פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
7494/08
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
יוסי אסף גרציאני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית
המשפט המחוזי מרכז בפתח-תקוה מיום 14.7.08 בעפ"ג 357-01-08 שניתן על-ידי
כבוד השופטים: א' טל – סג"נ, מ' פינקלשטיין
וא' יעקב
בשם המבקש:
עו"ד רונן יניב, עו"ד אלדד יניב ועו"ד
טל הברי
בשם המשיבה:
עו"ד ג'ויה שפירא
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית המשפט לתעבורה ברמלה (תד 20144/06) בגין עבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית, לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961.
על פי המתואר בכתב האישום, ביום 23.12.2005 בשעה 01:30 לערך, נהג המבקש בכביש מספר 40 מצפון לדרום, בו המהירות המירבית המותרת היא 90 קמ"ש , במזג אויר גשום וכאשר הכביש רטוב. בהתקרבו לצומת גינתון (להלן: הצומת ), נהג המבקש במהירות של 144 קמ"ש והתכוון להיכנס לצומת כאשר הרמזור שבכיוון נסיעתו הראה אור אדום. באותה העת, מכונית אחרת ביצעה בצומת פנייה שמאלה מכיוון רמלה לכיוון לוד. המבקש נכנס לצומת תוך כדי בלימה והתנגש בדופן הימנית של הרכב הפונה במהירות של 131 קמ"ש לפחות. כתוצאה מההתנגשות נהרגו פנחס אלבז, נהג הרכב הפונה, ורויטל זילברבוש שישבה לצדו, זכרונם לברכה.
ביום 15.10.2007 הרשיע בית המשפט לתעבורה (כבוד השופטת ש' קמיר-וייס ) את המבקש בעבירה אשר יוחסה לו בכתב האישום. ביום 30.12.2007 גזר בית המשפט על המבקש 30 חודשי מאסר בפועל; שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית או עבירה של נהיגה בזמן פסילה; פסילת המבקש מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך 15 שנים; וקנס בסך 10,000 ש"ח או 100 ימי מאסר תמורתו.
המבקש ערער על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה לבית המשפט המחוזי מרכז (עפ"ג 357-01-08). ביום 14.7.2008 דחה בית המשפט (כבוד סגן הנשיא
א' טל והשופטים מ' פינקלשטיין ו- א' יעקב ) את הערעור. לעניין חומרת העונש, בית המשפט הדגיש את רשלנותו החמורה של המבקש, את הרשעותיו הרבות בעבירות תנועה במהלך שמונה שנות נהיגה בלבד ואת התוצאה הקשה של התאונה. כמו כן ציין בית המשפט את הצורך בהחמרת הענישה בתחום עבירות התנועה.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי אשר בגדרה טוען המבקש כנגד חומרת העונש אשר הושת עליו. לדידו, הן עונש המאסר בפועל שנגזר עליו והן פסילת רישיונו לתקופה ארוכה מהווים סטייה קיצונית ממדיניות הענישה המקובלת בגין העבירה בה הורשע. כמו כן, מוסיף וטוען המבקש כי יש בבסיס הראייתי הרעוע שעומד מאחורי הרשעתו, לעניין מהירות נסיעתו וכניסתו לצומת באור אדום, בכדי להוות נסיבה לקולא בעת גזירת דינו.
מנגד טוענת המשיבה, כי בקשת רשות הערעור איננה מצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית שכן אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות משפטית כללית, החורגת מדלת אמותיו של תיק זה. לעניין הטענות גופא, סומכת המשיבה את ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.
בד בבד עם הגשת הבקשה הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי. ביום 26.10.2008 התקיים דיון בבקשה לעיכוב ביצוע בו קבעתי, בהסכמת הצדדים, כי ביצוע עונש המאסר שהוטל על המבקש יעוכב עד למתן החלטה בבקשת רשות הערעור.
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות .
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות שונות. ככלל, הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין. במקרה שבפניי, חרף טענות המבקש, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123(1982)). מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.
יתרה מכן, הלכה היא כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנוגע לחומרת הענישה בעבירות תנועה כבר ציינתי כי:
"ריבוי עבירות התעבורה והקטל בכבישים מחייב מדיניות ענישה מחמירה וזאת על מנת להילחם בנגע זה של תאונות הדרכים אשר גובה קורבנות רבים מזה זמן רב בכבישי הארץ." (ראו ע"פ 7434/04, אלקיען נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 23.2.2005)).
ובמקום אחר ציינתי כי הדברים נכונים:
"במיוחד בימים אלה, שמדינתנו שרויה בימים שאינם כתיקונם מבחינת הקטל בדרכים. לית מאן דפליג, כי עסקינן בתופעה שיש להירתם ולהילחם למניעתה ולהגן על בטחון הציבור באמצעות הרחקת נהגים מסוכנים פורעי חוק מהכביש בכל דרך אפשרית." (ראו בש"פ 1753/07, אבו רקייה נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 19.3.2007).
בנסיבות המקרה, לא מצאתי סטייה חריגה מנורמת הענישה המקובלת בעבירה אותה ביצע המבקש. זאת במיוחד על רקע נהיגתו הפרועה של המבקש הנגועה ברשלנות גבוהה ומביעה זילות יתרה בחיי אדם, אשר סופה במותם הטראגי של שני צעירים בדמי ימיהם. עובדות אלו מצדיקות החמרה בעונשו של המבקש, בניגוד למקרים אחרים אליהם הפנה המבקש.
לגופו של עניין, אין בידי לקבל את הטענה כי יש בבסיס הראייתי בגינו הורשע המבקש בכדי להוות נסיבה מקילה לעניין עונשו. בית המשפט לתעבורה מצא את גרסת המבקש לאירוע כבלתי מהימנה וקבע כי על סמך מכלול הראיות והעדויות שהובאו לפניו, הוכח מעבר לכל ספק סביר כי המבקש חצה את צומת גינתון באור אדום ובמהירות מופרזת. בית המשפט המחוזי קבע אף הוא כי מסקנותיה של הערכאה הדיונית מבוססות היטב על חומר הראיות בתיק. משהוכרעו המחלוקות העובדתיות בין הצדדים, ולאור העובדה שבקשת רשות הערעור מופנית כנגד חומרת העונש בלבד, אין לטענותיו של המבקש כנגד קביעותיהן העובדתיות של הערכאות הקודמות נגיעה כלשהי לעניין גזירת דינו לחומרא או לקולא.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
החלטתי מיום 26.10.2008 בעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר מבוטלת.
על המבקש להתייצב ביום 2.12.08 בשעה 12:00, במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי מרכז, לשם תחילת ריצוי עונשו.
ניתנה היום, כ"ט בתשרי התשס"ט (28.10.2008).
ש ו פ ט