בש"פ 8702/10 דודו לנידאו נ. מדינת ישראל

מונח בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו (כבוד השופט צ' קאפח) לדחות את עררו של העורר על החלטת בית משפט השלום (כבוד השופט ש' בקר) לעוצרו עד תום ההליכים נגדו.

1.

בכתב האישום שהוגש נגד העורר נטען כי בעת שהעורר היה נתון במעצר בית הוא הפר את תנאי השחרור בכך שהגיע לביתה של המתלוננת, גרושתו ואם ילדיו, כשהוא בגילופין. הבין העורר למתלוננת התפתח ויכוח שבמהלכו סירבה המתלוננת לתת לעורר לקחת את בתו הקטנה. העורר ניסה לקחת בכוח מפתח מידה של המתלוננת ותקפה על-ידי שדחף אותה באזור פניה ונשך אותה בצוואר עד זוב דם. כן שבר מראה וניסה לשבור רהיטים נוספים. עוד נטען כי העורר תקף ידיד וידידה של המתלוננת ששהו אותה עת בדירתה. כאשר ניסה העורר לצאת את הדירה עם בתו, עצרוהו שוטרים בכדי לטפל באירוע. העורר תקף על-פי הטענה את אחד השוטרים בכך שדחף אותו ומשזה הודיע לו על מעצרו, תקף גם את השוטר השני במכת אגרוף לבטנו. בגין מעשים אלה מיוחסות לעורר עבירות של הפרת הוראה חוקית, תקיפה הגורמת חבלה ממש, תקיפה סתם, תקיפה הגורמת חבלה ממש (בן זוג), היזק לרכוש במזיד ותקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו.

2.

בית משפט השלום (כבוד השופט ש' בקר) עמד על כך שהכלל במקרים של הפרת הוראה חוקית, כאשר מדובר בהפרת חלופת מעצר בתנאי מעצר בית, הוא כלל של מעצר וכך גם ביצוע עבירה נוספת בתקופת השחרור. במקרה זה צוין כי הדבר נכון מקל וחומר שכן העורר הפר הוראה חוקית ובזמן זה ביצע שורה של עבירות שהחמורה שבהן – תקיפת שוטר – מצדיקה בפני עצמה מעצר עד תום ההליכים. בנסיבות אלה, ונוכח העובדה שהעורר הפר כבר את אמון בית המשפט, סבר בית המשפט כי אין מנוס מלהורות על מעצר העורר עד תום ההליכים.

3.

ערר שהגיש העורר לבית המשפט המחוזי נדחה. בית המשפט ציין כי גם אם יניח לטובת העורר כי הפגיעה בשוטר היתה בשוגג, הראיות מבססות תשתית לכאורית לתקיפת המתלוננת, לרבות הודעתה של שכנה שהיא עדה בלתי תלויה המאמתת את הודעות המתלוננת וידידה. צוין כי העורר הפר את מעצר הבית תוך התעלמות מן המפקחות ולא השכיל לנצל את ההזדמנות שניתנה לו. בנסיבות אלה סבר בית המשפט כי אין לקבל את הערר. עוד הוסיף כי התנהגותה הפרועה של משפחת העורר באולם, לרבות שתי המפקחות, מעידה על טיבה של מערכת הפיקוח המשפחתית.

4.

בא כוח העורר טוען לחולשת הראיות ומלין על כי בית המשפט המחוזי לא נדרש לטענותיו בעניין זה. הוא מדגיש סתירות בין עדויות העדים, את העובדה שבניגוד לדברי בית המשפט כי העורר הפליא מכותיו במתלוננת מכתב האישום עולה תמונה קלה בהרבה, והעדות הבלתי תלויה לכאורה עליה התבסס בית המשפט – עדות השכנה – אינה עדות אובייקטיבית, שכן השכנה הינה ידידה של המתלוננת. עוד הוא טוען כי אין כל תימוכין בחומר הראיות לחבלות של ממש, בהיעדר תעודות רפואיות או תיעוד של החוקרים בשטח ביחס למתלוננת ולידידה. בנוסף, כתב האישום מתבסס על עדות הידיד, אך מגרסת המתלוננת עולה תמונה מינורית יחסית. הוא מטעים כי המתלוננת, אשר נדרשה להשלמת החקירה, נמנעת מלהתייצב.

נדבך נוסף של טיעוני העורר הוא כי היה מקום לשקול את שחרורו לחלופת מעצר בטרם החלטה על מעצרו. בא כוחו אינו מכחיש כי מדובר באירוע אלימות, הגם שקלה, או כי העורר הפר הוראה חוקית. ואולם, הוא סבור כי מדובר באירועים מינוריים מבחינת חומרתם ומסביר כי הפר את מעצר הבית בלית ברירה לאחר שבתו הקטנה התקשרה אליו בוכה מבית אמה והוא חשש כי היא במצב של מצוקה או נתונה לאלימות. עוד ציין כי גם את תקיפת השוטרים יש לבחון על רקע הסיטואציה, כאשר השוטרים אשר הגיעו אל בית העורר כדי לעצרו, הסכימו כי ייקח עמו אל המשטרה רק את בתו הקטינה ואילו את בתו בת השתים עשרה יותיר בבית. התפתח ויכוח במהלכו סרבו הבנות להיפרד מאביהן, העורר שלח ידיו לכל עבר ואז ספג אחד השוטרים מכה. בנסיבות אלה, הוא מדגיש, קבע גם בית המשפט קמא כי ייתכן ומדובר בפגיעה בשגגה. בא כוח העורר מציין כי אמנם תלויים ועומדים נגד העורר כתבי אישום נוספים, אך הוא נעדר הרשעות פליליות. העורר הינו אב חד הורי המגדל את בנותיו לבדו, אחת מהן במשמורתו הבלעדית והאירוע נשוא כתב האישום צריך להיבחן על רקע מערכת יחסיו הטעונה עם המתלוננת. למרות שנמצא מפר את אמון בית המשפט הוא סבור כי שלילת חירותו צריכה להיעשות כמוצא אחרון ולאחר שיתחוור כי אין בנמצא חלופה אחרת, לרבות הכבדת תנאי השחרור. הוא מבקש להציע חלופה חדשה בבית דודתו בחולון, בפיקוחה ובפיקוח דודה נוספת ומלין על כי בית המשפט קמא לא בחן אפשרות זו.

בדיון בפניי הוסיף העורר דברים משלו והדגיש את המאמץ שלו לגדל לבדו את בתו העתידה לחגוג את בת המצווה בעוד כשלושה שבועות. הוא מציין כי בתו זקוקה לו ומבטיח כי התנהגותו לא תישנה.

5.

נציג המשיבה לא התייצב עקב שביתת פרקליטי המדינה.

6.

סוגיית קיומה של תשתית ראייתית לכאורית לא עמדה במוקד טיעונו של בא כוח העורר בדיון שהתקיים בפניי וממילא חומר הראיות אינו בידי. יחד עם זאת אציין כי על פניו דומה כי אין בטענות שהעלה בא כוח העורר כדי לשנות ממסקנות בית המשפט דלמטה כי ראיות לכאורה קיימות, שכן עיקר הטענות עניינן בשאלות של מהימנות ומשקל, ואלה מקומן להתברר בהליך העיקרי.

סוגיית החלופה היא על כן הסוגיה העיקרית העומדת להכרעתי. אכן, ככלל במצב בו מפר נאשם ששוחרר בתנאים מגבילים את תנאי שחרורו, הרי הוא מעיד על עצמו כי אין ליתן בו אמון ודינו מעצר. יחד עם זאת, אין משמעם של דברים כי זהו כלל אוטומטי ובכל מקרה מצווה בית המשפט לבחון את המקרה על נסיבותיו הייחודיות. למקרה שבפנינו ישנם מספר היבטים של חומרה שעיקרם בכך שהעורר הפר את תנאי השחרור, הגיע, על-פי הנטען בגילופין, אל בית המתלוננת ושם תקף אותה ואת ידידה. בהמשך תקף אף שוטרים שבאו לעוצרו. יחד עם זאת, כעולה מן החומר שבפניי ככל הנראה האלימות נגד המתלוננת וידידה לא היתה מהחמורות ואף ביחס לאלימות כלפי השוטרים מצא בית המשפט קמא כי אין לשלול שהיא תוצאת שגגה. על-פי המידע שנמסר בדיון על-ידי בא כוח העורר, תלוי ועומד נגד העורר תיק בגין התפרצות, אך אין נגדו אישומים נוספים על רקע מערכת היחסים עם המתלוננת. נטען עוד כי אין לעורר עבר פלילי. בנסיבות אלה, ועל רקע מערכת היחסים עם המתלוננת, שהיא ככל הנראה מערכת יחסים מורכבת ורוויית אמוציות, אני סבורה כי הגם שקיים קושי ליתן בעורר אמון שיקיים את תנאי השחרור, אין להימנע מלבחון אפשרות זו.

בהתחשב בחגיגות בת-המצווה של הבת, אשר אמורות להיערך בתוך כשלושה שבועות, אני מורה לשירות המבחן להכין בתוך עשרה ימים תסקיר מעצר אשר יבחן הן את אפשרות השחרור לחלופת מעצר על-פי הערכה עדכנית, הן את החלופה הקונקרטית המוצעת. בית משפט השלום, אליו יוגש התסקיר, ידון באפשרות לשחרר העורר לחלופת מעצר, על התנאים המגבילים שיידרשו – אם יימצא לעשות כן – מייד לאחר מכן. כמובן, הנחתי היא כי בפני בית המשפט יונח מלוא המידע הרלוונטי להכרעה בעניינו של העורר וכן חזקה שתילקח בחשבון הערת בית המשפט המחוזי בדבר התנהגות המשפחה בבית המשפט, ככל שהדבר רלוונטי לצורך בחינת החלופה המוצעת.

במובן זה הערר מתקבל.