בש"פ 10878/05 גיא חסיד נ. מדינת ישראל

א.בהחלטה מיום 3.5.05 נקבע כי תיבדק חלופת מעצר לגבי העורר, שהיה עצור תשעה חודשים מאז הוגש כתב האישום נגדו. נקבע כי החלופה לא תהא בביתם של קרובי משפחה. שירות המבחן, בתסקיר מיום 24.5.05, סבר כי חלופה ראויה תהא בבית אחות אמו של העורר ובעלה. ואולם, הדבר לא עלה בקנה אחד עם החלטתו האמורה של בית משפט זה, ולבסוף, לאחר ניסיונות אחדים למציאת חלופה, נקבעה בהחלטת בית המשפט המחוזי (השופט כבוב) ב-9.6.05 חלופה בביתו של מר משה גרמי מאשקלון, ונקבעו לערב חליפים (החלטה מיום 12.7.05).

ב.בערר, שהוגש ב-24.11.05, נטען כי יש מקום לאשר את המלצת שירות המבחן ומכוחה את החלופה בבית הדודה והדוד. בערר לא צוין על איזו החלטה הוגש, ובאת כוח המדינה טענה כי האסמכתא לשחרור העורר היא החלטה בערכאה ראשונה ולכן יש לפנות תחילה בבקשה לעיון חוזר לבית המשפט המחוזי, ועם זאת סברה כי בית המשפט המחוזי כבול בהחלטת בית משפט זה באשר לקרובי משפחה. בא כוח העורר טען שכדי למנוע מלכוד העולה מפרופוזיציה זו, יש לדון בכך בערכאה זו, שנתנה את ההחלטה. לגופו של דבר נסמך העורר על המלצת שירות המבחן, וכן על כך שבתיק אחר ברמה דומה לשיטתו, והוא בש"פ 4041/05, שוחרר פלוני בתנאים לבית הוריו. לגבי העורר, נטען כי במשך תקופה של 7-6 חודשים עמד במחויבויותיו, ויש מקום לאפשר לו לשנות מקומו, מה גם שנטען כי הערב העיקרי מטופל באמו, החולה למרבה הצער במחלה קשה.

ג.באת כוח המדינה טענה כי חלופת המעצר שעליה הוחלט לגבי העורר היתה הדוקה במיוחד כדי להפיג מסוכנות, ולכן לא אושר מעצר בבית קרובים, כפי שהוחלט גם בתיקים אחרים שאליהם הפנתה עוד ציינה כי הערב התחייב לפיקוח בבית המשפט המחוזי ב-9.6.05 בידעו כי משפטו של העורר יימשך זמן רב. אין לשיטתה גם דמיון בין מקרה זה למקרהו של מי ששוחרר לחלופה בבש"פ 4041/05 הנזכרת; ובענייננו ישנו, בנוסף למסוכנות, גם חשש הימלטות, נוכח הראיות לכאורה באשר להתנהגות העורר בעבירות נשוא כתב האישום.

ד.עיינתי באסופת תסקירים ופרוטוקולים שהציגה המשיבה. בא כוח העורר נאחז מצדו בדבריו של השופט כבוב מיום 25.5.05 באשר לחלופה אצל הדודה והדוד, כי "גם אם אקבל את טיעוניו של עו"ד קליין במלואם בדבר ההגיון בשחרור המבקש לחלופה המוצעת, וגם אם אסבור שחלופה זו היא ראויה והולמת, עדיין מחויב אני למלא אחר החלטתו של בית המשפט העליון...". אציין כי בנסיבות היתה הכתובת הדיונית בית משפט זה, נוכח ההנחיה שניתנה בהחלטתו באשר לחלופה.

ה.לגופם של דברים, השופט גרוניס, בבש"פ 7602/04 מדינת ישראל נ' אבו אלהווא (טרם פורסמה), ציין כי "השמתו של אדם במעצר בית בבית משפחתו בפיקוחם של בני המשפחה הינה דרך בעייתית מעצם טבעה. בני המשפחה המפקחים עומדים בפני דילמה קשה ביותר... הם נדרשים לדווח על קרוב משפחה שהפר צו שיפוטי..."; בבש"פ 3481/05 נ חומוב נ' מדינת ישראל (טרם פורסמה), ציינתי אף אני את הבעייתיות בעניין קרובי משפחה כערבי מעצר; ראו גם בש"פ 3453/05 אברג'יל נ' מדינת ישראל (טרם פורסמה); כן ראו בש"פ 10698/05, 10789/05 פלונים נ' מדינת ישראל (טרם פורסמה). ועם זאת אין לקבוע מסמרות ויש לבדוק כל מקרה לנסיבותיו, ומטבע הדברים, ככל שהבעייתיות ברקע הקשור בעורר ובתיק רבה יותר, הזהירות תגדל בהתאם. לעניין זה ישנו שוני בנסיבות הרקע והתיק בין עורר זה לעורר ששוחרר בבש"פ 4041/05. באשר לעורר דנא, האישומים נגדו קשורים לפעילות פלילית בחו"ל וכן אספקת תיעוד מזויף, והיה בכך להעלות את רף המסוכנות ולהצביע על הצורך בפיקוח שאינו של קרובי משפחה. עם כל ההבנה לאי הנוחות הנגרמת לאדם שאינו בביתו או בבית קרוביו, איני רואה מקום לעת הזאת לשנות מכך, ונחוצה תקופה ממושכת יותר של עמידה בתנאים כדי לעיין בהם מחדש. בקשה לעיון מחדש תוכל להיות מוגשת, ככל שהדבר יהא נחוץ, ולא יופרו עד אז תנאים, כתום שנה להחלטת בית המשפט המחוזי מ-9.6.05. נוכח ההחלטה הנוכחית, בקשה כזו יהא ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי, מבלי שאקבע כל מסמרות לגבי ההכרעה שתיפול בפניו.