בש"פ 6927/09 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת א' טל ) מתאריך 14.8.2009, אשר קיבל את ערר המדינה על החלטת בית משפט השלום ברמלה (כב' השופט ד'

שוהם ) מתאריך 13.8.2009, והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.

כנגד העורר הוגש לבית משפט השלום ברמלה כתב אישום המייחס לו, בשלושה אישומים, עבירות של תקיפת בת זוג, תקיפה סתם, נסיון תקיפה ואיומים . כשלושה חודשים קודם להגשת כתב האישום, נפרדה מן העורר בת זוגו מזה ארבע שנים (להלן: המתלוננת ). על פי הנטען באישום הראשון, לאחר הפרידה החל העורר לאיים טלפונית על המתלוננת, כי אם תצא עם גבר אחר הוא ירצח אותה ואותו, וכי אם תפנה למשטרה, ירצח אותה.

באישום השני נטען, כי ביום 20.7.09 הגיע העורר לביתה של המתלוננת ברמלה בשעות הבוקר. לאחר שהתגלע ויכוח בין השניים סירב העורר לעזוב את המקום, ובהמשך, על פי האמור בכתב האישום, חנק את המתלוננת בידיו. כשהגיעה למקום חברתה של המתלוננת, סטר בחוזקה ללחייה, וכן סטר למתלוננת ועזב את המקום. באישום השלישי נטען, כי בערבו של אותו יום (20.7.09) הגיע שוב העורר לביתה של המתלוננת, בעת ששהה שם אדם אחר. כאשר המתלוננת ביקשה מן העורר לעזוב את המקום הוא סירב, ובהמשך, כך לפי כתב האישום, ניסה העורר לחטוף את מכשיר הטלפון ממנו ניסתה המתלוננת להתקשר למשטרה, אלא שנעצר על ידי האחר.

3.

עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. לבית משפט השלום הנכבד הוגשו חוות דעת פסיכיאטרית ושני תסקירי מעצר בעניינו של העורר. בתסקיר הראשון, מיום 4.8.2009, פורטו הקשיים שחווה העורר עקב הפרידה מן המתלוננת, ואף הוזכר ניסיון אבדני של העורר. אף ששירות המבחן התרשם לחיוב מן החלופה המוצעת – מעצר בבית אחותו בגדרה, בפיקוח אימו ואחותו – הטיל ספק ביכולתם של המפקחים המוצעים להוות גורם ממתן ומציב גבולות עבור העורר. באותו שלב, כיוון שטרם עלה בידי שירות המבחן להיפגש עם המתלוננת, הוא התקשה להעריך את הסיכון הנשקף לה, ועל כן נמנע מלבוא בהמלצה. בתסקיר משלים מיום 10.8.2009, לאחר פגישה עם המתלוננת, נאמר כי מתקבל הרושם שמדובר באישה חזקה, שהיתה דומיננטית בקשר הזוגי, שאינה חשה מאוימת על-ידי העורר, אף שהיא חוששת מהתנהגות בלתי צפויה מצידו. גם בתסקיר זה, חזר שירות המבחן על ההערכה כי המפקחים המוצעים אינה מציבי גבולות, וכי קיים סיכון להישנות העבירות כלפי המתלוננת, ועל כן נמנע מלהמליץ על שחרורו של העורר לחלופת מעצר.

4.

בית משפט השלום הנכבד, על סמך עיונו בחוות הדעת הפסיכיאטרית, סבר כי לא נשקפת מן העורר מסוכנות גבוהה, וכן התרשם מכנות דבריו באשר לניתוק הקשר הרגשי עם המתלוננת והרצון להמשיך בחייו. על כן, הורה בית המשפט ביום 13.8.09 על שחרורו של העורר למעצר בית בבית אחותו בגדרה, בפיקוח אחותו ואימו, ובתוספת הפקדת מזומן בסך 5,000 ש"ח, התחייבות עצמית של העורר וערבות צד ג' על סך 10,000 ש"ח כל אחת, ותוך איסור ליצור קשר עם המתלוננת.

5.

ערר שהגישה המדינה על החלטה זו התקבל. בית משפט המחוזי הנכבד, בהחלטה מיום 14.8.09, קבע כי נדרשים נימוקים מבוססים וכבדי משקל כדי לסטות מהמלצה שלילית של שירות המבחן. במקרה זה, מן התסקיר עולה כי רמת הסיכון הנשקפת מן העורר לא פחתה, כי המתלוננת חוששת מפני התנהגות בלתי צפויה מצידו, והוטל ספק ביכולתה של האם להוות גורם מפקח. על כן, לא מצא בית המשפט כי ניתן להפיג את הסיכון הנשקף ממנו באמצעות חלופה, אף לא בדרך של החמרת התנאים, ולכן הורה על מעצרו עד תום ההליכים.

מכאן הערר שבפניי.

6.

בערר נטען, כי בית המשפט המחוזי הנכבד שגה כאשר לא אימץ את החלטת בית משפט השלום לשחרורו לחלופת מעצר. בין היתר נטען כי אין מקום להעדיף את התרשמותו של שירות המבחן על פני התרשמותו של בית המשפט, ששוחח ישירות עם העורר והתרשם מכנותו, ועל פני חוות הדעת הפסיכיאטרית, לפיה העורר אינו אבדני או תקפני. כמו כן נטען, כי לא ניתן משקל מספק לכך שהאלימות המיוחסת לעורר אינה מן הסוג החמור ביותר, וכי מסוכנותו, ככל שקיימת כזו, נשקפת למתלוננת בלבד, ועל כן ניתן לאיינה באמצעות חלופת מעצר המרוחקת מן המתלוננת, ואף לתגברה באמצעות איזוק אלקטרוני ואיסורים על יצירת קשר כלשהו עמה. בהקשר זה הודגש כי על פי התסקיר, המתלוננת עצמה אינה חשה מאוימת על ידי העורר. נוכח כל זאת, עותר העורר לשחרורו לחלופת מעצר, בתנאים שקבע בית משפט השלום הנכבד. בדיון בפני הציג בא כוח העורר מפקח נוסף, הוא גיסו של העורר ובעלה של אחותו המתגוררת בגדרה, העובד בתחום ההיי-טק ואשר יוכל לעבוד מן הבית ולפקח על העורר (להלן: הגיס ).

7.

המשיבה טענה בתשובתה לערר, כי האלימות המיוחסת לעורר אינה זניחה, וכי שירות המבחן, בשני תסקיריו, נמנע מלהמליץ על שחרור. עוד נטען, כי אין זה מתפקידו של עורך חוות הדעת הפסיכיאטרית לקבוע את מידת המסוכנות הנשקפת מן העורר, דבר המצוי בסמכותו של שירות המבחן, ועל כן יש מקום להעדיף את האמור בתסקירים על פני חוות הדעת הפסיכיאטרית. המשיבה טענה עוד, כי שמיעת התיק העיקרי לא צפויה להימשך זמן רב, בהתחשב במספר המועט של העדים. לבסוף ציינה המשיבה את עברו הפלילי של העורר, הכולל שתי הרשעות בעבירות רכוש, האחרונה שבהן משנת 2001 בגין עבירה משנת 1997.

8.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הערר – להידחות . יחד עם זאת, רואה אני לנכון להורות על עריכת תסקיר משלים, אשר יבחן את הוספת הגיס כמפקח לחלופת המעצר המוצעת, כפי שהציע העורר בדיון בפניי. בהתחשב בממצאים שיועלו בתסקיר משלים זה ובעמדתו של שירות המבחן, יבחן בית משפט השלום מחדש את האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר זו. להלן אבהיר את נימוקי החלטתי.

9.

במקרה דנן, אין הצדדים חלוקים בדבר קיומן של ראיות לכאורה, ובדבר קיומה של עילת מעצר. המחלוקת בין הצדדים נוגעת רק למידת המסוכנות הנשקפת מן העורר, והאפשרות לאיין מסוכנות זו בדרך של שחרורו לחלופת המעצר בתנאים שנקבעו על ידי בית משפט השלום הנכבד. העבירות המיוחסות לעורר הן קשות, ומקימות חזקת מסוכנות שאין להקל בה ראש. תקיפת בת-זוג על רקע רגשות בלתי נשלטים מעלה חשש ממשי להישנותם של המעשים, חשש אשר מצא את מקומו גם בהערכת המסוכנות של שירות המבחן. עם זאת יש לזכור כי כנגד העורר לא הוגשו תלונות קודמות בגין שימוש באלימות, ונסיבות ביצוען של העבירות המיוחסות לו בכתב האישום מעלות את האפשרות כי האירועים המתוארים הם חריגים, ואינם אופייניים להתנהגותו (ראו: בש"פ 2574/02 ריזינצקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.4.2002), והשוו: בש"פ 5215/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.6.2008)). לכך מתווספת התרשמותו של בית משפט השלום מכנותו של העורר בדבר השלמתו עם הפרידה מן המתלוננת, שהיוותה את הרקע למעשים, ורצונו להתקדם בחייו, התרשמות שקיבלה חיזוק גם בחוות הדעת הפסיכיאטרית.

10.

בשקלול כלל הנתונים, ובאיזון בין חירותו של העורר מזה לבין ביטחונה של המתלוננת מזה, לא מצאתי כי יש לשלול מכל וכל את האפשרות לשחרר את העורר לתנאי חלופת מעצר, אך זאת רק ככל שניתן למצוא חלופה מתאימה, ולצורך זה יש להתחשב, כמובן, גם בעמדת שירות המבחן. כידוע, לעולם חלופת מעצר אינה מספקת את הביטחון ההרמטי שניתן להשיג באמצעות מעצר מאחורי סורג ובריח. על כן, אין לתור אחר חלופה המספקת מענה מוחלט למסוכנות הנשקפת מן הנאשם (ראו: בש"פ 11559/04 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.12.2004); בש"פ 2663/09 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 29.3.2009)). יחד עם זאת, נדרש כי החלופה תפחית את הסיכון הנשקף מן הנאשם במידה סבירה בנסיבות העניין. במקרה זה, אף שהתרשמתי כי המסוכנות הנשקפת מן העורר היא כזו שניתן עקרונית להפחיתה במסגרת חלופת מעצר, מקובלת עליי עמדתו של שירות המבחן, לפיה החלופה הקונקרטית שהוצעה בשלב זה איננה מספקת, כיון שהמפקחות שהוצעו, האם והאחות, אינן מהוות גורם מציב גבולות שדי בהן לגבי העורר. כידוע, אף שבית המשפט אינו כבול להמלצותיו של שירות המבחן, נדרשים נימוקים מבוססים כדי לסטות מהמלצה שלילית שניתנה מטעמו (ראו: בש"פ 9354/02 מדינת ישראל נ' גידניאן (לא פורסם, 5.11.2002); בש"פ 5859/04 מדינת ישראל נ' אבו סייח (לא פורסם, 22.6.2004); בש"פ 3386/07 מדינת ישראל נ' אשד (לא פורסם, 18.4.2007)). במקרה זה, בהתחשב בעמדתו של שירות המבחן ביחס למפקחים שהוצעו ויכולתם להפחית את המסוכנות הנשקפת מן העורר, אינני רואה לנכון להורות על שחרור לחלופת המעצר באותם תנאים שאישר בית משפט השלום הנכבד. עם זאת, שירות המבחן יגיש בתוך שבועיים ימים תסקיר מעצר מעודכן, אשר יידרש לאפשרות להוספת הגיס כמפקח בחלופה המוצעת בבית אחות העורר, וכן את הוספתם של מפקחים נוספים, ככל שיציע העורר. בית משפט השלום הנכבד, נוכח התסקיר המעודכן והמלצותיו, ככל שיהיו, יוכל לשקול אז את האפשרות לשחרר את העורר לחלופה זו, תוך הידרשות לשאלה האם המפקחים הנוספים אכן משפרים את המענה שנותנת החלופה למסוכנותו של העורר, ובשים לב לאמור בהחלטתי זו. כמו כן, יבחן בית המשפט הנכבד את האפשרות להוספת תנאים מגבילים, לרבות איזוק אלקטרוני, ויחליט במכלול כטוב בעיניו, בשים לב לנסיבות ולנתונים שיובאו בפניו. עד להחלטה אחרת יישאר העורר במעצר.