פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
10940/08
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
העורר:
חביב פרץ
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה
בתיק עמ"ת 13627-11-08 שניתנה ביום 2.12.08
על-ידי השופט י' כהן
תאריך הישיבה:
י' בטבת תשס"ט (6.1.09)
בשם העורר:
עו"ד מרדכי עמוס
בשם המשיבה:
עו"ד יאיר חמודות
החלטה
א.
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט י' כהן) מיום 2.12.08 בתיק עמ"ת 13627-11-08, בה נדחה ערר על החלטת בית משפט השלום בחדרה (השופט גופמן) מיום 19.11.08 לעצור את העורר עד תום ההליכים.
ב.
ביום 17.11.08 הוגש נגד העורר (עם שני אחרים) כתב אישום, בו יוחסו לו התפרצות למגורים לבצע עבירה וגניבה, עבירות לפי חוק העונשין, תשל"ז - 1977. כתב האישום התייחס לפריצה לארבע דירות מגורים במלון "עדן אין" בזכרון יעקב (באותו יום), וגניבת מטלטלין שונים וכסף של האורחים שהתארחו בהן. ביום 19.11.08 הורה בית משפט השלום בחדרה (השופט גופמן) על מעצר העורר עד תום ההליכים. נקבע, כי קיימות ראיות לכאורה (לרבות הימצאות חלק מהרכוש הגנוב בחדרו של העורר במלון "חוות הברון", האזנות לשיחות בין הנאשמים לאחר מעצרם והתנהלות העורר בחקירתו). כן נקבע,
שפריצה לארבע דירות בזמן קצר יחד עם עבר פלילי מכביד מעידה על מסוכנות. הוטעם, כי אף שבעבירות רכוש עסקינן, מדובר "באדם שעבירות רכוש הפכו אצלו לדרך חיים, ויש חובה להגן על הציבור מפני 'פגעיו'" (עמ' 10).
ג.
ערר שהוגש לבית המשפט המחוזי
נדחה ביום 2.12.08. אושרה קביעתו של
בית משפט השלום בדבר קיומן של ראיות לכאורה (בפרט נסיונות השיבוש העולים מההאזנה שבוצעה לנאשמים). עוד נקבע, כי עברו הפלילי המכביד של העורר - לרבות עבירות בתקופת מאסר על תנאי - מעיד על מסוכנות קונקרטית. ולבסוף, נקבע כי על נימוקי בית משפט השלום יש להוסיף גם חשש לשיבוש - בפרט ביחס לשותפים לעבירה.
ד.
כלפי החלטה זו הוגש הערר הנוכחי, בו נטען בין היתר , כי אין ראיות לכאורה ברמה מספקת. נטען, כי בתמליל ההאזנה אין העורר קושר עצמו לאירועי כתב האישום, וכן כי קיים הסבר מלא להימצאות הרכוש בחדרו - שכן גם מי שהודה בפריצה - אליאור ממן - היה באותו חדר. אשר לעילת המעצר, נטען כי בנסיבות אין מסוכנות קונקרטית. נטען, כי שגה בית המשפט בהתייחסו להרשעת העורר בגניבה בשנת 2005 - שכן הוא הורשע על פי הודאתו רק בסיוע לגניבה בעצם הימצאו עם הגנב. נטען, כי מאז שריכז העורר את התיקים נגדו והודה בהם, הוא לא היה מעורב בפלילים ואף הקים משפחה; בוודאי, כך נטען, אין המדובר באדם "שעבירות רכוש הפכו אצלו לדרך חיים". ולבסוף, הוזכר כי הנאשמים האחרים שוחררו לחלופה.
ה.
בדיון טען בא כוח העורר, כי הקלטות טרם הומצאו לו, אך בהתבסס על התמלילים אין לקבוע ראיות לכאורה - שכן העורר "אינו בעסק", אלא נאשם 3, שהודה, אף אם היה גם הוא בחדרו של העורר במלון "חוות הברון", נטען, כי העורר כיום אדם עובד, ללא כתם נוסף מאז הרשעתו האחרונה; הוצע גם איזוק אלקטרוני.
ו.
מנגד טען בא כוח המדינה, כי נמצאו ראיות לכאורה כפי שקבע בית משפט השלום, וטענת האליבי של העורר הופרכה על-ידי הודאתו של מי שלגבי הימצאות בחברתו נטען האליבי. ועוד, הרכוש הנגנב נמצא בחדרו של העורר, וגם עדות שהביא העורר לתמיכה באליבי אינה תומכת בשעות עליהן דיבר. הפרשה, בקשר לנאשם אחר, נדונה גם בערר בבית משפט זה בפני השופט לוי (בש"פ 10075/08 ביטון נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). לשאלתי הותיר בא כוח המדינה לשיקול דעת הזמנתו של תסקיר, אך ציין כי עמדת המדינה, נוכח עברו הפלילי המכביד של העורר בעבירות רכוש, תהא לעמוד על מעצר; גם לפי תאריכיו של הרישום הפלילי, אין לזהות לשיטתה "חזרה בתשובה" אצל העורר.
ז.
עיינתי בראיות - הודעות הנאשמים ותמלילי הקלטה. שלא כסניגור המלומד סבורני כי ישנן ראיות לכאורה. ראשית, מקריאת התמלילים המתעדים את שיחות העורר עם אליאור ממן, עולה בבירור מעורבות לכאורה בעבירות, תוך תכנונים והגיגים שונים באשר לדרך לחמוק ובאשר לגורל הצפוי. אמנם בהודעתו קושר עצמו ממן לעבירות ומתאר עצמו כפורץ יחיד; אך בטענת האליבי של העורר בהודעות שונות, שעניינה שהות בקיבוץ רמת השופט בשעות בהן נעשו הפריצות, כרך העורר את עצמו עם ממן והשותף השלישי כשוהים יחד במועד הרלבנטי (בין ארבע ורבע לעשר בליל שבת 7.11.08); וגם הודעת חבר הקיבוץ כעד אליבי אינה תומכת בו, שכן לטענת העורר הגיעו הוא וחבריו לקיבוץ ביום המעשה בשעה ארבע וחצי אחר הצהרים, ואילו לדברי העד הגיעו רק בשבע - שבע ושלושים בערב, דבר התואם לכאורה ביצוע ההתפרצויות לפני כן. ועוד, יש צורך באמון גדול מאוד בעורר כדי להשתכנע מטענתו, כי היותו בחדר במלון "חוות הברון" בו נמצא רכוש גנוב מן הפריצות במלון "עדן אין" נובעת משהות תמימה עם חבריו, ואין לו קשר לרכוש הגנוב. כללם של דברים, ישנן ראיות לכאורה. מעבר לצורך אזכיר בהקשר זה גם את החלטת השופט לוי בבש"פ 16075/08 הנזכרת, שם תוארו הראיות כלפי נאשם נוסף, הכרוכות גם בראיות שבזיקה לעורר.
ח.
אשר לרישומו הפלילי של העורר, יליד 1983 – הוא עמד, עד לתיק הנוכחי, שלוש פעמים לפני בית משפט. ראשית הדברים בעבירות גניבה, ניסיון לקבל דבר במרמה, שימוש במסמך מזויף וזיוף; ב-2002 נדון על כך, בין השאר, ל-6 חודשי מאסר בעבודות שירות ולמאסר על תנאי. בעודו מצוי בעבודות השירות וכן במועדים אחרים בשנים 2003-2000, ביצע לא פחות משלושים ואחת עבירות רכוש מגוונות (לרבות גניבות והתפרצויות), ועבירות אחרות ובהן איומים ועוד; על כך נדון ב-2003 למאסר 22 חודש ו-36 חודשי מאסר על תנאי, וכן הופעל (בחופף) מאסר על תנאי. ב-2005, לאחר שחרורו, הועמד לדין על גניבת רכב
באותה שנה (אף כי הסניגור המלומד טוען, כאמור, כי הרישום אינו מדויק והעבירה היא סיוע לגניבה), ונדון לקנס ולהארכת מאסר על תנאי, וכן לפיקוח קצין מבחן.
ט.
הרישום הפלילי מעיד, כי העורר בחר לו מגיל 18 (2001) במגוון עבריינות הרכוש – במיוחד – כדרך חיים אינטנסיבית לשנים אחדות; נדון למאסר בפועל לא קצר ב-2003, ושב לסורו ב-2005 לאחר שחרורו ממאסרו, תוך שיצא בעונש קל. והנה חלפו שנים אחדות שבהן לא נרשמו תיקים לחובתו - ושוב ישנן ראיות לכאורה לעבירות רכוש. על פני הדברים חידש העורר את פעילותו העבריינית. העורר לא ביקש תסקיר מעצר בערכאות הקודמות, והן פעלו על פי מה שלפניהן, ורק בערכאה זו הזכיר בא כוח העורר, בלשון טרוניה, שהעורר לא נשלח לתסקיר; לדעתי אין טרוניה זו מן המידה. ואולם, מתוך הגישה שיש מקום כי בפני בית המשפט תהא תמונה כוללת, ועסקינן במקרה דנן בעבירות רכוש, יוזמן תסקיר מעצר, שיונח לפני בית משפט השלום בתוך 15 יום. בית משפט השלום ישוב ויקיים דיון; הדיון ייערך מתוך הנחה של ראיות לכאורה , נושא שלא ישוב וייפתח לעת הזאת. הוא הדין ל עילת מעצר , בגדרי הלכת בש"פ 5431/98 רוסלן פרנקל נ' מדינת ישראל (השופטת - כתארה אז - ביניש), שם נאמר:
"מעשים שנועדו לפגוע ברכוש ולשלול רכוש פוגעים גם בזכויותיהם היסודיות של יחידיה, ובנסיבות מסוימות יש בהם כדי לסכן את בטחונה של החברה ואת בטחונו של כל אדם בה".
עסקינן בסעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים, הקובע עילת מעצר אם "קיים יסוד סביר לחשש שהנאשם יסכן את בטחון האדם. בטחון הציבור או בטחון המדינה"; ראו גם בש"פ 3453/05 אברג'יל נ' מדינת ישראל פ"ד נב(4) 268 (לא פורסם), שם נזדמן לי לומר:
"עבירות רכוש אינן חסינות ממעצר עד תום ההליכים, ובדין כך. נקל לשוות בנפשנו את תחושתו הקשה, את אובדן הביטחון והייאוש הקודר של קורבן העבירה... על בית המשפט לתת יד במאבק באלה, ולעניין המסוכנות - לא הרי מי שנתפס לראשונה כהרי מי שגורר אחריו שובל ארוך של מעשים, והפך את הפגיעה ברכוש הזולת למעין מקצוע רחמנא ליצלן".
במקרה דנא עברו של העורר, כמתואר מעלה, יש בו כדי לגבש עילת מעצר בהינתן ראיות לכאורה. הדיון בבית משפט השלום יתמקד איפוא, בעקבות התסקיר, בשאלה היש במקרה דנא מקום לחלופה, בלא שאקבע מסמרות.
י.
הערר מתקבל איפוא חלקית במובן של הזמנת תסקיר מעצר.
ניתנה היום, י"ב בטבת התשס"ט
(8.1.09)
.
ש ו פ ט