בש"פ 1753/07 פאדי אבו רקייה נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ברכה בר-זיו ) בב"ש 1454.07 מיום 15.2.07, אשר על פיה הוארך מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בפל 000069/07.

כנגד העורר הוגש לבית-משפט לתעבורה בחדרה כתב אישום, המייחס לו ביצוע עבירה של נהיגה בזמן פסילה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה ); עבירה של נהיגה ברכב ללא רשיון נהיגה לפי סעיף 10א' לפקודת התעבורה; עבירה של נהיגה ברכב ללא ביטוח תקף לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח הרכב מנועי, תש"ל- 1970 (להלן: פקודת ביטוח הרכב המנועי ); עבירה של נהיגה ברכב ללא רשיון רכב תקף פחות מ-6 חודשים לפי סעיף 2 לפקודת התעבורה; עבירה של אי ציות להוראת שוטר לפי תקנה 23 (א) (2) לתקנות התעבורה וכן עבירה של נהיגה ברשלנות לפי סעיף 62 (2) לפקודת התעבורה;

לפי הנטען בכתב האישום, ביום ה-23.12.04, בבית המשפט לתעבורה בחדרה, בתיק ת 6060/02, נפסל הנאשם (בנוכחותו) מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 שנים.

עוד נטען בכתב האישום, כי ביום 8.2.07, סמוך לשעה 15:30, בגבעת אולגה, נהג העורר ברכב מסוג פיאט, ביודעו שהינו פסול לנהיגה. בנסיבות אלה, נהג העורר ברכב כשאינו מורשה לנהיגה, ללא ביטוח תקף, שעה שתוקף רשיון הרכב פקע בטרם חלפו 6 חודשים מיום פקיעת תוקפו. זאת ועוד, העורר לא ציית להוראת שוטר שהורה לו לעצור ופתח בנסיעה מהירה עד שנעצר לאחר שהגיע למקום ללא מוצא. במהלך נסיעתו סטה העורר מנתיב הנסיעה וחבט במעקה הבטיחות שלצד הכביש.

בד-בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה (להלן: המדינה ) לבית המשפט לתעבורה בחדרה בקשה למעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגד העורר.

בית המשפט לתעבורה

(כבוד השופט א' גופמן ) הורה, ביום 13.2.07, לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו, לאחר שמצא כי קיימות נגדו ראיות לכאורה, לפיהן הוא ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום וכי קיימת עילת מעצר, לאור המסוכנות הנשקפת ממנו.

בית המשפט לתעבורה ציין, כי עצם העובדה שהעורר נוהג ברכב כשהוא פסול מלנהוג, היא כשלעצמה מצביעה על אופיו של העורר ועל כך שהוא אכן אינו מקיים את החלטות בית המשפט וציוויו, ובעצם "מצפצף" כלשונו, על החלטות שניתנו בעבר על ידי בית המשפט. גם נסיבות המקרה עצמו ובכללן אי ציות להוראת שוטר, נסיעה בפראות, מצביעה על מסוכנות העורר. חרף זאת, הורה בית המשפט לתעבורה על שחרורו של העורר לחלופת מעצר, בקובעו, כי עסקינן בנאשם שהורשע פעם אחת בעברו בעבירה של נהיגה בזמן פסילה וגם זאת בגין עבירה שבוצעה לפני כ- 5 שנים ולמעשה מאז לא ביצע כל עבירת תעבורה נוספת. עוד הוא מציין, כי מעיון בעברו הפלילי של העורר עולה, כי יש לו 5 הרשעות קודמות, אך אין מדובר בעבר מכביד המצדיק מעצרו עד תום ההליכים.

על החלטה זו הגישה המדינה ערר לבית המשפט המחוזי בחיפה.

בהחלטתו מיום 14.2.07, קבע בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ברכה בר-זיו ), כי לא ניתן להפיג את מסוכנותו של העורר בחלופת מעצר. העורר לא היסס להמשיך ולנהוג כאשר רשיונו כבר נפסל, כאשר כבר בעבר הורשע בעבירות של נהיגה ללא רשיון ונהיגה בזמן פסילה וכאשר תלוי ועומד נגדו עונש מאסר מותנה. אשר על כן, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המתנהלים נגדו.

מכאן הערר שבפניי.

עיקר טענת העורר הוא, כי יש בחלופת המעצר, אשר תנאיה נקבעו על ידי בית המשפט לתעבורה כדי להפיג את מסוכנותו. במקרה דנא לא מדובר בסיכון לחיי אדם. עוד הוסיף, כי באשר לעברו הפלילי, הרי שעסקינן בעבירות ישנות.

מנגד, סומכת באת-כוח המדינה את ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את הערר. לטענתה, העורר ביצע את העבירה, שעה שעומד נגדו מאסר על תנאי, אשר הוטל בחודש דצמבר 2004 בשל 4 עבירות נהיגה בזמן פסילה. לא זו אף זו, בעודו נוהג בזמן פסילה, עת ראה שוטר הבא לעוצרו, החל בנהיגה פראית ומסוכנת. לאור הזילות שהוא מפגין כלפי החוק, הרי שניתן ללמוד כי לא ניתן לתת בו את האמון הדרוש לשם חלופת המעצר. לעורר 12 הרשעות תעבורתיות החל משנת 1996 וכלה בשנת 2003 בגין עבירות חוזרות ונשנות של נהיגה ללא רישיון נהיגה, מתוכן חמישה מקרים בהם מדובר בנהיגה ללא ביטוח. כמו-כן, לעורר עבר בגניבת רכבים והפרת הוראה חוקית. עברו הפלילי מצביע על מסוכנות רבה.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר ובהחלטת בית המשפט המחוזי ולאחר שמיעת טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות.

בענייננו, בית המשפט לתעבורה בהחלטתו קבע, כי אין מחלוקת בין הצדדים באשר לקיומן של הראיות לכאורה (עמ' 4, שורה 4 להחלטה). מחומר החקירה עולה, כי אין להקל ויש להתייחס בכובד ראש למעשיו של העורר. זאת, במיוחד בימים אלה, שמדינתנו שרויה בימים שאינם כתיקונם מבחינת הקטל בדרכים. לית מאן דפליג, כי עסקינן בתופעה שיש להירתם ולהילחם למניעתה ולהגן על בטחון הציבור באמצעות הרחקת נהגים מסוכנים פורעי חוק מהכביש בכל דרך אפשרית. יפים לעניין זה דברים שנאמרו על ידי כבוד השופט א' לוי בבש"פ 6/07 יאיר כוכבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם), אשר עיקרם לענייננו נוסח כהאי לישנא:

"בתקופה בה תאונות הדרכים גובות את מחירן בחיי אדם כמעשה של יום יום, מצווים בתי המשפט להחמיר עם נאשמיםמ מסוגו של העורר, גם על ידי החזקתם במעצר בטרם הורשעו. מנקודת השקפה זו סבורני כי אין תחליף לסכנתו של העורר אלא במעצר ממש, ומכאן החלטתי לדחות את הערר".

סעיף 21 (ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) , התשנ"ו- 1996 (להלן: חוק המעצרים ) מורה לבית המשפט לבחון, האם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של הנאשם תהא פחותה. כך או אחרת, בחינתו של בית המשפט באשר לשאלת מסוכנותו של הנאשם הינה דו-שלבית. ראשית, מוטל על בית המשפט לבחון האם ניתן באופן עקרוני לאיין את מסוכנותו של הנאשם. רק במידה והתשובה לשאלה זו הינה חיובית, יבחן בית המשפט האם החלופה המוצעת עשויה לאיין את מסוכנותו (ראו לעניין זה, בין היתר, בש"פ 10414/05 משה ניסנוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 10210/05 עדנאן אלעטאונה נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 5277/05 מדינת ישראל נ' חאתם (עומר) דחלה ואח' (לא פורסם); בש"פ 5859/04 מדינת ישראל נ' נאיף אבו סבייח (לא פורסם)). כאשר המקרה, לאור נסיבותיו הקונקרטיות מלמד על כך שלא יהיה די בחלופת מעצר כלשהי על מנת להשיג את תכלית המעצר, אין צורך לבחון חלופות ספציפיות (ראו גם בש"פ 8471/01 מוסטפא

דכנאש נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

מסוכנותו של אדם נלמדת ממכלול הנסיבות האופפות את המקרה. בין היתר, נבחנים עברו הפלילי והרשעותיו הקודמות. המסוכנות העולה ממעשי העורר היא רבה ובהתנהגותו גילה, כי הינו חסר רסן, חסר עכבות וחסר מעצורים, מזלזל בחוק ובאוכפיו, השוטרים. אך בכך לא סגי. חומרת יתר יש לייחס לעובדה שהעבירות בוצעו על ידי העורר באמצעות רכב ללא ביטוח, ודי בכך כדי להגביר את הסכנה הנשקפת ממנו לציבור, כמו גם נעברו אגב פסילתו מלהחזיק ברישיון נהיגה ובעת שהיה תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בגין עבירה דומה (ראו לעניין זה גם בש"פ 7046/04 תומר אזולאי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 6998/05 יוסף בלעום נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). נראה לי, כי אין מקום לשחררו לחלופת מעצר, בשל מסוכנותו, אשר טרם הופרכה.

אכן, מעצר עד תום ההליכים בעבירות תעבורה אינו שכיח (ראו: בש"פ

2465/05 סלימאן אלחמידי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)), אך נסיבות המעשים המיוחסים לעורר, ובפרט חומרתם, יש בהם כדי להצדיק לטעמי את המשך מעצרו עד תום ההליכים נגדו (ראו: בש"פ 7047/04 יוסף אלעסאם נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). לא מצאתי כל דופי בהחלטתו המנומקת של בית המשפט המחוזי. הלכה היא, כי השיקולים לעניין מעצר עד תום ההליכים נוגעים הן למעשים המיוחסים לנאשם והן לנסיבותיו האישיות העשויות ללמד על רמת מסוכנותו (ראו: דנ"פ 2316/95, בש"פ 537/95 עימאד גנימאת נ' מדינת ישראל , פ"ד מט(4) 589, 640-641).

באת-כוח המדינה הודיעה כי משפטו של העורר צפוי להסתיים בתוך פרק זמן קצר ולכאורה אין לחשוש להתמשכות יתירה של ההליכים.

סוף דבר: החלטתו של בית המשפט המחוזי מנומקת ומבוססת ולא מצאתי מקום להתערב בה. על יסוד כל האמור לעיל, החלטתי לדחות את הערר.

5129371

54678313

הערר נדחה.