בש"פ 634/10 חגי אפללו נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 30.12.09 (כב' השופט ר' שפירא ), במ"ת 4688-02-09 בגדרה נדחתה בקשת העורר לעיון חוזר בהחלטה קודמת לעצרו עד תום ההליכים.

1.

כנגד העורר הוגש ביום 8.2.09 כתב אישום ל בית המשפט המחוזי בחיפה, המייחס לו שורה של עבירות וביניהן, עבירות של סחיטה באיומים, הטרדה, פגיעה בפרטיות, תקיפה ונסיון לתקיפה בנסיבות מחמירות כלפי בת זוג. בכתב האישום נטען כי העורר היה בן זוגה של ח.ו. (להלן: המתלוננת ) משך כעשרה חודשים, שבמהלכם נהג כלפיה בצורה אובססיבית ושתלטנית. כחצי שנה לאחר תחילת הקשר ביניהם, ביקשה המתלוננת לנתק את הקשר עם המשיב, עזבה את הבית בו התגוררו יחדיו וחזרה לבית הוריה. כתב האישום מגולל מסכת של איומים, הטרדות ומעקבים של העורר כלפי המתלוננת. כך, העורר הגיע לבית משפחת המתלוננת, עקב אחריה שעה שהתארחה אצל חברים כשהוא מצויד במשקפת, ואף הצמיד לרכבה מכשיר G.P.S כדי שיוכל להתחקות אחריה. כן נטען בכתב האישום כי העורר אף דרש מהמתלוננת סכום של 150,000 ₪

כדי שיניח לה.

2.

עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. בהחלטתו מיום 17.3.09 (כב' השופט ר' שפירא ) קבע בית המשפט המחוזי כי יש ראיות לכאורה כנגד העורר וכי התנהגותו האובססיבית כלפי המתלוננת מקימה עילות מעצר של מסוכנות וחשש לשיבוש הליכי משפט. שירות המבחן התקשה להעריך את מסוכנותו של המשיב בשל התכחשותו לעובדות כתב האישום. עם זאת, מהתסקיר עולה כי המשיב הוא אדם נורמטיבי, בוגר יחידה מובחרת בצה"ל, ושירות המבחן התרשם לחיוב מהמפקחים המוצעים. לסופה של החלטה, הורה בית המשפט המחוזי על שחרורו של העורר בחלופת מעצר בית במושב בצפון הארץ, הרחק ממקום מגוריהם של המתלוננת ובני משפחתה.

3.

ערר שהגישה המשיבה על החלטה זו, נדחה בהחלטתו של כב' השופט רובינשטיין מיום 20.3.09 (בש"פ 2476/09). בהחלטתו, הדגיש כב' השופט רובינשטיין את התלבטותו לגבי המקרה ה"מעורר פרפרים בבטן" נוכח ההתנהגות האובססיבית לכאורה של העורר, כפי שעולה מכתב האישום.

4.

חלפו כששה חודשים מאז השתחרר העורר לחלופת מעצר, במהלכם טענה המתלוננת כי הוא שב ומטריד אותה. בחודש ספטמבר 2009 הגישה המתלוננת תלונה כנגד העורר, בה נטען כי המשיך להטריד אותה ואת בני משפחתה. הפעם, נסמכה התלונה על קלטת בה נשמע העורר, לכאורה, כשהוא משוחח עם המתלוננת ומציין כי הוא יודע היכן היא עובדת והיכן היא מתגוררת ומתאר באוזניה את פעולותיה ואת האנשים שעמם שהתה, באופן המעורר את הרושם כי היא תחת מעקב.

לאור זאת, הגישה המשיבה ל בית המשפט

המחוזי בקשה לעיון חוזר ועתרה לעצור את העורר עד לתום ההליכים. הבקשה נדחתה בהחלטתו של

בית המשפט המחוזי מיום 7.10.09 (כב' השופט ר' שפירא ) בגדרה הורה על הקשחת תנאי הפיקוח על העורר כפי שנקבעו בהחלטתו הראשונה.

5.

המשיבה הגישה ל בית המשפט

העליון ערר על החלטה זו, וביום 14.10.09 ניתנה החלטת כב' השופט דנציגר (בש"פ 7980/09) בגדרה קיבל את הערר והורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

בהחלטתו עמד כב' השופט דנציגר על כך שיש ראיות לכאורה כי העורר הפר את תנאי מעצר הבית והתקשר אל המתלוננת. וכך נאמר בהחלטה:

"...במקרים כגון דא בהם הוגש כנגד המשיב כתב אישום בין היתר בגין איומים, סחיטה באיומים וניסיון לתקיפה בנסיבות מחמירות כנגד בת זוגו, אין צורך לעמוד מנגד ולהמתין להתרחשותה של פגיעה ממשית. בהתנהגותו האובססיבית לכאורה של המשיב, כפי שעולה מהעובדה שאף שהוטלו עליו תנאים מגבילים המשיך המשיב להתקשר למתלוננת, ניתן ללמוד כי חלופת המעצר לא מאיינת את מסוכנותו, ובשל כך סבור אני כי לא היה מקום לשחרר את המשיב לחלופת מעצר".

6.

ביום 14.12.09 הגיש העורר בקשה לעיון חוזר ל בית המשפט המחוזי, נוכח חלוף הזמן ונוכח העובדה שמשפטו עתיד להתארך. הבקשה נדחתה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 30.12.09 בקובעו כי "ככל שהדבר נוגע לבקשה לעיון חוזר, ועל אף שדעתי הבסיסית הייתה שונה בעבר, אינני רואה כי יש בפניי נתונים חדשים המצדיקים עיון חוזר בהחלטה כפי שנקבעה על ידי בית המשפט העליון".

על החלטה זו נסב הערר שבפני.

7.

העורר טען כי חל שינוי נסיבות המצדיק את שחרורו בתנאי מעצר בית מלא. לשיטתו, אם היה כה אובססיבי כפי שנטען, יכול היה להטריד את המתלוננת מתוך כתלי בית המעצר. העורר הצביע על כך שכל המיוחס לו מסתכם בדיבורים גרידא ללא אלימות, בעוד הוא ובני משפחתו נתונים לאיומים מצד המתלוננת ומשפחתה, והוא אף הותקף בנוכחות שוטרים על ידי אמה של המתלוננת שסטרה לו בפניו. לטענתו, בכל הסיפור הנפתל מושא כתב האישום, האלימות היחידה שהופעלה הייתה כלפיו ואין מקום לחשש שמא יפעל באלימות כלפי המתלוננת.

המשיבה התנגדה לבקשה בהיעדר שינוי נסיבות המצדיק שחרורו של העורר ממעצר.

8.

קשה ההתלבטות בעניינו של העורר. מחד גיסא, עובדות כתב האישום וההפרה הלכאורית של חלופת המעצר, מעלה תמונה של אדם אובססיבי כלפי המתלוננת, כדי כך שלא נרתע מליצור קשר עם המתלוננת למרות שידע או צריך היה לדעת כי הדבר עלול להחזירו אל כתלי בית המעצר. מאידך גיסא, עד להסתבכותו של העורר בפרשה הנוכחית, הוא היה אדם נורמטיבי, ללא עבר פלילי, בעל עסק, נשוי ואב לשתי ילדות קטנות. המעצר הנוכחי הביא לחורבן כלכלי של העורר, וכפי שהתבטא בפני, הוא רוצה לשים את הסיפור מאחוריו, לחזור לחיק משפחתו ולשקם את ההריסות. לכך יש להוסיף כי חלופת המעצר היא במושב בצפון הארץ וכוללת איזוק אלקטרוני, בעוד המתלוננת מתגוררת במרכז הארץ.

9.

לסופו של יום, החלטתי לקבל את הערר בהתחשב בכך שעד למעצרו הנוכחי

של העורר, הוא שהה כששה חודשים בתנאי מעצר בית. כעת, משחלפו כשלושה חודשים מאז מעצרו מחדש, יש לקוות כי הפנים את לקחו והבין את המחיר בו הוא עלול לשאת אם יצור קשר, אם במישרין ואם בעקיפין, עם המתלוננת או מי מבני משפחתה. לכך יש להוסיף כי משפטו של העורר טרם החל, ויש להניח כי המשפט יתארך גם מעבר לתקופה של תשעה חודשים בהם ישהה העורר במעצר (כתב האישום מונה 40 עדי תביעה ולטענת העורר, בדעתו להביא כ-15 עדי הגנה מטעמו). במצב דברים זה, יש לקחת בחשבון גם את הפרופורציה בין העונש הצפוי לעורר אם יורשע, לבין התקופה בה ישהה במעצר אם תידחה בקשתו.

10.

אשר על כן, אני מקבל את הערר במובן זה שעניינו של העורר יובא בהקדם בפני בית המשפט המחוזי על מנת שייקבע את תנאי השחרור וחלופת המעצר.

בשולי הדברים אציין כי במהלך הדיון בפני, נטען על ידי בא כוח העורר כי חלק מהמעשים המיוחסים לעורר, נעשו על ידי חוקר פרטי מטעמו, ומדובר במעקב לגיטימי אחר המתלוננת. על מנת שהעורר לא ייכשל חלילה פעם נוספת בהפרת חלופת המעצר, מובהר אפוא למען הסר ספק, כי האיסור ליצור קשר עם המתלוננת במישרין או בעקיפין, כולל גם מעקב באמצעות חוקר פרטי.