בש"פ 886/11 ניסן חנימוב נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת ברנט ) מיום 27.1.11 בתיק32489-01-11, לפיה נדחה ערר העורר על החלטת בית משפט השלום (השופט ימיני ) מיום 17.1.11 בתיק מ"ת 47857-11-10, לעצרו עד תום ההליכים.

רקע והליכים קודמים

ב.

כנגד העורר, יליד 1987, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 382(ב)(1) בצירוף סעיף 379 לחוק העונשין, תשל"ז-1977; ואיומים, לפי סעיף 192 לחוק. לפי המתואר בכתב האישום, בתאריך 22.11.10 בסמוך לשעה 22:00 התקשר העורר למתלוננת, בת-זוגו לשעבר אשר להם בת משותפת, ואיים עליה כי בכוונתו לאנות לה רע. לאחר ניתוק השיחה שב העורר והתקשר אל המתלוננת פעמים נוספות, ולאחר מכן בסמוך לחצות הגיע לביתה של המתלוננת כשהוא בגילופין. העורר בא עם המתלוננת בדברים, וזו יצאה מביתה לשוחח עימו, או אז איים עליה העורר ולאחר דין ודברים אף בעט במותנה. המתלוננת ברחה אל תוך ביתה, והעורר החל בועט בדלת, ולאחר מכן עזב את המקום.

ג.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים, העורר לא חלק על כך שקיימת תשתית ראייתית לכאורית מספקת, אך טען, כי מעשיו היו ברף התחתון של העבירה, ועל כן יש לשקול חלופת מעצר. עוד טען העורר, שהגם שעמד נגדו מאסר מותנה בר הפעלה, הנה גם במקרה ההוא דובר בעבירות איומים ואלימות ברף הנמוך. בהחלטתו מיום 1.12.10 הורה בית משפט השלום על קבלת תסקיר מעצר. ביום 27.12.10 התקבל התסקיר בו נאמר, כי העורר מתקשה לקחת אחריות על חלקו בבעייתיות הזוגית בה הוא שרוי, ועל בעיית השתיה בה הוא לוקה. עם זאת, שירות המבחן המליץ על חלופת מעצר, שראה כמספקת לטווח הקצר, בדמות מעצר בית בבית אמו של העורר בפיקוח האם ואדם נוסף ובאיזוק אלקטרוני; העמדתו לפיקוח המבחן לחצי שנה וקבלת סיוע לבעיות השתיה והאלימות. בהחלטתו מיום 3.1.11 הורה בית משפט השלום על קבלת תסקיר משלים ונתבקשה התייחסות לעניין בתם המשותפת של המתלוננת והעורר, לטענה בדבר היות אמו של העורר - היא המפקחת המוצעת - גורם מתסיס, ולטענה לפיה לא שיתף העורר פעולה עם השירות בנסיון טיפול קודם. התסקיר המשלים התקבל ביום 16.1.11, ובו נאמר כי האם מודעת כיום למצבו של הבן ומפגינה ביקורתיות כלפי התנהגותו, כי נוכח השלכותיו המרתיעות של המעצר אין נראה כי העורר ינסה להיפגש עם הבת שלא באופן מסודר, וכי חרף נסיון העבר הביע העורר נכונות לעבור טיפול כעת. בהחלטתו מיום 17.1.11 הורה בית משפט השלום על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. נקבע, כי נוכח עברו המכביד של העורר, שתלוי ועומד נגדו עונש מאסר בגין תקיפת המתלוננת, וכן נוכח העובדה שהופנה לשירות המבחן גם בשנת 2008 ובשנת 2009 עקב תקיפת המתלוננת, לא היה מקום לתקוותו של שירות המבחן, וקיים חשש, כי מסוכנותו של העורר לא תתאיין אלא תצומצם לטווח הקצר בלבד. על כך הגיש העורר ערר לבית המשפט המחוזי.

ד.

בהחלטתו מיום 27.1.11 דחה בית המשפט המחוזי את הערר. נקבע, כי העורר לא חדל מעבירות אלימות כלפי המתלוננת אף נוכח להט החרב המתהפכת של מאסר על תנאי. הוסף, כי שירות המבחן התרשם שהעורר אינו לוקח אחריות על מעשיו ואינו מגלה הבנה לבעיותיו שלו עצמו; הודגש, כי אילו נתקבלה המלצת השירות היה בה להפחית את הסיכון אך לא לאיינו, ואף זאת אך לטווח הקצר בלבד.

הערר

ה.

בערר נטען, כי שגה בית המשפט משלא שיחרר את העורר לחלופת מעצר, בהתאם להמלצת שירות המבחן. נטען, כי בחלופת המעצר היה כדי לאיין את מסוכנות העורר. עוד נטען, כי לעורר עומדת חזקת החפות גם בשלב תסקיר המעצר, והעובדה שאינו נוטל אחריות מלאה על מעשיו אינה יכולה לשמש כשיקול לחובתו לענין חלופת מעצר. עוד נטען, כי בשליחתו לתסקיר משלים היה כדי לטעת בליבו אינטרס הסתמכות ביחס לשחרור, ככל שהתסקיר יסיר את החששות שהיו לבית המשפט, ושכך הוה במקרה דנא. נטען, כי מדובר באדם צעיר אשר לא שהה במעצר עד כה, וכי יש להתייחס בזהירות רבה בשליחת אדם כזה למעצר.

הדיון

ו.

עו"ד רודה טען לעורר כל שניתן, וציין כי מערכת היחסים בינו למתלוננת היתה מורכבת – אשה מבוגרת מן הגבר ב-15 שנים, שנכנסה להריון לא רצוי; ועבירות האיומים שיוחסו לעורר כמו "אני רוצה לאכול לך את הראש, את הלבלב ואת המעיים", הן ביטוי סלנג לתסכול בקשר להסדר ראיית הילדה ולא לקניבליזם או לכוונה להפחיד. יש גם מחלוקת היכן

בגוף המתלוננת היתה התקיפה, אף כי העורר אינו חולק על הראיות לכאורה, ולכן לא נטל אחריות מלאה; עוד נאמר, כי יש שאלה באשר לראיה קבילה להיות העורר בגילופין. אשר לאמירת שירות המבחן (בתסקיר הראשון) לפיה החלופה תאיין מסוכנות לטווח הקצר, נטען כי בתסקיר השני לא חזר על כך שירות המבחן. אשר לעברו של העורר, כתב האישום הקודם לא כלל הפעלת אלימות של ממש, ושירות המבחן גם בחן היטב את החלופות וגם ציין כי העורר יכול להצליח בטיפול, וראוי ליתן לו הזדמנות, וברי כי אם לא יקח חלק בטיפול – יוחזר למעצר.

ז.

עו"ד וינשל טען למדינה, כי נסיונות העורר לענייני הטיפול כשלו, שכן העורר לא שיתף פעולה, ולא ראה עצמו כנתון בבעיית אלימות במשפחה; מכאן החשש ממה שיקרה אם ישוחרר; גם מן התסקירים עולה בעיית אלכוהוליזם היוצר מסוכנות.

הכרעה

ח.

בטרם הכרעה, עיינתי בתסקירי שירות המבחן למבוגרים. העורר – יליד 1987 עמד שלוש פעמים בפני בתי משפט בעבירות רכוש ואלימות; זו האחרונה היתה כלפי בת זוגו, המבוגרת ממנו בשנים רבות כאמור, ומורכבות היחסים וחוסר התמודדותו הראויה של העורר עמה, כך נאמר, הביאו לשימוש באלכוהול. השירות התרשם כי החלופה בבית האם בפיקוחה ובפיקוח אדם נוסף עשויה להפחית סיכון לאירועים אלימים בטווח קצר. הומלץ גם על איזוק אלקטרוני, ופיקוח מעצר לשם טיפול. בתסקיר המשלים בחן השירות את מעורבות האם והגיע למסקנה כי היא ערה לסיכון בטווח הקרוב, ולכן תפעל לשמירת התנאים המגבילים. השירות הביע תקוה כי המעצר יהיה גורם מטלטל לעורר, והוא יתחיל בטיפול.

ט.

עיינתי גם בפסיקה שהציג עו"ד רודה, שעניינה שחרור בתנאים מגבילים של מי שנהגו אלימות כלפי בנות זוגם (בש"פ 2798/08 מדינת ישראל נ' פלוני ; בש"פ 2479/09 מדינת ישראל נ' פלוני ; בש"פ 634/10 אפללו נ' מדינת ישראל ; בש"פ 8702/10 לנידאו נ' מדינת ישראל (לא פורסמו)). כמובן, כל מקרה לגופו ולנסיבותיו.

י.

לאחר העיון, איני רואה מקום להיעתר לערר. אכן, העורר נתון במעצר, אמנם לראשונה בחייו, וזאת מזה למעלה מחודשיים ומחצה. ואולם, תולדותיו למרבה הצער אינן מעודדות, בראש וראשונה עברו הכרוך בעבירות כנגד המתלוננת עצמה, לרבות מאסר על תנאי בהקשר ספציפי זה של עבירה כלפיה. באחד התיקים שהציג העורר בבש"פ 2476/09 מדינת

ישראל נ' פלוני (שביסודו אותה פרשה שבבש"פ 634/10 אפללו נ' מדינת ישראל ) נזדמן לי לומר כי אותו מקרה מעורר "פרפרים בבטן"; גם כאן כך, אלא ששם היה מדובר גם על בעל עבר נורמטיבי, מה שאין כן בענייננו. עברו של העורר מצטרף למקרה הנוכחי, בו גם אם אין לייחס לעורר קניבליזם כפשוטו, לכאורה איום יש בדבריו, המצטרפים לתקיפה בגדר הראיות לכאורה.

יא.

על כן, לא מצאתי פגם בהכרעות בתי המשפט הקודמים. איני מביע דעה באשר להכרעה אם תוצע בהמשך, כחלוף פרק זמן נוסף, חלופה מרוחקת שאינה בבית האם בחולון - הקרובה לעיר המתלוננת רמלה, בודאי בדרכי התחבורה דהאידנא.

יב.

איני נעתר איפוא לערר.