בש"פ 1984/11 מנאד אבו עסא נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע בגדרה נדחה עררו של העורר על החלטת בית משפט השלום בקריית גת שהורה על מעצרו עד לתום ההליכים.

1.

כנגד העורר ושבעה נאשמים נוספים הוגש ביום 23.12.2010 כתב אישום ל בית משפט השלום בקריית גת, בו יוחסו לעורר עבירות של קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, (להלן: חוק העונשין ); פריצה לבנין שאינו דירה או בית תפילה בצוותא חדא לפי סעיפים 407(א) + 29 לחוק העונשין; ניסיון לגניבה בצוותא חדא לפי סעיפים 384 ו-29 + 25 לחוק העונשין; והסתייעות ברכב לביצוע פשע לפי סעיף 47 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961.

2.

לפי עובדות כתב האישום, במועד לא ידוע קשרו העורר ושבעת הנאשמים הנוספים (להלן ביחד: הנאשמים ) קשר עם אדם נוסף במטרה להתפרץ למפעל "בגיר" בקרית גת (להלן: המפעל ) ולגנוב סחורה ממנו. הנאשמים והאדם הנוסף הצטיידו בכפפות וב-68 שקים לצורך העמסת הסחורה. בשעה 03:00 בבוקר יום 18.12.10 הגיעו הנאשמים והאדם הנוסף ברכב לאזור התעשיה בקרית גת והתפרצו למפעל לאחר שעקרו את דלת העץ, ניפצו חלון, שברו שני מנעולי מתכת המפרידים בין המפעל לבין מפעל סמוך וקרעו את גדר המחסן בו נמצאה חלק מהסחורה, והכל במטרה לבצע גניבה או פשע. הנאשמים והאדם הנוסף הכניסו סחורה בשווי של למעלה מ-300,000 ₪ לתוך השקים שהביאו מבעוד מועד, אך בטרם העמיסו אותם על גבי הרכב הגיע למקום שומר המפעל, והנאשמים והאדם הנוסף נמלטו ברכב בו הגיעו.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצר העורר והנאשמים הנוספים עד לתום ההליכים המתנהלים נגדם לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ). בהחלטתו מיום 2.1.11 קבע בית משפט

השלום כי יש ראיות לכאורה הקושרות את העורר לעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, והורה על קבלת תסקיר בעניינו, כמו גם בעניינם של יתר הנאשמים.

שירות המבחן עמד על כך שהעורר הוא בעל מערכת ערכים שולית ויכולת מועטה לקבל חוקים, ולצד מאפיינים נוספים של העורר, יש בכך כדי להצביע על רמת סיכון. עם זאת, העריך שירות המבחן כי "ייתכן וחלופה סמכותית ומציבת גבולות ייתכן ותצמצם רמת סיכון זו בכפוף לאזוק אלקטרוני", ומכאן השורה התחתונה בתסקיר לפיה ניתן לשחררו לחלופת מעצר בית מלא עם איזוק אלקטרוני. בית משפט השלום דחה את עמדת שירות המבחן בציינו את עברו הפלילי של העורר, והורה על מעצרו עד תום ההליכים.

5.

על החלטת בית משפט השלום הוגש ערר ל בית המשפט המחוזי. בהחלטתו מיום 6.3.11 ציין בית המשפט המחוזי כי בית משפט השלום אמנם טעה בייחסו לעורר 7 הרשעות קודמות, שכן לחובתו 2 הרשעות בלבד. עם זאת, שתי ההרשעות כוללות 12 עבירות פליליות, שעיקרן עבירות רכוש הדומות לעבירות המיוחסות לעורר בכתב האישום, וחלקן עבירות אלימות, בגינן נידון ל-14 חודשי מאסר בפועל. כנגד העורר תלויים ועומדים ארבעה כתבי אישום, בין היתר בגין פריצה, גרימת היזק לרכוש, שותפות בהתארגנות עבריינית ותקיפת שוטר.

בית המשפט

הזכיר בהחלטתו כי המלצות שירות המבחן אינן מחייבות את בית המשפט , המחויב מצידו לשקול שיקולים נוספים על אלה המנחים את שירות המבחן. עברו הפלילי של העורר – הן הרשעותיו הקודמות והן כתבי האישום התלויים ועומדים כנגדו – מלמדים על רמת מסוכנות גבוהה שאינה ניתנת לאיון בחלופת המעצר המוצעת.

בית המשפט

הורה, אפוא, על המשך מעצרו של העורר עד תום ההליכים, תוך שהוא מציין כי אין בכך משום אפליה פסולה ביחס לנאשמים אחרים ששוחררו, אלא מדובר בהבחנה בין נאשמים שונים לפי המסוכנות הקונקרטית העולה מהם, עברם הפלילי והנסיבות המפורטות בתסקיריהם.

מכאן הערר שבפניי.

6.

העורר טען כי שגה בית המשפט בכך שלא נתן משקל ראוי לתסקיר שירות המבחן. עוד הפנה העורר לכך שחלק מהנאשמים שוחררו בעקבות תסקירים שנערכו בעניינם, ולא היה מקום להבחין ביניהם לבינו. בהודעה דחופה ששיגר ב"כ העורר לאחר הדיון, נתבקש בית משפט זה לקבוע דיון נוסף בעניינו של העורר, מאחר שבית משפט השלום הורה בהחלטתו מיום 16.3.2011 על שחרורו לחלופת מעצר של האדם האחר הנזכר בכתב האישום. בכך, טען העורר, יש שינוי נסיבות מהותי.

7.

אומר בקצרה כי דין הערר להידחות.

ענייננו בערר ב"גלגול שלישי" ל בית המשפט

העליון, ובהיקש להלכה הנוהגת לגבי ערעורים בגלגול שלישי, אני סבור כי ראוי שההתערבות תיעשה במשורה ובמקרים חריגים, מקום בו טעותו של בית משפט קמא בולטת על פני הדברים (וראו הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 9) (ערר שני ברשות והארכת מעצר או חידושו), התש"ע-2010, שם מוצע כי ערר ב"גלגול שלישי" יהא ברשות בלבד).

8.

לגופו של עניין, אני סבור כי צדקו בית משפט השלום ו בית המשפט המחוזי בהחלטתם. אקדים ואזכיר כי אין חולק על קיומם של ראיות לכאורה ( DNA של העורר נמצא על בדל סיגריה במקום).

הפריצה נעשתה באופן מאורגן ומתוחכם, תוך התארגנות של קבוצה גדולה של נאשמים על מנת לגנוב סחורה בשווי נכבד. פריצה מעין זו עומדת בקריטריונים המקובלים בפסיקה להקמת עילת מעצר של ביטחון הציבור בעבירות רכוש (ראו: בש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל , פ"ד נב(4) 268, 272 (1998); בש"פ 8611/09 סטבינסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.11.2009) והאסמכתאות שם; בש"פ 6247/10 רבינוביץ' נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.9.2010).

9.

בשעתו, הבעתי דעתי כי ניתן להוריד את הרף הנדרש לצורך עילת מעצר בעבירות רכוש, מקום בו מדובר ב"שור מועד" (בש"פ 45/10 מסארוה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.1.2010)). כך גם העורר שבפנינו, אשר דומה כי עבירות הרכוש הן תורתו-אומנותו. לחובתו של העורר מספר הרשעות בעבירות של התפרצויות ושבל"ר, ואף תקיפת שוטר. בימים אלה תלויים ועומדים כנגדו שני כתבי אישום בגין שתי התפרצויות למפעל ולבית עסק, התפרצויות שנעשו תוך התארגנות בצוותא חדא עם אחרים, בדומה לעבירה מושא כתב האישום. לא מי שנתפס בעבירת רכוש לראשונה, כמי שגזילת רכוש הזולת הפכה אצלו למעין מקצוע (השוו לבש"פ 3453/05 אברג'יל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.4.2005)). ובקיצור, כמות של עבירות רכוש בעברו הפלילי של נאשם, הופכת ל"איכות" ומקימה עילת מסוכנות (השוו לבש"פ 5788/10 חאג' יחיא נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.8.20109)).

לא למותר לציין כי תלוי כנגד העורר כתב אישום נוסף גם בגין הפרת תנאי מעצר בית שהושתו עליו בשעתו, ובכך יש אינדיקציה נוספת כי לא ניתן לתת בו אמון. לכך יש להוסיף את תסקיר שירות המבחן, שלמרות השורה התחתונה שלו, אינו מלהיב כלל וכלל מבחינת העורר.

10.

אשר לטענה כי בית משפט השלום הורה על שחרורם של נאשמים ומעורבים נוספים בפריצה, הרי שכל החלטה לגבי מעצר עד תום ההליכים היא נגזרת של המעשה ושל העושה. בהיעדר נתונים לגבי הנאשמים האחרים, איני רואה להידרש לטענה זו. מכל מקום, אם סבור העורר כי בהחלטתו האחרונה של בית משפט השלום בדבר שחרורו של האדם הנוסף שהשתתף בפריצה, יש כדי להוות שינוי נסיבות, ייכבד ויפנה בבקשה לעיון חוזר ל בית משפט השלום.

סופו של דבר, שאני דוחה את הערר.