בש"פ 3435/07 ירון ברכה נ. מדינת ישראל

1.

לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי לעצור את העורר עד לתום ההליכים נגדו בת.פ. 40074/07.

2.

ביום 8.3.07 ארעה תאונת דרכים קטלנית בה מצאו את מותם שישה אנשים, וביניהם, אחיו התאום של העורר. כפי המיוחס בכתב האישום אשר הוגש נגד העורר ביום 13.3.07, קודם לאירוע התאונה צרך העורר סמים מסוכנים מסוג קוקאין וקנבוס, ושתה לשכרה. לאחר מכן, נהג העורר ברכב בכביש 40 לכיוון צומת גינתון, כאשר אחיו התאום יושב במושב לידו. העורר נכנס לצומת באור אדום, כשהוא נוהג במהירות מופרזת של

171 קמ"ש

לפחות, שיכור ותחת השפעת סמים מסוכנים, ופגע במכונית אחרת שנכנסה לצומת מכיוון אחר, באור ירוק. כתוצאה מהתאונה נהרגו חמשת נוסעי המכונית האחרת, וכן אחיו התאום של העורר.

3.

העורר מואשם בהריגתם של שישה אנשים, עבירה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, ובשימוש בסם מסוכן לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיפים 7(א) ו-(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג – 1973.

4.

העורר נעצר ביום 9.3.07 ושוחרר למעצר בית מלא (באותה עת בבית החולים) עד ליום 14.3.07. ביום 13.3.07, עם הגשת כתב האישום, ועת היה העורר מאושפז בבית החולים, הוגשה בקשה למעצרו עד תום ההליכים (ב"ש 91020/07).

5.

ביום 14.3.07 הורה בית המשפט קמא על הכנת תסקיר מעצר על ידי שירות המבחן. כן הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד להחלטה אחרת, וקבע את התיק להמשך דיון לפניו ליום 27.3.07. על החלטת המעצר הוגש ערר לבית משפט זה (בש"פ 2476/07) אשר נדחה ביום 20.3.07 (כב' השופט א' גרוניס ) מן הטעם שההחלטה נושא הערר הינה החלטת ביניים בלבד.

6.

ביום 27.3.07, לאחר שהתקבל תסקיר המעצר, המשיך בית המשפט את הדיון בעניינו של העורר, והורה על מעצרו עד תום ההליכים. בין היתר, עמד בית המשפט על נסיבותיו הקשות של האירוע שפורטו לעיל, ועל המסוכנות שנשקפת מן העורר. בלשונו של בית המשפט: "אדם הנוהג ברכב לאחר ששתה משקאות אלכוהוליים והשתמש בסמים קשים, הינו בבחינת 'פצצה מתקתקת' לסביבתו. לא מדובר בתפארת המליצה, אלא למגינת הלב, הקטל היומיומי בכבישים, מעגן קביעה זו בדם... אדם הנוטל סמים ומיד אח"כ נוהג ברכב, אינו בבחינת רשלן. מדובר במעשה מכוון. נטילת הסמים והאלכוהול הינה מעשה מכוון ורצוני".

כן עמד בית המשפט על כך שלחובת העורר עומדת הרשעה קודמת בעבירה של שימוש בסם מסוכן אשר בגינה הושת עליו מאסר על תנאי (פסק דין מיום 13.7.04 בת.פ. 4542/04 בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו), וכי הוא שב והשתמש בסם מסוכן בשעה שעונש זה תלוי ועומד נגדו.

כל אלה הצביעו, לשיטת בית המשפט, על מסוכנות שלא ניתן להפיג בכל חלופת מעצר.

7.

לטענת העורר, לא היה מקום למעצרו עד תום ההליכים, ויש להעדיף את חלופת המעצר שהוצעה על ידו – ואשר הומלצה על ידי שירות המבחן – בדמות מעצר בית מלא בפיקוח הוריו ובני משפחתו. העורר מדגיש כי עברו התעבורתי אינו מכביד, וכי נזקפו לחובתו בעבר ארבע עבירות תעבורה מסוג ברירת קנס בלבד. כן טוען העורר כי לא היה מקום למעצרו מלכתחילה, מאחר והיה משוחרר בעת הגשת כתב האישום. בית המשפט טעה לטעמו כשהתעלם מהמלצת שירות המבחן, כשהתעלם ממצבו הרפואי, וכאשר ציין בהחלטתו מיום 14.3.07 כי הרשעתו הקודמת היתה בשימוש ברכב לאחר נטילת סמים.

8.

המשיבה תומכת בהחלטתו של בית המשפט קמא. המשיבה מדגישה כי המסוכנות הנשקפת מן העורר נעוצה בעיקר בעבירות הסמים, אשר הביאו לתאונה ולתוצאותיה הקשות. המשיבה מדגישה עוד את החשש כי העורר יימלט מן הדין לאור העונש החמור הצפוי לו, אם יורשע. כן מתנגדת המשיבה לחלופת המעצר שהוצעה וטוענת כי אינה מתאימה.

9.

לאחר שעיינתי בערר על נספחיו, שמעתי את הצדדים אשר טענו לפני, ובחנתי את המוצגים והאסמכתאות שהגישו לי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

10.

במוקד הדיון עומדת שאלת המסוכנות הנשקפת מן העורר, והאם יש בחלופת המעצר כדי לתת תשובה הולמת מפניה. מסוכנות זו נלמדת, בראש ובראשונה, מן המצב אליו הכניס העורר עצמו, כאשר יצא לנהיגה כשהוא נתון להשפעת אלכוהול וסמים מסוכנים מסוג קנבוס וקוקאין. מסכים אני למסקנתו של השופט קמא בכל שאמור ברמת הסיכון הנשקפת מן העורר בנסיבות אלה. למרבה הצער, מצב דברים זה, בשילוב נהיגתו של העורר במהירות של 171 קמ"ש לפחות, וכניסה לצומת באור אדום – הובילו לתאונה המחרידה, ולהריגתם של שישה אנשים.

11.

הדגש בבחינת המסוכנות הנשקפת מן העורר, אם כן, אינו נעוץ בטיב נהיגתו לכשעצמה, אלא בכניסתו למצב בו הוא מבצע פעולות מסוכנות מטבען, כאשר הינו תחת השפעת סמים ואלכוהול.

12.

את אלה יש לראות גם על רקע הרשעתו הקודמת של העורר מיום 13.7.04 בעבירה של החזקת סם לשימוש עצמי (ת.פ. 4542/04). הרשעת העורר באותו המקרה, כפי שעולה מהודאתו, היתה על רקע החזקת סמים ועישונם ברכב (גם אם לא יוחסה לו, כפי שטוען בא כוחו, נהיגה ברכב). בדיון שנערך ביום 13.7.04, לאחר שהורשע, הצהיר העורר כי "אני רוצה לפתוח דף חדש הפסקתי עם השטויות". בגזר הדין שניתן באותו היום, הושת על העורר עונש של שלושה חודשי מאסר על תנאי כי לא יעבור עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים במשך שלוש שנים.

13.

כעולה מהתשתית שהונחה לפני, למרות עונש המאסר על תנאי שהושת עליו, ולמרות הצהרתו בפני בית המשפט, המשיך העורר להשתמש בסמים. העורר הודה בכך בחקירתו במשטרה (בעניין אחר) ביום 7.1.07, והדבר אף עולה מתסקיר המעצר ומטופס סיכום האשפוז של העורר (עקב פציעתו בתאונה הנדונה). כאמור – גם במהלך אירוע התאונה הנדונה נהג העורר ברכב לאחר שהשתמש בסמים, עת עדיין היה תלוי ועומד עונש המאסר על תנאי.

14.

התמונה העולה, אם כן, היא שהעורר לא חדל מלהשתמש בסמים, למרות הצהרתו בפני בית משפט השלום, ולמרות שהיה תלוי ועומד נגדו עונש מאסר על תנאי. העורר לא חדל מכך, גם לאחר שנחקר במשטרה בחשד לעבירות שימוש בסם בחודש ינואר 2007.

15.

כל אלה מלמדים, במצטבר, על התנהגות חוזרת ונשנית המתעלמת ממורא הדין והמשפט, ויש בה ללמד על מסוכנות לציבור הנשקפת מן העורר. מסוכנות זו אינה נובעת, כאמור, מעבריינות נהיגה קודמת כשלעצמה (ואכן, עברו התעבורתי של העורר, אשר לו ארבע עבירות ברירת קנס במשך השנים, אינו מכביד); אלא, משימוש חוזר ונשנה בסמים מסוכנים, שהביא את העורר לנהיגה תחת השפעת סמים ואלכוהול שקיפחה חיים של ששה בני אדם, הכל כאשר תלוי ועומד נגד העורר עונש מאסר על תנאי בגין עבירות סמים (השוו: בש"פ 1753/07 אבו רקייה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.3.07)).

16.

העורר מוסיף ומציין כי הוא יימנע מלנהוג, הן משום מצבו הרפואי שאינו מאפשר זאת, והן משום שאין בכוונתו לנהוג לאור התוצאות הקשות להן גרמה התאונה, וכדי שלא לגרום צער נוסף למשפחתו.

אין בטענות אלו כדי להפיג את המסוכנות הנובעת מן העורר. ראשית יצוין כי מטופס סיכום האשפוז שהוצג לי, ובפרט מן ההמלצות שבו, לא ניתן ללמוד כי לעורר מניעה רפואית מנהיגה.

יתירה מזו – שחרורו של העורר לחלופת המעצר, מבוסס על אמון בית המשפט. עמד על כך בית משפט זה בבש"פ 507/00 מזרחי נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(1) 385,

391 – 392 (כב' השופט

י' זמיר ) כדלקמן:

"חלופת מעצר, לרבות מעצר בית, מתבססת על אמון שבית - המשפט רוחש לנאשם. שהרי, אין חלופת מעצר אלא אם יש עילת מעצר, ואין עילת מעצר אלא אם יש יסוד סביר לחשש בדבר מסוכנות הנאשם, בדבר הימלטות מן הדין או שיבוש הליכי משפט. אם, אף-על-פי-כן, בית-המשפט מסתפק בחלופת מעצר, אין זאת אלא משום שהוא סומך על הנאשם שלא ינצל את השחרור מן המעצר כדי לעבור עבירה, להתחמק מן הדין או לשבש את הליכי המשפט. התנאים המגבילים של חלופת המעצר, יהיה זה מעצר בית ותהיה זו ערבות כספית, לעולם אינם מסלקים את החשש במידה מספקת, אלא אם הם מתאספים לאמון שהנאשם יקיים את תנאי השחרור, המפורשים והמשתמעים... כדברי השופט קדמי ב בש"פ 6262/98 ­אגיסון נ' מדינת ישראל :

'...במקום שנאשם חשוד מלכתחילה שלא יקיים את האמון שניתן בו בכל הקשור לשמירה על תנאי שחרורו, נשמט הבסיס מתחת לאפשרות הנאתו מחלופת מעצר'".

כן ראו החלטת כב' השופטת ע' ארבל בבש"פ 3357/06 כעביה נ' מדינת ישראל (לא פורסם; 1.5.06).

הבהרתי לעיל כי מורא הדין אינו קיים, ככל שאמור בעורר. עברו והתנהגותו של העורר מלמדים כי אין מקום ליתן אמון בהצהרותיו, בהקשר בו עסקינן.

17.

בהקשר זה אציין עוד, כי גם ההמלצה שנכללה בתסקיר המעצר לשחרר את העורר לחלופת המעצר שהציע, ניתנה לאחר התלבטות. בנוסף, כעולה מתסקיר המעצר, לא הובאה לידיעת שירות המבחן, בעת עריכת התסקיר, עובדת חקירתו של העורר במשטרה בחשד לעבירות סמים בחודש ינואר 2007, כחודשיים לפני התאונה והודאתו שם בשימוש בסמים. בנוסף לכך, יש ממש בטענת המשיבה כי העובדה שעובר לתאונה, יצא העורר מאירוע בו נכחו הוריו, אשר בפיקוחם אמור להיות מעצר הבית, כאשר היה תחת השפעת סמים ואלכוהול, מעוררת סימן שאלה ביחס ליעילות הפיקוח שהוצע. כן יש ממש בטענה כי אין בתסקיר שירות המבחן התמודדות של ממש עם העובדה כי העורר צרך גם סם מסוג קוקאין טרם אירוע התאונה.

18.

על יסוד המכלול עליו עמדנו, רשאי היה בית המשפט קמא להגיע לידי המסקנה, לאחר ששקל את החלופה המוצעת ואת המלצת שירות המבחן בתסקיר, כי חלופת המעצר אינה שוללת את המסוכנות הנשקפת מהעורר.

19.

במספר החלטות מן העת האחרונה עמד בית משפט זה על המחיר שגובות תאונות הדרכים מן הציבור. בהחלטה מיום 8.1.07 בבש"פ 6/07 כוכבי נ' מדינת ישראל ציין כב' השופט א' א' לוי , כך:

"בתקופה בה תאונות הדרכים גובות את מחירן בחיי אדם כמעשה של יום יום, מצווים בתי המשפט להחמיר עם נאשמים מסוגו של העורר, גם על ידי החזקתם במעצר בטרם הורשעו".

ברוח דומה ציין כב' השופט ס' ג'ובראן:

".... יש צורך להלחם בתאונות הדרכים ולהגן על בטחון הנוהגים בכביש באמצעות הרחקת נהגים מסוכנים מהכביש בכל דרך אפשרית".

בש"פ 1863/07 לובנוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.3.07).

אין צריך לומר כי דברים אלה אינם מייתרים בחינת כל מקרה ומקרה לגופו, לרבות המסוכנות שנשקפת מהנאשם.

20.

בענייננו, לאחר בחינת מכלול הנסיבות והשיקולים הצריכים לעניין, כפי שבואר לעיל, הגעתי למסקנה כי אין יסוד להתערב

במסקנת בית המשפט קמא בדבר המסוכנות הנשקפת מן העורר, וכי חלופת המעצר אינה שוללת מסוכנות זו.

21.

נוכח התוצאה אליה הגעתי, אין לי צורך להכריע בטענה לחשש הימלטות מן הדין לה טוענת המשיבה, שלא שימשה בסיס להכרעתו של בית המשפט קמא.

22.

בשולי הדברים אתייחס לטענת העורר כי משום שהיה במעצר בית טרם הגשת כתב האישום, לא היה מקום למעצרו עד תום ההליכים עם הגשת כתב האישום. גם אם אניח לטובת העורר כי התשתית העובדתית הידועה כיום, היתה ידועה במועד בו הוחלט כי אין מקום למעצרו (ויש לזכור כי באותה עת היה מאושפז בעקבות התאונה) אין בכך כדי לסייע לו. עם הגשת כתב אישום, רשאית המשיבה לבקש את מעצרו של נאשם עד תום ההליכים, גם אם הנאשם היה חופשי או משוחרר בערובה קודם לכן. לפיכך, בעצם העובדה שטרם הגשת כתב האישום היה העורר באשפוז ולא במעצר, אין כדי לסייע לו (ראו יעקב קדמי על סדר הדין בפלילים חלק ראשון 177 (תשס"ג)).

23.

אשר על כן הערר נדחה.