בש"פ 7602/04 מדינת ישראל נ. הישאם אבו אלהווא

1.העוררת משיגה על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים שניתנה ביום אתמול, בה ציווה על שחרורם של המשיבים בתנאים, ובכך דחה למעשה בקשה למעצר עד תום ההליכים.

2.המשיבים עומדים לדין בבית משפט קמא על פי כתב אישום המייחס להם עבירה של שוד בנסיבות מחמירות. על פי המתואר בכתב האישום, המשיבים קשרו קשר לשדוד חלפן כספים. הקושרים יחד עם אדם נוסף פעלו למימוש הקשר ביום 16.7.04. הם עקבו אחר חלפן הכספים שצעד לעבר ביתו. המשיב 2 והשותף השלישי חנקו את החלפן, הפילו אותו ארצה, היכו אותו ותוך שאיימו עליו בסכין לקחו מכיסיו שקיות ובהן כסף, מטבע מקומי ומטבע חוץ וכן המחאות נוסעים ושיקים. לפי כתב האישום השווי הכולל של השלל היה 180,000 ש"ח. המשיב 1 שימש כשומר במהלך השוד והשגיח שעוברי אורח לא יפריעו לשותפיו לבצע את זממם. לא הייתה מחלוקת, בדבר קיומן של ראיות לכאורה.

3.יש לציין נקודות נוספות הנוגעות לכל אחד מבין המשיבים. מתברר, כי למשיב 1 אין עבר פלילי, בעוד שלמשיב 2 יש עבר פלילי בעבירות מסוגים שונים. בית המשפט המחוזי ראה לנכון לקבל את חלופות המעצר שהוצגו בפניו. המשיב 1 שוחרר למעצר בית בביתה של אמו. נקבע, כי האם תשהה עימו במשך כל שעות היממה. כמו כן, נקבעו תנאים נוספים. לגבי המשיב 2 הוחלט, כי ישהה במעצר בית מלא בבית חמותו או בביתו של גיסו. המבקשת טוענת, כי לא היה מקום כלל להיזקק לחלופת מעצר ואילו באופן חלופי היא טוענת, כי החלופות אינן ראויות.

4.דעתי היא, כי במקרה זה לא היה זה מן הראוי לעשות שימוש בחלופה כלשהי. עם זאת, חייב אני להעיר לעניין החלופות עצמן כי הן מעוררות בעיות שונות, ואילו חשבתי, כי יש מקום לחלופה, הייתי מורה להחזיר את הדיון לשם מציאתן של חלופות אחרות. המבקשת טוענת בערר, ובצדק, כי השמתו של אדם במעצר בית בבית משפחתו בפיקוחם של בני המשפחה הינה דרך בעייתית מעצם טבעה. בני המשפחה המפקחים עומדים בפני דילמה קשה ביותר, אם הנאשם ששוחרר לחלופה של מעצר בית יפר את הציווי שנצטווה לשהות במקום המסוים. הם נדרשים לדווח על קרוב משפחה שהפר צו שיפוטי, כאשר ברור להם כי קיים סיכוי גבוה שדיווחם יביא לכך שבן המשפחה המפר יישלח למעצר רגיל. מכל מקום, במקרה הנוכחי קיימת בעיה נוספת ומיוחדת בכל הנוגע לחלופה שנתקבלה לגבי המשיב 2. אחד מעדי התביעה הינו גיסו של המשיב 2 והגיס אמור לפקח עליו בגדר מעצר הבית. אין זה מתקבל על הדעת שעד תביעה ישהה, ועוד מכוח צו של בית משפט, יחד עם נאשם האמור להימצא במעצר בית. הסיטואציה הינה פרובלמטית על פניה.

5.מכל מקום, כפי שאמרתי, הנני בדעה שמקרה מעין זה אינו מצדיק שימוש בחלופה. המשיבים ביצעו שוד אלים על פי תכנון מראש ושדדו כספים רבים. נסיבות אלו מחייבות מעצר עד תום ההליכים.

6.הערה אחרונה: בית המשפט המחוזי הורה על שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר ביום אתמול, כנראה בשעה 15:00. בית המשפט התבקש לעכב את החלטתו על מנת לאפשר הגשת ערר. בית משפט קמא עיכב את השחרור למשך 24 שעות. עיכוב לתקופה כה קצרה מכניס את הגורמים השונים - ערכאת הערעור, פרקליטות המדינה, הסניגוריה, ושירות בתי הסוהר – ללוח זמנים כמעט בלתי אפשרי. הגורמים המעורבים נדרשים, עקב הזמן הקצר שניתן בהחלטת העיכוב, לפעולות רבות ושונות שנעשות בלחץ רב. ראוי לה לערכאה הדיונית במקרה מעין המקרה הנוכחי לעכב את ביצוע החלטתה לתקופה של 48 שעות.

7.אי לכך, הערר מתקבל, החלטתו של בית המשפט המחוזי מבוטלת והנני מורה כי המשיבים יעצרו עד תום ההליכים.