בש"פ 2798/08 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

בפניי ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן – חוק המעצרים ) על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 25.3.08 בעמ"ת 4059-03-08 (כבוד השופטת ר' לורך), אשר הורה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר של מעצר בית בתנאים מגבילים.

העובדות

2.

ביום 17.2.07 הוגש בבית משפט השלום בנתניה כתב אישום כנגד המשיב (ת.פ. 3234/08) המייחס לו שתי עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 379 יחד עם סעיף 382(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן – חוק העונשין ); שלוש עבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין ועבירה של היזק לרכוש במזיד לפי סעיף 452 לחוק העונשין.

על פי האישום הראשון , ביום 10.2.08, בשעה 8:00 או סמוך לה, התקשר המשיב למתלוננת, שהייתה בת זוגו באותו המועד, כדי לברר היכן היא נמצאת. לאחר שענתה לו כי בכוונתה לצאת מהבית, קילל אותה המשיב ואיים עליה באומרו כי בקרוב יבוא לבית "לטפל בה", כי יהרוג אותה, יזרוק אותה מהחלון, "יקרע אותה לחתיכות", באופן שהמשטרה והילדים לא יוכלו לעזור לה. כמחצית השעה לאחר מכן, הגיע המשיב לביתם המשותף, זרק לעבר המתלוננת נעליים שפגעו בה, היכה אותה ובעט בה בידיה וברגליה. לאחר התקיפה האמורה, נכנסה המתלוננת לשירותים על מנת להסתתר מפני המשיב ונעלה את דלת מאחוריה. המשיב זרק לעבר המתלוננת כוס שהתנפצה על הקיר ודפק על דלת השירותים בעוצמה עד שנשברה.

על פי האישום השני , ביום 25.1.08, בשעה 14:00 או סמוך לה, הגיע המשיב אל הבית המשותף לו ולמתלוננת, ושאל את המתלוננת היכן היתה. לאחר שהשיבה כי היתה בבריכה, תקף המשיב את המתלוננת בכך שהיכה בראשה באגרופים ואיים עליה באומרו שיהרוג אותה וידקור אותה.

על פי האישום השלישי , בסוף חודש אוקטובר 2007, בשעה 15:00 או סמוך לה, הגיע המשיב לדירתה של המתלוננת (שהתגוררה אז בנפרד ממנו), דפק על הדלת, צעק, קילל ועזב את המקום. כשעתיים לאחר מכן הגיע אל הדירה בשנית ודפק על הדלת. לאחר שהמתלוננת יצאה אליו, צעק עליה המשיב, קילל אותה ואיים אליה באומרו שיהרוג אותה, יקרע אותה וידקור אותה.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה העוררת לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו (ב"ש 5313/08), בציינה כי יש בידיה ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים לו, לרבות הודעת המתלוננת המפרטת את האירועים נשוא שלושת האישומים, הודעת בעל הדירה בה מתגוררים בני הזוג בהתייחס לאישום הראשון והודעת ביתה של המתלוננת בהתייחס לאישום השלישי.

בנוסף, טענה העוררת במסגרת בקשת המעצר כי המעשים המיוחסים למשיב מקימים את חזקת המסוכנות הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(5) לחוק המעצרים וכי מכתב האישום עולה התנהגותו האובססיבית של המשיב כלפי המתלוננת, דבר המעיד על מסוכנותו כלפיה. בנוסף, צויין בבקשה כי לפני פחות משנה הורשע המשיב בביצוע עבירות זהות כלפי אותה מתלוננת ונגזרו עליו שלושה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות ואף תלוי ועומד נגדו עונש מאסר על תנאי בר הפעלה בן שישה חודשים.

תסקיר המעצר

4.

ביום 17.2.08 התקיים דיון בעניין המעצר, במסגרתו ביקש בא כוח המשיב כי המשיב ישוחרר לחלופת מעצר אצל בנו. בית המשפט קמא הורה על הכנת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב, והדיון נדחה ליום 27.2.08.

5.

ביום 5.3.08, לאחר שהדיון שנקבע נדחה לבקשת שירות המבחן, הוגש תסקיר המעצר. בתסקיר צויין כי המשיב שלל התנהגות בעייתית כלשהי ונטה לתאר את עצמו כקורבן של המערכת הזוגית בינו לבין המתלוננת. לפי התסקיר, המשיב הופנה לשירות המבחן בחודש ינואר 2007 על ידי בית משפט השלום בנתניה, בגין עבירות שביצע כלפי המתלוננת וגם באותה העת ניסה לצמצם את דפוסיו האלימים והתקשה ליטול אחריות למעשיו, אולם שירות המבחן התרשם כבר אז כי קיימת בעייתיות בנושא של שתיית אלכוהול וכי קיימים אצל המשיב דפוסי התנהגות אלימים יותר מאלו שתיאר המשיב עצמו.

שירות המבחן ביקש לדחות את הדיון בעניינו של המשיב על מנת לשוחח עם המפקחים המוצעים. בהסכמת הצדדים, נדחה דיון ההמשך ליום 11.3.08 לשם הכנת תסקיר משלים ובהמשך נדחה הדיון ביומיים נוספים.

6.

לבסוף, ביום 12.3.08 הוגש תסקיר משלים בעניינו של המשיב, במסגרתו צויין כי בני הזוג שבו לנהל מערכת יחסים זוגית הכוללת גילויי אלימות, וזאת לאחר שהמשיב הורשע בעבר בעבירות אלימות כלפי המתלוננת. לפיכך, העריך שירות המבחן כי מצב זה מעלה את הסיכון להישנותה של האלימות בין בני הזוג. עוד צויין בתסקיר המשלים כי בשיחות עם המפקחים שהוצעו התרשם שירות המבחן כי נוכח קשייהם להציב גבולות להתנהגותו התוקפנית של המשיב לאורך שנים ונוכח העדר תובנה מצידם לעניין התמכרותו לאלכוהול, ספק אם הם יוכלו להוות חלופת מעצר מספקת.

לאור האמור לעיל, סבר שירות המבחן כי אין בחלופה המוצעת בכדי להפחית את רמת הסיכון להישנות האלימות והומלץ להשאיר את המשיב במעצר.

ההחלטות בבית משפט השלום ובית המשפט המחוזי

7.

ביום 13.3.08, לאחר שהתקיים דיון בעניין מעצרו של המשיב הורה בית משפט השלום בנתניה (כבוד השופטת ח' שניצר-זאגא) על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו, בקובעו כי נוכח נסיבות ביצוע העבירות, כאשר כנגד המשיב עומד ותלוי מאסר על תנאי בר הפעלה שהושת עליו בגין עבירות זהות כנגד אותה המתלוננת, ונוכח המלצתו השלילית של שירות המבחן, אין בחלופת המעצר המוצעת כדי לאיין את מסוכנותו של המשיב.

8.

על החלטה זו של בית משפט השלום הגיש המשיב ערר לבית המשפט המחוזי מרכז. ביום 25.3.08, לאחר דיון שהתקיים בפניו, הורה בית המשפט המחוזי מרכז על שחרור המשיב למעצר בבית אנטולי ודניאל יוספוב, בנו ונכדו של המשיב, בנתניה, תחת פיקוח אחד מהם, לצד התחייבות אישית וערבות צד ג' של כל אחד מהמפקחים בסך 5,000 ₪ כל אחד, איזוק אלקטרוני ואיסור יצירת קשר עם המתלוננת, במישרין או בעקיפין.

9.

במסגרת החלטתו, קבע בית המשפט המחוזי מרכז כי לאחר ששמע את הצדדים, עיין במסמכים והתרשם באופן בלתי אמצעי מהמפקחים, שוכנע כי ניתן לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. לשיטתו, המשיב הוכיח בעבר כי ניתן ליתן בו אמון במסגרת חלופת מעצר אצל אותם המפקחים בהליך פלילי קודם שנוהל נגדו בת.פ. 8921/06; המפקחים הוכיחו בעבר, במסגרת חלופת המעצר הנ"ל, כי הם מסוגלים לשמור על המשיב וכן הם התחייבו לשוב ולפקח עליו במסגרת חלופת המעצר המוצעת; המשיב הוא בן 72 ומעולם לא היה במעצר או במאסר והחלטתו של בית משפט השלום אינה שוללת באופן עקרוני חלופת מעצר, אלא נקבע כי חלופת המעצר המוצעת אינה הולמת.

מכאן הערר שבפניי.

טענות העוררת

10.

לטענת העוררת, שגה בית המשפט המחוזי כששחרר את המשיב ממעצר חרף המסוכנות הברורה העולה ממעשיו, חרף המלצתו של שירות המבחן, חרף העובדה שהמשיב הורשע בעבר בביצוע עבירות אלימות כלפי אותה המתלוננת, ולחלופת מעצר המצויה באותה העיר בה מתגוררת המתלוננת.

11.

לטענת העוררת, מהודעותיה של המתלוננת עולה כי היא חוששת מפני המשיב, אשר איים על חייה. לטענתה, המתלוננת דיווחה על התנהגות אובססיבית קנאית של המשיב וציינה היא הוא רודף אותה והחליט שהיא אשתו והוא לא יעזוב אותה לעולם. בנוסף, טוענת העוררת כי המתלוננת ביקשה להרחיק ממנה את המשיב הואיל ולדבריה הוא מסוכן.

12.

מוסיפה העוררת וטוענת כי מתסקירי שירות המבחן עולה כי המשיב שולל התנהגות בעייתית כלשהי, אינו נוטל אחריות למעשיו ושירות המבחן הצביע על קושי בריסון תוקפנותו של המשיב והעריך כי קיים סיכוי כי יחזור על מעשיו. בנוסף, טוענת העוררת כי שירות המבחן הטיל ספק ביכולתם של המפקחים להוות חלופת מעצר מספקת ומציבת גבולות עבור המשיב.

13.

בנוסף, שבה העוררת ומציינת כי המשיב הורשע בעבר בביצוע עבירות תקיפה ואיומים כלפי המתלוננת, כאשר באותו המקרה שימשו המפקחים המוצעים כערבים. לטענתה, בית המשפט המחוזי קבע כי בתקופה זו לא הפר המשיב את תנאי השחרור אולם מבירור שערכה עולה כי לא כך הדבר.

במסגרת הדיון בפניי הציגה העוררת מזכר המתאר שיחה שנערכה ביום 26.3.08 בין הממונה על העררים בענף תביעות מחוז מרכז של משטרת ישראל לבין ביתה של המתלוננת (להלן – המזכר ). במזכר מצויין כי נציגת המשטרה ניסתה לשוחח עם המתלוננת עצמה אולם הואיל והיא אינה דוברת עברית, היא הפנתה אותה לשוחח עם ביתה. כן צויין כי ביתה של המתלוננת אמרה כי "היא בטוחה שאם הנאשם ישוחרר יחזור לאימה, תוך מספר ימים" וטענה כי בנו לא שולט בו. בנוסף, צויין כי ביתה של המתלוננת שוחחה עם המתלוננת בטלפון וזו האחרונה מסרה כי חודש לאחר הגשת התלונה הקודמת, הגיע השיב לביתה ואמר שהוא מצטער, שאינו זוכר כלום, והם שבו להיות יחד.

14.

לבסוף, טוענת העוררת כי חלופת המעצר המוצעת מצויה בעיר בה מתגוררת המתלוננת ולפיכך אינה מבטיחה את שלומה, וכן כי המשיב הינו בעל עבר פלילי בעבירות אלימות נוספות, עבר שיש בו כדי לחזק את המסוכנות הנשקפת ממנו.

15.

לאור כל האמור לעיל, מבקשת העוררת לבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי ולהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

טענות בא

כוח המשיב

16.

לטענת בא כוח המשיב, חלופת המעצר המוצעת היא היחידה הקיימת בעניינו של המשיב, שהוא אדם בן שבעים ושתיים, אלמן שאיבד שלושה מילדיו. לטענתו, בית המשפט המחוזי בחן את חלופת המעצר ולאחר ששמע את המפקחים המוצעים, בנו ונכדו של המשיב, הגיע לכלל מסקנה כי הם מסוגלים לפקח עליו בצורה נאותה, כפי שעשו בזמן ההליכים הקודמים שהתנהלו נגדו. בנוסף, מציין בא כוח המשיב כי התנאי של איזוק אלקטרוני מחזק אף הוא את הפיקוח עליו ובשילוב עם המפקחים המוצעים והערבויות שעליהם ליתן, הרי שמדובר בחלופת מעצר נאותה.

17.

מוסיף בא כוח המשיב וטוען כי הגם שתסקיר המבחן הינו "דבר חשוב" הואיל ושירות המבחן הינו "הזרוע הארוכה של בית המשפט", הרי שהתסקיר הוא בגדר המלצה בלבד ואינו מחייב את בית המשפט. לטענתו, אין בהחלטתו של בית המשפט המחוזי טעות המצדיקה התערבות בה, וכי המסוכנות המיוחסת למשיב הינה כלפי המתלוננת בלבד ולא כלפי הציבור בכללותו.

18.

לבסוף, טוען בא כוח המשיב כי לאור העובדה כי אין מחלוקת בנוגע לראיות לכאורה, לא היה מקום להגשת המזכר על ידי העוררת. לטענתו, במידה שמדובר בנסיבה חדשה הרי שמקומה בהליך של עיון חוזר בהחלטתו של בית המשפט קמא. בנוסף, טוען בא כוח המשיב הואיל והמזכר מתאר שיחה שנערכה עם ביתה של המתלוננת ולא המתלוננת עצמה, הרי שממילא מדובר בעדות שמועה שאין ליתן לה משקל כלשהו.

19.

לאור כל האמור לעיל, טוען בא כוח המשיב כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, באופן שהמשיב ישוחרר לחלופת המעצר כאמור בהחלטה זו.

דיון והכרעה

20.

לאחר שעיינתי בערר על צרופותיו ושמעתי את טענות הצדדים במסגרת הדיון שהתקיים בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום לשחרר את המשיב לחלופת המעצר המוצעת.

21.

מסוכנותו של אדם נלמדת ממכלול הנסיבות האופפות את עניינו, לרבות עברו הפלילי והרשעותיו הקודמות [ראה למשל: בש"פ 1753/07 פאדי אבו רקייה נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 18.3.07)]. התנהגותו של המשיב, אשר עונש המאסר על תנאי בר ההפעלה אשר תלוי ועומד נגדו בגין הרשעתו בעבירות זהות שביצע כלפי אותה המתלוננת ממש ואשר לא היסס לנקוט באלימות כלפי שוטר שהוזעק עת ביצע את המעשים נשוא האישום הקודם, מעידה על כך כי נשקפת ממנו מסוכנות המצדיקה לכאורה את מעצרו עד תום ההליכים נגדו לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים.

יתרה מכך, המשיב עצמו אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה ולפיכך אין מחלוקת באשר לקיומה של עילת מעצר בעניינו.

22.

יחד עם זאת, סעיף21(ב)(1) לחוק המעצרים מחייב לבחון האם ניתן להשיג את מטרת המעצר באמצעות חלופת מעצר שפגיעתה בחירותו של הנאשם הינה פחותה. בעניינו, חלופת המעצר המוצעת, בדמות מעצר בית בביתם של בנו ונכדו של המשיב, תוך השמתו באיזוק אלקטרוני וכן מתן התחייבות אישית וערבות צד ג' שתחתם על ידי המשיב וכל אחד מהמפקחים, בסך 5,000 ₪ כל אחת ואיסור על יצירת קשר עם המתלוננת.

23.

למעשה, השאלה העיקרית עליה נסוב הערר, בהעדר מחלוקת בנוגע לראיות לכאורה ולקיומה של עילת מעצר, הינה האם חלופת המעצר המוצעת בעניינו של המשיב הינה חלופת מעצר ראויה אשר תשיג את תכלית המעצר ותפיג את מסוכנותו של המשיב. טרם ההכרעה בשאלה זו, יש לבחון את השיקולים התומכים בשחרורו של המשיב לחלופת המעצר האמורה ומנגד, את השיקולים התומכים בהותרתו במעצר עד לתום ההליכים נגדו;

מחד גיסא, ניצבת המלצתו השלילית של שירות המבחן לשחרור המשיב לחלופת מעצר במסגרת תסקיר המעצר המשלים. בית משפט זה ייטה שלא להתעלם מהמלצה שלילית של שירות המבחן אלא מנימוקים מבוססים וכבדי משקל [ראו למשל: בש"פ 3386/07 מדינת ישראל נ' אשד (לא פורסם, 18.4.07); בש"פ 3286/07 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 16.4.07); בש"פ 9354/02 מדינת ישראל נ' גידניאן (לא פורסם, 5.11.02); בש"פ 5859/04 מדינת ישראל נ' אבו סבייח (לא פורסם, 22.6.04); בש"פ 2375/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.3.08)]; מסוכנותו הרבה של המשיב, הנובעת מן העבירות הקשות שבביצוען הוא מואשם; נסיבות ביצוע העבירות, כאשר כנגד המשיב תלוי ועומד עונש מאסר על תנאי בר הפעלה בגין הרשעתו בביצוען של אותן העבירות כלפי אותה המתלוננת; עברו הפלילי המכביד של המשיב; התמכרותו לאלכוהול והעדר הרצון לטפל בהתמכרות זו. שיקולים אלו, מטים את הכף לטובת השארתו של המשיב במעצר עד תום ההליכים.

מאידך גיסא, ניצב האמון שיש ליתן במשיב, אשר לא הפר את תנאיה של חלופת המעצר אליה שוחרר במסגרת ההליך המשפטי שהתנהל כנגדו בת.פ. 8921/06 ובמסגרתה שהה במעצר מלא בביתם של המפקחים בין החודשים אוקטובר 2006 ועד אפריל 2007; האמון שיש ליתן במפקחים, אשר הוכיחו עצמם כראויים לתפקיד עת שימשו כמפקחים על המשיב במסגרת חלופת המעצר הנ"ל מבלי שתנאיה הופרו ואשר הביעו בפני בית המשפט המחוזי נכונות לשוב ולשמש כמפקחים על המשיב במסגרת חלופת המעצר המוצעת והעובדה כי התסקיר המשלים אינו מבאר מדוע המפקחים אינם ראויים לשמש ככאלו במסגרת החלופה המוצעת. שיקולים אלה, אשר אף בהם אין להקל ראש, מטים את הכף לטובת שחרורו של המשיב לחלופת המעצר.

24.

לאחר שבחנתי היטב את השיקולים לכאן ולכאן והתלבטתי לא מעט, הגעתי לכלל מסקנה לפיה דין הערר להידחות. כאמור, אין חולק כי נשקפת מן המשיב מסוכנות כלפי המתלוננת, אולם סבורני כי למרות המלצתו של שירות המבחן, ניתן להפיג מסוכנות זו באמצעות חלופת המעצר המוצעת.

סבורני כי בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי הפיקוח הראוי שהפעילו המפקחים על המשיב במסגרת חלופת המעצר אליה שוחרר בחודש אוקטובר 2006, לצד נכונותם של המפקחים לשוב ולפקח על המשיב כיום ובהתחשב בעובדה כי המשיב לא הפר את התנאים המגבילים שהושתו עליו במסגרת החלופה הקודמת, מאפשרים את שחרורו לחלופת המעצר.

25.

בשולי הדברים ברצוני להתייחס לענין צירוף המזכר על ידי באת כוח העוררת. מקובלת עלי טענתו של בא כוח המשיב לפיה מקומו של מזכר זה, ככל שיש לו מקום, הינו במסגרת הליך עיון חוזר בהתאם לסעיף 52 לחוק המעצרים. בנוסף, לאור העובדה כי לא המתלוננת עצמה היא שסיפרה את הדברים האמורים במזכר, הרי שממילא יש ליתן משקל מועט ביותר לחילופי הדברים המתוארים בו, בשל היותם עדות שמיעה בלבד.

26.

אשר על כן, הערר נדחה. לאחר הסדרת כל הסידורים הנדרשים לצורך האיזוק האלקטרוני, ישוחרר המשיב לחלופת מעצר בתנאים הבאים:

א.

המשיב ישהה במעצר בית מלא בביתם של המפקחים, ה"ה אנטולי יוספוב ודניאל יוספוב, כשהוא נתון באיזוק אלקטרוני;

ב.

כל אחד משני המפקחים יחתום על התחייבות אישית וערבות צד ג' בסך של 50,000 (חמישים אלף) ש"ח;

ג.

המשיב יהיה בפיקוח צמוד של לפחות אחד מבין שני המפקחים, במשך עשרים וארבע שעות ביממה;

ד.

חל על המשיב איסור מוחלט ליצור קשר עם המתלוננת, במישרין או בעקיפין;

ה.

חל על המשיב איסור מוחלט לעשות שימוש בטלפון מכל סיבה שהיא;

ו.

המפקחים ידאגו לכך כי לא ימצא כל משקה אלכוהולי בביתם.