בש"פ 1225/10 פלוני נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט צלקובניק) מיום 3.2.10 בב"ש 22299/09, בה נעצר העורר עד תום ההליכים.

עובדות והליכים

ב.

כנגד העורר הוגש ביום 19.7.09 כתב אישום המייחס לו בין היתר עבירות של מעשה סדום, תקיפה בנסיבות מחמירות, פציעה בנסיבות מחמירות וכליאת שווא. בכתב האישום נטען, כי במשך למעלה מחמש שנים, החל משנת 2004, נהג העורר באלימות קשה כנגד חברתו (להלן המתלוננת ), כולל הכאות, כליאה בניגוד לרצונה וכפייה למין. בין היתר תוארו מספר מקרים בהם היכה המערער את המתלוננת וכלא אותה בביתו, גרם לה חבלות קשות בגופה, דקר אותה ואילץ אותה לקיים עימו יחסי מין בניגוד לרצונה.

ג.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים. בתסקיר מיום 9.8.09 התקשתה קצינת המבחן- לדבריה, בשל אישיות העורר- לקבוע את מידת מסוכנותו. כנטען, בית המשפט (השופטת ברנט), בהחלטתו מיום 18.8.09 קבע, כי העורר ייעצר עד תום ההליכים נגדו (ב"ש 21423/09). הוגש ערר לבית משפט העליון. בהחלטת השופט פוגלמן מיום 24.11.09 נקבע, כי בהתחשב בחלוף הזמן מאז נעצר, יהיה העורר רשאי לפנות בבקשה לעיון חוזר בהחלטה (בש"פ 9281/09). בקשה כאמור הוגשה ביום 26.11.09 לבית המשפט המחוזי, והוא אשר הורה על הזמנת תסקיר מעצר נוסף בעניינו של העורר. תסקיר כאמור הוגש ביום 11.1.10, ובו נאמר כי לא חל שינוי ממש המספק בסיס לשחרור העורר ממעצר; זאת, חרף העובדה שהעורר הצהיר כי אינו מעוניין עוד במתלוננת. נומק, כי המערער עודנו מטיל אשמה במתלוננת, אינו נכון להירתם להליך טיפולי, וחלופת המעצר שהציע (בבית אחותו) אינה מספקת. עוד צויין, כי נשקלה עמדת המתלוננת, והיא עדיין חוששת מהעורר ומחלופת המעצר שהוצעה.

ד.

לאחר הגשת התסקיר המשלים התקיים (14.1.10) דיון, בו נקבע לבקשת העורר בעקבות חילופי דברים, כי החלטה תינתן לאחר עדות המתלוננת, בראשית חודש פברואר. ואולם, בשל החלפת הרכב, כיון שהשופט שדן במעצר שובץ להרכב שאמור היה לשמוע את הראיות, לא העידה המתלוננת. בהחלטתו מיום 3.2.10 קבע בית המשפט, כי מסוכנותו של

העורר לא שככה, ואין בחלופות שהוצעו כדי להבטיח את שלומה של המתלוננת. נקבע, כי אין לשנות, "לפי שעה" כלשונו, את ההחלטה להותיר את העורר במעצר עד תום ההליכים.

הערר והדיון

ה.

מכאן לערר. נטען, כי עבר זמן רב מאז מעצרו של העורר, ועניינו אף אינו עומד להידון בקרוב, בעקבות החלפת ההרכב בבית המשפט המחוזי. הוסף, כי לחלוף הזמן השלכות באשר למידת מסוכנותו של העורר ולזיקתו למתלוננת. עוד נטען לחולשה בראיות לכאורה, בעיקר לעניין עבירות המין. נטען, כי תסקיר המבחן לא נערך לצורך מעצר כמקובל, אלא בגישה המתאימה לעריכת תסקיר לצורכי ענישה. הוסף, כי קביעותיו של שירות המבחן התבססו בעיקר על דבריה של המתלוננת, אותם מכחיש העורר, ולא הובאו בחשבון חרטתו ונסיבותיו האישיות. התבקשה חלופת מעצר בהתאם להצעת העורר, במקומות רחוקים ממקום מגורי המתלוננת ובאיזוק אלקטרוני. לבסוף נטען בנוגע לנסיבותיו האישיות של העורר, ובכלל זה מצבה הבריאותי המדורדר של אימו.

ו.

בדיון טען עו"ד דוד לעורר, כי התסקיר שבו לא הומלץ על השחרור אינו ראוי, לאחר שחל שינוי בעורכי התסקיר, וגם כיון שהוא מבוסס על אי נכונות של העורר להודות וליטול אחריות; העורר מכיר בדפוס אובססיבי שנבע מאהבת המתלוננת, אך קשה להאמין כי היתה ממשיכה במשך שנים רבות ביחסים עם העורר חרף התנהגותו, ומכל מקום עתה נוטל העורר אחריות. נטען, כי העורר, נעדר עבר פלילי, מציע חלופות טובות בירושלים ובראש פינה, וכיון שעסקינן במסוכנות ספציפית הפרדה היא הדבר הנכון; לעת הזאת, נוכח דחיית המשפט, יש איפוא להסכים לחלופה.

ז.

מנגד טענה עו"ד קדוש למדינה, כי פניה לפסילת השופט שדן במעצר כיון שנחשף לחומר הראיות הוגשה מספר ימים לפני הדיון שנקבע, ועל כן נדחה להרכב אחר (לטענת העורר נודע לו במאוחר על ההרכב). ועוד, נטען כי על פי התסקיר השני שהוגש, המדובר ברמת מסוכנות גבוהה, ובחשש של המתלוננת. ועוד, כשחזרה העוררת למקום מגוריה נודע לה כי העורר מחפש אותה שם, והדבר הביא להגשת התלונה. נטענה כי המסוכנות עולה מעדויות המתלוננת, וכי אין חולשה בראיות, ועל כן גם אין מקום לחלופה.

הכרעה

ח.

על פי כתב האישום, מדובר בהתנהגות אובססיבית ואלימה של העורר כלפי המתלוננת, שהגיעה לכלל העבירות שיוחסו לו.

ט.

עיינתי בתסקירים, שלושה במספר. בתסקיר

מ- 9.8.09 נרשם מפי העורר כי לא היתה אלימות מינית, אך היו תקיפות הדדיות, ופרידה חד צדדית מאת המתלוננת שבעטיה חש פגיעה; העורר טען כי יש לו עתה קשר זוגי חדש, ואינו מעוניין בחידוש הקשר עם המתלוננת; שירות המבחן התרשם מפער בין הצגתו העצמית לבין אופי העבירות; נאמר כי לשם תמונה מלאה יש צורך במפגש השירות עם המתלוננת.

י.

בתסקיר מ- 12.8.09 נמסר, כי המתלוננת מדווחת על התייחסות אובססיבית מצד העורר, אלימות פיסית, רגשית ומינית ושימוש בסמים, הטרדות, והצורך לשנות מקום מגורים, ואף ניסיון התאבדות מצד העורר; בוטאו חשש ודאגה לחייה וחשש לחזור למקום מגוריה אף לביקורי משפחה. הוערכה איפוא רמת סיכון גבוהה להישנות ההתנהגות, ועל כן לא הומלץ על שחרור.

י"א.

בתסקיר האחרון מיום 14.1.10, ביטא העורר מצוקה במעצר, גם נוכח מצבה של אמו. הוא חזר על גרסתו העובדתית מן התסקיר הראשון, אך נוספו לכך חשבון נפש, הבנה לגבי האובססיביות שנהג בשל חשדנותו כלפי המתלוננת ורצונו בטיפול. מסקנת השירות היתה כי בשלב הנוכחי אין העורר מכיר בחלקים התוקפניים בהתנהגותו, וחרף הצעת החלופה המרוחקת יחסית, לא חל שינוי ממשי כבסיס להמלצה על שחרור. תסקיר זה עמד בבסיס החלטתו של בית המשפט קמא מ- 3.2.10, נשוא הערר.

י"ב.

נתון שיש להזכיר הוא, כי משחל השינוי בהרכב נקבע התיק להוכחות למועדים 4.5.10, 11.5.10 ו- 12.5.10 (במועד זה –אחר הצהריים). כלומר, העורר, נעדר עבר פלילי, אמור להימצא במעצר למשך כחודשיים ושבוע ללא כל תנועה בתיק. יש קושי בעניין זה. כמסתבר, גם תתבקש הארכה מעבר לתשעה חודשי מעצר (שמועד תומה באפריל 2010). לזכות המתלונן עברו הנקי, וגם מיקוד המסוכנות, שהפגתה כלפי המתלוננת היא עיקר. מנגד, עומדים כמובן ההמלצה הלא חיובית של שירות המבחן נוכח חשש המתלוננת, והמסוכנות שברקע.

י"ג.

אכן, נאמר פעמים רבות, כי לא בקלות יפסע בית משפט זה אל מעבר להמלצות לא חיוביות של שירות המבחן – ויפה לכך זהירות. בא כוח העורר צירף מספר דוגמאות בהן נעשה הדבר, כגון בש"פ 2798/08 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם); בש"פ 10588/08 מדינת ישראל נ' אלבז (לא פורסם); בש"פ 28/10 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם). בבש"פ 2798/08 אמנם ציין השופט דנציגר אל נכון (פסקה 23), כי "בית משפט זה ייטה שלא להתעלם מהמלצה שלילית של שירות המבחן, אלא מנימוקים מבוססים וכבדי משקל"; ואכן בית המשפט קמא נדרש להמשך מעצר "בשלב זה".

י"ד.

נראה לי במאזן השיקולים, נוכח המעצר הנמשך מזה והמסוכנות מזה, כי יש ללכת בדרך משולבת. דיני המעצרים מבוססים על איזונים בין אינטרס הציבור לחרות הפרט. דבר זה מחייב לעיתים מאמץ של בתי המשפט. בא כוח העורר יפנה לבית המשפט המחוזי בבקשה להקדמת מועד שמיעתה של המתלוננת, וזאת נוכח העובדה שהוא עצור מזה שבעה וחצי חודשים, והמשפט נדחה מינואר למאי 2010 מסיבות שחלקן למצער תלוי בבית המשפט, וזאת לאחר שכבר נקבע מועד לעדות המתלוננת ליום 31.1.10. אני מקוה כי הדבר יסתייע ובהקדם. תובא לפני בית המשפט המחוזי בקשתו של בית משפט זה. במקביל, בתוך אותה תקופה יבדוק שירות המבחן את החלופה המוצעת בראש פינה, שהיא מרוחקת משמעותית ממקום מגוריה של המתלוננת אליו חזרה, ויחוה דעתו בתסקיר משלים. כתום שלושה שבועות יובא התיק בפני בית המשפט הדן במעצר. בית המשפט יקיים דיון, יבחן את התסקיר המשלים לגבי החלופה המוצעת בראש פינה. ככל שעדות המתלוננת תישמע ולא יהיו נתונים לא חיוביים חדשים, והתסקיר לגבי החלופה יהיה חיובי, ישקול בית המשפט שחרורו של העורר לחלופה. אם יחליט כן, יהא הדבר כרוך בפיקוח 24 שעות, איזוק אלקטרוני, עיכוב יציאה והפקדת דרכון, הפקדה גבוהה וערבויות – עצמית וצד ג' – גבוהות, איסור קשר עם המתלוננת וכל עד תביעה בתיק, ורשות למשטרה לבקר בכל עת לבדוק את קיומם של תנאי מעצר הבית. העורר יוזהר במקרה כזה אזהרה חמורה באשר לקיום התנאים, שהפרתם משמעה עלולה להיות חזרה למעצר. הפרקליטות תבוא אז בדברים עם המתלוננת כדי לעדכנה בכל הנחוץ. ככל שיוחלט על השחרור, כבר יהא הדבר לאחר שהעורר במעצר למעלה משמונה חודשים, ויש להניח ולקוות, כי למד לקחו משטעם טעם מעצר ולא יעז להתפתות להפרות. ככל שעדות המתלוננת טרם תישמע עד למועד הדיון ישקול בית המשפט את הנסיבות ויכריע, ואיני נוטע מסמרות בעניין זה. הערר מתקבל איפוא חלקית בהתאם לאמור.