה של הסתייעות ברכב לביצוע פשע לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א- 1961.

(2) כנטען בכתב האישום, ביום 25.7.06 סמוך לשעה 19:00 הגיע העורר לקיבוץ כפר בלום (להלן הקיבוץ) כשהוא נוהג במשאית לפינוי אשפה. כנטען, ניצל העורר את היעדרותה של אחת מדיירות הקיבוץ, שבעטיו של המצב בטחוני שהתה במועד האמור במרכז הארץ, קרע את הרשת שעל אחד מחלונות דירתה, פתח את החלון והתפרץ לדירה. לאחר ששתי תושבות הקיבוץ הבחינו בעורר, נמלט הוא עם המשאית ונתפס כעבור זמן מה בשדה אליעזר. בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו (ב"ש 3990/06).

(3) בהחלטה מיום 10.8.06 קבע בית משפט השלום (השופטת ב' סמסון), כי כנגד העורר קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו בכתב האישום. עוד נקבע, כי הגם שעבירות רכוש אינן מקימות עילת מעצר סטטוטורית, במקרה דנן קיימת חומרה יתירה בביצוע עבירת רכוש בזמן מלחמה. נוכח זאת ונוכח עברו הפלילי של העורר נקבע, כי קיימת עילת מעצר נגד העורר. עם זאת קבע בית משפט השלום, כי ניתן להסתפק בחלופת מעצר, והורה על שחרורו של העורר למעצר בית מלא בפיקוח אשתו של העורר. להבטחת תנאי השחרור הורה בית המשפט לעורר לחתום על התחייבות עצמית בסך 5,000 ₪ וכן הורה לערבה לחתום על ערבות צד ג' בסך 5,000 ₪ נוספים.

(4) עוד באותו היום הגישה המשיבה ערר לבית המשפט המחוזי בנצרת (ב"ש 990/06). בהחלטת בית המשפט המחוזי (השופטת ד' מויאל) נקבע, כי יש חומרה מיוחדת בעבירות המיוחסות לעורר על רקע המצב הבטחוני המיוחד השורר כעת בארץ (הדגשה הוספה). כן עמד בית המשפט המחוזי על עברו הפלילי העשיר של העורר, ועל העובדה כי תלוי נגדו כתב אישום משנת 2003, בו מיוחסות לו עבירות סמים חמורות, הכוללות יבוא וסחר בסמים. באשר לחלופה נאמר, כי אין היא מתאימה בהיותה בביתו של העורר בקרית שמונה, מקום החשוף ביותר לעבירות רכוש מחד גיסא ומעורר קושי בפיקוח מצד המשטרה מאידך גיסא. נוכח האמור, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

(5) מכאן הערר שלפני.

ג.בערר נטען, כי עסקינן בעבירת התפרצות אשר בוצעה שלא בדרך מתוחכמת ולא נגנב במהלכה דבר. כן נטען, כי אין המדובר באנשים שעזבו את ביתם. בנסיבות אלו, כך לשיטת העורר, אין העבירה מקימה עילת מעצר. לטענת בא כוח העורר, המחוקק מנה במפורש את העבירות המקימות עילת מעצר, ואין להרחיב יתר על המידה את הפרשנות הניתנת לכך. באשר לעברו הפלילי של העורר נטען, כי בשנים האחרונות אין לעורר הרשעות והוא עובד לפרנסתו. באשר לכתב האישום משנת 2003 נטען, כי העורר משוחרר למעצר בית בתיק זה למעלה משנתיים, ומשפטו עוכב עד לעת האחרונה מסיבות שאינן תלויות בו. הוטעם, כי העורר לא הפר את מעצר הבית ולו פעם אחת. אשר על כן התבקש שחרורו של העורר בערבות ולחלופין- למעצר בית.

ד.(1) בדיון קבל בא כוחו המלומד של העורר, כי מעצר שולחו מהווה התרחקות מכוונת המחוקק. בפריצה לדירה, בהנחה כי יש ראיות (אף שלשיטתו הן בעייתיות), במצב שבו לא נגנב דבר, אין חוק המעצרים מחיל חובת מעצר סטטוטורית; ואף אם נאמר, כי הנסיבות חמורות עדיין אין עילת מעצר. ועוד, בית המשפט המחוזי החליט על מעצר ב- 10.8.06, בשעת מלחמה, כשהמשטרה הייתה עסוקה וכדומה;

אך כתום ארבעה ימים תמה המלחמה. העורר הורשע לאחרונה ב- 1999, הוא בעל משפחה ועובד, בתיק התלוי ועומד מ- 2003 שוחרר בערבות בגלל הלכת קינזי, הוא שהה שנתיים וחצי במעצר בית ולא הפר אותו. השאלה היא הניתן להבטיח את שלום הציבור בחלופה, ולשיטתו ניתן לעשות כן על ידי מעצר בית חלקי ואפשרות עבודה.

(2) בא כוח המדינה ציין כי יש לראות את המכלול: המדובר באדם בעל עבר פלילי כבד, כולל מאסרים, שניצל מצב בטחוני לשם פריצה; על כן המסוכנות בולטת.

ה.העיון מגלה כי המדובר בעבריין ותיק שבחר לו בעבריינות מצעירותו, ולאורך שנים רבות צבר 19 הליכים בפני בתי המשפט, בעבירות רכוש וסמים למיניהן, לרבות מאסרים לא קצרים, בטרם שני כתבי האישום התלויים ועומדים נגדו, האחד מ- 2003, בתיק חמור ביותר של סחר בסמים, והאחר - התיק הנוכחי. תיק הסחר בסמים נדחה תחילה מ- 2003 בשל "הלכת קינזי", ועל כן שוחרר העורר בקיץ 2003 למעצר בית; לימים צומצם במארס 2004 מעצר הבית המוחלט והותר לעורר לצאת לעבודה, וב- 6.3.06, בעקבות בריחתם של העדים הרלבנטיים העיקריים, שוחרר ממעצר הבית. אין טענה באשר להפרות מעצר הבית. עתה נלכדו העדים ב- 15.7.06 בעקבות פעולת צה"ל בכפר ע'ג'ר, וחודשו ההליכים והוגשה בקשה לעיון חוזר בעניין המעצר בתיק ההוא בבית המשפט המחוזי בנצרת.

ו.אשר לתיק הנוכחי, אכן מדובר בעבירה ששני בתי המשפט קבעו בו קיומן של ראיות לכאורה, והויכוח האמיתי הוא על עילת המעצר והשאלה אם יש מקום לחלופה. אשר לעילת המעצר, אכן עבירות רכוש יכולות להקים עילת מעצר (בש"פ 5431/98 רוסלן פרנקל נ' מדינת ישראל פ"ד נב(4) 268 (השופטת ביניש); וראו גם בש"פ 3453/05 אברג'יל נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)); ואולם, כאמור בעניין פרנקל , ככלל יהוו עבירות רכוש עילת מעצר כשהמדובר בכאלה הנעברות בשיטתיות, או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות עבריינית. המקרה דנן ביסודו אינו נופל לקטגוריה זו; אך עדיין יש לבחון את השפעת עברו המכביד של העורר, ושנית, משמעות הנסיבה של עבירת רכוש בישוב צפוני ב- 25.7.06 - ממש בעיצומה של המלחמה. אפתח בנסיבה השנייה. שני בתי המשפט הקודמים סברו, כי אכן בשעה שהמשטרה עסוקה במטלות שמעבר לימים כתיקונם, יש חומרה יתרה בעבירה מעין זו בימים כאלה, כשחלק מן התושבים באזור אינם (אינני יודע באשר לחברת הקיבוץ הספציפית), והמשטרה עסוקה במלאכתה. השופטת המלומדת בבית משפט השלום כינתה זאת "התנהגות חסרת מצפון". אף אני מצטרף לכך; אם תוכח העבירה הריהי בזויה, המעידה על ערכיו של העורר כשעברו כבר מעיד עליו. ועדיין עומדת השאלה, משבינתיים תמה (אני מקוה שזהו המונח הנכון) המלחמה ועל פי נסיבות העבירה גופה, האין מקום לחלופה, לאחר שהעורר – חרף עברו - לא הפר חלופת מעצר לאורך תקופה ממושכת זה לא כבר. זאת, כיוון שעסקינן בהליך מעצר, שהוא הליך מניעתי מטבעו ונבדקות בו עילות מעצר, ולענייננו מסוכנות, בעוד שחומרת העבירה עיקר ביטויה בתיק העיקרי. לוא דעתי נשמעה, בתיקים של ניצול מצב המלחמה לבוז בז יש לראות את הדבר כנסיבה מחמירה בהחלט, אך לעת הזאת ענייננו במעצר (ראו בש"פ 6427/06 נימר חמדאן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). האם יש מקום לשקול כאן חלופה? תשובתי היא, כי בעיקרון, נוכח הגבוליות בהקשר הספציפי, יש מקום לשקול חלופה בקשר לעבירה הנוכחית, והייתי עושה כן במעצר בית מלא בפיקוח רעייתו הערבה, תוך תוספת דרישה של הפקדה בסך 10,000 ₪ וכן הגדלת התחייבות העורר והתחייבות הערבה לסך 10,000 ₪ וכן חתימת צד ג' נוסף על התחייבות של 10,000 ₪.

ז.ואולם, השכל הישר אינו מניח לשחרר בתיק זה בשעה שתלויה ועומדת בקשת העיון החוזר בתיק האחר, החמור לאין שיעור, מ- 2003. מדובר באותה מדינה, באותה מערכת בתי משפט, וקשה להלום, בגדרי השכל הישר, שיד שמאל ויד ימין יפעלו בנפרד, כשהמדובר באותו אדם ששני כתבי אישום תלויים ועומדים נגדו בעת ובעונה אחת ואין בנמצא "מסוכנות נפרדת". הואיל ובבקשה לעיון חוזר בת"פ 35/03 (הסחר בסמים) המונחת בפני בית המשפט המחוזי בנצרת, שהוגשה לאחר החלטתו של בית המשפט המחוזי בתיק הנוכחי למעצר עד תום ההליכים, הוזכר מעצר זה, ובהליך הנוכחי הוזכר המעצר ההוא, יש מקום כי ההליך הנוכחי יוחזר לבית המשפט המחוזי, והחלטה זו תונח לפניו בדונו בבקשה לעיון חוזר בתיק סחר הסמים. אני מקוה שהדבר יהא בשבוע הקרוב. עמדתי בתיק זה אמורה, אך על הדברים להשתלב בתיק סחר הסמים הקשה ממנו שאינו לפני, ושלגביו איני מביע עמדה באשר לתוצאה; אין טעם בטיפין טיפין בנסיבות הקיימות, לפיכך נתונה ההחלטה כמכלול בידי בית המשפט המחוזי, שכמובן בידו להחליט כאשר יחליט ולשנות מן האמור כפי שיקולו.

ח.הערר מתקבל איפוא במובן זה שככל שהמדובר בתיק הנוכחי ניתן לשקול שחרור לחלופה בתנאים דלמעלה, אך על ההחלטה להיות כוללת, לפי שיקולו של בית המשפט המחוזי.