בש"פ 2663/09 מדינת ישראל נ. פלוני

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט שפירא) מיום 23.3.09 במ"ת 13447-02-09 (ת"פ 13445-02-09), בה הורה על שחרור המשיב לחלופת מעצר בתנאים מגבילים.

ב.

כנגד המשיב הוגש ביום 20.2.09 לבית המשפט המחוזי

כתב אישום, שעניינו עבירות סחיטה בכוח ובאיומים, כליאת שווא ועבירות אלימות כנגד אשתו ובנו. על פי הנטען בכתב האישום, במשך מרבית שנות נישואיהם – מאז שנת 2000 – נהג המשיב לתקוף את אשתו (להלן המתלוננת ), ולהכותה. במספר הזדמנויות במהלך חודש פברואר 2009, איים המשיב על חייה של המתלוננת והטיל עליה אימה, תקף אותה, גרם לה חבלות של ממש וכלא אותה בחדר השינה בבית שלא כדין, וכן תקף את בנו וגרם לו חבלה של ממש, ואיים על אחי המתלוננת ואשת האח.

ג.

עם הגשת כתב האישום הוגשה ב קשה למעצר עד תום ההליכים. בית המשפט קבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות למשיב, ביניהן הודעותיה של המתלוננת; הודעות הילדים שנגבו על-ידי חוקרת ילדים; הקלטות המתעדות חלק מהביטויים המאיימים; מסרונים המבססים את גרסת המתלוננת בכל הנוגע להודעות מאיימות שהעביר לה המשיב. על כל אלה נוסף תיעוד רפואי התומך בגרסת המתלוננת בדבר הפגיעה בה. אין חולק, כי המעשים המיוחסים למשיב מקימים נגדו עילת מעצר על פי דין, אך כיון שמדובר בעבירות בתא משפחתי, והואיל והמשיב – איש משטרה –נעדר עבר פלילי, קבע בית המשפט שמסוכנות המשיב ממוקדת לתא המשפחתי, ואין נשקפת הימנו סכנה לציבור בכללותו. בנסיבות אלה הורה בית המשפט על הגשת תסקיר, כדי לבחון את האפשרות לחלופת מעצר.

ד.

שירות המבחן המליץ על שחרור המשיב לחלופת מעצר בבית הוריו במושב שבגליל. בית המשפט קיבל המלצה זו, בנמקו כי מדובר בחלופה שיש בה כדי להרחיק את המשיב מהמתלוננת. ביום 23.3.09 הורה בית המשפט על שחרור המשיב בתנאים הכוללים מעצר בית מלא; איזוק אלקטרוני; הפקדה או ערבות בנקאית בסך 20,000 ₪; התחייבות עצמית בגובה 50,000 ₪; פיקוח מלא של מפקחים, והתחייבות עצמית של כל מפקח על סך 20,000 ₪; צו עיכוב יציאה מהארץ; ואיסור ליצור כל קשר עם המתלוננת או עם מי מעדי התביעה שאינם שוטרים.

ד.

כלפי החלטה זו מוגש הערר הנוכחי מטעם המדינה. נטען, כי המשיב מתנהג במשך שנים באלימות כלפי המתלוננת, תוך איומים חוזרים ונשנים על חייה, וכי לאחרונה מגלה הוא נטייה להסלמה בהתנהגותו וקושי לעמוד בגבולות במצבי משבר. נטען, כי מן התסקיר עולה חרדתה הרבה של המתלוננת מפני המשיב, בתארה אותו כאדם בלתי צפוי העלול ליצור מצבי סיכון נוספים. לטענת העוררת, הסכנה הנשקפת למתלוננת במקרה זה כה רבה, עד כי אין בחלופה שנקבעה כדי לנטרל אותה. עוד נטען, כי בניגוד לקביעתו של בית משפט קמא, הסכנה הנשקפת מן המשיב אינה ממוקדת למתלוננת בלבד, כיון שלפי כתב האישום נהג המשיב באלימות גם כלפי בנו, ואיים על אחי המתלוננת ואשתו. בנוסף, טוענת העוררת כי שגה בית המשפט המחוזי בתתו משקל לעובדה שלמשיב אין הרשעות קודמות, כיון שמעשי האלימות כלפי המתלוננת נעשו על פני שנים ארוכות, מה שמהוה כשלעצמו "עבר פלילי". העוררת מעלה גם חשש מפני שיבוש הליכי משפט, כיון ששחרור המשיב ממעצר עלול להשפיע על תחושת הביטחון של המתלוננת ועל נכונותה להעיד.

ה.

ביחס לחלופה המוצעת טוענת העוררת, כי כל המפקחים שנקבעו הם בני משפחת המשיב, שהיו מודעים למסכת המעשים נגד המתלוננת, ובחלק מהמקרים אף הייתה אמו של המשיב נוכחת בעת מעשי התקיפה. בנסיבות אלה, כך נטען, אין לראות במפקחים חלופת מעצר ראויה, שיש בכוחה להציב למשיב גבולות ברורים. עוד סבורה העוררת, כי אין באיזוק האלקטרוני כדי לחזק את החלופה המוצעת באופן המצדיק את שחרור המשיב, בהתחשב באובססיביות בה התנהג כלפי המתלוננת, ובכך שלא נרתע מפגיעה במתלוננת אף בצהרי היום, באמצע הרחוב, או בנוכחות אמו וילדיו, כעולה מכתב האישום. בנסיבות חמורות כגון אלה, סבורה העוררת כי יש לנקוט משנה זהירות, גם מקום בו קיימת המלצה חיובית של שירות המבחן.

ו.

בדיון טענה עו"ד גליקסברג למדינה, כי לשיטתה אין חלופה היכולה לאיין את המסוכנות, ולבטח לא זו שהוצעה. כתב האישום מפנה להכאת המתלוננת ברחוב, ואירוע אחר ברכב, וזאת ברצף של עבירות, של אלימות ואיומים; אמו של העורר שמעה וידעה כנטען את הדברים באשר לאיומים ולאלימות ואין למנותה כמפקחת; ועוד, אובססיביות העורר עולה גם מדבריו באשר לכך שלא יתגרש מן המתלוננת, אלא יפגע בעצמו לפני כן. מנגד טענו עו"ד אולמן ועו"ד רייפר, כי האם אינה המפקחת היחידה, ומדובר במפקחים נורמטיביים ובאיזוק אלקטרוני, ואף המתלוננת דיברה בחיוב על המשפחה, כמתועד בתסקיר; המשיב גם הפנים את המצב בהיותו לראשונה בחייו מעברו השני של סורג ובריח.

ז.

עיינתי בכל החומר שהוגש על ידי הצדדים. חשתי כלפי המשיב תחושת "ד"ר ג'קיל ומר הייד", ומי ידע נבכי נפשו של אדם; מחד גיסא, הוצגו מספר ניכר של תעודות הערכה משטרתיות מאז 2004 המשבחות את שירותו, לרבות מכתב ממפקדיו מיום 16.3.09, מן הסתם לצורך הליך המעצר, בו תוארה פעילות חיובית ללא הפרות משמעת, בשכנוע וללא כוח. מאידך גיסא, עיינתי בתמליל הקלטת האירועים מיום 8.2.09 – יום נישואיהם התשיעי של בני הזוג – בין המתלוננת, רעיית המשיב, הכולל ביטויים קשים ביותר, ברמה מעוררת שאט נפש וחלחלה, מלבד היותם וולגריים בתכלית. זאת בנוסף לאיומים כלפי אחי המתלוננת. כן עיינתי בהודעת המתלוננת מ-13.2.09 במשטרה, המתארת מסכת של אירועי אלימות לאורך השנים מאז הנישואין. האירוע מ-8.2.09, שהגיע לאלימות, כלל גם את הבן. ברי כי עסקינן במערכת יחסים שהגיעה לאחרונה לשפל אלים ומכוער בתכלית, ומאידך גיסא במיקוד האלימות והאיומים כלפי המתלוננת, וכנגזרת פגיעה בבן, וכן איומים כלפי בני משפחה, ולא כלפי אחרים שמחוץ לתא המשפחתי.

ח.

בהתחשב בכל אלה, ובהנחיית המחוקק בסעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (אמצעי אכיפה – מעצרים), תשנ"ו -1996 לבחון הניתן להשיג את תכלית המעצר בחלופה שפגיעתה בחרות פחותה, השאלה היא הישנה חלופה שתרחיק את המשיב מן המתלוננת, ותהוה ככל הניתן חסם למנוע הימנו להעז להפר את התנאים ולפגוע בה (ובבני משפחה אחרים); והאם עשויה לסכון חלופה כזאת, לאדם המואשם בעבירות מכוערות, אך שתיפקד מחוץ למעגל המשפחתי באופן נורמטיבי ומילא תפקידו כשוטר כהלכה. יש להניח בגדרי שכל ישר, כי גם התקופה במעצר מ-13.2.09, למי שרגיל היה להימצא מצדו האחר של המתרס, לימדה את המשיב לקח מסוים. אכן, כפי שכבר נאמר בעבר, אין בחלופת מעצר אותה הרמטיות שמעניקים סורג ובריח, אך יש, בחלופות נכונות, כדי להפיג במידה רבה חששות; בש"פ 1159/04 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופטת חיות); בש"פ 5438/07 שיבלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); וראו לאחרונה בש"פ 2476/09 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם), שציטט בית המשפט קמא, ובו דיברתי על "פרפרים בבטן" בבואנו להכריע, "פרפרים" שלא עזבוני גם בתיק זה; ראו גם החלטת השופטת פרוקצ'יה בבש"פ 2574/02 ריזינצקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם).

ט.

עיינתי גם בתסקיר שירות המבחן למבוגרים מיום 17.3.09, ששני הצדדים נאחזים בו – המדינה בתיאור הקשה של האירועים מצד המתלוננת, והמשיב בכך שנאמר כי המתלוננת רואה את משפחת המשיב "כמסגרת תומכת ויציבה, שיכולה לסייע לו לשמור על הנפרדות ממנה".

י.

הקושי שמוצא אני בחלופה המוצעת היא היותה אצל בני משפחה מדרגה ראשונה, אף שאין חולק כי הם אנשים נורמטיביים בהחלט, כפי שגם מצא השופט קמא. אלא שיש קושי מובנה, שכבר דובר עליו בהחלטות מעצר בעבר, בפיקוח בני משפחה; ראו בש"פ 7602/04 מדינת ישראל נ' אבו אלהווא (לא פורסם) (השופט גרוניס). במקרה זה גם בני המשפחה, עם כל התייחסותם החיובית – ככל הנראה – למתלוננת (הם היו גם בטלפון ביום התקרית הקשה 8.2.09 וניסו להרגיעו), לא היוו חסם להתנהגות לא טובה של המשיב. על כן יש לטעמי להציע חלופה אחרת, שאינה בני משפחה מקרבה ראשונה, במרחק ממקום המתלוננת, בתנאים שקבע בית המשפט קמא, ככל משפטם וחוקתם, בצירוף יכולת המשטרה לבקר ולבדוק את קיום החלופה. המשיב יציע לשירות המבחן חלופה שונה, וחוות דעת השירות תוגש לבית המשפט לאישור, ואני מקדים תודה לנוגעים בדבר. דבר זה ניתן לעשותו בהקדם. אני מניח כי הפרקליטות תעדכן את המתלוננת בהמשך ככל הנחוץ בדין ובגדרי אנושיות. הערר מתקבל איפוא חלקית במובן האמור.