פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
2476/09
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
העוררת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
פלוני
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי
בחיפה מיום 17.3.09 בב"ש 4688/09 שניתנה על ידי כבוד השופט רון שפירא
תאריך הישיבה:
כ"ג באדר התשס"ט (19.3.2009)
בשם העוררת:
עו"ד אפרת רוזן
בשם המשיב:
עו"ד באסל פלאח
החלטה
א.
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ר' שפירא ) מיום 17.3.09 בב"ש 4688/09, בה נדחתה בקשת העוררת לעצור את המשיב עד תום ההליכים, והוחלט לשחררו לחלופה בתנאים מגבילים.
ב.
בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי ביום 8.2.09, יוחסו למשיב עבירות של סחיטה באיומים, איומים, הטרדה, פגיעה בפרטיות, ניסיון לתקיפה בנסיבות מחמירות (בת זוג) ותקיפה סתם. על פי הנטען, היה המשיב - נשוי ואב לשתיים - בן זוגה של המתלוננת למשך כעשרה חודשים החל ממחצית שנת 2007, ובמהלך חלק מהתקופה התגוררו יחד. בחודשים בהם גרו בצוותא נהג המשיב כלפי המתלוננת – כנטען – בצורה אובססיבית ושתלטנית, וכאשר עזבה את הבית בשל יחסו אליה, איים עליה ועל בני משפחתה פעמים רבות, עקב אחריהם, דאג שיוצמד מכשיר איכון לתחתית רכבה של המשפחה על מנת להתחקות אחר תנועותיהם, הטריד את המתלוננת בטלפון ודרש ממנה סכום של 150,000 ש"ח, כדי שיניח לה לנפשה. עוד נטען, כי בהזדמנות אחת, כאשר ניסה לדחוף את המתלוננת על הספה, ידו פגעה בחברתה שניסתה למנוע הימנו את דחיפת המתלוננת.
ג.
עם הגשת כתב האישום התבקש מעצר המשיב עד תום ההליכים. הוזמן תסקיר שירות המבחן למבוגרים. בתסקיר נאמר כי המשיב אינו קושר עצמו למעשים המיוחסים לו ואף טוען, כי נרדף על ידי המתלוננת ובני משפחתה, בשל רצונו לנתק עמה את הקשר ולחזור לחיות עם אשתו ובנותיו. נוכח הכחשתו התקשה השירות לאבחן את מידת מסוכנותו, ועמד על "הפער הקיצוני" בין הרושם שהותיר המשיב על קצין המבחן, כאדם רגיש ונעדר מאפיינים אלימים, לבין חומרת העבירות המיוחסות לו. משכך התקשה השירות לאמוד אף את מידת המסוכנות של המשיב למתלוננת והדגיש, כי לא עלה בידי השירות לאתרה. עוד התרשם השירות לחיוב מן המפקחים המוצעים ומהקשר הקרוב והמיוחד שלהם עם המשיב.
ד.
בהחלטה מיום 17.3.09 הורה בית המשפט קמא על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר אצל דודיו במושב צוריאל, בתנאים הבאים: פיקוח מלא של אחד המפקחים שאושרו; היתר לצאת מן הבית בליווי פיקוח לצורך דיונים בבית המשפט ופגישות עם בא כוחו, וכן לעבודה בלול של דודיו למשך שלוש שעות ביום; איזוק אלקטרוני; מניעת קשר עם עדי תביעה לרבות המתלוננת; הפקדת סך של 15,000 ש"ח; התחייבות עצמית בגובה 50,000 ש"ח, והתחייבות של המפקחים בסך 10,000 ש"ח כל אחד. עוד התרשם בית המשפט, כי הגם ששירות המבחן התקשה לגבש עמדה באשר לסיכון הנשקף מן המשיב, המפקחים המוצעים הם נורמטיביים וראויים, ומקום מעצר הבית מרוחק ממקום מגוריה של המתלוננת. כן צוין, כי למשיב אין עבר פלילי, וכי תקופת מעצרו עד להחלטה מהוה גורם מרתיע בפני עצמה.
ה.
בערר טוענת המדינה, כי טעה בית המשפט בכך שהורה על שחרור המשיב חרף המסוכנות הנשקפת ממנו - הנלמדת מהתנהגותו האובססיבית, איומיו החוזרים ונשנים כלפי המתלוננת ובני משפחתה, והעובדה שנחקר בעבר בגין התנהגותו, אך הכחיש את המיוחס ולא שעה לאזהרות. נטען עוד, כי מעשיו של המשיב מצויים בהסלמה מתמדת, וכי בית המשפט לא נתן לעובדה זו את המשקל הראוי. עוד נאמר, כי תסקיר שירות המבחן אינו שולל מסוכנות, ואף עולה ממנו כי המשיב לא נטל אחריות למעשיו. כן נטען, כי שירות המבחן נמנע כאמור מאומדן מידת הסיכון הנשקפת מן המשיב למתלוננת, משום שלא ערך עמה ראיון, וכי נוכח זאת שגה בית המשפט בתתו משקל משמעותי להמלצת התסקיר. הודגש, כי מהודעות המתלוננת עולה שהיא חוששת מהמשיב ומצבה הנפשי רעוע בשל התנהגותו. לפיכך נטען, כי קיים חשש ממשי לבטחונה של המתלוננת, וכי בחלופת המעצר המוצעת יש משום נטילת סיכון בלתי מוצדק.
ו.
בדיון טענה עו"ד רוזן למדינה בנוסף, כי ב-13.7.09 איים המשיב על המתלוננת "עכשיו הגענו לשלב המעשים", וחלופת מעצר לא תפיק אותו יחס של הגנה על המתלוננת נוכח דפוס התנהגותו של המשיב. מן התסקיר עולה, כך נטען, היעדר נטילת אחריות, ועל כן בשחרור יהא משום הימור כלפי שלום המתלוננת; גם כשברחה בעבר, איתר אותה המשיב והטריד אותה.
ז.
בא כוח המשיב טען, כי אכן מדובר היה במערכת יחסים מעוותת; בינתיים שב המשיב למשפחתו. אכן, יש ראיות לכאורה, אך לא היתה הסלמה, והיו תלונות הדדיות; ומבית המעצר לא איים המשיב טלפונית. ההכחשה בפני שירות המבחן אינה צריכה להיות לרועץ למשיב, שלא שמר על זכות השתיקה וטוען לחפותו. הוא לא הגיע לידי פגיעה פיזית, כנטען, או לנסיון רצח, והחלופה תוכל לאיין את המסוכנות; המדובר בחלופה בגבול לבנון; ואין המשיב יודע היכן מצויה המתלוננת.
ח.
לשאלתי ציינה באת כוח המדינה כי אין זה ברור מדוע לא נפגש שירות המבחן עם המתלוננת.
ט.
מקרה מעין זה מעורר "פרפרים בבטן"; "עזה כמוות אהבה, קשה כשאול קנאה" ( שיר השירים ח', ו), במקרה דנן, נתקיימה מערכת יחסים פוססיבית ואובססיבית קשה, במסכת ארוכה, שגלשה גם לאיומים ולסחיטה - אף כי אך מעט, תודה לאל, לכיוון של אלימות אישית ופיזית. טבעי הוא החשש שמבטאת המדינה, שמא נוכח העבר, לא יצלח הפיקוח, והמשיב לא ישתלט על רגשותיו, ועלול הוא להזיק למתלוננת ולמשפחתה חלילה - והיו דברים מעולם. מנגד, המדובר באדם שעד הנה תפקד נורמטיבית, והעבריינות אינה מאפיינת את דרך חייו לפני פרשה זו, ואין צריך לומר כי הדין מחייב לבחון אם ניתן להשיג את תכלית המעצר בחלופה. השאלה היא עד כמה ניתן בחלופה המוצעת להפיג עד למירב את החשש – אין "קבלנות" הרמטית בכגון דא, כפי שצוין לא פעם בעבר (בש"פ 1159/04 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, השופטת חיות); בש"פ 5438/07 שיבלי חוסין נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). הדוגמאות אליהן הפנתה המדינה לתמיכת עמדתה - בש"פ 10247/05 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם) ובש"פ 243/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם), אינן מסייעות דיין, שכן במקרה הראשון היה המדובר ב"אלימות אכזרית וחסרת רסן", ועדיין הותיר בית משפט זה (השופטת ארבל ), פתח לשחרור בפיקוח צמוד; ובמקרה השני היה המדובר באונס ואלימות, בין השאר. בנידון דידן בחן השופט קמא את הדברים וציין, בין היתר:
"אוסיף עוד כי המשיב עצור מיום 19.1.09, כחודשיים. לאדם ללא עבר פלילי מכל סוג שהוא יש בתקופה זו כדי להוות גורם מרתיע בפני עצמו במובן זה שהמשיב יודע את הצפוי לו אם יפר את הוראות בית המשפט. יש להניח כי תקופה זו תהווה גורם הרתעה משמעותי, מעבר לאמצעי הפיקוח והבטוחות שיקבעו".
י"א.
לא בלי התלבטות מרובה הייתי נוטה לכיוון אישור החלופה שקבע השופט קמא, שבהחמרות מסויימות. ואולם, הטרידה אותי העובדה ששירות המבחן לא בא בדברים עם המתלוננת, שאת הקשר עמה ניתן ליצור על ידי הפרקליטות (ולא במידע מן המשיב, כפי שניסו). למצער, על בית המשפט לדעת את עמדתה (וגם כמובן – בלא קשר לכך – יש לעדכנה, לפי חוק זכויות נפגעי עבירה, התשנ"א-2001, ומטבע המקרה היה צריך לעשות כן אף בלעדי אותו חוק).
י"ב.
על כן, אציע כי יוגש לבית המשפט קמא בתוך 10 ימים תסקיר משלים, אשר יידרש לעמדת המתלוננת. בית המשפט כמובן אינו כבול בעמדה זו, אך ראוי כי שיקול דעתו יכלול גם נושא זה. אם יחליט בית המשפט – ואיני נוטע מסמרות – להמשיך בהחלטת השחרור לחלופה, אבקש כי סכום ההפקדה יועלה ל-30,000 ש"ח, והערבות העצמית לגובה של 75,000 ש"ח; כמו כן עיכוב יציאה מן הארץ, הפקדת דרכון, אם ישנו, ואפשרות למשטרה לבקר במקום החלופה, תוך אזהרה חמורה למשיב לקיום כל ההתחייבויות ככתבן וכלשונן, בלא חריגה קלה שבקלות, והפניית תשומת לב המפקחים לאחריות הכבדה שנטלו עליהם; כל מפקח נוסף יאושר על ידי בית המשפט. כל אלה למקרה שבית המשפט ישתכנע כי אכן יש מקום להמשיך בהחלטת השחרור, אך כאמור איני נוטע מסמרות, ובית המשפט ישקול כטוב בעיניו משיונח לפניו התסקיר העדכני. עד להחלטה נוספת יישאר המשיב במעצר.
י"ג.
הערר מתקבל איפוא חלקית בהתאם לאמור.
ניתנה היום כ"ד באדר התשס"ט (20.3.2009).
ש ו פ ט