בש"פ 6/07 רחמים ג'נח נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ

לבית המשפט המחוזי בחיפה הוגש כתב אישום המייחס לעורר עבירות אחדות, וביניהן, סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, חבלה בכוונה מחמירה, תקיפה הגורמת חבלה, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, ועוד. מתוך ארבעת האישומים שיוחסו לעורר, האישום הראשון הוא החמור מכולם. לגרסת המשיבה, הוא נצפה בתאריך 10.11.06 נוהג ברכב במה שהוגדר כ"מהירות מופרזת ובפראות", תוך שהוא מסכן את המשתמשים האחרים בדרך. קצין משטרה שנקלע באקראי לאותו אזור ושמע את תלונותיהם של נהגים אשר נאלצו להימלט לשוליים כדי להימנע מפגיעה, איתר את רכבו של העורר, והחל דולק אחריו במטרה לעוצרו. נטען, כי לוחיות הזיהוי של הרכב בו נסע הקצין היו משטרתיות (אדומות), ועל גגו פעל אור מהבהב. יתירה מכך, הקצין הפעיל צופר אזעקה, אך בכל אלה לא היה כדי לשכנע את העורר לעצור את מנוסתו. בהמשך המרדף ביצע העורר עבירות תעבורה רבות, אשר כללו גם חציה של צמתים בהם דלק רמזור אדום, ופגיעה בניידת משטרה וברכב אחר שלרוע מזלו של נהגו הוא נקלע לאותו מקום. רק כאשר הגיע העורר לדרך ללא מוצא, הוא נמלט מן הרכב, ולאחר יומיים הסגיר את עצמו לידי המשטרה. להשלמת התמונה אוסיף שתי עובדות חשובות - בעת האירוע היה העורר פסול מלנהוג ברכב מנועי, ולקראת סוף המרדף ירה הקצין שתי יריות לעבר הרכב הנמלט, יריות שעל פי גרסת העורר חלפו ליד ראשו. לעורר יוחסו אישומים נוספים, על מעשים שבוצעו בשנים 2004-5, והם עוסקים בהתנהגות בוטה שהפגין כלפי שוטרים.

עם הגשתו של כתב האישום עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד תום ההליכים, ומשבית המשפט המחוזי נעתר לה, הוגש הערר שבפני.

במרכז טיעוני בא-כוחו המלומד של העורר, עורך-הדין ב' שקד, עמדה גרסת שולחו, לפיה ימים לא רבים קודם לאירוע הנוכחי ירו אלמונים לעברו ולעבר אחרים, וכתוצאה מכך נרצח חברו. העורר הוסיף וטען, כי בעקבות אותו ירי הזהירה אותו המשטרה להישמר מפני אפשרות שייעשה ניסיון נוסף לפגוע בו. אירוע זה, כך לטענת העורר, גרם לו לחשוב שהרכב שדלק בעקבותיו היה חלק מאותה מזימה לפגוע בו, ועל כן ראה את עצמו אנוס להימלט, גם אם הדבר היה כרוך בביצוען של עבירות תעבורה.

גרסה זו של העורר מעוררת תהיות, ראשית, משום שהיא לא נטענה בראשית חקירתו, אלא לאחר שנרשמו מפיו מספר הודעות. שנית, גרסה זו נסתרת בהודעה שנרשמה ביום 19.11.06 מפי חברתו של העורר, הילה אוחנה, ולפיה שמעה את העורר אומר כי ניידת משטרה רדפה אחריו. שלישית, גרסת "הטעות" שהעלה העורר נסתרת גם בעדותו של קצין המשטרה, אשר מסר כי הרכב בו נהג היה מסומן בלוחיות רישוי משטרתיות, על גגו פעל אור מהבהב, והוא הפעיל גם את צופר האזעקה. ואם בכל אלה לא די כדי לקעקע את גרסת העורר, עולה מתוך כתב האישום כי הוא נהג באותה מהירות מופרזת ותוך סיכון המשתמשים בדרך, עוד לפני שהחל המרדף אחריו , ולמעשה נהיגה זו היא שגרמה להחלטת קצין המשטרה לדלוק אחריו.

הנה כי כן, בידי המשיבה ראיות שיש בהן, לכאורה, כדי להוביל להרשעת העורר בעבירות שיוחסו לו באישום הראשון. עובדותיו של אישום זה הנן חמורות ביותר, הואיל והן מצביעות על הסכנה החמורה הגלומה בו, באשר מדובר במי שאינו מהסס לעשות שימוש ברכב גם בתקופת בפסילה, בז לחוק, ומוכן לסכן את חייהם של אזרחים תמימים רק כדי למלט את עצמו. בתקופה בה תאונות הדרכים גובות את מחירן בחיי אדם כמעשה של יום יום, מצווים בתי המשפט להחמיר עם נאשמים מסוגו של העורר, גם על ידי החזקתם במעצר בטרם הורשעו. מנקודת השקפה זו סבורני כי אין תחליף לסכנתו של העורר אלא במעצר ממש, ומכאן החלטתי לדחות את הערר.