בש"פ 6791/09 יעקב דדון נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת בוסתן) מיום 7.8.09 בעמ"ת 5358-08-09, בה נתקבל ערר המדינה על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (השופטת לושי-עבודי) בב"ש 8549/09 מיום 5.8.09, לשחרר את העורר לחלופת מעצר.

ב.

כנגד העורר הוגש כתב אישום, המייחס לו, בחמישה אישומים, עבירות של אלימות כלפי בני משפחתו ואיומים כלפי בת זוגו (להלן המתלוננת ). נטען, בהזדמנויות שונות ב-2009 נהג העורר להכות את המתלוננת ואת אחד מארבעת בניו, בן 11, וכי נהג לאיים על המתלוננת, שאם תעזוב אותו או תתלונן במשטרה - ירצח אותה.

ג.

עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים. ביום 6.7.09 קבע בית משפט השלום (השופטת סילש) כי קיימות ראיות לכאורה וקמה עילת מעצר כנגד העורר, אך בטרם נבחנה חלופת מעצר, הורה בית המשפט על קבלת תסקיר. בשני תסקירי מעצר שנערכו בעניינו של העורר (מיום 26.7.09 ומיום 30.7.09), נמנע שירות המבחן מהמלצה על שחרורו לחלופת המעצר המוצעת, בבית אמו באשדוד, בפיקוח בני משפחה. נאמר, כי מדובר במערכת זוגית מורכבת עם המתלוננת, והוטל ספק ביכולתה של החלופה להפחית את הסיכון להישנות האלימות כלפי המתלוננת. נוכח האובססיביות שפיתח העורר כלפי בת הזוג, והחשש להישנות האלימות כלפי המתלוננת, בדיון בפני בית משפט השלום ביום 5.8.09 הציע העורר חלופה נוספת, בבית אחותו במושב בדרום ובתוספת מפקחים נוספים - אחיו וגיסו. בית המשפט (השופטת לושי-עבודי), שהתרשם מרצינותם של המפקחים, הורה על שחרורו של העורר למעצר בית מלא בבית אחותו, המצוי בריחוק גיאוגרפי מבית המתלוננת, ובפיקוח אחותו, גיסו ואחיו, בתוספת איזוק אלקטרוני, הפקדת 10,000 ₪ במזומן והתחייבות עצמית וצד ג' בסך 7,500 ₪ כל אחד, ותוך איסור ליצור כל קשר עם המתלוננת.

ד.

ערר שהגישה המדינה על החלטה זו התקבל על ידי בית המשפט המחוזי (השופטת בוסתן) ביום 7.8.09. צוין, כי גם המפקחים, האח והגיס, נבחנו על ידי שירות המבחן, ונשללו כחלופה ראויה לעורר; כי לעורר עבר פלילי מכביד, הכולל הרשעות קודמות בגין עבירות איומים, קבלת דבר במרמה, תקיפה, תגרה במקום ציבורי, הסגת גבול, הפרת הוראה חוקית, גניבה ותקיפת בת זוג; וכי מן הבקשה למעצר עד תום ההליכים עולה, שהעורר שוחרר ביום 14.5.09 והתבקש להתייצב להארכת מעצר ביום 18.5.09, אך עקבותיו נעלמו, והוא אותר רק ביום 23.6.09. אמנם טוען העורר כי היה מאושפז באותה עת, אך הדבר אינו מסביר מדוע נמנע מיצירת קשר עם המשטרה בין האשפוזים ולאחריהם. נקבע, כי נוכח התמונה הקשה העולה מתסקירי שירות המבחן, המלמדת על אלימות קשה ומתמשכת והתעסקות אובססיבית במתלוננת, אין בחלופה כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מן העורר.

ה.

בערר עותר העורר לשחרורו לחלופת המעצר, כפי שאושרה על ידי בית משפט השלום. נטען, כי בית משפט השלום התרשם מרצינותם של המפקחים ומן הריחוק הגיאוגרפי בין החלופה לבין מיקום מגוריה של המתלוננת, וכן שקל את מצבו הרפואי של העורר, שעקב ניתוח שעבר לאחרונה מרותק לכסא גלגלים (בו גם הגיע לדיון בפניי). עוד נטען, כי בניגוד לקביעתו של בית המשפט המחוזי, שירות המבחן לא נפגש עם הגיס, ושוחח רק טלפונית בקצרה עם האח. באשר לטענה כי העורר התחמק מהליכי הארכת המעצר נטען, כי העורר עבר באותה עת טיפול רפואי, והיה מצוי תחת השפעת משככי כאבים. ביחס לעברו הפלילי הודגש, כי חלפו עשר שנים מאז עבירתו האחרונה. לבסוף נטען לחולשת הראיות בתיק – נטען כי התלונות כבושות ומזדמנות, כי קיימות סתירות בהודעתו של הבן, וכי עדים רלבנטיים רבים לא מסרו גירסה.

ו.

בדיון טען עו"ד בן דוד לעורר, כי המתלוננת מצויה במקלט בחיפה והמרחק בין העורר – המרותק לכיסא גלגלים – יהיה גדול. אכן, בעברו של העורר עבירה דומה, אך לפני שנים רבות; הוא טעה משלא הגיע למשטרה, אך לא נמלט. גירסת המתלוננת כבושה, כנטען, ויש חולשה בראיות. לשיטת העורר, אין לדבר על אובססיה שלו כלפי המתלוננת – שכן הוא שכר חוקר לחפשה רק כדי לדעת מה מצב ילדיו; הסיכוי האובייקטיבי לפגיעה בה אינו רב.

ז.

עו"ד חמודות טען למדינה, כי לעניין ראיות לא הייתה מחלוקת ולפי התאריכים הרלבנטיים אין לקבל את הטענה שלא יכול היה העורר להגיע למשטרה בשל מחלתו. עברו של העורר, כך צוין, מכביד, ואין לסמוך שלא ייעשו נסיונות להתחקות אחר המתלוננת; החשש הוא כי עד שתדווח הפרה - תהיה פגיעה.

ח.

עיינתי בתסקירי שירות המבחן כאמור וכן ברישום הפלילי של העורר, שעמד לפני בית משפט בעבירות מספר פעמים, במגוון רב מאוד של עבירות, כפי שציין בית המשפט המחוזי.

ט.

לאחר העיון אין בידי להיעתר לערר, ראשית נוכח המלצתו הלא חיובית של שירות המבחן, שיש צורך בטעמים כבדי משקל לסטות הימנה (בש"פ 2798/08 מדינת ישראל נ' פלוני

(לא פורסם)) ואשר לא נתקיימו כאן. ברי כי הסיכון לבת הזוג ולילד גדול על פניו, כאמור בתסקירים. תולדות העורר אינן מעוררות אמון, ואת התנהגותו בחיפוש אחר המתלוננת קשה להסביר בסיפור הלא משכנע של חיפוש אחר הילדים, שעה שכתב האישום כולל מכות לילד. העבר הפלילי, העבירות לכאורה במקרה דנא והתסקירים מדברים בעדם. הנושא היחיד שלגביו יתכן היה ליתן את הדעת לכיוון חלופה הוא לדידי השאלה, האם מצבו הרפואי של העורר – היותו בכסא גלגלים – צריך לשנות את המאזן; קרי, האם היותו בכסא גלגלים מאפשרת לשחררו לחלופה כיון שהסיכוי המעשי לפגיעה במתלוננת קטן. בנושא זה לא הוצג תיעוד רפואי, ואין מקום להידרש אליו בהיעדר תיעוד כזה; התיעוד שצורף לערר אינו מועיל לעניין זה ואינו עדכני ומלא, ובית המשפט גם אינו מומחה רפואי. כדי לעסוק בנושא זה, ובלא שאביע דעה, נדרשת פניה לעיון חוזר ובה תיעוד רפואי בלשון מובנת באשר למצב הניידות של העורר, ובית המשפט עשוי לשקול תסקיר משלים של שירות המבחן. אם תוגש לבית המשפט בקשה כזו בנושא הרפואי - תידון כסדרה, ואין מקום לכך כרגע.

י.

בנתון לכך איני נעתר לערר.