בש"פ 3481/05 איליה נחומוב נ. מדינת ישראל

א.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט אלון) מיום 5.4.05 ב"ש 20474/05, שבגדרה נתקבל ערעור על החלטת בית משפט השלום בקריות (השופט פולוק) מיום 3.4.05 ב"ש 1031/05 והוחלט על מעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בת"פ 466/05.

ב.ביום 17.3.05 הוגש כנגד העורר כתב אישום, המייחס לו שתי עבירות של סחר בסם מסוכן לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973. לפי הנטען בכתב האישום, בשני מועדים בחודש מרץ 2003 מכר העורר סם מסוכן לסוכנת משטרתית שפנתה אליו וביקשה לרכשו. בתאריך 3.3.05 מכר העורר לסוכנת סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל 109.59 גרם נטו. מנת סם זו נפרסה על ידי העורר מתוך שרוול של סם מסוכן מסוג חשיש במשקל של כ-1 ק"ג, אשר העורר הזמינו טלפונית ורכשו מאחר באותו מועד. כעבור ימים אחדים, בתאריך 6.3.05 שב העורר ומכר לסוכנת סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 2.8. גרם וכן סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל 4.75 גרם נטו.

ג.בדונו בבקשה שהגישה המשיבה לבית משפט השלום להורות על הארכת מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו קבע בית המשפט, כי חרף התקיימותן של ראיות לכאורה ושל עילת מעצר כנגד העורר, ומבלי להמעיט בחומרת העבירות בהן הוא מואשם, קיימת במקרה דנא חלופת מעצר ראויה, שעליה המליץ שירות המבחן. בית המשפט הורה לשחרר את המבקש, תושב גן יבנה, למעצר בית מלא בבית סבתו בנתיבות, תחת פיקוחם של סבתו או של אחד משני דודיו, ובכפוף לחתימת ערבות עצמית וערבויות צד ג'.

ד.ערר שהגישה המשיבה על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בבאר שבע נתקבל. בית המשפט המחוזי קבע, בהסכמת הסניגוריה, כי קיימות בתיק ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים לעורר. כן קבע בית המשפט, כי עבירות הסמים בהן מואשם העורר מקימות חזקת מסוכנות, היוצרת עילת מעצר נגדו. חזקה זו, כך נקבע, איננה נסתרת נוכח הכמות הלא מבוטלת של סם מסוג חשיש שהיתה מעורבת, לפי האישום, בעסקי הסמים של העורר, ונוכח התנהלותו של העורר שיש בה כדי להעיד על מיומנות בעסקים כגון דא. עוד ציין בית המשפט, כי לעורר עבר פלילי הכולל הרשעות קודמות בגין החזקת סמים, וכי בעת ביצוע העבירות נשוא כתב האישום היו תלויים ועומדים כנגדו שני מאסרים על תנאי, שיהיו בני הפעלה אם יורשע בדין. בית המשפט ציין, כי עבירת הסחר בסמים היא מהקשות ומהמסוכנות שבעבירות, כעולה מחזקת המסוכנות שקבע לה המחוקק, וכעולה מן ההלכה הפסוקה, לפיה אין לשחרר נאשמים בסחר בסמים, אלא במקרים חריגים ביותר, בשל היות העבירה "מכת מדינה". בית המשפט קבע כי לא יהיה בחלופת המעצר המוצעת די לאיין את מסוכנות העורר, בהתחשב, בין היתר, בכך שזמינותו ונגישותו לעסקאות הסמים הן באמצעות שיחות שהוא מבצע, על פי כתב האישום, מטלפון נייד. לפיכך, נמנע בית המשפט מלקבל את המלצת שירות המבחן בדבר שחרור העורר לחלופת המעצר.

ה.(1) בערר בבית משפט זה נטען, כי אין בהתנהלותו של העורר כדי ללמד על היותו סוחר סמים כדרך שגרה. אדרבה, לטענת העורר, אי הימצאות סמים באמתחתו עת חפצה הסוכנת לרכשם הימנו, והיזקקותו לשירותיו של אדם אחר לשם אספקתם לו, מעידות כי אין הוא עוסק בסחר בסמים, אלא לכל היותר משתמש בהם לצריכה עצמית. העורר מוסיף וטוען, כי את כמות הסם שמתוכה הפריש לסוכנת ייעד מלכתחילה לעצמו, וכי הוא נעתר לבסוף להפצרותיה של הסוכנת לקנות ממנו מנות סם, אך בשל רצונו לקשור קשר אישי עימה, ורק בעקבות פעולות שידול ופיתוי מצידה. עוד טען העורר, כי חלופת המעצר עליה המליץ התסקיר – מעצר בבית סבתו בפיקוח שלושה ערבים – מתאימה, ויש בה כדי להשיג את תכלית המעצר. בנוסף נטען, כי היה על בית המשפט לייחס משקל רב יותר לנסיבותיו האישיות הקשות של העורר העולות מתסקיר המבחן, הן כקרבן לאב אלים המכור לטיפה המרה, והן באשר להיותו נושא העול העיקרי בפרנסת משפחה קשת יום מגיל צעיר עובר למעצרו. מצוין בערר כי זהו מעצרו הראשון של העורר.

(2) בפניי טען בא כוח העורר בחן, כי החלטת בית המשפט המחוזי התעלמה מכך שהמדובר באדם עובד, שעברו לאמיתו אינו מכביד, וחלקו בבית דין צבאי בעקבות החזקת סמים לצריכה עצמית (אף כי עבירה אחרת שלו שם היא שיבוש הליכי משפט), וכזו גם הרשעה קודמת בבית משפט השלום ברחובות. אין לראותו כסוחר סמים, ואם בכלל היתה זו עבירה בשלב תחתון במדרג, וברמה מינורית. ועוד, המדובר באדם שסבל סבל רב בחייו, ולפיכך יש לתת לו סיכוי על-ידי מעצר בית.

ו.באת כוח המשיבה סבורה כי בשלב זה יש לדחות את הערר; מסכת הראיות לכאורה מתקיימת, הסחר היה בחשיש ובקנביס, תוך רצף של התנהגות הקשורה במכלול הסמים; גם "סוחר קטן" סוחר הוא, והעורר לא הוכיח התגייסות לשיקום עצמי. לעת הזאת אין איפוא נתונים לשינוי באשר למעצר.

ז.(1) הראיות, שבחלקן עיינתי, מדברות בעדן: העורר עסק בסחר סמים, גם אם אינו נמנה על קהלם של סוחרים גדולים, בכמויות ובסוג הסמים; משימוש בסמים ומהחזקת סמים שבהם הורשע בעבר הידרדר אל עבר הסחר. עודו אדם צעיר, בן עשרים ואחת, ובידו להיחלץ מהמדרון, ויפה שעה אחת קודם.

(2) לגופם של דברים, אין מקום לקבל את הערר כשלעצמו. עילת המסוכנות קיימת, הן במישור הסטטוטורי כחזקה והן בפועל, וראיה לדבר לכאורה - הצלחתה של הסוכנת המשטרתית להשיג מכירה על-ידי העורר ללא קושי רב כלל, כעולה מן הראיות.

(3) ואולם, אף שהמסוכנות קיימת, ואף שירות המבחן אינו חולק על כך, שאלה היא היש חלופה ראויה, בהתחשב ברקעו המשפחתי הקשה של העורר. על פני הדברים, החלופה בבית סבתו של העורר בנתיבות בערבות דודיו אין בה די; מה גם שהשגחתם של בני משפחה אינה נטולת בעייתיות. ועם זאת, אם תוצג לשירות המבחן על-ידי העורר חלופה אחרת, שתהא בה סמכותיות ראויה וברורה, הנחוצה נוכח עברו של העורר, מתבקש השירות לבדוק אותה, וככל שיהא בה ממש, יוכל העורר להגיש בקשה לעיון חוזר בבית משפט השלום והתסקיר יונח בפני בית המשפט. בנתון לכך, איני נעתר לערר.

\