בש"פ 3453/05 ארז אברג'יל נ. מדינת ישראל

א.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטת (דה ליאו) לוי) מיום 15.2.05, אשר קיבל את ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום בנצרת (הנשיא כתילי) מיום 10.2.05, בו הורה על שחרורו של העורר למעצר בית מלא.

ב.על פי כתב האישום הואשמו העורר ונאשם נוסף בהתפרצות לשתי דירות בעפולה, החזקת מכשירי פריצה, הריסת נכס במזיד ועבירה נוספת של ניסיון התפרצות לדירה.

ג.בית משפט השלום בחן את הראיות לפרטיהן ומצא כי יש ראיות לכאורה, וכן בחן את עילת המעצר והגיע למסקנה של מסוכנות, מכוח התנהגותו של העורר בביצוען של העבירות מכוח עברו הפלילי. באשר לחלופה, נוכח עברו הפלילי המכביד של העורר, ותסקיר המעצר ממנו עולה כי בשנתיים האחרונות לא גייס די כוחות על מנת לצאת ממעגל העבריינות ולשקם את חייו, סבר תחילה בית משפט השלום כי חלופת המעצר שהוצעה –שהיה במעצר בית אצל אחותו – לא תספיק. זאת, בהסתמך על תסקיר שירות המבחן שנאמר בו, כי בשל תנאי חייה של האחות (מטופלת בשלושה תינוקות בבית קטן) אין באפשרותה להוות חלופת מעצר ראויה והולמת. ואולם, משצורפה לערבים ולמפקחים אם העורר, החליט בית המשפט השלום על שחרור העורר למעצר בית מלא בבית אחותו, אליו תעבור להתגורר גם אמו.

ד.על כך הוגש ערר על ידי המשיבה לבית המשפט המחוזי. בית המשפט סבר כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר, וכי נוכח עברו הפלילי המכביד אין בחלופת המעצר כדי להשיג את תכלית המעצר ולהגן על בטחון הציבור. לפיכך קיבל בית המשפט את ערר המשיבה, והורה על מעצר העורר עד לתום ההליכים.

ה.(1) לטענת העורר, אין ראיות לכאורה לאישומים המיוחסים לו, לפחות בעוצמה המספקת למעצרו עד תום ההליכים. כנטען, הראיה המרכזית כנגדו היא הודעתו של אחד רותם טויס, אשר טפל על העורר אשמת שווא כחלק מניסיונו להציל את עצמו. עוד טוען העורר, כי באי שחרורו יש משום הפליה לרעה אל מול הנאשם הנוסף, ששוחרר בתנאים.

(2) בעניין הראיות ציין בא כוח העורר, כי יש להביט בחשדנות על הראיה מפי טויס, בשל התהפוכות בחקירתו.

(3) באת כוח המדינה סברה כי הראיות מספיקות, ואין הפליה לעומת האחר, שבשנים האחרונות לא היה עבריין ואין מאסר על תנאי תלוי ועומד כנגדו. עברו של העורר "עשיר" ביותר, ומאסר על תנאי תלוי כנגדו. הוא הפך את הפשע לדרך פרנסה, ואין לסמוך עליו, מה גם שהעבירות בוצעו בחבורה.

ו.עיינתי בחומר הראיות. מתוכו, לא ראיתי מקום לחלוק על התרשמותם של שני בתי המשפט באשר למסכת הראיות הלכאורית, גירסת העד טויס, גם אם באה מפי שותף לעבירה, וגם אם עברה חקירתו תהפוכות, בסופו של יום ברורה וקונקרטית; מתווספות לכך ראיות נסיבתיות שונות שמנו בתי המשפט הקודמים, כגון כפפות וכלי פריצה, והמצטרפות לשתיקת העורר בחלק מחקירתו, וזאת גם אם יימצא כי בפרט זה או אחר לא דייק השותף לעבירה, ואיני קובע כך כמובן. נושא ראייתי נוסף קשור בשכירת הרכב ששימש לעבירות, ולא אאריך. התמונה הכוללת מספקת ראיות לכאורה באופן שקשה לחלוק עליו.

ז.עברו של העורר, כבן 26-25 כיום, מכביד בהחלט: מגיל ארבע עשרה – חמש עשרה החל במסע פשע, הכולל עבירות תקיפה ופציעה, עבירות רבות מאד של פריצה לבניינים ולרכבים וגניבת רכב (מה שקורין שימוש ברכב ללא רשות), סמים ועוד, ואף ריצה מאסרים לא קצרים.

ח.את עבירות נגד הרכוש אמנם לא מנה המחוקק בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (אכיפה – מעצרים) כעבירות היוצרות "מסוכנות סטטוטורית", ולכן יש לבדוק כל מקרה לנסיבותיו ועל התביעה להוכיח את המסוכנות. ואולם, הפסיקה קבעה בי עבירות אלה אינן חסינות ממעצר עד תום ההליכים, ובדין כך. נקל לשוות בנפשנו את תחושתו הקשה, את אבדן הבטחון ואת הייאוש הקודר של קרבן עבירה, אם משגילה בשובו לביתו כי פרצו אליו ורכושו נגנב, ואם כשיוצא הוא את הבית כדי לגלות כי רכבו שהחנה אמש נעלם ואיננו. על המשפט לתת יד למאבק באלה, ולעניין המסוכנות – לא הרי מי שנתפס לראשונה כהרי מי שגורר אחריו שובל ארוך של מעשים, והפך את הפגיעה ברכוש הזולת למעין למקצוע רחמנא ליצלן. בבש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל פ"ד נב (4) 268, מפי השופטת ביניש, נקבע, כי "מעשים שנועדו לפגוע ברכוש ולשלול רכוש פוגעים בסדרי החברה, פוגעים גם בזכויותיהם היסודיות של יחידיה.... עבירות רכוש המבוצעות באורח שיטתי, או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של מספר עבריינים... עלולות... לסכן את בטחון האדם ואת בטחון הציבור. לפיכך אין לשלול קיומה של עילת מעצר בכל מקרה של עבירות המבוצעות נגד הרכוש..."; ראו גם בש"פ 7969/99 יוספאשוילי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט טירקל). נסיבות העבירה מזה, עברו המכביד של נאשם מזה, עלולים להוות עילת מעצר אף בעבירות רכוש. כבוד האדם של הנאשם הוא אבן יסוד, המובנית גם בחוק סדר הדין הפלילי (אכיפה – מעצרים); על בית המשפט להידרש אליו. אך אל יישכח גם כבוד האדם של הקרבנות, ואף בעבירות רכוש תתכן השפלה ופגיעה.

ט.נוכח עברו של העורר מתקיימת אף לדעתי, כדעת בתי המשפט הקודמים, עילת מעצר של הגנה על בטחון הציבור. החלופה שהוצעה נראית על פניה בעייתית. אינני מטיל דופי חלילה בהיותן של האחות והאם מפקחות בעלות כוונות טובות; אך אף אם לא נידרש לבעייתיות של פיקוח בני משפחה (בש"פ 7602/04 אבו אל הוא נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (השופט גרוניס)), המשפחה לא הצליחה עד כה להניא את העורר מדרכו הרעה, ומחזרה מתמדת לסורו, וקשה לעת הזאת לסמוך על חלופה זו, מבלי לפגוע בכוונתן הטובה של האם והאחות. אין בכך כדי להיוואש מתיקון דרכיו של העורר, אדם צעיר, בעתיד.

י.לא אוכל להעתר לערר.